תנ"ך על הפרק - במדבר ח

מאת: ר' יעקב צבי מקלנבורג ,

אל מול פני המנורה. לרבותינו (ערש"י) אין לפרש מלת פני הפך האחור (פאָרדערזייטע) כרשב"ם, כי אין פנים ואחוריים למנורה, אבל פני הוא מענין פנימי הפך החיצון (איננערע מיטטעלפונקט דעז לייכטערס), וזה היה באופן שראשי הפתילות מהנרות הצדדים היו פונות כלם אל נר האמצעי, ונר האמצעי היה פיו לנכח עצמו כמנהג כל הנרות, שאינה נוטה לאחת מן הצדדים, ובאופן זה היה כל שבעת הנרות מאירות אל מול האמצעי הפנימי: עד ירכה עד פרחה. מן הראוי לומר מן ירכה עד פרחה, כמו מגדיש ועד קמה, מהארז עד האזוב, לכן נ"ל פי' מלת עד פה מן ותעד נזמה וחליתה (ישעיה ס"א), וענינו תכשיט וקשוט, ולזה מלת עד הוא נרדף עם מלת שלל (בבקר יאכל עד), שלל הוא כולל דברים הנשללים אף שאינם דברים חשובים, ועד הוא ביזת דברים חשובים כמו התכשיטים והקשוטים, כענין אצעדה וצמיד, טבעת המוזכר בשלל מלחמת מדין, ומזה אמר (ישעיה ל"ג) אז חלק עד-שלל, כלומר תכשיטי שלל, דברים חשובי הערך, ולזה מלת עד-שלל מוקפים (וא"צ למ"ש המפרשים שהם נרדפים והוא חסר וי"ו החבור), ואמר כאן עד ירכה כלומר תכשיטי וקשוטי הירך (דיא פערצירונגען דעז שאפט), כי גם בירך היו פרחים (ערש"י תרומה), וטעם המקרא לא בלבד המנורה עצמה, שהוא אבר גדול ונקל לעשות מקשה, אבל גם התכשיטים והקשוטים שבמנורה שהם הגביעים והכפתורים והפרחים שהם מעשה אומן דקים מאד, גם אלה לא נעשו איברים איברים בפ"ע ונתחברו בה, כ"א גם המה נעשו מעשה מקשה: והטהרו. פי' ראב"ע אחר כבוס בגדים יהיו טהורים בטהרם במי חטאת, ואחריו תרגמו (אונד זאָ זינד זיא ריין) ואין זה נכון כי הוא צווי בפ"ע שיטהרו במי מקוה, כבמצורע י"ד ח' וכבס וגו' וגלח וגו' ורחץ במים וטהר, וכתיב"ע וידכון בארבעין סאין דמיא, ועמ"ש במצורע ט"ו כ"ח ואחר תטהר: נתונים נתונים. נכנעים המה לי לבלי סור ממצותי (זיא זינד מיר גאנץ ערגעבען), כמו שנקראו (בעזרא ח', ובנחמיה ג') הנכנעים לעבודת הקדש בשם נתינים (אונטערגעבענע), וכפל כאן נתונים נתונים להגדיל את כניעותם, שבלב שלם התפרדו מעדת החוטאים בעגל להשאר תחת כנפי השכינה (גאנץ ערגעבענסט) עמ"ש בס"פ ראה איש כמתנת ידו: פטרת כל רחם. פי' לפי שהותר דבקות החביבות, ונפטר קשר אהבת כל הבכורים (פיר דיא פאֶלליגע אויפלאֶזונג דער ליעבע אללער ערסטגעבאָרנען); והטעם לפי שעזבו הבכורים את דבקות ה' וטעו אחרי הבוגדים בו לעשות להם עגל מסכה, פטרת, הוא לשון פטור בתלמוד, שהוא הפך התחייבות (לאָז לאססען, בעפרייעט זיין), ומזה (בדה"א ט') לשכת פטורים, הנפטרים מן העבודה היו מתעכבים בלשכה זו, ונקראו פטורים (אבגעלאֶזט), (ובדה"ב ג') כי לא פטר יהוידע; ומלת רחם, מן ארחמך ה' חזקי (תהלים י"ח) שהוא לשון אהבה וחבה; ולא יתכן לפרש פטרת כבשאר מקומות שהוא על הבכור הפוטר רחם אמו, כי שם נאמר פטר בלשון זכר וכאן נאמר פטרת שהוא לשון נקבה, ולא יתכן לומר שלקיחת הלויים היא תחת פעל פתיחת הרחם, ולפי"ז יהיה תרגומו (וועגען דעס אויפגעבענס יעדער ליעבע פאָן זייטען אללער ערסטגעבאָרנען). עמ"ש במדבר ג' י"ב במלת מתוך: מבן כ"ה שנה. ולמעלה (נשא ד' ל') נאמר מבן שלשים שנה הא כיצד בן שלשים עובד בן כ"ה בא ללמוד הלכות עבודה (רש"י מרבותינו), ולשון המקרא עצמו יורה ע"ז, כי בבן שלשים אמר שם כמה פעמים לעבוד עבודה, אמנם כאן אמר יבא בעבודת אה"מ, ומכוונו שיבא עם הצובאים בעבודה, כשהלוי בן כ"ה יבא להקהל בתוך הנקהלים בעבודת אה"מ, שיעבוד עמהם ויראה תמיד עבודתם בכל יום ובלילה כדי שילמוד הלכות עבודה בתלמוד ובמעשה. ונ"ל שאין המכוון במקרא להכשיר את הלויים לעבודה רק מבן כ"ה ולמעלה ולא קודם לכן, דאם כן איך הפקיד דוד את הלויים מבן עשרים שנה ומעלה (דה"א כ"ג כ"ו), וכן בערכין (פ"ב מ"ו) תנן אין קטן נכנס לעזרה לעבודה, דמשמעותו דמשיצא מכלל קטנות ראוי לעבודה, וכ"כ הרמב"ם (בפ"ג מכלי מקדש) אינו נכנס לעבודה עד שיגדיל ויהיה איש שנאמר איש איש על עבודתו (ע"ש ובכ"מ), אבל התורה דברה כאן מזמני החיוב, שמבן כ"ה ומעלה מחוייב ליכנס להתלמד בעבודה, אבל קודם זה אין החיוב מוטל עליו אבל הרשות בידו ליכנס להתלמד. ובחנם טרחו הרשב"ם והראב"ע ליישב סתירת המקראות, ואין לדבריהם יסוד בלשון המקרא, ודרז"ל מיוסדים על אדני האמת ומבואר היטב משנויי הלשונות, במ"ש שם לעבוד עבודה וכאן אמר יבא בעבודת אה"מ. (והנה ממה דאמר קרא מבן כ"ה שנה ומעלה משמע שבא להורות שזמן החיוב להתלמד הוא אחר שכבר עברו עליו כ"ה שנים והתחיל ליכנס בשנת כ"ו, כי בלא מלת ומעלה היינו אומרים שבתוך שנת כ"ה כבר חיובו עליו, כמו כבשים בני שנה שבכל התורה שפי' באמת תוך שנתם, לכן הוסיף מלת ומעלה (עתוס' פסחים ז' ד"ה משש שעות ולמעלה). ובעל משכיל לדוד האריך בזה דברים שאינם נכונים לדעתי, והוא פשוט). וראיתי לרמב"ן שכתב על מאמר רז"ל בזה, לא ידעתי אם זה דברי הכל לרז"ל, כי בלשון יחיד אני שונה אותו בספרי, ר' נתן אומר כתוב אחד אומר מבן כ"ה וגו', וגם נראה שהם דברי אסמכתא שנהגו התלמידים ללמוד בהלכות עבודה ה' שנים יעו"ש. ולא ידעתי הא מאמר זה הוא סתמא דתלמודא דידן (בחולין ד' כ"ד), וגם בספרי שלפנינו אינה שנויה בלשון יחיד רק סתם, כתוב אחד אומר, ולא הוזכר בשם ר"נ: לצבא צבא. פירוש להתאחד עם החברה (זיך דעם פעראיין אנצושליסען) כי עיקר הוראת צבא הוא התאחדות והתחברות, כמ"ש בבא י"ב מ"א צבאות, וממה שאמר כאן, יבא לצבא, העתיד והמקור, ולעיל (דף ל') בבן שלשים אמר הבא לצבא, ההווה והשם יורה ג"כ על אמתת

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך

מאמרים על הפרק

כהנים: גיבוש האור בהדלקת המנורה

לוויים: הטהרה הנלווית אל הקודש

חיבתם של בני ישראל שנכפלו בפסוק אחד חמש פעמים

מאמר על הפרק

פירושים על הפרק

פירוש על הפרק