פסוק ב:בני ישראל. מטמאים בזיבה ואין נכרים מטמאין בזיבה. ואעפ"י שאין מטמאין בזיבה מטמאין כזבים ושורפין עליהן את התרומה ואין חייבין עליהן על ביאת מקדש:
פסוק ב:ואמרתם אלהם. לרבות גרים ועבדים. איש איש. לרבות את הקטן. ר"ש בנו של ריב"ב אומר הרי הוא או' והזב את זובו לזכר ולנקבה. זכר כל שהוא בין גדול בין קטן נקבה בין גדולה בין קטנה:
פסוק ב:זב מבשרו. ולא כל בשרו עיין רש"י ז"ל. מבשרו. עד שיצא חוץ לבשרו. מבשרו ולא מחמת ד"א מכאן אמרו בז' דרכי' בודקין את הזב וכו'. זובו (עיין בנדה דף נ"ו ע"א) ולא דם היוצא מפיו ומפי האמה. הוא. ולא ליחה סרוחה ורמה וזיע:
פסוק ג:זאת. להוציא דמעת העין ודם מגפתו וחלב האשה שאין מטמאי' טומאה חמורה וזאת לרבות מימי רגליו:
פסוק ג:טמאתו בזובו. ולא באודם:
פסוק ג:תהי'. אפי' כל שהוא:
פסוק ג:רר בשרו. אפי' כ"ש. למה נאמר אלא שאם ראה ראיה אחת מרובה כשלוש כמגדיון לשילוח שהן כדי שתי טבילות ושני סיפוגין ה"ז זב גמור. רר. ואינו בת"כ רק בנדה נ"ו ע"א) שמטמא לח ואינו מטמא יבש:
פסוק ג:או החתים. (בת"כ נדרש החתים אפילו כ"ש. והגאון נקט מה שמשמע לשון הכתוב כדרכו והוא דעת ר"נ בנדה דף מ"ג ע"ב) שצריך כחתימת פי האמה:
פסוק ג:מזובו. מקנת זבים מטמאים משכב ומושב. מזובו מקנת זבין טעונין קרבן ומקצת זבין אינן טעונין קרבן ואינו יודע איזהו מנה הכתוב הראשון עיין רש"י ז"ל ד"ה או החתים וכו':
פסוק ד:כל לרבות (הוא בת"כ לקמן פרק ז' הל' א') אפי' אבן מסמא. משכב ולא אוכלין ומשקין (ת"כ פ"ד ה' ג') וכלים שמתחתיו לעשותן מדף:
פסוק ד:המשכב. המיוחד ולא מחצלת של קנים כו':
פסוק ד:אשר ישכב. לרבות סגוס ורדיד וחלוק כו' שמשמשין שכיב' עם מלאכתן:
פסוק ד:ישכב. המיוחד לשכיב'. פר' לשאומרי' לו עמו' ונעש' מלאכתינו. עליו. מתחתיו עושה משכב ואין עושה על גביו משכב:
פסוק ד:הזב ז' פעמים א' הזב מטמא משכב ואין משכב עוש' משכב וכן ב' במוש' וכן ג' במרכב. ד' הזב ולא בעל קרי ה' הזב ולא אבן המנוגעת. ו' הזב ולא טמא מת ז' הזב ולא המת. וכל לרבות אפי' אבן מסמא:
פסוק ד:הכלי. המיוחד ולא כסא של גללים וכו'. אשר ישב. לרבות תיבת הבלנים ושפתחה מצדה ועריבה מב' לוגין ועד ט' קבין שאינו יכול לרחקו בה רגלו אחת. אשר ישב. פרט לכפה סאה תרקב וישב עליה:
פסוק ה:וטמא וטמא. לרבות שכב על המושב או ישב על המשכב:
פסוק ה:ואיש אשר יגע כו'. ולא משכב הנוגע במשכב מטמא בגדים:
פסוק ה:אשר יגע. בשעת מגעו. פירש אינו מטמא בגדים:
פסוק ה:משכבו ולא הגזול. משכבו אם נשבר טהור. במשכבו ולא בחבל פחות או יותר מכשיעור. יכול אף כשיעור טהור ת"ל וטמא:
פסוק ה:יכבס. יכול אף ציפה ת"ל בגד אי בגד יכול בגד גדול לבן כו':
פסוק ו:והישב כו' אשר ישב. מקיש לזב מה זב אפי' עשרה מושבות זע"ז ואפי' ע"ג אבן מסמא אף כו'. אשר ישב אפי' אין הזב שם עתה. (בת"כ נדרש מתיבת כלי לרבות אף שהוא ריקן מן הזב וע"ש):
פסוק ו:וטמא. לרבות שער וצפורן:
פסוק ז:בבשר. ולא בשירים ונזמים וטבעות. הזב. ולא בעצם ובשר הפורש ממנו ק"ו לפורש מן הטהור. ומה ת"ל או בעצם אדם זה אבר מן החי:
פסוק ח:וכי. לרבות כיחו וניעו ומימי רגליו:
פסוק ח:בטהור. עד שיגע בטהור. בטהור ונגע בו או נשאו שהרוק מטמא במשא [נדה דף נ"ה ע"ב]:
פסוק ט:וכל לרבות אפי' יו"ד מרכבות זע"ז אפי' ע"ג אבן מסמא. המרכב. פרט לאוכף שהוא כמושב:
פסוק י:וכל הנגע. בא ולימד על המרכב שיהא הנוגע בו טמא כו' עיין רש"י ז"ל. אותם לרבות זובו ורוקו וכו' עיין רש"י ז"ל:
פסוק יא:וידיו. מה ידיו בנראה אף כו' פרט לבית הסתרים ראב"ע או' מכאן סמכו חכמים לנטילה מן התורה:
פסוק יא:לא שטף במים. ללמד אפי' מאה שנים אחר סיפורו:
פסוק יב:וכלי. לרבות כלי נתר. אשר יגע זה הסיטו:
פסוק יב:בו. ולהלן הוא אומר אשר תבשל בו ישבר מה להלן מאוירו אף כו' וכל כלי עץ כו' ארשב"א ללמד על אוכלין ומשקין וכלים שע"ג הזב שמטמא מדף:
פסוק יג:וכי יטהר. כשיפסו:
פסוק יג:מזובו ולא מזובו ונגעו. מזובו וספר. מקצת זבים טעונים ספירת שבעה:
פסוק יג:שבעת ימים. יכול אפי' מפוזרין ת"ל לטהרתו טהרה אחת:
פסוק יג:וכבס בגדיו ורחץ מקיש כיבוס לרחיצה לענין חציצה. לימד לחציצה בכלים:
פסוק יג:בשרו במים חיים ולא כלים. בשרו ולא של זבה. וטהר מלטמא כלי חרס בהיסט [מגילה ח' ע"ב.:
פסוק יד:וביום. ולא בלילה:
פסוק יד:יקח. שאם הפריש לזיבתו ראשונה לא יביאנו לזיבתו שני':
פסוק יד:שתי תרים כו' ובא לפני ה'. מכאן שהוא טובל בעוד שהוא יום:
פסוק טו:ועשה הכהן. שיפריש הכהן וביולדת נאמרה הפרשה בבעלים:
פסוק טו:מזובו. מקצת זובו כו':
פסוק טז:ואיש. פרט לקטן. ואיש לרבות בן ט' שנים ויום א':
פסוק טז:תצא ממנו. עד שתצא לחוץ:
פסוק טז:שכבת זרע. שראוי להזריע:
פסוק טז:במים במי מקוה. במים כל בשרו שלא יהא (אינו בת"כ רק בעירובין ד' ע"ב וסוכה וי"ו ע"א ופסחים ק"ט ע"א) חוצץ בין בשרו למים. במים את כל בשרו. מים שכל גופו עולה בהן וכמה שיערו חכמים מ' סאה (אינו בת"כ רק בגמרו' הנ"ל) את כל בשרו הטפל לבשרו:
פסוק יז:אשר יהיה עליו. אפי' על מקצתו. שכבת זרע. ולמטה הוא אומר שכבת זרע מה להלן כברייתה כו' פרט לשנסרחה אף כו':
פסוק יח:ואשה פרט לקטנה. ואשה לרבות בת ג' שנים ויום א'. איש פרט לקטן. אתה. פרט לשלא כדרכה:
פסוק יח:ש"ז פרט להעראה. ורחצו. הקיש רחיצתה לרחיצתו במ' סאה ולא יהא חוצץ ופרט לבית הסתרים וכו':
פסוק יט:ואשה לרבות בת יום א' מכאן אמרו בת יום א' לנדה בת עשרה ימים חיבה. כי תהיה. מן הדיבור ואילך. דם. ולא כל מראה ומניין שהוא מן המקור כשה"א וגלתה את מקור דמיה מלמד שמן המקור וכש"הא דמיה מלמד שדמים הרבה טמאים בה האדום והשחור וכקרן כרכום וכמימי אדמה וכמזוג. בבשר' מלמד שמטמאה בפנים כבחוץ. יהי'. לרבות פולטת שכבת זרע. שבעת ימים תהיה. אעפ"י שאינה רואה כל ז'. שבעת ימים תהיה. שיהיו סמוכין:
פסוק יט:תהיה. שטובלת בלילה:
פסוק כ:אשר תשב עליו. נאמר כאן עליו ונאמר למעל' עליו מה להלן המיוחדין כו' אף כאן כו':
פסוק כא:וכל הנגע כו'. יכול שאינו מטמא בגדים אמרת ק"ו ממשכבה כו' א"כ מה ת"ל הנגע כו' שאין הנוגע מטמא אדם וכ"ח:
פסוק כא:במשכבה. מקיש משכבה לה (אינו בת"כ רק בשבת פ"ד ע"א) מה היא יש לה טהרה במקוה אף כו' פרט לכלי חרס:
פסוק כג:ואם על המשכב הוא. עד שינשא רובו עליו. עליו אפילו על מקצתו. ואם על המשכב זה משכב. או זה מושב. כלי זה מרכב שנא' בנגעו בו איזה דבר שחלוק מגעו ממשאו זה מרכב:
פסוק כד:איש לרבות בן ט' שנים ויום א'. אם לרבות המערה. שכב ישכב. שתי שכיבות. אתה. פרט למצורעת ותהי נדתה עליו. מה הוא מטמא אדם וכלי חרס אף כו' יכול יעלה לרגלה ת"ל וטמא שבעת ימים. וכל כו' אשר ישכב עליו יטמא. שאין מטמא משכב ומושב כאשה רק לטומאה קלה:
פסוק כה:ואשה לרבות גיורת ומשוחררת ואשה לרבות בת עשרה ימים שמטמאה בזיבה. [אינו בת"כ רק בנדה מ"ד ע"א] זוב אפי' באונס. דמה ולא מחמת ולד וכמה כו'. ימים שנים. רבים שלשה. יכול הרואה ג' בתחלה תהא זבה ת"ל על נדתה סמוך לנדתה. אין לי אלא סמוך לנדתה מופלגת מנדתה מניין ת"ל או כי תזוב מניין לרבות עד עשרה אמרת מה מצינו לרביעי שראוי לספירה ראוי לזיבה אף מופלג עד יום שהוא ראוי לספירה ראוי לזיבה. ומניין לרבות יום אחד עשר ת"ל בלא עת נדתה. ימי אפי' שנים. כל ימי אפי' אחד. כימי נדתה תהיה טמאה. מה נדה מטמא בועלה אף כו'. היא מטמאה את בועלה ואין הזב מטמא מה שהוא בועל:
פסוק כו:כל כו' כמשכב. מלמד שהיא עושה משכב ומושב. אין לי אלא ג' ימים ב' ימים מניין ת"ל ימי. יום ח' מניין ת"ל כל ימי:
פסוק כו:טמא יהיה כטמאת נדתה. לרבות שומרת יום כנגד יום. יכול שנים כנגד שנים ת"ל כמשכב נדתה יהיה לה:
פסוק כז:וכל הנגע בם יטמא. לרבו' חיבורי' וכ"ח:
פסוק כח:ואם טהר'. לכשתפסוק. מזובה. ולא מנגעה ולידה. לה. לעצמה:
פסוק כח:שבעת ימים. יכול מפוזרין ת"ל שבעת ימים:
פסוק כח:ואחר תטהר. רש"א ואחר תטהר אחר המעשה תטהר אבל אמרו חכמים כו':
פסוק כט:וביום. ולא בלילה. לה. לעצמה שאם הפרישה לזיבתה הראשונה לא תביא לזיבתה שניה. שתי תרים כו' ולא א' תור ואחד יונה:
פסוק כט:והביאה כו'. מלמד שהיא טובלת מבעוד יום:
פסוק לא:והזרתם. אין נזירה אלא פרישה וכן נזורו אחור מכאן אמרו (אינו בת"כ רק בשבועות י"ח ע"ב) שמחוייב לפרוש עונה אחת סמוך לווסתה. אין לי אלא אזהרה עונש מניין ת"ל ולא ימתו:
פסוק לא:בטמאתם. אעפ"י שהן טמאים שכינה עמהם:
פסוק לב:תורת הזב. בין גדול (הוא בנדה ל"ד ע"ב) בין קטן מכאן שמחוסר כפרה א"צ דעת. ואשר תצא ממנו ש"ז ראי' ראשונה של זב הרי הוא כבעל קרי שטובל ואופל פסחו לערב:
פסוק לג:והדוה בנדתה. זקנים הראשוני' אמרו תהיה ברדתה לא תכחול וכו' עד שבא ר"ע ולמד תהא בנדתה עד שתבא במים. והזב את זובו (אינו בת"כ רק בנדה ל"ה ע"ב). זה בעל ב' ראיות הרי הוא כנדה שמטמא משכב ומושב. אחרים או' מה הזב מטמא במשא אף הזוב מטמא במשא. לזכר. בין קטן בין גדול וכן נקבה בין גדולה בין קטנה. ד"א לזכר לרבות המצורע. לנקבה לרבות את המצורעת (נדה ל"ה ע"א) למעיינותיהם:
פסוק לג:ולאיש אשר ישכב כו' לרבות הבא על שומרת יום כנגד יום. ד"א (אינו בת"כ רק בב"ק דף כ"ד ע"א) מה נקבה מטמאה בימים אף כו' תורת הזב כו' שכבת זרע. יכול מה זב סותר את הכל אף כו' ת"ל לטמאה בה: