פסוק א:וידבר יי אל משה ואל אהרן. כי הכהנים יפרישו בין זבה לנדה כאשר אחז"ל בין דם לדם ועתה יחל לבאר הטמאים מדבר נסתר כי הצרעת נגע גלוי:
פסוק ב:זב. כמו זבת חלב כדמות טפות נוטפות:
פסוק ב:מבשרו. כנוי לערות הזכר:
פסוק ג:וזאת תהיה טומאתו. הטעם כי הזוב הוא על ב׳ דרכים:
פסוק ג:רר בשרו. מגזרת ויורד רירו על זקנו:
פסוק ג:או החתים. כמו נסגר מגזרת כי חתום הוא והטעם שהתחבר הזוב ונקרש ולא יצא הקרי בשכבו עם האשה:
פסוק ד:וגזרה אחת למשכב ולמושב וכן הנוגע באחד מהם משפט אחד לו:
פסוק ז:והנוגע בבשר הזב. באיזה אבר שיהיה:
פסוק ח:ירק. ידוע מפעלי הכפל והעד דגשות קו״ף רוקי הנה גם רוקו יזיק כי הזוב מהחליים הנדבקים ואין מנהג האדם שירוק בפני חברו רק איננו בכוונה כי הזב זרק רוקו ונפל על הטהור:
פסוק ט:וכל המרכב. שהוא מקבל טומאה כדברי המעתיקים:
פסוק י:בכל אשר יהיה תחתיו. תחת המרכב יטמא טומאה קלה וטומאה הנושא אותם יותר חמורה:
פסוק יא:וידיו לא שטף במים. היה נראה לנו כי כל מאכל והדומה לו שיגע בו הזב והנגיעה היא בידים וידיו שטופות איננו טמא בעבור שלא נגע במקום הזוב רק כאשר ראינו כל אבותינו פירשו וידיו כגופו קבלנו דבריהם ועל דרך הפשט כי כל טהור שיגע בו הזב וידיו שטופות הוא יטמא ולא בגדיו ואם לא היו שטופות יטמאו בגדיו וזה כמו הנוגע בכל אשר יהיה תחתיו:
פסוק יג:לטהרתו. מיום טהרתו:
פסוק יד:והקרבן עולה וחטאת בעבור כי הזוב מוסר על עון:
פסוק טז:כי תצא ממנו. שלא ברצונו:
פסוק טז:שכבת זרע. כמו שכבת הטל מגזרת מי ישכיב:
פסוק יז:היה נראה לנו שצריך רחיצ׳ הבגד או העור אם היה בו זרע לח או יבש והאמת כדברי הקבלה:
פסוק יט:והשלים דבר הזכר ועתה יחל בנקבה:
פסוק יט:בבשרה. ערות האשה וטעו המפרשים בבעל קרי את כל בשרו האבר לבד והעד כל:
פסוק כג:ופירוש ואם על המשכב הוא שב אל הכלי אשר תשב עליו והנה הכלי על המשכב או כלי על כלי על כן הטומאה קלה ולא הזכיר לאשה מרכב כי (בהמ׳) (ס״א בהווה) דבר הכתוב והמשפט אחד:
פסוק כד:ואם שכב איש אותה. בלא זדון רק שוכב עמה בשוגג והנה באה נדתה והיתה עמו וזה טעם עליו כי כרת יש על השוכב עם נדה בזדון וכן הוא משפט הזבה ואם לא נזכר:
פסוק כד:וכל המשכב אשר ישכב עליו יטמא. כי הוא טמא טומאת שבעה וגם יטמא אחרים ואם לא נכתב:
פסוק כה:ימים רבים בלא עת נדתה. לכל אשה עתים ידועות או יארע לה זוב על נדתה:
פסוק כט:והביאה אותם. מלרע והיא מלה זרה:
פסוק לא:והזרתם. יש מפרשים בו והזרתם בחסרון הה״א וזה לא יתכן כי הה״א איננו מאותיות המשך כי לא יהיה נח נעלם כי אם בסוף המלה רק פירושו כמו ונזרו מקדשי בני ישראל כעין והרחקתם וממנו נזיר שהרחיק נפשו מתאות העולם ומשקלו והפלתם את הארץ כי הנו״ן מובלע בדגש:
פסוק לא:בטמאתם. בעבור טומאתם ופירושו בטמאם את משכני:
פסוק לב:לטמאה בה. שמצוה היא שישב טמא ועוד אפרש זה:
פסוק לג:וטעם לזכר. פירושו זאת תורת הזב:
פסוק לג:וטעם עם טמאה. זבה או נדה:
