פסוק א:ונפש. תניא, הכל באים בשותפות דכתיב (פ' אמור) לכל נדריהם ולבל נדבותם אשר יקריבו, ולא סילק הכתוב אלא מנחה שנאסר בה נפש .
(מנחות ק"ד ב')
פסוק א:ונפש. מה נשתנית מנחה שנאמר בה נפש, אמר הקב"ה מי דרכו להביא מנחה עני – מעלה אני עליו כאלו הקריב נפשו לפני .
(שם שם)
פסוק א:ונפש. לרבות כהן משיח שיביא מנחת נדבה .
(תו"כ)
פסוק א:קרבן מנחה. ת"ר, קרבן מנחה – מלמד שמתנדבין שמן .
(זבחים י"א ב')
פסוק א:קרבן מנחה. ת"ר, קרבן מנחה – מלמד שמתנדבין עצים, וכן הוא אומר (נחמיה י׳:ל״ה) והגורלות הפלנו על קרבן העצים .
(מנחות ק"ו ב')
פסוק א:סלת יהיה קרבנו. תניא, א"ר יצחק, מה נשתנית מנחה שנאמר בה חמשת מיני טגון הללו משל למלך בשר ודם שעשה לו אוהבו סעודה ויודע בו שהוא עני, אמר לו, עשה לי מן חמשה מיני טגון כדי שאתה ממך .
(שם ק"ד ב')
פסוק א:ונתן עליה לבונה. והדר כתיב והביאה אל בני אהרן הכהנים, מלמד שלבונה מביא מתוך ביתו .
(שם כ"א ב' ברש"י)
פסוק ב:והביאה אל בני אהרן. הקמיצות נוהגות באנשים ולא בנשים, דכתיב והביאה אל בני אהרן – ולא בנות אהרן .
(קדושין ל"ו א')
פסוק ב:וקמץ. מקפיצה ואילך מצות כהונה, למד על יציקה ובלילה שכשרים בזר .
(מנחות י"ח ב')
פסוק ב:וקמץ משם. ממקום שרגלי הזר עומדות .
(זבחים ס"ג א')
פסוק ב:מלא קמצו. ולהלן הוא אומר (פ' צו) והרים ממנו בקמצו, הא כיצד, חופה שלש אצבעותיו על פס ידו וקומץ .
(מנחות י"א א')
פסוק ב:מלא קמצו. ולהלן הוא אומר (פ' צו) והרים ממנו בקמצו, מלמד שלא יעשה מדה לקומץ [שם י"ט ב']
פסוק ב:מלא קמצו. הקומץ מעוטו מעכב את רובו, מאי טעמא, דאכר קרא מלא קמצו תרי זימני .
(מנחות כ"ז א')
פסוק ב:מפלתה. העשרון סולת מעוטו מעכב את רובו, מאי טעמא, דאמר קרא מסלתה, שאם חסרה כל שהוא פסולה .
(שם שם)
פסוק ב:מפלתה. מסלתה ולא פסלת חבירתה .
(תו"כ)
פסוק ב:מסלתה ומשמנה. הסולת והשמן מעכבין זה את זה, מאי טעמא, דאמר קרא מסלתה ומשמנה ומגרשה ומשמנה (פ' ט"ז) .
(מנחות כ"ז א')
פסוק ב:ומשמנה. השמן מעוטו מעכב את רובו, מאי טעמא, דאמר קרא ומשמנה, שאם חסרה כל שהוא פסולה .
(שם שם)
פסוק ב:על כל לבונתה. הקומץ והלבונה מעכבין זה אה זה, מאי טעמא, דאמר קרא על כל לבונתה, ואת כל הלבונה אשר על המנחה (פ' צו) .
(שם שם)
פסוק ג:והנותרת. תניא, מאימתי השירים נאכלין – משקרב הקומץ, דכתיב והקטיר הכהן והדר והנותרת לאהרן ולבניו .
(סוטה ט"ו א')
פסוק ג:והנותרת מן המנחה. תניא, שירים שחסרו בין קמיצה להקטרה אסורים באכילה, דאמר קרא והנותרת מן המנחה ולא הנותרת מן הנותרת .
(מנחות ט' ב')
פסוק ג:והנותרת מן המנחה. פרט למנחה שחסרה היא ושחסר קמצה ושלא הקטיר מלבונתה כלום .
(מנחות ט' ב')
פסוק ג:לאהרן ולבניו. לאהרן תחלה ואח"ב לבניו, לאהרן שלא במחלוקת ולבניו במחלוקת, ומה אהרן כה"ג אוכל שלא במחלוקת אף בניו כה"ג אוכלים שלא במחלוקת .
(תו"כ)
פסוק ד:וכי תקריב. ת"ר, וכי תקריב – כשתקריב, רשות ולא חובה .
(מנחות ס"ג א')
פסוק ד:קרבן מנחה. תניא, א"ר יהודה, פנק לאומר הרי עלי מנחת מאפה שלא יביא מחצה חלות ומחצה רקיקין, ת"ל קרבן מנחה, קרק אחד אמרתי לך ולא שנים ושלשת קרבנות .
(שם שם)
פסוק ד:מאפה תנור. ת"ר, מאפה תנור ולא מאפה כופח ולא מאפה רעפים ולא מאפה יורות. הערביים [שם שם]
פסוק ד:בלולות בשמן. ת"ר, חלות מצות בלולות בשמן ורקיקי כמות משוחים בשמן, חלות בלולות ולא רקיקין בלולים ורקיקין משוחים ולא חלות משוחות. מאי תלמודא, אפר רבא, לא לשתמיט ולכתוב קרא חלות משוחות ורקיקין בלולים .
(מנחות ע"ח א')
פסוק ה:ואם מנחה על המחבת. תני, ר, חנינא בן גמליאל אומר, המחבת צפה ומעשיה קשין, מנלן, דכתיב (פ' צו) וכל נעשה במרחשת ועל מחבת .
(שם ס"ג א')
פסוק ה:קרבנך. נאמר כאן קרבנך ונאמר במנחת מרחשת קרבנך (פ' ז'), מה להלן מתן שמן בכלי אף באן מתן שמן בכלי .
(שם ל"ד ב')
פסוק ה:סלת בלולה. ת"ר, סולת בלולה, מלמד שנבללת סולת ולא חלות .
(שם ע"ה א')
פסוק ה:מצה תהיה. יכול למצוה, ת"ל תהיה – לעכב .
(מנחות נ"ג א')
פסוק ה:מצה תהיה. ההיה אותה, מכאן לכל המנחות שנלושות בפושרץ ומשמרן שלא יחמיצו .
(שם שם)
פסוק ו:פתות אותה. אותה למעט שתי הלחם ולחם הפנים .
(שם ע"ה א')
פסוק ו:פתות אותה פתים. ת"ר, פתות יכול לשנים ת"ל פתים, אי פתים יכול יעשנה פרורים ת"ל אותה, אותה לפתיתים ולא פתיתיה לפתיתים .
(שם שם ב')
פסוק ו:ויצקת עליה. עליה למעוטי מנחת מאפה .
(שם שם א')
פסוק ו:מנחה היא. לרבות כל המנחות לפתיתה וליציקה .
(מנחות ע"ה א')
פסוק ז:ואם מנחת מרחשת. תני, ר' חנינא בן גמליאל אומר, המרחשת עמוקה ומעשיה רכין, מנלן, דכתיב (פ' צו) וכל נעשה במרחשת ועל מחבת .
(שם ס"ג א')
פסוק ז:קרבנך. נאמר כאן קרבנך ונאמד במנחת מחבת קרבנך (פ' ה'), מה להלן יציקה ובלילה אף כאן יציקה ובלילה.
(שם ע"ד ב')
פסוק ז:סלת בשמן תעשה. מלמד שטעונה מתן שמן בכלי .
(שם שם)
פסוק ח:והבאת. לרבות מנחת עומר ומנחת סוטה להגשה, וכן הוא אומר (פ' אמור) והבאתם את העומר, וכן הוא אומר (פ' נשא) והביא את קרבנה .
(שם ס' ב')
פסוק ח:והבאת את המנחה. מלמד שכל המנחה טעונה הגשה , ואין לי אלא מנחת נדבה, מנחת חובה מנין ת"ל את המנחה .
(שם שם א')
פסוק ח:אשר יעשה מאלה. מאלה למעוטי שלא יביא מנחת נדבה מן השעורים .
(שם שם ב')
פסוק ח:והגישה. וסמיך ליה והקריבה, איתקש הגשה להקרבה, מה הקרבה אצל כהן בכלי אף הגשה אצל כהן בכלי .
(סוטה י"ד ב')
פסוק ח:והגישה אל המזבח. מכאן שאין הגשה נוהגת בבמה .
(זבחים קי"ט ב')
פסוק ט:והרים הכהן. יכול בכלי, ת"ל (פ' צו) והרים ממנו בקמצו, מה להלן בקמצו אף כאן בקמצו .
(מנחות ס"א א')
פסוק ט:מן המנחה. עמתניא, שירים שחסרו בין קמיצה להקטרה ר' יוחנן אמר מקטיר קומץ עליהם, מאי טא, דכתיב והרים הכהן מן המנחה – מן המנחה שהיתה כבר [שם ט' ב']
פסוק יא:כל המנחה. כל לרבות שאר מנחות לחימוץ .
(שם נ"ז א')
פסוק יא:כל המנחה. ת"ר, אלו נאמר אשר תקריבו לה' לא תעשה חמץ הייתי אומר אין לי אלא קומץ, ת"ל בל המנחה לרבות המנחה כולה .
(שם שם)
פסוק יא:אשר תקריבו. לרבות לחם הפנים לחימוץ .
(שם שם)
פסוק יא:אשר תקריבו לה'. כשרה ולא פסולה, מכאן אמרו, המחמץ את הכשרה חייב ואת הפסולה פטור .
(מנחות נ"ז א')
פסוק יא:לא תעשה חמץ. א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן, הכל מודים במחמץ אחר מחמץ שהוא חייב, מאי טעמא, נאמר כאן לא תעשה חמץ ונאמר להלן (ס' צו) לא תאפה חמץ .
(שם נ"ו ב')
פסוק יא:כי כל שאור. ת"ר, שאור בל תקטירו, אין לי אלא כולו, מקצתו מנין ת"ל כל, עירובו מנין, ת"ל כי כל .
(שם נ"ח א')
פסוק יא:כל שאור וכל דבש. מה ת"ל כל כל בשאור ובדבש מפני שיש בשאור מה שאין בדבש ויש בדבש מה שאין בשאור, שאור הותר מכללו במקדש דבש לא הותר
פסוק יא:מכללו במקדש, דבש הותר בשירי מנחות שאור לא הותר בשירי מנחות .
(שם שם)
פסוק יא:לא תקטירו ממנו אשה. ת"ר, מנין למעלה מבשר חטאת ומבשר אשם ומבשר קדשי קדשים וקדשים קלים וממותר העומר וממותר שתי הלחם ולחם הפנים ומשירי מנחות שהוא בלא תעשה ת"ל לא תקטירו ממנו אשה לה', כל שהוא לאשים הרי הוא בבל תקטירו.
(שם נ"ז ב')
פסוק יב:קרבן ראשית. איזה הוא קרבן ראשית, שתי הלחם ובכורים, ולמה נקראו ראשית שהן ראשית לכל המנחות וכן הוא אומר (פ' פינחס) בהקריבכם מנחה חדשה לה', [ובבכורים הוא אומר (פ' משפטים) ראשית בכורי אדמתך].
(מנחות נ"ח א', פ"ד ב')
פסוק יב:תקריבו. יכול יהא יחיד מתנדב ומביא קרבן ראשית נדבה, ת"ל קרבן ראשית תקריבו, צבור אמרתי לך ולא יחיד .
(שם נ"ח א')
פסוק יב:תקריבו. יכול מכיון שנקראו שתי הלחם ובכורים קרבן ראשית לפיכך אם קרבן קרבן אחר לא יקרבו, ת"ל תקריבו מכל מקום [תו"ב].
פסוק יב:תקריבו אותם. יכול יהא הצבור מביאין נדבה שאור ודבש כדרך שמביאין חובתן כיוצא בזה, ת"ל תקריבו אותם – אותם ולא נדבה .
(מנחות נ"ח א')
פסוק יב:ואל המזבח לא יעלו. אין לי אלא מזבח, כבש מנין ת"ל ואל המזבח לא יעלו , יכול לכל דבר כבש במזבח ת"ל תקריבו אותם, אותם הוא דרבאי לך כבש כמזבח, מידי אחרינא לא .
(מנחות נ"ז ב', זבחים ע"ז א')
פסוק יב:לא יעלו לריח ניחח. תניא, ואל הבזבוז לא יעלו לריח ניחח, לריח ניחח אי אתה מעלה אותם אבל אתה מעלה אותם לשם עצים, יכול כל דבר כן, ת"ל תקריבו אותם, אותם אתם מעלה לשם עצים, מידי אחרינא לא .
(זבחים ל"ז א')
פסוק יג:וכל קרבן מנחתך. יכול כל המנחה טעונה מלח ת"ל קרבן, קרבן טעון מלח ואין מנחה כולה טעונה מלח .
(מנחות כ' א')
פסוק יג:וכל קרבן מנחתך. מה ת"ל מנחתך, אלו נאמר וכל קרבן הייתי אומר אפי' עצים ודם צריכים מלח ת"ל מנחתך, מה מנחה מיוחדת שאחרים באים חובה לה אף כל שאחרים באים חובה לה .
(שם שם)
פסוק יג:במלח תמלח. אי במלח יכול יתן טעם כבינה ת"ל תמלח אי תמלח יכול במי מלח ת"ל במלח, כיצד הוא עושה מביא האבר ונותן עליו מלח והופכו ונותן עליו מלח ומעלהו .
(מנחות נ"א א')
פסוק יג:ולא תשבית מלח. מהו לא תשבית – הבא מלח שאינה שובתת ואיזו זו, זו מלח סדומית ומנין שאם לא מצא מלח סדומית יביא מלח אסתרוקנית, ת"ל על כל קרבנך תקריב מלח מכל מקום .
(שם שם)
פסוק יג:מלח ברית. נאמר כאן מלח ברית ונאמר להלן (ר"פ פינחס) ברית כהונת עולם, כשם שאי אפשר לקרבנות בלי כהונה כך אי אפשר לקרבנות בלא מלח .
(שם כ' א')
פסוק יג:מלח ברית. תניא, יכול המתנדב מנחה מביא מלח עמה ת"ל מלח ברית, ולהלן הוא אומר (ס"פ אמור) מאת בני ישראל ברית עולם, מה להלן משל צבור אף כאן משל צבור .
(שם כ"א ב')
פסוק יג:מעל מנחתך. מה ת"ל, שיכול מה מנחה מיוחדת שמתרת צריכה מלח אף כל שמתיר צריך מלח ויביא דם שהוא מתיר, ת"ל מעל מנחתך ולא מעל דמך .
(שם כ' א')
פסוק יג:על כל קרבנך. מה ת"ל. שיכול אין לי אלא קומץ שצריך מלח, מנין לרבות את הלבונה הבאה בפני עצמה והבאה בבזיכין ומנחת כהנים ומנחת כהן משוח ומנחת נסכים, אימורי חטאת ואימורי אשם ואימורי קדשי קדשים וקדשים קלים ואברי עולה ועולת העוף, ת"ל על כל קרבנך תקריב מלח .
(מנחות כ' א')
פסוק יג:הקריב מלח. תקריב מכל מקום, אפי' בשבת אפי' בטומאה .
(שם כ"א א')
פסוק יד:ואם תקריב. מכאן היה ר' יהודה אומר, עתידה מנחת בכורים להפסק ולחזור, וכן הוא אומר (ס"פ מסעי) ואם יהיה היובל לבני ישראל, עתיד היובל להפסק ולחזור .
(תו"כ)
פסוק יד:מנחת בכורים תניא. ואם תקריב מנחת בכורים, במנחת העומר הכתוב מדבר .
(מנחות ס"א ב')
פסוק יד:אביב. איני יודע אם מן השעורין או מן החטין, הרי אני דן, נאמר אביב במצרים ונאמר אביב לדורות, מה אביב האמור במצרים שעורים אף אביב האמור לדורות מן השעורים .
(שם שם)
פסוק יד:אביב קלוי באש. ת"ר, אביב זה אביב , קלוי באש אין לשון קלי אלא דבר אחר, הא כיצד, אבוב של קליות היה שם והיה מנוקב ככברה כדי שתהא האור שולטת בכולו .
(מנחות ס"ו ב')
פסוק יד:אביב קלוי באש גרש. איני יודע אם אביב קלוי או גרש קלוי, כשהוא אומר באש – הפסיק הענין .
(שם שם)
פסוק יד:גרש כרמל. מאי כרמל – רך ומל, דבי ר' ישמעאל תנא, כרמל – כר מלא .
(שם שם)
פסוק יד:כרמל תקריב. [מכאן למצות העומר להביא מן הקרוב לירושלים, מאי טעמא כרמל כתיב – רך ומלא] .
(שם ס"ד ב')
פסוק יד:כרמל תקריב. מלמד דבעינן כרמל בשעת הקרבה, לפכך אין מביאין מכרמל דאשתקד .
(שם פ"ד א')
פסוק יד:כרמל תקריב. תקריב כל שהוא, תקריב מכל מקום [ואפילו ביום] ואפילו בשבת ואפילו בטומאה .
(שם ע"ב ב')
פסוק טו:ונתת עליה שמן. עליה שמן ולא על לחם הפנים שמן .
(מנחות נ"ט א')
פסוק טו:ונתת עליה לבונה. עליה לבונה ולא על מנחת נסכים לבונה .
(שם שם)
פסוק טו:מנחה היא. מנחה – לרבות מנחת שמיני ללבונה , היא – להוציא שתי הלחם שלא יטענו לא שמן ולא לבונה [שם שם]