פסוק א:ונפש כי תקריב קרבן מנחה לה׳ סלת יהיה קרבנו.
שם, פרשה ח, פרק י, ברייתא ג: קרבנו; היחיד מביא מנחה נדבה, אין השותפין מביאין מנחה נדבה.
ברייתא ו: כשם שאין שנים מביאין מנחה נדבה, כך אין מביאין לא יין ולא לבונה ולא עצים. עי׳ מנחות דף ע״ט ע״ב דאמר שם שמן גופה דמנחה הוא, ונ״מ כך, דעיין במנחות דף ק״ד ע״ב דנקט שם במשנה דאין מנחה בא בשותפות, משום דאין שנים מתנדבים עשרון. ועי׳ מנחות דף ה׳ ע״א וזבחים דף ה׳ ע״ב ותוס׳ סוטה דף כ״ג ע״א, אך זה יהי׳ נ״מ, אם שותפים יכולים להתנדב מנחה של שני עשרונות ותהיה נקראת מנחה אחת … ועי׳ בתו״כ פ׳ ויקרא פ״ח פ״י דיליף שם מקרא דקרבנו דאין שנים מביאין מנחה, וממעט שם יין ולבונה ועצים, ובאמת קרבן עצים מבואר בירושלמי שקלים פ״ח דיחיד אם אמר הרי עלי עץ די באחד, ומ״מ משמע שם דאין יכולים להביא בשותפות אף שנים.
פסוק ב:וקמץ משם מלא קמצו מסלתה ומשמנה על כל לבנתה וגו׳ והנותרת מן המנחה לאהרן ולבניו.
שם, פרשה ט, ברייתא י—יא על כל לבנתה; שתהא שם לבונה בשעת הקמיצה. על כל לבונתה והקטיר; שילקט לבונה ויעלה לאשים, והנותרת; אע״פ שלא המלחה, אע״ג שלא הוגשה, אעפ״י שלא הקטיר את כל לבנתה.
באמת נ״ל לפי שיטת רבינו דס״ל בהל׳ אס״מ פ״ה הי״ב אם הקריב האימורים בלא מלח אף דלוקה מ״מ הקרבן כשר והורצה, ר״ל דהקטרה לא מעכבא, אך מ״מ אף דלא הוה הקטרה מ״מ לא נפסלו, והני אין בהם מעילה לאחר שהעלן על המזבח, דמ״מ אין עליהם שם לחמו של מזבח. ועי׳ תו״כ פ׳ ויקרא פ״ט פי״א דיליף שם מהך קרא דוהנותרת אע״פ שלא הומלחו, ובגמ׳ דילן במנחות דף כ׳ לא מייתי זה, ונראה דקאי אלבונה, דבמנחות שם מבואר דגם לבונה הבאה עם המנחה צריכה מלח, וע״כ דמיירי כמ״ש בח״ג, דעי׳ בסוטה דף י״ד ע״ב מבואר דקודם הקמיצה אסור לסלק הלבונה מעל המנחה, עי׳ תוס׳ זבחים דף מ״ג ודף פ״ג ע״ב ורש״י מנחות דף י״ג ע״ב ודף ט״ז ע״ב, אך לא דאין הלבונה מותרת רק בקמיצה כמ״ש התוס׳, רק דא״א לקמוץ המנחה אם אין לבונה עלי׳. הנה לכאורה קשה, דבתו״כ פרשת ויקרא פ״ט פי״א מרבה מן והנותרת אף שלא הומלחה, ובגמ׳ דילן במנחות דף כ׳ לא מייתי זה. וע״ש דף ט׳ ע״ב ובמעילה דף ח׳ ע״ב דדריש לה לדרשה אחריתי, אך נ״ל כך דודאי בלא מלח כלל פסול כמ״ש רבינו, רק הך דמבואר בזבחים דף ק״ח דאי פריש מצוה לאסוקי, דאז כבר בטל מעליו שם מכשיר ונעשה כמו עצם הקרבן, י״ל דלא מעכב אף דמצוה לאסוקי, וכמו בהך דזבחים דף פ״ו וחולין דף צ׳, ואין עליו שם קומץ חסר.
פסוק יב:קרבן ראשית תקריבו אותם לה׳.
שם, פרשה יב, ברייתא ז—ט: קרבן ראשית; שיהא ראשית לכל המנחות וכו׳, יכול אם קדמן דבר אחר לא יקרבו, תלמוד לומר תקריבו.
[בדברי הרמב״ם התמוהים, דפסק נקצר העומר שלא כמצותו כשר, ופסק דדוחה שבת], דודאי מצות קצירה לא קיים, רק העומר כשר, כי יש בעומר ג׳ דברים, המצוה של קצירה, והמצוה של הבאה, ומה שמתיר חדש במקדש, ועיין מכות דף ח׳ ושבת קל״א וירושלמי ספ״ב דמגילה וראש השנה … ועיקר הגדר דאם המצוה לא מקיים, אך דהדבר כשר, דוחה שבת, וכן מבואר בירושלמי מגילה וראש השנה וה״נ כן, וזה ר״ל הך דמכות דף ח׳, וכן נ״מ גבי שתי הלחם, דיש קרא בתו״כ דאף דהביא מנחה חדשה מ״מ צריך שיביא שתי הלהם מן חדשה דוקא, דזה שני דינים שתהיה חדשה ולא יביא חדשה קודם.
