פסוק א:וְנֶפֶשׁ וְגוֹ׳. בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים דָּרְשׁוּ יִתּוּר ״וְנֶפֶשׁ״ שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מִעוּט וְרִבּוּי: מִעוּט ״נֶפֶשׁ״ לְשׁוֹן יָחִיד – לְמַעֵט צִבּוּר שֶׁלֹּא יָבִיאוּ מִנְחַת נְדָבָה, רִבּוּי בְּיִתְרוֹן הַוָּא״ו – לְרַבּוֹת יָחִיד שֶׁאֵינוֹ מֵבִיא מִנְחָה עַל טֻמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו, שֶׁהוּא כֹּהֵן מָשִׁיחַ, שֶׁמֵּבִיא מִנְחַת נְדָבָה.
פסוק א:וְטַעַם הַכָּתוּב שֶׁכָּתַב כָּאן רִבּוּי וּמִעוּט בְּתֵבָה אַחַת. אוּלַי כִּי לְצַד שֶׁלֹּא הֻכְרַח לְמַעֵט הַצִּבּוּר אֶלָּא לְצַד שֶׁרִבָּה כֹּהֵן מָשִׁיחַ, לָזֶה רָמַז שְׁנֵיהֶם יַחַד הֲגַם שֶׁהֵם שְׁנֵי דְּבָרִים הַפְכִּיִּים, כִּי לוּלֵי רִבּוּי כֹּהֵן מָשִׁיחַ אֵין צֹרֶךְ לְמַעֵט צִבּוּר, כִּי מִנַּיִן יַעֲלֶה עַל דַּעְתֵּנוּ שֶׁיָּבִיאוּ שֶׁיֻּצְרַךְ לְמַעֵט, וְאַחַר שֶׁבָּא רִבּוּי כֹּהֵן מָשִׁיחַ יֵצֵא לָנוּ דִּין חָדָשׁ שֶׁיֶּשְׁנוֹ בִּמְלַמֵּד לְצִבּוּר, כְּאָמְרָם שָׁם בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים, לָזֶה הֻצְרַךְ לְמַעֵט:
פסוק ד:וְכִי תַקְרִיב. אָמַר וְכִי בְּתוֹסֶפֶת וָא״ו לִסְמֹךְ דִּין זֶה לְעִנְיָן רִאשׁוֹן, לוֹמַר לְךָ שֶׁגַּם בִּפְרָטֵי הַמִּנְחָה נִתְרַבָּה כֹּהֵן מָשִׁיחַ, וְנִתְמַעֲטוּ צִבּוּר גַּם לִתְנָאֵי פְּרָטֵי הַהַקְרָבָה שֶׁנִּרְשְׁמוּ בְּקֹמֶץ מִנְחַת סֹלֶת, גַּם לְהָבִיא לְבוֹנָה הֲגַם שֶׁלֹּא הֻזְכְּרָה בָּהּ.
פסוק י:וְהַנּוֹתֶרֶת וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה כָּפַל פָּסוּק זֶה שְׁנֵי פְּעָמִים. וְאוּלַי שֶׁיִּתְבָּאֵר עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מנחות נח.) בְּכָל הַמְּנָחוֹת שֶׁמֻּתָּר לֶאֱכֹל שְׁיָרֵי מְנָחוֹת בִּדְבַשׁ, אֲבָל אִם הֶחְמִיץ שְׁיָרֶיהָ לוֹקֶה, וְדָרְשׁוּ (מנחות נה.) מִמַּה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב ״לֹא תֵאָפֶה חָמֵץ חֶלְקָם״, פֵּרוּשׁ גַּם חֶלְקָם, עַד כָּאן. וַעֲדַיִן אֲנִי אוֹמֵר דַּוְקָא עַל הָאֲפִיָּה הוּא לוֹקֶה, אֲבָל אִם הֶחְמִיצָהּ וְלֹא אֲפָאָהּ לֹא, לָזֶה אָמַר הַכָּתוּב ״וְהַנּוֹתֶרֶת וְגוֹ׳ כָּל הַמִּנְחָה אֲשֶׁר תַּקְרִיבוּ לֹא תֵעָשֶׂה חָמֵץ״, פֵּרוּשׁ אֲפִלּוּ שְׁיָרֶיהָ. וַהֲגַם שֶׁרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שם) דָּרְשׁוּ מִפָּסוּק ״לֹא תֵאָפֶה חָמֵץ״ וְסָמִיךְ לֵיהּ ״חֶלְקָם״, מֵאוֹתָהּ דְּרָשָׁה אֵין לְחַיֵּב עַל שְׁיָרֶיהָ אֶלָּא עַל הָאֲפִיָּה וְלֹא עַל שְׁאָר מַעֲשֶׂה, וּבְפָסוּק זֶה לְבַד לֹא יַסְפִּיק לְחַיֵּב עַל שְׁיָרֶיהָ עַל כָּל פְּרָט וּפְרָט. וַהֲגַם שֶׁדָּרְשׁוּ שָׁם בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים אֲפִיָּה בִּכְלָל הָיְתָה וְלָמָּה יָצְתָה, לוֹמַר לְךָ מָה אֲפִיָּה מַעֲשֶׂה יְחִידִי וְחַיָּב עָלָיו אַף אֲנִי אָבִיא כָּל מַעֲשֶׂה יְחִידִי, עֲדַיִן אֲנִי אוֹמֵר דַּוְקָא קוּמְצָהּ וְלֹא שְׁיָרֶיהָ, קָא מַשְׁמַע לָן ״וְהַנּוֹתֶרֶת״ וְגוֹ׳.
פסוק י:עוֹד יִתְבָּאֵר עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים ״וְהַנּוֹתֶרֶת״ – אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הוּמְלְחָה, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הוּגְשָׁה, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִקְטִיר כָּל לְבוֹנָתָהּ, ״מִן הַמִּנְחָה״ – פְּרָט לְשֶׁחָסְרָה וְכוּ׳, וְשֶׁלֹּא הִקְטִיר מִלְּבוֹנָתָהּ כְּלוּם. וְכָתַב הָרַאֲבַ״ד כִּי וָא״ו וְהֵ״א רִבּוּיָא הוּא לְרַבּוֹת הַנִּזְכָּר עַד כָּאן. וְאֵין דַּעְתִּי מַשֶּׂגֶת רִבּוּי זֶה שִׁעוּרוֹ, שֶׁאֵין מַשְׁמָעוּת לַתֵּיבָה בְּהָסִיר וָא״ו וְהֵ״א. וּבַעַל קָרְבַּן אַהֲרֹן פֵּרֵשׁ כִּי וָא״ו לְבַד הוּא דְאִיְּתַר, וְגַם עַל זֶה יֵשׁ לְגַמְגֵּם. וְעוֹד מִנַּיִן לַתַּנָּא לוֹמַר שְׁלֹשָׁה רִבּוּיִים: מְלִיחָה וְהַגָּשָׁה וְכָל הַלְּבוֹנָה? בִּשְׁלָמָא מַה שֶׁמִּעֵט ג׳ מֵהַמִּנְחָה יֵשׁ לִדְרוֹשׁ כָּל דִּמְיוֹן שֶׁבַּמִּנְחָה לְעַכֵּב, מַה שֶׁאֵין כֵּן רִבּוּי אֶחָד אֵין לָנוּ לְהַרְבּוֹת הַרְבֵּה פְּרָטִים.
פסוק י:אָכֵן נִרְאֶה כִּי לְצַד שֶׁאָמַר הַכָּתוּב שָׁלֹשׁ מִצְוֹת אֵלֶּה: הַמְלָחָה, וְהַגָּשָׁה, וְהַקְטָרַת כָּל לְבוֹנָתָהּ, מְפֻזָּרִים בִּשְׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת. הַקְטָרַת כָּל לְבוֹנָתָהּ כְּתָבָהּ בְּפָרָשַׁת מִנְחַת סֹלֶת, הַגָּשָׁה בְּמִנְחַת מַרְחֶשֶׁת, הַמְלָחָה אַחַר תַּשְׁלוּם זִכְרוֹן כָּל דִּינֵי מְנָחוֹת. וּמָצִינוּ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב ״וְהַנּוֹתֶרֶת מִן הַמִּנְחָה״ אַחַר זִכְרוֹן מִנְחַת סֹלֶת, הֲגַם שֶׁלֹּא הֻזְכַּר בָּהּ הַגָּשָׁה. הָא לָמַדְתָּ שֶׁאֵין הַגָּשָׁה מְעַכֶּבֶת בָּהּ, שֶׁהֲרֵי הֲגַם שֶׁלֹּא הֻזְכַּר בָּהּ הַגָּשָׁה אָמַר ״וְהַנּוֹתֶרֶת וְגוֹ׳ לְאַהֲרֹן וּבָנָיו״. וַהֲגַם שֶׁאָנוּ אוֹמְרִים מִדְּרָשַׁת סְמִיכוּת וָא״ו הָאֲמוּרָה בִּתְחִלַּת כָּל הַפְסָקָה וְהַפְסָקָה, שֶׁיְּכַוֵּן הַכָּתוּב לִתֵּן אֶת הָאָמוּר שֶׁל זֶה בָּזֶה, וְאִם כֵּן גַּם הַהַגָּשָׁה שֶׁנֶּאֶמְרָה בְּמִנְחַת מַרְחֶשֶׁת צְרִיכָה לִהְיוֹת גַּם בְּמִנְחַת סֹלֶת וְגוֹ׳, מִמַּה שֶׁכָּתַב ״וְהַנּוֹתֶרֶת״ בְּאֶמְצַע הַמְּנָחוֹת גִּלָּה כִּי הַלִּמּוּד אֵינוֹ אֶלָּא לְכַתְּחִלָּה אֲבָל אֵינוֹ מְעַכֵּב לִפְסוֹל בִּשְׁבִילָהּ, אֲבָל כָּל הַלְּבוֹנָה מְעַכֵּב. וְעוֹד מָצִינוּ שֶׁחָזַר הַכָּתוּב וְאָמַר ״וְהַנּוֹתֶרֶת״ וְגוֹ׳ אַחַר דִּין מִנְחַת מַרְחֶשֶׁת, וּפָסוּק זֶה כָּל רוֹאֶה יַגִּיד שֶׁהוּא עַצְמוֹ נוֹתָר, שֶׁהַדְּבָרִים כִּכְתָבָן נֶאֶמְרוּ לְמַעְלָה. הָא וַדַּאי לֹא בָּא אֶלָּא לוֹמַר שֶׁבִּפְרָטֵי דִּינִים הָרְשׁוּמִים שָׁם יַסְפִּיק לִהְיוֹת הַנּוֹתֶרֶת לְאַהֲרֹן וְגוֹ׳, וְשָׁם לֹא הֻזְכַּר הַקְטָרַת לְבוֹנָה כָּל עִקָּר אֶלָּא הַקּוֹמֶץ, דִּכְתִיב ״וְהֵרִים הַכֹּהֵן וְגוֹ׳ אַזְכָּרָתָהּ״, פֵּרוּשׁ הַקּוֹמֶץ, וְלֹא הֻזְכַּר לְבוֹנָה. הָא לָמַדְתָּ שֶׁעַל זֶה בָּא הַכָּתוּב לְלַמֵּד, שֶׁהֲגַם שֶׁלֹּא הִקְטִיר כָּל לְבוֹנָה כָּרָשׁוּם בְּפָרָשַׁת מִנְחַת סֹלֶת, הַנּוֹתֶרֶת לְאַהֲרֹן. וְהוּא מַאֲמַר הַתַּנָּא: ״וְהַנּוֹתֶרֶת״ אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הוּגְשָׁה, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִקְטִיר כָּל לְבוֹנָתָהּ. וְקָתָנֵי גַּם כֵּן: אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הוּמְלְחָה, כִּי רָאִינוּ שֶׁצִּוָּה אַחַר אָמְרוֹ ״וְהַנּוֹתֶרֶת לְאַהֲרֹן״, הָא לָמַדְתָּ שֶׁיֶּשְׁנוֹ הַשְּׁיָרַיִם בְּהֶתֵּר הֲגַם שֶׁלֹּא הוּמְלְחָה.
פסוק יד:וְאִם תַּקְרִיב וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, אִם יִהְיֶה זְמַן הַקְרָבַת מִנְחַת בִּכּוּרִים וְגוֹ׳, תַּקְרִיב פֵּרוּשׁ חוֹבָה, כִּי חִיּוּב מִצְוָה זוֹ בְּכָל זְמַן, וּבִמְקוֹם זִכְרוֹן תְּנַאי הַזְּמַן אָמַר ״וְאִם״.
