תנ"ך על הפרק - ויקרא ב - מנחות הנדבה ומנחת העמר / הרב איתן שנדורפי שליט"א

תנ"ך על הפרק

ויקרא ב

92 / 929
היום

הפרק

פָּרָשַׁת קָרְבַּן מִנְחָה

וְנֶ֗פֶשׁ כִּֽי־תַקְרִ֞יב קָרְבַּ֤ן מִנְחָה֙ לַֽיהוָ֔ה סֹ֖לֶת יִהְיֶ֣ה קָרְבָּנ֑וֹ וְיָצַ֤ק עָלֶ֙יהָ֙ שֶׁ֔מֶן וְנָתַ֥ן עָלֶ֖יהָ לְבֹנָֽה׃וֶֽהֱבִיאָ֗הּ אֶל־בְּנֵ֣י אַהֲרֹן֮ הַכֹּהֲנִים֒ וְקָמַ֨ץ מִשָּׁ֜ם מְלֹ֣א קֻמְצ֗וֹ מִסָּלְתָּהּ֙ וּמִשַּׁמְנָ֔הּ עַ֖ל כָּל־לְבֹנָתָ֑הּ וְהִקְטִ֨יר הַכֹּהֵ֜ן אֶת־אַזְכָּרָתָהּ֙ הַמִּזְבֵּ֔חָה אִשֵּׁ֛ה רֵ֥יחַ נִיחֹ֖חַ לַיהוָֽה׃וְהַנּוֹתֶ֙רֶת֙ מִן־הַמִּנְחָ֔ה לְאַהֲרֹ֖ן וּלְבָנָ֑יו קֹ֥דֶשׁ קָֽדָשִׁ֖ים מֵאִשֵּׁ֥י יְהוָֽה׃וְכִ֥י תַקְרִ֛ב קָרְבַּ֥ן מִנְחָ֖ה מַאֲפֵ֣ה תַנּ֑וּר סֹ֣לֶת חַלּ֤וֹת מַצֹּת֙ בְּלוּלֹ֣ת בַּשֶּׁ֔מֶן וּרְקִיקֵ֥י מַצּ֖וֹת מְשֻׁחִ֥ים בַּשָּֽׁמֶן׃וְאִם־מִנְחָ֥ה עַל־הַֽמַּחֲבַ֖ת קָרְבָּנֶ֑ךָ סֹ֛לֶת בְּלוּלָ֥ה בַשֶּׁ֖מֶן מַצָּ֥ה תִהְיֶֽה׃פָּת֤וֹת אֹתָהּ֙ פִּתִּ֔ים וְיָצַקְתָּ֥ עָלֶ֖יהָ שָׁ֑מֶן מִנְחָ֖ה הִֽוא׃וְאִם־מִנְחַ֥ת מַרְחֶ֖שֶׁת קָרְבָּנֶ֑ךָ סֹ֥לֶת בַּשֶּׁ֖מֶן תֵּעָשֶֽׂה׃וְהֵבֵאתָ֣ אֶת־הַמִּנְחָ֗ה אֲשֶׁ֧ר יֵעָשֶׂ֛ה מֵאֵ֖לֶּה לַיהוָ֑ה וְהִקְרִיבָהּ֙ אֶל־הַכֹּהֵ֔ן וְהִגִּישָׁ֖הּ אֶל־הַמִּזְבֵּֽחַ׃וְהֵרִ֨ים הַכֹּהֵ֤ן מִן־הַמִּנְחָה֙ אֶת־אַזְכָּ֣רָתָ֔הּ וְהִקְטִ֖יר הַמִּזְבֵּ֑חָה אִשֵּׁ֛ה רֵ֥יחַ נִיחֹ֖חַ לַיהוָֽה׃וְהַנּוֹתֶ֙רֶת֙ מִן־הַמִּנְחָ֔ה לְאַהֲרֹ֖ן וּלְבָנָ֑יו קֹ֥דֶשׁ קָֽדָשִׁ֖ים מֵאִשֵּׁ֥י יְהוָֽה׃כָּל־הַמִּנְחָ֗ה אֲשֶׁ֤ר תַּקְרִ֙יבוּ֙ לַיהוָ֔ה לֹ֥א תֵעָשֶׂ֖ה חָמֵ֑ץ כִּ֤י כָל־שְׂאֹר֙ וְכָל־דְּבַ֔שׁ לֹֽא־תַקְטִ֧ירוּ מִמֶּ֛נּוּ אִשֶּׁ֖ה לַֽיהוָֽה׃קָרְבַּ֥ן רֵאשִׁ֛ית תַּקְרִ֥יבוּ אֹתָ֖ם לַיהוָ֑ה וְאֶל־הַמִּזְבֵּ֥חַ לֹא־יַעֲל֖וּ לְרֵ֥יחַ נִיחֹֽחַ׃וְכָל־קָרְבַּ֣ן מִנְחָתְךָ֮ בַּמֶּ֣לַח תִּמְלָח֒ וְלֹ֣א תַשְׁבִּ֗ית מֶ֚לַח בְּרִ֣ית אֱלֹהֶ֔יךָ מֵעַ֖ל מִנְחָתֶ֑ךָ עַ֥ל כָּל־קָרְבָּנְךָ֖ תַּקְרִ֥יב מֶֽלַח׃וְאִם־תַּקְרִ֛יב מִנְחַ֥ת בִּכּוּרִ֖ים לַיהוָ֑ה אָבִ֞יב קָל֤וּי בָּאֵשׁ֙ גֶּ֣רֶשׂ כַּרְמֶ֔ל תַּקְרִ֕יב אֵ֖ת מִנְחַ֥ת בִּכּוּרֶֽיךָ׃וְנָתַתָּ֤ עָלֶ֙יהָ֙ שֶׁ֔מֶן וְשַׂמְתָּ֥ עָלֶ֖יהָ לְבֹנָ֑ה מִנְחָ֖ה הִֽוא׃וְהִקְטִ֨יר הַכֹּהֵ֜ן אֶת־אַזְכָּרָתָ֗הּ מִגִּרְשָׂהּ֙ וּמִשַּׁמְנָ֔הּ עַ֖ל כָּל־לְבֹנָתָ֑הּ אִשֶּׁ֖ה לַיהוָֽה׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

הרב איתן שנדורפי שליט

מנחות הנדבה ומנחת העמר

הקדמה

כל החלק הראשון של הפרשה (פרקים א-ג) עוסק בקרבנות נדבה. כך גם כל המנחות הראשונות הנזכרות בפרק ב' (פסוקים א-יג). אבל המנחה האחרונה הנזכרת בפרק ב' (פסוקים יד-טז) היא מנחת העומר, שהיא מנחת חובה.

נוסף על כך היא מנחת ציבור, ולא כמו המנחות הראשונות בפרק, שהן מנחות יחיד. נוסף על כך היא באה מהשעורים ולא מהחטים, שלא כמו המנחות הראשונות בפרק. נשאלת השאלה: מדוע אם כן היא כתובה בפרק ב', שעוסק במנחות נדבה, של יחידים, ובאות מהחיטה? אמנם התורה אומרת "ואם תקריב מנחת בכורים" (ב, יד), ומשמע שזו מנחת נדבה, אבל כתב רש"י: "ואם תקריב – הרי 'אם' משמש בלשון 'כי', שהרי במנחת העומר הכתוב מדבר, שהיא חובה. וכן: 'אם יהיה היובל' (במדבר לו, ד)".

מדוע נכתבה מנחת העומר בפרקנו?

ב"תורת כהנים" לא התייחסו בפירוש לשאלה מדוע מופיעה מנחת העומר בפרשת מנחות הנדבה, אבל התייחסו לשאלה מדוע נאמר בה "ואם תקריב". מתוך התשובה לשאלה זו ניתן לענות גם על השאלה מדוע נכתבה מנחת העומר בין מנחות הנדבה.

כך אמרו ב"תורת כהנים" (פרשתא יג, א):

רבי שמעון אומר: 'ואם תקריב מנחת בכורים לד'' – זו מנחה באה חובה. יכול נדבה? כשהוא אומר: 'והבאתם את עמר ראשית קצירכם אל הכהן' (ויקרא כג, י) לימד שאינה באה אלא חובה. אם כן למה נאמר 'ואם'? לומר: אם אתם מביאים אותה לרצון – מעלה אני עליכם כאילו נדבה הבאתם אותה. ואם אין אתם מביאים אותה לרצון – מעלה אני עליכם כאילו לא הבאתם אותה אלא לצורך עצמכם. וכן הוא אומר: 'ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו עד עצם היום הזה' (שם, יד).

הסביר המלבי"ם (ויקרא ב, יד סוף אות קמח):

משלמות המעשה הוא אם עושה אותו מצד הבחירה החופשית ובחפץ לב, לא אם עושהו מצד ההכרח. ובמצות הבאת העומר נלוה עמו הכרח, שאסור לאכול חדש קודם הבאת העומר. ואם יביא העומר רק מצד הכרח זה, כי אכף עליו פיהו לאכול מן החדש, לא עשה המצוה לשם ד', רק לצורך עצמו. לכן לימד אותנו במה שכתב מלת 'אם', המורה על הנדבה התלוי לבחירתו, שצריך שיוחשב בעיניו כאילו אינו מוכרח על המצוה, רק עושהו מרצון לב ונדבה. וזהו שאמר: 'אם אתם מביאים אותה לרצון – מעלה אני עליכם כאילו נדבה הבאתם אותה. ואם אין אתם מביאים אותה לרצון – מעלה אני עליכם כאילו לא הבאתם אותה אלא לצורך עצמכם. וכן הוא אומר: 'ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו עד עצם היום הזה' (ויקרא כג, יד)', רצונו לומר ומצד זה יש הכרח. ולימדה תורה שלא יפעל הכרח זה בכוונתו במצוה זו לפנות לבו לפניה זו, רק יעשה מנחת המצוה בחפץ לבו.

על פי זה יש לומר שהתורה כתבה את מנחת העומר יחד עם מנחות הנדבה כדי שנקריבנה כאילו היא מנחת נדבה.

יש להוסיף שמנחת העומר דומה בכל שאר דיניה למנחות הנדבה, שכן גם בה יש שמן ולבונה, והיא נקמצת ושייריה נאכלים, כמנחות נדבה, ושלא כשאר מנחות הציבור, שתי הלחם ולחם הפנים, שאינן קרבות למזבח, וכן בניגוד למנחת נסכים שאינה נקמצת אלא כולה למזבח, וכן בניגוד למנחות החובה של יחיד, שיש מהן שאין בהן שמן ולבונה, כמנחת חוטא ומנחת סוטה, ויש מהן שאינן נקמצות אלא כולן למזבח, כמנחת חינוך ומנחת חביתין ומנחת נסכים, ובזה גם כן יתכן שהתורה באה לבטא שמנחת העומר היא כעין מנחת נדבה.

יהי רצון שיבנה בית המקדש במהרה בימינו, ושם נזכה להקריב את קרבנותינו, תמידים כסדרם ומוספים כהלכתם.

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק


תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך