א וְנֶ֗פֶשׁ כִּֽי־תַקְרִ֞יב קָרְבַּ֤ן מִנְחָה֙ לַֽיהוָ֔ה סֹ֖לֶת יִהְיֶ֣ה קָרְבָּנ֑וֹ וְיָצַ֤ק עָלֶ֙יהָ֙ שֶׁ֔מֶן וְנָתַ֥ן עָלֶ֖יהָ לְבֹנָֽה׃ ב וֶֽהֱבִיאָ֗הּ אֶל־בְּנֵ֣י אַהֲרֹן֮ הַכֹּהֲנִים֒ וְקָמַ֨ץ מִשָּׁ֜ם מְלֹ֣א קֻמְצ֗וֹ מִסָּלְתָּהּ֙ וּמִשַּׁמְנָ֔הּ עַ֖ל כָּל־לְבֹנָתָ֑הּ וְהִקְטִ֨יר הַכֹּהֵ֜ן אֶת־אַזְכָּרָתָהּ֙ הַמִּזְבֵּ֔חָה אִשֵּׁ֛ה רֵ֥יחַ נִיחֹ֖חַ לַיהוָֽה׃ ג וְהַנּוֹתֶ֙רֶת֙ מִן־הַמִּנְחָ֔ה לְאַהֲרֹ֖ן וּלְבָנָ֑יו קֹ֥דֶשׁ קָֽדָשִׁ֖ים מֵאִשֵּׁ֥י יְהוָֽה׃ ד וְכִ֥י תַקְרִ֛ב קָרְבַּ֥ן מִנְחָ֖ה מַאֲפֵ֣ה תַנּ֑וּר סֹ֣לֶת חַלּ֤וֹת מַצֹּת֙ בְּלוּלֹ֣ת בַּשֶּׁ֔מֶן וּרְקִיקֵ֥י מַצּ֖וֹת מְשֻׁחִ֥ים בַּשָּֽׁמֶן׃ ה וְאִם־מִנְחָ֥ה עַל־הַֽמַּחֲבַ֖ת קָרְבָּנֶ֑ךָ סֹ֛לֶת בְּלוּלָ֥ה בַשֶּׁ֖מֶן מַצָּ֥ה תִהְיֶֽה׃ ו פָּת֤וֹת אֹתָהּ֙ פִּתִּ֔ים וְיָצַקְתָּ֥ עָלֶ֖יהָ שָׁ֑מֶן מִנְחָ֖ה הִֽוא׃ ז וְאִם־מִנְחַ֥ת מַרְחֶ֖שֶׁת קָרְבָּנֶ֑ךָ סֹ֥לֶת בַּשֶּׁ֖מֶן תֵּעָשֶֽׂה׃ ח וְהֵבֵאתָ֣ אֶת־הַמִּנְחָ֗ה אֲשֶׁ֧ר יֵעָשֶׂ֛ה מֵאֵ֖לֶּה לַיהוָ֑ה וְהִקְרִיבָהּ֙ אֶל־הַכֹּהֵ֔ן וְהִגִּישָׁ֖הּ אֶל־הַמִּזְבֵּֽחַ׃ ט וְהֵרִ֨ים הַכֹּהֵ֤ן מִן־הַמִּנְחָה֙ אֶת־אַזְכָּ֣רָתָ֔הּ וְהִקְטִ֖יר הַמִּזְבֵּ֑חָה אִשֵּׁ֛ה רֵ֥יחַ נִיחֹ֖חַ לַיהוָֽה׃ י וְהַנּוֹתֶ֙רֶת֙ מִן־הַמִּנְחָ֔ה לְאַהֲרֹ֖ן וּלְבָנָ֑יו קֹ֥דֶשׁ קָֽדָשִׁ֖ים מֵאִשֵּׁ֥י יְהוָֽה׃ יא כָּל־הַמִּנְחָ֗ה אֲשֶׁ֤ר תַּקְרִ֙יבוּ֙ לַיהוָ֔ה לֹ֥א תֵעָשֶׂ֖ה חָמֵ֑ץ כִּ֤י כָל־שְׂאֹר֙ וְכָל־דְּבַ֔שׁ לֹֽא־תַקְטִ֧ירוּ מִמֶּ֛נּוּ אִשֶּׁ֖ה לַֽיהוָֽה׃ יב קָרְבַּ֥ן רֵאשִׁ֛ית תַּקְרִ֥יבוּ אֹתָ֖ם לַיהוָ֑ה וְאֶל־הַמִּזְבֵּ֥חַ לֹא־יַעֲל֖וּ לְרֵ֥יחַ נִיחֹֽחַ׃ יג וְכָל־קָרְבַּ֣ן מִנְחָתְךָ֮ בַּמֶּ֣לַח תִּמְלָח֒ וְלֹ֣א תַשְׁבִּ֗ית מֶ֚לַח בְּרִ֣ית אֱלֹהֶ֔יךָ מֵעַ֖ל מִנְחָתֶ֑ךָ עַ֥ל כָּל־קָרְבָּנְךָ֖ תַּקְרִ֥יב מֶֽלַח׃ יד וְאִם־תַּקְרִ֛יב מִנְחַ֥ת בִּכּוּרִ֖ים לַיהוָ֑ה אָבִ֞יב קָל֤וּי בָּאֵשׁ֙ גֶּ֣רֶשׂ כַּרְמֶ֔ל תַּקְרִ֕יב אֵ֖ת מִנְחַ֥ת בִּכּוּרֶֽיךָ׃ טו וְנָתַתָּ֤ עָלֶ֙יהָ֙ שֶׁ֔מֶן וְשַׂמְתָּ֥ עָלֶ֖יהָ לְבֹנָ֑ה מִנְחָ֖ה הִֽוא׃ טז וְהִקְטִ֨יר הַכֹּהֵ֜ן אֶת־אַזְכָּרָתָ֗הּ מִגִּרְשָׂהּ֙ וּמִשַּׁמְנָ֔הּ עַ֖ל כָּל־לְבֹנָתָ֑הּ אִשֶּׁ֖ה לַיהוָֽה׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

אדרת אליהו

אליהו בן שלומו זלמן מווילנה

פסוק א:
ונפש כי תקריב וגו'. נפש פרט לצבור:
פסוק א:
קרבנו. ולא השותפין:
פסוק א:
ונפש. לרבות כהן משוח למנחת נדבה:
פסוק א:
תקריב. יכול גזירה ת"ל כי ומניין שיחיד מתנדב לבונה ויין ושמן ועצים ת"ל קרבן מנחה ליתן את האמור כאן בכל המנחות ואת האמור בכל המנחות כאן:
פסוק א:
סלת יהיה. שלא יביא מן החטים הא אם אמר הרי עלי מנחה מן השעורים כו':
פסוק ב:
והביאה. שלא יביאנה חציה אם אמר הרי עלי מנחה של ב' עשרונים לא יביאנה אלא בכלי א':
פסוק ב:
בני. ולא בנות אהרן:
פסוק ב:
הכהנים. אפילו הן ריבואות וכה"א ברוב עם כו':
פסוק ב:
וקמץ. קומץ א' בין לעשרון א' בין לששים עשרון:
פסוק ב:
מסלתה. כלו סלת:
פסוק ב:
ומשמנה. כלו שמן:
פסוק ב:
מסלתה ומשמנה. שיהא הסולת בלולה בשמן ד"א מסלתה ומשמנה [ובפ' צו נאמר מסלת המנחה ומשמנה] ולא מסלת ושמן חברתה שלא יבא שתי מנחות בכלי א':
פסוק ב:
על כל לבנתה. איני יודע כמה הרי אני דן מקומץ. על כל לבנתה שתהא שם לבנה בשעת קמיצה:
פסוק ב:
והקטיר. אעפ"י שאין שירים יכול אף נטמא הקומץ או אבד יאכלו הכהנים השירים ת"ל מאשי ה' אין להם אלא לאחר מתנת אישים:
פסוק ב:
אזכרתה. לג"ש:
פסוק ג:
והנותרת. אעפ"י שלא הומלחה ולא הוגשה וחסר לבונתה נדרש כן לפי שכתיב ג' פעמים והנותרת (ובאמת אין בפרשה רק ב"פ והנותרת ועיין ק"א לפי שאלו הג' אינן מן המנחה עצמ'):
פסוק ג:
מן המנחה. פרט לשחסרה היא או שחסרה קומצה או שחסר כל לבונתה:
פסוק ג:
לאהרן ולבניו. לאהרן תחלה ואח"כ לבניו ומה אהרן כה"ג אוכל בלא מחלוקת אף בניו כה"ג אוכלין שלא במחלוקת:
פסוק ג:
קדש קדשים. להתיר מנחת ישראל שלא תימא דוקא מנחת גרים כו' קדש קדשים להתיר מליקת כהנים:
פסוק ד:
וכי תקרב. רשות:
פסוק ד:
מאפה תנור. ולא מאפה כופח ולא רעפין ויורות ערביים:
פסוק ד:
מצת. אפי' אפאה חלה אחת יצא. [אינו בת"כ רק הוא במנחות ע"ו ע"ב ודריש מדכתיב מצת ח"ו]:
פסוק ד:
בשמן בשמן. ב' פעמים להכשיר וכו' עיין רש"י ז"ל:
פסוק ה:
ואם מנחה על המחבת כו'. מלמד שטעונה כלי:
פסוק ה:
קרבנך. לג"ש מה כאן יציקה ובלילה אף למטה כן ומה למטה מתן שמן בכלי קודם לעשייתו אף כאן:
פסוק ה:
מצה. יכול מצוה ת"ל תהיה הכתוב קבעה חובה:
פסוק ו:
פתות. יכול שתים ת"ל פתים יכול יעשנה בפירורי' ת"ל אתה פתים ואין פתים לפתים יכול אף שתי לחם ולחם הפנים ת"ל אתה:
פסוק ז:
סלת בשמן תעשה. מלמד שטעונה שמן בכלי קודם לעשיתה:
פסוק ח:
והבאת את המנחה אשר יעשה מאלה וגו'. אלו נאמר והבאת אשר יעשה מאלה יכול אין טעון הגשה אלא הקומץ בלבד ת"ל המנחה [ונראה דנאמר אסיפא אשר יעשה לרבות כל המנחות ואלה לג"ש על מנחת חוטא וכן דרך כל הספרא ולכן ת"ק לא דרש כלום אשר יעשה מאלה] רש"א והבאת לרבות מנחת עומר. מאלה להוציא מנחת כהנים וכהן משיח. והקריבה להוציא מנחת נסכים מן הגשה. והגישה להוציא שתי לחם ולחם הפנים מהגשה:
פסוק ח:
אל המזבח. ואין הגשה בבמה (אינו בת"כ רק בזבחים קי"ט ע"א):
פסוק ט:
והרים. לעכב יכול בכלי ת"ל בקמצו מה להלן כו':
פסוק יא:
כל המנחה. אלו נאמר אשר תקריבו יכול אין לי אלא קומץ. מנחה מניין ת"ל המנחה אין לי אלא ששיריהם נאכלין שאין שיריהן נאכלין מניין ת"ל כל המנחה:
פסוק יא:
אשר תקריבו. לרבות מנחת נסכים:
פסוק יא:
לא תעשה חמץ. ולהלן הוא אומר לא תאפה חמץ לחייב מחמץ אחר מחמץ. ומה אפיה חייב עליה בפני עצמה אף כו':
פסוק יא:
כי כל שאר. שאר אין לי אלא מרובה מיעוטה מניין ת"ל כל. עירובו מניין ת"ל כי כל:
פסוק יא:
דבש. אין לי אלא מרובה מיעוטה מניין ת"ל כל. עירובו מניין ת"ל וכל. ואין לי אלא דברים שאין הדבש יפה להם. דברים שהדבש יפה להם מנין כגון קטורת מניין ת"ל וכל. אם נאמר שאור למה נאמר דבש כו':
פסוק יא:
לא תקטירו ממנו אשה לה'. מניין המעלה בשר חטאת או בשר אשם ת"ל לא תקטירו ממנו אשה לה' כל שיש ממנו לאישים הרי הוא בבל תקטירו:
פסוק יב:
קרבן ראשית. שהיא ראשית לכל המנחות וכה"א מנחה חדשה שתהא חדשה לכל המנחות:
פסוק יב:
תקריבו. יכול אם קדמן דבר אחר לא יקרבו ת"ל תקריבו:
פסוק יב:
ואל המזבח. מניין לרבות הכבש ת"ל ואל המזבח:
פסוק יב:
לריח ניחוח. לריח ניחוח אי אתה מעלה אבל אתה מעלה לשם עצים.
פסוק יב:
אתם. אותם אתה מעלה לשם עצים אבל לא כל שממנו לאישים. ד"א אותם הוא כבש המזבח אבל לא כל שממנו לאישים. אותם שיכול אם לא הקריב בעצרת יקריב לאחר עצרת ת"ל אותם. ומניין שלא יביא היחיד או הציבור כיוצא בהן נדבה ת"ל אותם:
פסוק יג:
וכל קרבן. יכול אף על העצים ועל הדם ת"ל מנחתך מנחתך יכול כל המנח' כלה טעונה מלח ת"ל קרבן הקומץ טעון כו' מניין לרבות הלבונה ואימורי כו' ת"ל על כל קרבנך:
פסוק יג:
במלח. יכול תביאהו ת"ל תמלח יכול במי מלח ת"ל במל' ולא תשבי' מלח. מלח שאין שובת' וזו סדומי' ומנין שאם לא מצא סדומית שיביא אסתרוקנית ת"ל תקריב מלח ריבה. יכול יביא כדרך שמביא לבונה מביתו ת"ל מלח ברית אלהיך ולהלן הוא אומר מאת בני ישראל ברית עולם מה להלן משל ציבור אף כאן משל ציבור:
פסוק יג:
תקריב. אף בשבת אף בטומאה:
פסוק יד:
ואם תקריב. חובה שנא' והבאתם את עומר א"כ למה נאמר ואם שאם מביאין לרצון מעלה אני אותה כאלו נדבה מביאין אותה ואם לאו כאילו לא הביאו אותה אלא לצורך עצמן:
פסוק יד:
אביב קלוי. אבוב של קלאים היה שם ומנוקב כו' אלו נאמר קלוי גרש אפשר לומר יקלנו גרש ת"ל באש הפסיק הענין ויקלנו אביב:
פסוק יד:
כרמל. מניין שאם לא מצא רך ומלא שיביא יבש ת"ל תקריב מנין שאם לא מצא מן הקצור שיביא מן העלי' ת"ל תקריב:
פסוק יד:
בכוריך. ביכורי כל יחיד ויחיד. מלמד שהיא באה משל ציבור דברי ר"ע רש"א נאמר כאן ביכורים ולהלן כו':
פסוק טו:
ונתת עליה שמן. ולא על לחם הפנים:
פסוק טו:
עליה לבונה. ולא על מנחת נסכים:
פסוק טו:
מנחה. לרבות מנחת יום השמיני לשמן וללבונה:
פסוק טו:
היא. פרט לשתי לחם שאין טעונין לא שמן ולא לבונה: