פסוק א:פסל לך. א"ר חמא בר חנינא, לא העשיר משה אלא מפסולתן של לחות, שנאמר פסל לך – פסולתן שלך יהא .
(נדרים ל"ח א׳)
פסוק א:אשר שברת. אמר לו הקב"ה למשה, אשר שברת – יישר כחך ששברת, מלמד שהסכים הקב"ה על ששבר את הלחות .
(שבת פ"ז א׳)
פסוק א:אשר שברת. אמר ריש לקיש, פעמים שבטולה של תורה זה הוא יסודה, דכתיב אשר שברת, מלמד שאמר לו הקב"ה למשה יישר כחך ששברת .
(מנחות צ"ט ב׳)
פסוק ו:ויעבר ה׳. א"ר יוחנן, אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאמרו, מלמד שנתעטף הקב"ה כשליח צבור והראה לו למשה סדר תפלה ואמר לו, בכל זמן שישראל חוטאין יעשו לפני כסדר הזה ואני מוחל להם .
(ר"ה י"ז ב׳)
פסוק ו:ויקרא ה׳ ה׳. [מהו ה׳ ה׳]׳ אני ה׳ קודם שיחטא האדם ואני ה׳ לאחר שיחטא האדם ויעשה תשובה .
(שם שם)
פסוק ו:ה׳ ה' אל רחום. מכאן דשם ה' היא מדת הרחמים .
(ספרי ר"פ ואתחנן)
פסוק ו:ארך אפים. ארך אף מבעי לי', אלא ארך אפים לצדיקים ולרשעים .
(עירובין כ"ב א׳)
פסוק ו:ורב חסד. מטה כלפי חסד .
(ר"ה י"ז ב׳)
פסוק ו:ורב חסד ואמת. אילפא רמי, כתיב ורב חסד וכתיב ואמת, הא כיצד, בתחלה אמת ולבסוף ורב חסד .
(שם שם)
פסוק ז:נשא עון. א"ר אבהו, הקב"ה אין לפניו שכחה, אבל בשביל ישראל כביכול נעשה שכחן, מנלן, דכתיב נשא עון, נושא עון אין כתיב כאן אלא נשא .
(ירושלמי סנהדרין פ"י ה"א)
פסוק ז:נשא עון. א"ר יוסי ב"ר חנינא, נשא עונות אין כתיב כאן אלא נשא עון, הקב"ה חוטף שטר אחד מן העבירות והזכיות מכריעות .
(שם שם)
פסוק ז:עון ופשע וחטאה. תניא, עונות אלו הזדונות, פשעים אלו המרדים, חטאות אלו השגגות , אלא מהו שאמר משה נשא עון ופשע וחטאה , אמר משה לפני הקב"ה, רבש"ע, בשעה שישראל חוטאין לפניך ועושין תשובה עשה להם זדונות כשגגות .
(יומא ל"ו ב׳)
פסוק ז:ונקה. תניא, ר' אלעזר אומר, אי אפשר לומר נקה שכבר נאמר לא ינקה, ואי אפשר לומר לא ינקה שכבר נאמר נקה, הא כיצד, מנקה הוא לשבים ואינו מנקה לאינם שבים .
(שם פ"ו א')
פסוק ח:וימהר משה ויקד. מה ראה משה, א"ר חנינא ב"ר גמליאל, ארך אפים ראה .
(סנהדרין קי"א א׳)
פסוק י:הנה אנכי כורת ברית. אמר רב יהודה, ברית כרותה לי"ג מדות שאינן חוזרות ריקם, שנאשר הנה אנכי כורת ברית .
(ר"ה י"ז ב׳)
פסוק יד:כי לא תשתחוה. הרי זו אזהרה לעובד עבודת כוכבים .
(סנהדרין ס׳ ב׳)
פסוק טו:וקרא לך ואכלת, [וזבח ואכלת לא נאמר אלא וקרא לך ואכלת], משעת קריאה מעלה אני עליך כאלו אכלת מזבחו .
(ע"ז ח׳ א׳)
פסוק יח:את חג המצות תשמור. א"ר ששת משום ר' אלעזר בן עזריה, כל המבזה את המועדות כאלו עובד עבודת כוכבים, שנאמר אלהי מסכה לא תעשה לך וסמיך ליה את חג המצות תשמור .
(פסחים קי"ח א׳)
פסוק יח:את חג המצות תשמור. תני, כל מי שסיפק בידו לעבר את השנה ואינו מעברה כאלו עובד עבודת כוכבים, שנאמר אלהי מסכה לא תעשה לך וסמיך ליה את חג המצות תשמור .
(ירושלמי חגיגה פ"ג ה"א)
פסוק יח:תשמור שבעת ימים. ת"ר, את חג המצות תשמור שבעת ימים, לימד על חולו של מועד שאסור בעשיית מלאכה .
(חגיגה י"ח א')
פסוק יט:כל מקנך. כל מקנך בעינן, להוציא את השותפות עם העובד כוכבים, שפוטרת מבכורה .
(בכורות ג׳ א׳)
פסוק יט:פטר שור ושה. [ואימא גם פטר סוס וגמל] , אמר רב פפא, כתיב וכל מקנך תזכר פטר שור ושה, כל מקנך תזכר כלל, שור ושה וחמור פרט, כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט, שור ושה וחמור אין מידי אחרינא לא .
(שם ו׳ א׳)
פסוק כ:כל בכור בניך. ת"ר, מנין שאם היו לו חמשה בנים מחמש נשים שחייב לפדות את כולם ת"ל כל בכור בניך תפדה .
(קדושין כ"ט א׳)
פסוק כ:כל בכור בניך תפדה. ת"ר, היה עליו לפדות את בנו ולעלות לרגל, פודה את בנו ואח"כ עולה לרגל, שנאמר כל בכור בניך תפדה והדר ולא יראו פני ריקם .
(שם שם ב׳)
פסוק כ:כל בכור בניך תפדה. ת"ר, מת הבן לאחר שלשים יום אע"פ שלא נתן יתן, דאמר קרא כל בכור בניך תפדה ולא יראו פני ריקם, מה להלן יורשים חייבים אף כאן יורשים חייבים .
(בכורות נ"א ב')
פסוק כ:כל בכור בניך תפדה. אפילו לאחר מיתה .
(ירושלמי חגיגה פ"א ה"א)
פסוק כ:בכור בניך. בניך ולא בנותיך .
(קדושין כ"ט א׳)
פסוק כ:תפדה. האשה אינה מצווה לפדות את בנה, דכתיב תפדה תפדה, כל שמצווה לפדות עצמו מצווה לפדות אחרים, וכל שאינו מצווה לפדות עצמו אינו מצווה לפדות אחרים .
(שם שם)
פסוק כא:בחריש ובקציר תשבת. תניא, ר' ישמעאל אומר, בחריש ובקציר תשבת, מה חריש רשות אף קציר רשות, יצא קציר העומר שהוא מצוה .
(ר"ה ט׳ א')
פסוק כב:תקופת השנה. אמר רב יהודה אמר שמואל, אין מעברין את השנה אא"כ היתה תקופה חסירה רובו של חודש, וכמה רובו – ט"ז יום, דברי ר' יהודה, מאי טעמא, דכתיב וחג האסיף תקופת השנה, כולו חג בעינן בתקופה חדשה .
(סנהדרין י"ג א׳)
פסוק כד:ולא יחמד וגו׳. תנא, איסי בן יהודה אומר, ולא יחמוד איש את ארצך, מלמד שתהא פרתך רועה באפר ואין חיה מזיקתה, תרנגולתך מנקרת באשפה ואין חולדה מזיקתה, מכאן לשלוחי מצוה שאינן נזוקין .
(פסחים ח׳ ב׳)
פסוק כד:את ארצך. א"ר אמי, כל אדם שיש לו קרקע עולה לרגל ושאין לו קרקע אינו עולה לרגל [שנאמר ולא יחמד איש את ארצך] .
(שם שם)
פסוק כה:לא תשחט על חמץ. [השוחט את הפסח על החמץ עובר בלאו שנאמר] לא תשחט על חמץ דם זבחי, לא תשחט הפסח ועדיין חמץ קיים .
(שם ה׳ א׳)
פסוק כה:על חמץ. על חמצך לא נאמר אלא על חמץ, ללמד דאפי׳ אין לו לשוחט ויש לו לאחד מבני חבורה חייב, אמר ליה ר' אושעיא לר' אמי, אי הכי אפי' לאחד בסוף העולם נמי, אמר ליה, לא תשחט ולא ילין כתיב, הנך דקיימו עליה משום לא ילין .
(פסחים ס"ג ב׳)
פסוק כה:ולא ילין לבקר. רמי ליה רב ספרא לרבא, כתיב ולא ילין לבקר הא כל הלילה ילין והכתיב (פ׳ פנחס) עולת שבת בשבתו ולא עולת חול בשבת ולא עולת חול ביו"ט, אמר ליה, הכא בי"ד שחל להיות בשבת עסקינן דחלבי שבת קרבין ביו"ט .
(פסחים נ"ט ב')
פסוק כו:ראשית וגו׳. כל הפסוק נתבאר לפנינו לעיל ס"פ משפטים.
פסוק כז:כתב לך. דרש ר' יהודה בר נחמני, כתיב כתב לך, וכתיב כי על פי הדברים האלה, הא כיצד , דברים שבכתב אי אתה רשאי לאמרם בעל פה ודברים שבעל פה אי אתה רשאי לאמרם בכתב .
(גיטין ס׳ א׳)
פסוק כז:כתב לך. א"ר יוסי ב"ר חנינא, לא נתנה תורה אלא למשה ולזרעו, שנאמר כתב לך וכתיב (פ׳ א׳) פסל לך מה פסולתן שלך אף כתבן שלך, ומשה נהג בה טובת עין ונתנה לישראל .
(נדרים ל"ח א׳)
פסוק כז:את הדברים האלה. תנא דבי ר׳ ישמעאל, [מנין לדברים שבעל פה שאי אתה רשאי לאומרן בכתב שנאבד] כתב לך את הדברים האלה כי על פי הדברים האלה, אלה אתה כותב ואי אתה כותב הלכות .
(גיטין ס׳ ב׳)
פסוק כז:כי על פי הדברים. א"ר יוחנן, תורה רובה בעל פה ומעוטה בכתב, שנאמר כי על פי הדברים .
(שם שם א׳)
פסוק כז:כרתי אתך ברית. א"ר יוחנן, לא כרת הקב"ה ברית עם ישראל אלא על תורה שבעל פה שנאמר כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית .
(שם שם ב׳)
פסוק כז:כרתי אתך ברית. תניא, רבי אומר, גדולה מילה ששקולה כנגד כל המצות שבתורה, שנאמר כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית .
(נדרים ל"ב א')
פסוק כז:כרתי אתך ברית. א"ר חגי משום ר׳ שמואל בר נחמן, נאמרו דברים בפה ונאמרו דברים בכתב ואין אנו יודעין איזו מהן חביב, כשהוא אומר כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית ואת ישראל – הוי אומר אותן שבפה חביבים .
(ירושלמי פאה פ"ב ה"ד)
פסוק כח:לחם לא אכל. א"ר תנחום בר חנילאי, לעולם אל ישנה אדם מן המנהג, שהרי משה עלה למרום ולא אכל לחם, מלאכי השרת ירדו למטה ואכלו לחם .
(ב"מ פ"ו ב׳)
פסוק כט:ומשה לא ידע. א"ר חמא, הנותן מתנה לחבירו אין צריך להודיעו, שנאמר ומשה לא ידע כי קרן עור פניו, והני מילי במילתא דעבידא לאגלויי .
(שבת י׳ ב׳)