מדוע נכתבה פרשת הרגלים בפרקנו?
הקדמה
הרגלים מופיעים בתורה בחמש פרשות: משפטים (פרק כ"ג), כי תשא (פרק ל"ד), אמֹר (פרק כ"ג), פינחס (פרקים כ"ח-כ"ט) וראה (פרק ט"ז).
סימן לדבר: מ"ת אפ"ר - לפני הרגלים צריך כל מי שנטמא במת להיטהר באפר פרה אדומה, כיון שצריך להיכנס לעזרה להראות לפני ד' (שמות כג, יז), ואסור להיכנס כשהוא טמא (במדבר יט, יא-כ, ורש"י שם פסוק יג).
יש לציין שבסימן זה המלה הראשונה, "מת", מתיחסת לשתי פרשות באותו חומש, ואילו המלה השניה, "אפר", מתיחסת לשלש פרשות בשלושה חומשים שונים.
גם בפרשת משפטים וגם בפרקנו חג השבועות וחג הסוכות נזכרים רק מהצד החקלאי: "וחג הקציר בכורי מעשיך אשר תזרע בשדה, וחג האסיף בצאת השנה, באספך את מעשיך מן השדה" (כג, טז). "וחג שבֻעֹת תעשה לך, בכורי קציר חטים, וחג האסיף תקופת השנה" (לד, כב).
לפי זה מתבאר שהסימן מ"ת אפ"ר, מלבד ההסברים שנכתבו קדם, גם מחלק את פרשיות הרגלים לפי הענין. שכן שתי הפרשיות הראשונות, משפטים וכי-תשא, מדברות על חג השבועות ועל חג הסוכות רק מהצד החקלאי.
א. מדוע חזרה התורה על פרשת הרגלים?
יש לשאול: מדוע התורה חוזרת לצוות על הרגלים בפרקנו, לאחר שכבר ציוותה עליהם בפרשת משפטים באופן דומה?
כתב על כך רש"י (לד, כג): "הרבה מצוות בתורה נאמרו ונכפלו, ויש מהם שלש פעמים וארבע, לחייב ולענוש על מנין לאוין שבהם, ועל מנין עשה שבהם".
הסבר אחר כתב "אור החיים" הקדוש (שם, יח): "וצוה כאן על כללות המועדים, אולי כי לצד שנאמר בעגל: 'אלה אלהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים' (לעיל לב, ד), וכל המועדים תלויים ביציאת מצרים, לזה חזר ד' על הדברים, כדי שיקבלו עליהם הפרטים שיש נגדיות להם במשמעות מאמר הכפירה. וזה אחד מפרטי התשובה הצריכין".
עוד כתב "אור החיים" הקדוש: "והזכיר שמירת שבת לפי שהם עבדו ע''ז, שהיא שקולה כנגד כל התורה כולה, לזה אמר ד' מצות שבת, שהיא גם כן שקולה כנגד כל התורה, שבזה יתוקן המעוות".
על פי דברי "אור החיים" הקדוש ניתן להבין גם מדוע בפרקנו מופיעים הרגלים אחרי איסור כריתת ברית עם גויי הארץ ואיסור עבודה זרה (יא-יז).
ב. מדוע מופיעה השבת בפרקנו בין הרגלים?
יש לשאול: בכל המקומות בתורה בהם מופיעים השבת והרגלים (כל ארבע הפרשות הראשונות) מופיעה השבת לפני הרגלים, כמו שנאמר בקידוש של שבת: "תחילה למקראי קדש", מלבד בפרשתנו. מדוע?
בהמשך לדברי "אור החיים" הקדוש: "וצוה כאן על... המועדים... לצד שנאמר בעגל: 'אלה אלהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים' (לעיל לב, ד), וכל המועדים תלויים ביציאת מצרים", יש לומר שכיון שבני ישראל כפרו בכך שד' הוציא אותנו מארץ מצרים, ציוה ד' על השבת רק אחרי הציווי על הפסח, שהוא מזכיר לנו את יציאת מצרים, ומתוך הפסח וזכרון יציאת מצרים נשמור את השבת ("בן מלך - שבת קדש" לרב מינצברג, עמ' קמה).