פסוק ב:ויסר המלך את טבעתו. א"ר בנימין בר לוי, בניה של רחל גדולתן שוה, התם כתיב (פ' מקץ) ויסר פרעה את טבעתו מעל ידו ויתן אותה על יד יוסף וכאן כתיב ויסר המלך את טבעתו אשר העביר מהמן ויתנה למרדכי [מ"ר פרשה ג' פסוק א'].
פסוק ב:ותשם אסתר וגו'. רבי אבא בר כהנא פתח לה למגילת אסתר מהכא (קהלת ב׳:כ״ו) לאדם שטוב לפניו נתן חכמה ודעת ושמחה – זה מרדכי הצדיק, ולחוטא נתן ענין לאסוף ולכנוס – זה המן. לתת לטוב לפני האלהים – אלו מרדכי ואסתר, דכתיב ותשם אסתר את מרדכי על בית המן .
(מגילה י' א')
פסוק ט:ככתבם וכלשונם. תניא, רבי שמעון בן אלעזר אומר, כתב עברי לא נשתנה כל עיקר, שנאמר ואל היהודים ככתבם וכלשונם, מה לשונם לא נשתנה אף כתבם לא נשתנה .
(סנהדרין כ"ב א')
פסוק ט:וכלשונם. [הקורא את המגילה תרגום או בכל לשון לא יצא, שנאמר וכלשונם] .
(ירושלמי מגילה פ"ב ה"א)
פסוק טז:ליהודים וגו'. רבא פתח למגילת אסתר מהכא, ברבות צדיקים ישמח עם ובמשול רשע יאנח עם (משלי כ״ט:ב׳) ברבות צדיקים זה מרדכי ואסתר, ישמח עם כדכתיב ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות תכלת וגו', ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר , ובמשול רשע יאנח עם זה המן, וכן הוא אומר והמלך והמן ישבו לשתות והעיר שושן נבוכה.
(מגילה י"א א')
פסוק טז:ליהודים וגו'. רבי חייא רבה ורבי שמעון בר חלפתא היו מהלכין בדרך וחזו אילת השחר שבקעה אורה, אמר ליה ר' חייא לר' שמעון, כך היא גדולתן של ישראל קימעא קימעא, וכל מה שהולכת היא רבה והולכת, מאי טעמא, דכתיב (מיכה ז׳:ח׳) כי אשב בחושך ה' אור לי כך בתחלה ומרדכי יושב בשער המלך ואח"כ ויקח המן את הלבוש ואת הסוס וגו' ואחר כך ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות וגו' ואח"כ ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר .
(ירושלמי ברכות פ"ח ה"א)
פסוק טז:אורה ושמחה וגו'. א"ר יהודה, אורה זו תורה, וכן הוא אומר (משלי ו׳:כ״ג) ותורה אור, שמחה זה יו"ט, וכן הוא אומר ושמחת בחגך, ששון זה מילה וכן הוא אומר (תהילים קי״ט:קס״ב) שש אנכי על אמרתך , ויקר אלו תפלין וכן הוא אומר (פ' תבא) וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך, ותניא, רבי אליעזר הגדול אומר אלו תפלין שבראש .
(מגילה ט"ז ב')