ונהפוך הוא - ביחס העמים לישראל (א)

פיגוע דריסה בשבת "בשלח" תשע"ח, אנטוורפן, בלגיה

בימים אלו אנו רואים גילויי אנטישמיות בכל העולם. בצרפת ובדנמרק, באנגליה ובדרום אמריקה, יהודים נרצחים על רקע יהדותם. גם ברוסיה וגם במקומות אחרים יש גילויי אנטישמיות רבים שמתבטאים בדיבורים או במעשים. האם יש דרך להפוך את השנאה הזאת של אומות העולם לאהבה?

אחד המהפכים החשובים שקרו בחודש אדר הוא ביחס אומות העולם לעם ישראל. בתחילה הסכימו האומות לגזירת המן "לְהַשְׁמִ֡יד לַהֲרֹ֣ג וּלְאַבֵּ֣ד אֶת־כָּל־הַ֠יְּהוּדִים"(אסתר ג יג), בלי לרחם על נער או על זקן, על תינוקות או על נשים. לא היה אחד שקם ומחה, ולא היה מי שחשב שצריך להעמיד את המן לדין; לא מיועצי המלך ולא מכל העמים. בפרק הבא, אחרי המהפך נראה שהיהודים השמידו, הרגו ואיבדו שבעים וחמישה אלף איש מהאויבים שלהם באומות העולם. וראה זה פלא; במקום שתתווסף שנאה לעם ישראל, מתגברת הערכה אליהם. התבוננות בפסוקים מלמדת שיש כאן תהליך שניכר כבר בפרקנו.

ונהפוך הוא - ביחס המלך לישראל

המהפך מתחיל אצל המלך, שהיה בתחילה שונא ישראל. חכמינו המשילו את המן ואת אחשוורוש לשני אנשים שלכל אחד מהם יש שדה, ולכל אחד יש משהו שמפריע לו בשדה:

משל דאחשורוש (=של אחשרורוש) והמן, למה הדבר דומה? לשני בני אדם, אחד יש לו תל בשדהו (ערימת עפר) ואחד יש לו חריץ בתוך שדהו (בור). אמר בעל התל: מי ייתן לי חריץ זה בדמים? ובעל חריץ אומר, מי ייתן לי תל זה בדמים? לימים נזדווגו (נפגשו) שניהם. אמר לו בעל החריץ לבעל התל, מכור לי תלך. אמר לו, הלוואי, טול אותו בחנם.

זאת הסיבה שבגללה אמר אחשוורוש להמן בפרק ג' בלי הרבה ויכוחים: "הַכֶּ֖סֶף נָת֣וּן לָ֑ךְ וְהָעָ֕ם לַעֲשׂ֥וֹת בּ֖וֹ כַּטּ֥וֹב בְּעֵינֶֽיךָ׃"(אסתר ג יא). לא צריך את כספך. תל העפר הזה הפריע לי מאוד בתוך השדה, ואתה עושה לי טובה גדולה שאתה מפנה אותו. קח אותו בחינם.

אחר כך, בפרקנו, המלך מתהפך להיות שונא המן. הוא מרשה לאסתר לכתוב לכל האומות שעם ישראל מתכוון להכות באויביו בדרך שחשבו לעשות לו: "אֲשֶׁר֩ נָתַ֨ן הַמֶּ֜לֶךְ לַיְּהוּדִ֣ים ׀ אֲשֶׁ֣ר בְּכָל־עִיר־וָעִ֗יר לְהִקָּהֵל֮ וְלַעֲמֹ֣ד עַל־נַפְשָׁם֒ לְהַשְׁמִיד֩ וְלַהֲרֹ֨ג וּלְאַבֵּ֜ד אֶת־כָּל־חֵ֨יל עַ֧ם וּמְדִינָ֛ה הַצָּרִ֥ים אֹתָ֖ם טַ֣ף וְנָשִׁ֑ים וּשְׁלָלָ֖ם לָבֽוֹז׃"(אסתר ח יא).

ונהפוך הוא - פחדם על העמים

השלב הראשון במהפכה של העמים מתחיל בשמחה. אחשוורוש תולה את המן על עץ גבוה ושולח את הכתבים לכל העולם, והיהודים שמחים שמחה גדולה. הניצחון עדיין לא הגיע, אבל הוא מורגש היטב באוויר. "וּבְכָל־מְדִינָ֨ה וּמְדִינָ֜ה וּבְכָל־עִ֣יר וָעִ֗יר מְקוֹם֙ אֲשֶׁ֨ר דְּבַר־הַמֶּ֤לֶךְ וְדָתוֹ֙ מַגִּ֔יעַ שִׂמְחָ֤ה וְשָׂשׂוֹן֙ לַיְּהוּדִ֔ים מִשְׁתֶּ֖ה וְי֣וֹם ט֑וֹב וְרַבִּ֞ים מֵֽעַמֵּ֤י הָאָ֙רֶץ֙ מִֽתְיַהֲדִ֔ים כִּֽי־נָפַ֥ל פַּֽחַד־הַיְּהוּדִ֖ים עֲלֵיהֶֽם׃"(אסתר ח יז).