ביום ההוא וגו'. ראוי לשים לב מה ענין אומר ביום ההוא ומהראוי יאמר ויתן המלך לאסתר את בית המן ועוד מה יתן ומה יוסיף לה בית המן האם בתים היתה חסרה ומה לה עוד מהיותה מלכה ועוד כי בחיי המן לא קראהו צורר היהודים ועתה אחרי מותו אמר על בית המן צורר היהודים וגם מה ענין הטבעת שנתן למרדכי וגם למה הודיענו שהוא אשר העביר מהמן ומה היה ענין אסתר לשים את מרדכי על בית המן. אמנם הנה כתבנו בסוף פסוק הקודם וחמת המלך שככה אך לא חמת מלכו של עולם וחמת מרדכי ואסתר על צרת ישראל כי עדיין לא הטהרו מכתב אשר נכתב בשם המלך וגו' להשמיד להרוג וגו' ואין להשיב עד ממכון שבתו ישגיח הוא ית' להשיב את הספרים מחשבת המן כי גם המלך עודנו מחזיק בגזרתו כדת מדי ופרס די לא להשניא כי לא שב מדעתו עד שותוסף אסתר ותדבר לפני המלך ותפול לפני רגליו ותבך ותתחנן לו וכל חפץ המלך ביום אשר שברו את המן לא היה רק להציל את אסתר מתוך הפכת הגזרה אשר לא כדת המלכות לינצל מכללות הגזרה וזהו ביום ההוא נתן המלך אחשורוש לאסתר המלכה את בית המן לומר כי הלא למה שהיא אסתר המלכה לא היה צריך ינתן לה דבר כי בהיותה מלכה הכל שלה ומה חפץ לה בבית המן אך למה שהיה ביום ההיא הוא יום תליית המן המפיל מוראת היהודים על אויביהם אז הוסיף ויתן לה את ביתו ולמה עשה כן הלא הוא להיותו עדיין צורר היהודים ולא אמר אשר צרר את היהודים להורות כי גם שנתלה עודנו צורר היהודים כי הוא נאבד וגזרתו עומדת כדת למדי כי כל כתב אשר נכתב ונחתם בטבעת המלך אין להשיב וע"כ להורות כי היא איננה בקרב צרת הגזרה נתן לה את בית המן לומר כי נהפוך הוא כי היא תירשנו כי גבירתו היתה ולא היתה בכלל המכר וכן מה שמרדכי בא לפני המלך לא על שנתבטל גזרת המן על היהודים וע"כ בא לפני המלך כי אם עודנו מרדכי היהודי בכלל הגזרה ומה שבא לפני המלך לא היה רק על כי הגידה אסתר מה הוא לה אלא שאחרי כן ויסר המלך את טבעתו אשר העביר מהמן ויתנה למרדכי למען לא ישלחו הרשעים במרדכי ידיהם באומרם המלך אחשורוש העביר שררת המן למרדכי והטבעת שעל ידו מכר את היהודים להמן הנה נתנו למרדכי אין זה רק להורות כי חזר בו לגבי מרדכי במה שזיכה אותו והנה עדיין לא היה הדבר מפורסם ע"כ ותשם אסתר את מרדכי על בית המן שיתפרסם גלוי לכל העם הנמצאים בשושן כי גדול מרדכי בעיני המלך ואשר השליט את המן על כל היהודים שבכללם מרדכי הנה נהפך הדבר כי ישלוט מרדכי על בית המן: עוד אפשר כוונה אסתר בשום מרדכי על בית המן למען הציל את היהודים אשר בשושן כנ"ל כי בכל עיר ועיר מדינה ומדינה לא ניתן דת בגלוי רק להיות עתידים ליום הזה אך לא להשמיד כי אם בספרים המגיעים לשרי המדינות בהסתר עד יום מועד אך בשושן ניתן דת להשמידם בפירוש מן הטעם הנ"ל ע"כ למען תפול חתת אלקים על כל הגוים אשר בשושן עשתה פרסום בשום את מרדכי על בית המן למען תת מורך בלבם לבלתי התקומם ומה גם למז"ל על והעיר שושן נבוכה כי מעת הגזרה התקוממו על היהודים אשר בשושן אומר להם מחר נחנוק אתכם ונטול ממונכ' והנה למשז"ל על וכאשר אבדתי אבדתי שאמרה אסתר כאשר אבדתי וגומר אבדתי ממך כי עד כה הייתי אנוסה ועתה ברצון והוא כי מתחלה היתה עומדת מחיקו של אחשורוש וטובלת ויושבת בחיקו של מרדכי אך מאז הלכה היא אל המלך נאסרה לו כי היתה כהולכת ברצון ולא כאנוסה ובזה יאמר מה שהגידה אסתר הוא מה הוא לה עתה שאין לה רק היותה דודה אך לא מה שהיתה לו מתחל' שהיה בעלה. ובגמרא רבי אבא בר כהנא פתח לה פתחא להא פרשתא מהכא לאדם שטוב לפניו נתן חכמה ודעת ושמחה זה מרדכי הצדיק ולחוטא נתן ענין לאסוף ולכנוס זה המן לתת לטוב לפני האלהים זה מרדכי ואסתר דכתיב ותשם אסתר את מרדכי על בית המן ע"כ. וראוי לשים לב מה ראה לדרוש פסוק זה על מרדכי והמן ועוד כי השמחה גם לכל היהודים היתה ולא למרדכי לבדו ועוד כי גם תבונה היתה למרדכי ולמה לא הזכיר רק חכמה ודעת ועוד למה לאדם שטוב לפניו פי' על מרדכי ואח"כ אומר לתת לטוב לפני האלהים פירש על מרדכי ואסתר אך הנה הוקשה לו בכתוב איך יאמר שלמי שטוב לפניו נתן חכמה ודעת ושמחה והלא כמה וכמה הם טובים לפניו יתברך ולא ניתן להם שמחה וכמה אינן טובים ויש להם שמחה ודעת וחכמה ועוד כי הלא אין שמחה מסוג דעת וחכמה ויותר היה צודק יאמר חכמה ודעת ותבונה ועוד כמה חוטאים אין אוספים וכונסי' הון ואם יאספו אין ניתן לטוב לפני האלהים ע"כ גזר אומר כי על מרדכי והמן ידבר כי לזה ניתן חכמה להבין עצת בגתן ותרש על ידי יודעו ע' לשון ואח"כ ניתן לו דעת והוא כי מרדכי ידע את כל אשר נעשה והוא מאמרם ז"ל שע"י אליהו ידע אשר נעשה בשמים ואשר מרע"ה שלח אליו יתפלל ויתקן הדבר שהוא ע"י תשובה וע"י כן ניתנה לו שמחה קודם לכל ישראל שהרכיבוהו ברחוב העיר וקראו לפניו ככה יעשה לאיש וגו'. והמן כנס הון רב ומה גם למחז"ל שמצא אוצרות נ"נ וכל זה לתת לטוב לפני האלהים שנתן המלך אחשורוש את בית המן וגו' ויהיה הענין שהוקשה לו לא ימנע או היה מרדכי ראוי לקבל הכבוד ההוא אשר נתכבד שהרכיבוהו ברחוב העיר וקראו לפניו ככה יעשה לאיש וגו'. או לא היה ראוי עד הוסיף זכות אחרי כן אם מתחלה למה לא גלגל הוא יתברך מאז נודע דבר בגתן ותרש למרדכי ויבוקש הדבר וימצא למה לא גלגל הוא יתברך מאז ישלמו לו גמולו ויכובד הכבוד ההוא והיה אז טוב לישראל כי לא יערב אחרי כן המן אל לבו להשטין על ישראל ולהכתיב עליהם להשמיד להרוג ולאבד כי יפול פחד מרדכי עליו כי הלא גם עתה לא שת לבו על היהודים לאבדם אם לא על כעס מרדכי שלא יכרע ולא ישתחוה שעל כן ויבז בעיניו לשלוח יד במרדכי לבדו וגו' ואם אין הכבוד ההוא ראוי למרדכי גם אז לא יותן לו עד בא גאולת כל ישראל יחד ויהי ליהודים אורה ושמחה ישמח גם הוא עמהם ולא מקודם על כן אמר כי לטוב לפניו נתן חכמה להבין עצת בגתן ותרש ומאז היה ראוי אל כל הכבוד ההוא וז"א מרדכי הצדיק כי בצדקתו היה ראוי לו אך היו ב' עכובים אחד שא"כ לא היה המן מיצר לישראל והיה עונם צרור על שכמם בלתי מתמרק ונתקן על כן נתן לו הוא יתברך תחלה דעת שידע את אשר נעשה ויצא ברחוב העיר צועק שב ומשיב את ישראל בתשובה ואז נתן לו שמחה קודם לישראל אחר שתקן עוותם למרק עוונם בצומות על צרת המן למרק אשמתם ועוד טענה ב' והוא כי ולחוטא נתן וגו' כ"א מתחלה היה נעשה יקר וגדולה למרדכי לא היה מתגלגל תבא כל אסיפת הון המן לידי מרדכי ואסתר. ואומר אח"כ מרדכי ואסתר ולא מרדכי בלבד הוא כי למעלה באומר לטוב לפניו אמר על מרדכי ועתה הוקשה לו שאם אומר לטוב לפני האלהים הוא מרדכי הנרמז באומרו לטוב לפניו למה האריך והל"ל לתת לו וידוע שעל הטוב לפניו הנז' ידבר אך הוא למה שלא נזכר למעלה נותן כי אם לאסתר והיא נתנה לו ע"כ חזר ואמר לטוב לפני האלהים שהוא לרבות את אסתר כי טובה וצדקה היתה לפני האלהים ולא לפני האדם כי לא יבצר מבני אדם כי ברצון בחיר' נשוא' לאחשורוש ומסתכנ' בעד עמה. עוד יתכן בא רבי אבא ללמדו דעת תבל יעלה על לב איש לו' כי טובות וכבוד העה"ז תלויין בחכמת אדונם או בהשתדלות כי כל זה איננו שוה בלעדי רצונו והשגחתו יתברך וז"א לטוב לפניו נתן חכמה לו כי הכל מאתו ית' כי הלא לטוב לפניו יתברך נתן חכמה הוא מרדכי להבין את בגתן ותרש ואם היקר וגדולה יושג ע"י החכמה למה לא נעשה לו יקר וגדולה מיד ע"י חכמתו אך לא שוה לו חכמתו עד שנתן לו הש"י ג"כ דעת שידע את כל אשר נעשה והחזיר את ישראל בתשובה ואח"כ ושמחה שהיא היקר וגדולה ולא מאז מצא חכמה להורות כי אין החכמה היא העיקר וגם לא ההשתדלות כי הלא ולחוטא נתן לאסוף ולכנוס וכו' והוא מה שקרה לב' מווכחים א' אמר שהצלח' תלויה בהשתדלות ושכנגדו אמר שהכל מן השמים בא הא' הזה ועלה לראש האילן וליקט ביכורה בתאנה בראשיתה והביאה בידו ואמר לחבירו ראה נא כי הכל תלוי בהשתדלות כי אני יגעתיו והשתדלתי ללקוט ביכורה תאנה זו ואוכלנה ולא כן אתה שישבת במקומך עודנו מדבר עמו ותפול הבכורה מידו בא חבירו ונטלה ואכלה ואמר הנה כי אין השתדלות מועיל כי הנה אתה השתדלת ואני אכלתי כן הדבר הזה כי הנה המן נתן עיניו לאסוף ולכנוס ומרדכי ואסתר אכלוהו וזה הוא שאמר הכתוב ולחוטא נתן לאסוף ולכנוס זה המן לתת לטוב לפני האלהים זה מרדכי ואסתר. והנה ממוצא דברי רבי אבא ז"ל למדנו כי אומר נתן המלך לאסתר את בית המן ואומר ותשם אסתר את מרדכי על בית המן לא על מציאת הבתים ידבר כי אם גם על כל הון אשר אסף וכנס המן ובזה אפשר לפי ענין אומר ביום ההוא נתן וגו' לומר שלא יעלה על לבנו שמה שנתן המלך לאסתר היה על אשר הציל את נפשו ממות ע"י בגתן ותרש כי בזמן ההוא לא עשה לה דבר יען חשב כי המן היה ראוי לכל הכבוד כי הוא היסב תלקח אסתר אל המלך שאמרה למלך בשם מרדכי והצילה ממות נפשו על כן גדל המלך את המן אחר הדברים ההם כנ"ל אך לאסתר לא נעשה דבר כי אמר המלך איזה יקר וגדולה יעשה לאסתר יותר מהיותה מלכה אך עתה שאמר חרבונה שאדרבה על שדבר מרדכי טוב על המלך עשה לו העץ בביתו אז אמר אם כן איפה אשר גדלתי את המן נעשה לאסתר ואתן לה את ביתו וכן את מרדכי אשר דבר טוב על המלך הביאה לפניו ויסר את טבעתו אשר העביר מהמן ויתנה לו על כי הוא החפץ חיי המלך יירש את החפץ מיתתו אמר כי לא כן הוא רק מה שביום ההוא נתן המלך לאסתר את בית המן לא היה רק על היות המן צורר היהודים וקשה לו למלך על אשר שלח ידו ביהודים ולהורות נתן את כל ביתו והונו לאסתר לומר שאם מה שאותו תלה לא היה רק על הנוגע אל המלך היה ממונו למלך ככל הרוגי מלכות שממונם למלכות אך ביום ההוא שינה את דרכו ויתן לאסתר את בית המן להורות כי על הנוגע אליה הרגו על אשר היה צורר היהודים שבכללם היתה אסתר על כן תהיה לה אשר לו וכן מה שומרדכי בא לפני המלך לא על שדבר טוב על המלך כ"א על כי הגידה אסתר מה הוא לה ולמענה ויסר המלך יגו' למען הציל אותו מיד מבקשי נפש ישראל המחזיקים בספרי האף אשר נכתב על היהודים לאבדם ואז ותשם אסתר וגו' כמדובר למעלה:
ותוסף אסתר וכו'. ראוי לשים לב אל ד' פעולותיה אלה ותדבר ותפול ותבך ותתחנן וכן אומר ואת מחשבתו אשר חשב כי הלא רעתו ומחשבתו אחד הן ועוד כי גם פועל עשה בהכתיב הספרים ואיך ייחסנו אל מחשבה וכן בד' אופני בקשה אם על המלך טוב ואם מצאתי חן לפניו וכשר הדבר וטובה אני בעיניו. ועוד או' להשיב את הספרים איך תקשה לשאול האם לא ידעה כי כתב אשר נכתב וגומר אין להשיב ועוד אומר אשר כתב לאבד והלא לא זו בלב' כתב כ"א גם להשמיד להרוג ולאבד ועוד אומר אשר בכל מדינות המלך מי לא ידע כי על כל מדינות המלך היה הדבר ועוד מה זה כפל ואמר איככה אוכל וראיתי זה פעמים ומה זה השנוי שבא' אמר' ברעה אשר ימצא את עמי ובשני אמר' באבדן מולדתי. אמנם הנה המן מתחלה לא חשב רק לאבדם כי כה אמר אל המלך יכתב לאבדם כי אם שאח"כ ראה את לב המלך טוב לעשות רצונו והותר באומר והעם לעשות בו כטוב בעיניך ואז מצא מקום וכלה הרעה והכתיב להשמיד להרוג ולאבד והוא מאמרנו למעלה כי אמר ל' היולי באו' לאבדם שאפשר לפרשו על אבוד נפשות או על אבוד ממון ובראו' אשר השליטו המלך בכל הטוב בעיניו אז העדיף כרצונו והנה אסתר יראה פן לא תועיל בקשתה רק להחסיר אחד ממשפטיו הרעים או תרי מגו תלתא אך לא לבטל מעמד שלשתן או גם כי יודה לבטל הכתב שהוא להשמיד להרוג ולאבד הוא רעתו אשר כתב לפחות ישאיר מחשבתו הראשונה אשר דבר אל המלך שהוא לאבדם לפחות איבוד נכסים ע"כ ותדבר ותפול לפני רגליו ותבך ותתחנן לומר השלשה ראשונות על מה שנכתב שהם ג' ענינים להשמיד להרוג ולאבד ועל הד' שעליה ותתחנן לו הוא על המחשבה הא' שהיתה לאבדם שהוא לפחות אבדן נכסים בל יאמר המלך לקיים מאמר המן אליו ע"כ ותתחנן לו להעביר אותה גם הוא וזהו שפי' ואמר להעבי' את רעת המן האגגי שהוא רעתו אשר הרשיע לעשות ככתבו והוא על השלש ראשונות ואת מחשבתו אשר חשב על היהודים הוא ענין המחשבה ראשונה שאמר למלך יכתב לאבדם אז נכמרו רחמיו ויושט את שרביט וגו' שהוא סימן מציאת חן כענין לבד מאשר יושיט לו המלך וגו' וחיה וגם לרמוז לה שתקום מעל הארץ אז ותקום ותעמוד לפני המלך אז אמרה בלבה הן אמת שנהפך לבו להטיב ע"י אשר התחננתי אך מה אעשה וגם כי יצוה עתה שלא ישלחו יד ביהודים לא יסכון כי כתב אשר נכתב בשם וגו' לא יתבטל ועוד ב' פן יאמר המלך הלא אמרתי מה בקשתך עד חצי המלכות וארז"ל שהוא פן תשאל בנין ב"ה שהוא מחצי המלכות והלאה ועד"ז אפשר יאמר ג"כ להשיב גזרת היהודים שעד חצי המלכות בלבד ע"כ שבה ותאמר אם על המלך טוב ואם מצאתי חן וגו' שהם ד' מיני תחנה לכלול הד' דברים ג' על רעת המן להשמיד להרוג ולאבד ואחד על מחשבתו אשר חשב שהוא לאבדם ולמען יתבטל הדבר מאליו יכתב להשיב את הספרים והוא ע"פ הקדמתנו שהכרחנו למעלה והוא כי ב' מיני כתבי' נכתבו אחד לינתן דת בראש הומיות גלוי לכל העמים ובהם לא היה רק להיות עתידים ליום הזה ולא ידעו על מה היה ב' ספרים אל השרים שבכל עיר ומדינה כתב מפורש להשמיד וגו' להצניעם עד עת מועד להראותם להמון קריה להודיעם על מה נועדו. ונבא אל הענין והוא כי אמרה בלבה הלא דת למדי ופרס די כל אתר וקיים די מלכא יהקם לא להשניא כדבר שנאמר בדריוש המדי אבי אחשורוש הלזה ע"כ אמרה עשה זאת איפה ולא תכתוב שאתה חוזר ממאמרך פן תהיה לבוז ודת למדי ופרס די לא תעדי כ"א כתוב לשרים להשיב אליך הספרים ששלחת אליהם ובעת מועד בבא המון קריה לשאול על מה היה היעוד לא ימצאו הספרים אשר כתוב בהם ביאור הגזרה ותבא הצלה מאליה כי השרים יערימו סוד לבלתי גלות מה שהיה כתוב בספרים ואין למלך העדר כבוד בדבר כי אין הגזרה חוזרת רק הספרים אשר לא נודע אשר היה בהם וז"א להשיב את הספרים וגו' ועל זה השיב המלך ואמר כי לא בלבד אשר נכתב בשם המלך אין לשנותו כ"א אף אין להשיב הכתב עצמו גם שלא נתפרסם מה שכתוב בו וגמרה מאמרה ותאמר אשר בכל מדינות המלך לבל יאמר לה המלך עד חצי המלכות ותעש אך לא לכל היהודים שמחצי המלכות והלאה עכ"א אשר בכל מדינות המלך ולהיות שבדברה אל המלך לא אמרה רק לאבדם אלא שהמן הכתיב להשמיד וגו' ע"כ חששה פן טרם ימלך המן להכתיב להשמיד וגו' אולי נכתב איזה ספר לאחד מהמקומות לאבדם בלבד כמאמרו אל המלך וע"כ אם יכתב להשיב הספרים שבהם להשמיד וגו' לא ישיבו אשר בהם לאבדם עכ"א מחשבת המן היא מחשבתו הראשונה וכ"ש אשר בהם להשמיד וגו' ועל רעת המן שהיתה להשמיד וגו' אשר בדה מלבו אמרה כי איככה אוכל וראיתי ברעה אשר וגו' ולבל יאמר המלך לא כרעתו אשר הכתיב להשמיד וגו' רק כמחשבתו אשר דבר אלי שהוא לאבדם בלבד כי בזה שהסכמתי עמי תתקיים הגזרה לזה אמר ואיככה אוכל וראיתי וגו': או יאמר אל יעלה על רוחך שאין צרת עמי נוגעת אלי כי דע איפה כי הצלת עצמי ומולדתי היא בית אבי תלויות בהצלת עמי ע"י והוא מאמר מרדכי אליה כי אם החרש תחרישי וגו' והוא מאמרנו למעלה כי קולר רעת המן היה תלוי על צואר שאול אבי אביה שהשאיר את אגג לילה אחת והטיל זוהמה בשפחה אשר יצא משם המן עכ"א לה מרדכי אם על ידך יגאלו ישראל תכפרי בעדו אך אם תחרישי בעת הזאת ריוח והצלה יעמוד להם ממקום אחר ע"י זולתך ולא על ידך ועון שאול לא יכופר וע"כ ואת ובית אביך תאבדו בעונו ובזה יהיה מאמרה אל המלך הנני מבקשת תהיה הצלת עמי ע"י כי לא ימנע או יאבדו או יגאלו ע"י זולתי אם לא תעשה בגיני אם יאבדו איככה אוכל וראיתי ברעה אשר ימצא את עמי ואם לא יאבדו וינצלו ע"י זולתי איככה אוכל וראיתי באבדן מולדתי והוא מאמר מרדכי ריוח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר ואת וגו' כמדובר:
ויאמר המלך אחשורוש וגו'. הנה כתבנו למעלה כי ב' מיני כתבים היו באגרות ראשונות אשר בהם כתב מפרש נשתלחו אל שרי עם ועם מדינה ומדינה והיו למשמרת אתם עד י"ג לאדר שיראום אל עם הארץ לדעת פי' הדת שניתנה סתם להיות עתידים ליום הזה אך בשושן הדת ניתנה בפירוש להשמידם באומר ואת פתשגן וגו' וע"כ גם בשושן הוכרח לשוב להכריז להיות היהודים עתידים לינקם מאויביהם כבשאר מדינות המלך שאל"כ מאז ניתן דת שם להשמידם היתה העיר שושן נבוכה שהי' כל עם הארץ חונקים את כל איש ישראל ואומרים לו מחר אהרוג אותך ואטול ממונך כמו שארז"ל ועכ"ז עדין היו שם בסכנה פן יתקוממו עם הארץ לאמר הלא דת למדי ופרס דלא להשניא ואתמול הוכרז להשמידם ועתה ניתן דת לישראל להנקם מאויביהם ויחזיקו המון קריה בקודם אך אפשר לבלום פיהם לומר כי זה וזה קיים כי יתקוממו להשמידם והם רשאים להנקם מאויביהם ואם כה יעשו אולי יאספו אסיפת עם רב על ישראל ולא ירימו ראש ויפלו בנופלים חלילה מה שאין פחד מזה בשאר מדינות המלך כי לא פורש בהנתן דת גלוי לכל העמים מה שהיה כתוב בספרים להשמיד להרוג וגו' וע"כ לא הרגישו השנוי לכן למען לא יתקוממו בני העיר שושן עשה המלך הוראות יכירו כל עם הארץ כי באגרות שניות חפץ מאד ההוראה האחד במה שהרצים וגו' יצאו מבוהלים ודחופים בדבר המלך מש"כ באגרות ראשונות כ"א דחופים בלבד וגם לא נתן דת בשושן עד שראו יושביה כי הרצים יצאו מבוהלים ודחופים ואח"כ ניתנה הדת וז"א הרצים וגו' והדת נתנה וגו' עוד עשה המלך למען תפול פחד היהודים על כל הנמצאים בשושן והוא כי כאשר הדת נתנה בשושן מיד ומרדכי יצא:
ומרדכי יצא וגו'. הנה כתבנו למעלה כי למה שהוא ית' אינו מקפח שכר כל בריה ע"כ הטעים את מרדכי בעה"ז פרי מעלליו ולעומת צאתו ברחוב העיר בלבוש שק הביאו לבוש מלכות אשר לבש בו המלך וכנגד האפר ואשר ניתן כתר מלכות בראשו ועל צאתו ברגליו עלה בסוס אשר רכב עליו המלך. ועל צעקו צעקה גדולה ומרה וקראו לפניו וגו' אך אמנם אין ספק כי לא ערבה לו שמחתו ויהיו כל אלה לו כשר בשירים על לב רע בכל עת אשר היה רואה את ישראל בקרב צרה כי עדיין לא נושעו ומה גם לרז"ל כי שב לשקו ולתעניתו ועוד לו כי היתה לו גדולתו עוברת וגם פאר כתר אשר תחת אפר לא היה לו כתר בפועל רק סוס אשר ניתן כתר מלכות בראש המלך כאשר רכב עליו ע"כ רצה הקב"ה כי בהושע יהודה וישראל ישכון לבטח ע"י כח מעשיו אשר שב והשיב את ישראל עד המכהו להטעימו מעין כל פרי גודל מעשיו בעת ישראל מצרה נחלץ כי אז יערב לו מש"כ טרם הצמיח תשועת ישר' מיד צריהם וגם תהיה לו גדולה מתמדת ועטרת תפארת ממש בראשו תחת אפר וגם אשר לא זכה אז בחלופי קריעת בגדיו אשר קרע כמאמרנו למעלה יען ע"י זקנו קרעו בגדיהם יחד שבטי ישראל אך עתה בצאת ישראל מתוך ההפכה לגמרי גם את הכל ניתן לו חלף כל ענותו באופן שלם ומתמים תחת צאתו לבוש שק ברחוב העיר עתה יצא מלפני המלך בלבוש מלכות וגם פאר עטרת זהב גדולה תחת אפר מקלה ותחת צאתו קרוע בגדים בלתי עטוף בעצם מחמת הקרעים יצא בתכריך בוץ וארגמן הוא לבוש הכורך אותו ובהוד והדר יתעטף ולעומת צעקתו עתה גם כל עיר שושן צהלה בקול מצהלות על גדולתו ולעומת מרירות לבו היתה גם שמחה וזהו צהלה ושמחה וביוחסו הדבר אל העיר כיון עוד כי גם לעומת והעיר שושן נבוכה נהפך להיות העיר שושן צהלה ושמחה והוא כמשז"ל כי היתה העיר שושן נבוכה שהיו העו"ג מתקוממים על ישראל ואומרים לכל אחד ואחד מחר אהרוג אותך ואטול ממונך ויהפך ה' שאדרב' ישמחו לראות בגדולת ישראל ותהי העיר שושן צהלה ושמחה כי ה' נתן את חן מרדכי בעיני כל העו"ג יושבי הארץ ויהיו עליזי גאותו והנה היה מקום לעלות על לב כי אשר היתה העיר שושן צהלה ושמחה לא היה רק ליהודים אשר בשושן אך לא לעו"ג ע"כ אמר ליהודים בטעם רב"יעי כמגביה קול ואומ' לא זה בלבד היה להם כי ליהודים גדול מזה היה להם והוא אורה ושמחה וששון ויקר:
ליהודים היתה וגו'. ראוי לשים לב לא יבצר או או' ליהודים יכלול גם כל אשר בכל עיר ועיר מדינה ומדינה או אשר בשושן בלבד אם גם את הכל יכלול איך אומר אחרי כן אשר היה בכל עיר ועיר מדינה וגו' שמורה כי עד כה לא עליהם ידבר ואם גם הפסוק הב' ידבר דרך כלל גם על של שושן איך יאמר מקום אשר דבר המלך ודתו מגיע כי אין הגעה צודקת בשושן כי ממנה יצא דבר המלך ודתו מאת המלך כי שם ביתו ועוד כי מהראוי לכלול ולומר ולכל היהודים שבכל עיר ועיר מדינה ומדינה היתה אורה ושמחה וגו'. ועוד מה היה כי בפסוק זה שנאמר היתה אורה ושמחה וגו' לא נזכר משתה ויום טוב הנז' בפסוק הב' ובשני אינו מזכיר אורה וכו' אך ושמחה וששון הנאמרים בראשון חזרו ונשנו בשאחריו ואם אומר ליהודים וכו' היא על אשר בשושן בלבד ראוי לדעת על מה הוזכרו בפני עצמן וישנה תוארי שמחתם לא ראי זה כראי זה בזה אורה כו' ולא משתה וי"ט ונהפוך בפסוק הב'. ועוד למה על שושן לא נאמר שהיו עם הארץ מתייהדים כאשר בשאר מדינות המלך ועוד למה לא נאמר בהן יקר כאשר בשושן שנאמר ששון ויקר. אמנם הנה הכרחנו למעלה כי בכל מדינות המלך נשתלחו ב' מיני כתבים שניין דא מן דא המין הא' סתומים להנתן דת בגלוי בכל עיר ומדינה להיות עתידים ליום הזה ולא נודע על מה נועדו והמין הב' ספרים אל כל שרי המדינות כתב מפורש להשמיד וגו' ביום מועד ההוא. אך בשושן גם הדת ניתנה בפירוש להשמידם כמאה"כ ואת פתשגן כתב הדת אשר ניתן בשושן להשמידם נתן לו כמדובר טעם הדבר למעלה נכון ואמת ע"כ בהתהפכות הספרים יכלו לשלוח פתשגן לינתן דת גלוי לכל העמים ע"י כרוז להיות היהודים עתידים ליום הזה לינקם מאויביהם כי לא תשיגנ' בזיון שמהפך דעתו בגזרותיו אך בשושן ניתן דת מאז באר היטב גלוי להשמידם על כן בהתהפכות הגזרה ותנתן דת בשושן להיות היהודים עתידי ליום הזה לינקם מאויביהם הלא מורה יעלה על ראש כל איש ישראל פן יתקוממו המון עם להחזיק בדת הראשונה אשר ניתנה להשמידם באומר כי דת למדי ופרס די לא להשניא וישלחו העו"ג בעולתה ידיהם על ישראל והמלך לא יוכל להצילם כי את דתי המלך הם עושים כי על כן הפליא לעשות הוראת המורות לעיני הכל כי רצון מלך שלא ישלחו ביהודים את ידם כי כל ישעו וכל חפץ להשכיל להטיב לישראל והוא במה שנתן את בית המן לאסתר ויסר את טבעתו אשר העביר מהמן ויתנה למרדכי וגם הושם על בית המן ויצא מלפני המלך בלבוש מלכות וגו' על כן עדיין לא נמשך ליהודים אשר בשושן מהשמחה וששון ששמחו על סימני ביטול הגזרה ומפלת המן לא משתה ולא י"ט וגם לא נפל פחד היהודים על עם הארץ בעצם להיותם מתייהדים כ"א מיקרים ומכבדים אותם בלבד ובזה נבא אל ביאור הכתובים וניישב ע"פ דרכנו או' היתה אורה ולא אמר היו כי ד' דברים המה והוא כי הנה קרה להם ליהודים אשר בשושן כמו שהם באישון לילה ואפלה ושומרים לבקר והבקר אור טרם צאת השמש בגבורתו ישמחו לראות מציאות אורה ועוד מעט בהנץ החמה ישמחו אז יותר וכאשר השמש יצא על הארץ אז ישישו בשמחה יתירה הנה כי כן קרה ליהודים אשר בשושן בימים ההם בזמן ההוא והוא כי אשר בכל מדינות המלך לא גדלה אפלתם כי סתומים וחתומי' היו הדברים עד עת מועד כמדובר כי היו כל עו"ג משמרים הבלי שוא ליום ההוא אשר התעתדו לשאול מאת כל שרי כל עיר ומדינה יעידון ויגידון כל הנמצא כתוב בספריהם על מה התעתדו ליום ההוא וגם ליהודים היה להם כדברי הספר החתום באופן כי היתה אפלתם מעוטה וארוכתם מהרה הצמיחה כי בטרם יבינו רעתם באה בשורתם וינתן דת גלוי לכל העמים ליהודים להנקם מאויביהם ואין מכלים ותהי להם כיושב בבית אפל בצהרי' כי בצאתו ממנו ראה אור גדול בפעם א' אך אשר בשושן היו כיושבי חשך וצלמות וכאור בקר יאיר אורה קו לקו כן בהנתן דת בשושן בראשונה ברור מללו להשמידם גליי לכל יושביה וע"כ גם בהתהפך הגזרה ותנתן דת ליהודים לינקם מאויביהם עוד יד המון עם הארץ נטויה להחזיק במעוז דת למדי די לא להשניא ויאמרו להשמידם כדת ניתנה בראשונה כי גם המלך לא יוכל לרפא להם כי את דתי המלך הם עושים באופן כי לא שמחו בעצם בכרוז הב' כי עוד פחדם בלבם מהתקוממות עם אך בא להם בטחון גאולתם קו לקו כאור בקר שהולך ואור מעט מעט עד נכון היום וזהו ליהודים הם אשר בשושן שעליהם ידבר היתה תחילה אורה בלבד שהאיר חשכם ועדיין לא באו לגדר שמחה מפחד לבבם כי עדיין לא הטהרו ממוראם וזה אמרו היתה אורה כי עדיין לא היו ג' אחרונות ואח"כ ושמחה וכו' הוא כי ראשונה ביקר וגדולה אשר נעשה למרדכי בלבוש והסוס אשר לבש בו המלך והרכיבוהו ברחוב העיר ויקראו לפניו ככה וגו' אז היתה להם אורה מה מחשך אפלת מוראם ויחלו מעט לפקוח עיני הבטחון ואחרי כן בראותם את המן תלוי ועומד תחת העץ אשר הכין למרדכי אז גדל בטחונם ויגיעו עד גדר שמחה ואחרי כן בתת המלך לאסתר את בית המן ותשם אסתר את מרדכי על בית המן אז הגיע בטחונ' עד גדר ששון באומר כי אחרי ראות כל אשר בשושן את כל האותות האלה לא יערבו אל לבם להרים את ידם ואת רגלם נגד ישראל כי ראו כי המלך אהבם ואחר שלש אלה ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות וגו' אז זולת מה שלא היה לבבם למרע על ישראל גם היו מיקרים אותם והיא מדרגה רביעית והוא אומר ויקר אך עדיין לא הגיעו לגדר היות פחד היהודים עליהם כאשר בשאר מדינות המלך כי שם פחדו פחד אך בשושן לא היה פחד והוא מהטעם האמור כי בעת רעת המן ניתן דת בשושן להשמיד מש"כ בשאר מדינות המלך וע"כ בשושן לא הגיע בטחונם עד גדר עשות משתה וי"ט כאשר בכל עיר מדינה ומדינה זולתה מן הטעם שכתבנו שעל כל ארבעה אלה עדין לא הטהר מורך לבבם על אשר ניתן דת בשושן להשמידם כמדובר. וע"כ לא נפל פחד היהודים בשושן להיות מתייהדים כאשר בעמי הארץ אשר בשאר מדינות המלך ואחרי אומרו ענין היהודים אשר בשושן אמר ובכל מדינה ומדינה מקום אשר דבר המלך הוא אשר בספרים אל השרים ליקהל ולעמוד על נפשם ודתו מגיע הוא פתשגן הכתב להנתן דת להיות עתידים ליום הזה להנקם מאויביהם היה להם משתה וי"ט כי אשר נגזר בתחלה גלוי לכל העמים לא היה להשמידם רק להיות עתידים להיום הזה סתם מש"כ בשושן שניתן דת גלוי להשמידם ותהי להם שמחה על דבר המלך בספרים לעמוד על נפשם להציל עצמם מהבאים להורגם וששון על הדת שניתנה בגלוי להנקם מאויביהם גם מהבלתי באים להורגם ככתוב טעם החילוק למעלה וע"י כן על סיבת השמחה עשו משתה ועל סיבת הששון עשו י"ט וזהו שהפסיק בין ששון למשתה במלת ליהודים וזה הוא מז"ל שהוזכרנו למעלה כי צרת ישראל באה סתומה להיות עתידים ליום הזה ולא ידעו למה ובבא הטובה באה מפורשת ולהיות וגו' להנקם מאויביהם ואין זה רק בכל עיר ומדינה זולת שושן כי בה בפירוש אתמר פתגם מעשה הרעה כמ"ש ואת פתשגן כתב וגו' להשמידם נתן לו ועל כן שם פחדו פחד ישראל מכל שאר מדינות המלך. וטעם לפגם אשר נפגמו בני שושן בסער הגדול הזה מהשאר ולבלתי היות שמחתם שלמה מהרה כשאר היהודים הלא הוא כי המה באו אל שלחן המלך אחשורוש אל משת' וי"ט עשה לאוהביו ויהנו מסעודתו על כן גם ה' העביר שמחה שלמה מהם מראשית השנה ועד אחרית שנה. וע"פ דרכנו למדנו גודל חסדו יתברך ורב טוב לבית ישראל כי נפלינו מכל גויי הארץ כי בני ישראל בכל צרתם להשמיד וגו' לא אחד בהם המיר כבודו חלילה מפחד רעה כי אם אבל גדול וצום ובכי ומספד אך בהתהפך הגזרה בכל מדינה ומדינה רבים מעמי הארץ מתיהדים וממירים דתם עם היות שזולת הגזרה שהיתה ביום מועד גם מאז היו מוכים ורדופים מן העמים כמשז"ל על העיר שושן נבוכה שהיה הפרסי מכה איש עברי בכל המקום אשר ימצאנו ואומר לו מחר אהרוג אותך ונוטל ממונך ועל כל זה דבקו במלכם ובתורתם לא כאלה חלק אל גויי הארץ כ"א בכל מדינה ומדינה שעל היות ליהודים משתה וי"ט מבלי שיצר לגוי הנזכר היו רבים מעמי הארץ מתייהדים על כי בשב ואל תעשה נפל פחדם על העמים מבלתי היות עליהם גזרת מות רק במבקשי רעתם בלבד. ובאו' כי נפל פחד היהודים ולא אמר כי פחדו מהיהודים אפשר כיון לומר כי לא אשר מזרע עמלק בלבד ודומיהם אשר חשבו יהרגום ישראל היו מתייהדים כ"א דרך כלל ואין זה כ"א שמן השמים נפל עליהם אימתה ופחד כענין ומוראכם וחתכם תהיה על כל חית השדה וז"א נפל כי אין נפילה כ"א מלמעלה למטה והוא משמים ממעל. או יאמר כי נפל פחד היהודים כי הפחד אשר היה ליהודים שלחו ה' ביעקב ונפל בעו"ג הנזכר. ובגמרא ליהודים היתה אורה זו תורה כד"א כי נר מצוה ותורה אור. ושמחה זה י"ט כד"א ושמחת בחגך וששון זו מילה כד"א שש אנכי על אמרתך. ויקר אלו תפלין שבראש שנאמר וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך ע"כ. וראוי לשים לב וכי האם עד כה חסרו ישראל תורה וי"ט ומילה ותפילין שבראש. ועוד האם לא היו להם זולת אלו ואיה איפה כל תרי"ג מצות ועוד כי בכלל תורה הם י"ט ומילה ותפילן שבראש. ועוד שאם כן שהיו להם ד' דברים אלה למה לא נאמר היו כ"א היתה. ועוד איך באומר שש אנכי על אמרתך יש שם מילה וכן באומר ויקר אלו תפילין שבראש איך נלמד מפסוק וראו וגו'. והנה טרם בא אל מכוון כללות המאמר נבאר הנוגע אל הבנת פשוטו באומר ששון זו מילה שנאמר שש אנכי וגו' והוא כי אחד מהדרכים שהאגדה נדרשת היא ג"ש כענין אומר שמחה זה י"ט מג"ש של ושמחת בחגך כן נאמר כאן ששון ונאמר להלן שש אנכי מה ששון האמור שם מילה שהרי נאמר כמוצא שלל רב ואיזה מצוה מצא ושש עליה זו מילה כמאז"ל על למנצח על השמינית כשנכנס דוד במרחץ ראה עצמו ערום מן המצות וגו' הסתכל במילה שמח ואמר למנצח על השמינית על שניתנה בשמיני. או יהיה כמז"ל שש אנכי על אמרתך זו מילה כד"א כי שמרו אמרתך מה להלן מילה שנאמר ובריתך ינצורו אף כאן היא מילה ובזה אמור מעתה נאמר כאן ששון ונאמר להלן שש אנכי מה להלן מילה שהרי נאמר אמרתך אף כאן מילה ויש סעד לזה מהנוטריקון כי אמרתך במספר קטן עולה י"ג כמספר מילה במספר קטן וכנגד י"ג בריתות שנכרתו עליה ונבא אל ענין כוונת המאמר דרך כלל והוא כי הנה הוקשה לרז"ל או' ליהודים היתה אורה כי כמשמעו לא יתכן כי לא נמנע מכולם אורה וכן אומר ושמחה כי בכלל אומר דרך כלל והעיר שושן צהלה ושמחה היא. ועוד אומר היתה אורה ולא אמר היו כי ד' דברים הם ועוד שאם אורה הוא העדר חשך הצרה בכלל שמחה וששון הוא ע"כ גזרו אומר כי רמז ד' דברים תורה וכו'. והוא כי הנה בד' הדרגות העלם הוא ית'. א' ממות לחיים. ב' שאשר רצו שונאיהם לעשות להם נהפוך היה ויעשו הם כן בשונאיהם. ג' שלא בלבד ניתן להם החיים כ"א גם חירות העבדות שהי' מקום לומר כי הלא דבר מלך ממכרו לא ישוב ריקם ואם תתבטל המכירה בבחינת המות תתקיים בבחינת עבדות. ד' שגם שתפול פחד היהודים על העמים ויכבדום מהיכן זכו לד' מעלות טובות אלו זו למעלה מזו עכ"א אל תתמה כי הלא ד' זכיות היו בידם והם שעמדו להם. אחד אורה זו תורה כי היא הנותנת חיים כי עץ חיים היא וגם היא שעמדה לפניו יתבר' בעת נגזרה הכליה כמאז"ל במדרש חזית שלבשה בגדי אלמנות ותצעק מר ועל הב' שראו המותה לאויביהם ושמחם ה' במיתת המן הרע המבקש את נפשם עמדה להם על זה זכות שמחת י"ט שהיו מקיימים המועדות כי ע"כ שמחם ה' במטיל עין רעה במועדיהם ויעש להם מועד חדש והוא מאז"ל כי זה היה קטרוג המן לשני אחשורוש שהיו מטילים מאירה בממונו של עולם בחגים ומועדים שבת היום פסח היום וארז"ל כי אז בא מיכאל השר הגדול ואמר לפני הקב"ה ראה אין בניך מקוטרגין אלא על שמקיימים תורתך ומועדיך וא"ל הקב"ה חייך לא שבקית ולא אשבוק וכו' הנה כי זכות שמחת המועדות עמדה להם נגד המן. והמדרגה הג' שזכו והיא היות להם גם חירות מעבדות היה על זכות המילה שהיא חותם אות ברית קדש הוא חותם היותנו עבדים להקב"ה היא שעמדה לנו לבל נהיה עבדים לאדונים זולתו ית'. והד' שהוא היותם מיקרין מפחדם את היהודים היה בזכות מה שנקרא יקר הן תפלין שבראש שנאמר בהם ויראו ממך כי ע"כ ממוראם היו מיקרים אותם והוא כי היקר שהיו מיקרים אותם היה מחמת מוראם באומר כי נפל פחד היהודים עליהם ובתפילין נאמר ויראו ממך וז"א ליהודים היתה וגו' ולהיות כי כל ג' אחרונות מהתורה הם ע"כ לא נאמר היו כ"א היתה כי ממנה היו כולן: עוד יתכן כי אחרי אומר היקר שקנה מרדכי ע"י תשובתו הרמתה וכל ענותו. אמר וישראל מה קנו חלף צומותיה' ותשובת' לז"א ליהודים היתה אורה וגו' לומר די להם שקנו ד' קנינים טובים תורה וי"ט ומילה ותפלין שבראש והוא כמז"ל במסכת שבת ויתיצבו בתחתית ההר מלמד שכפה עליהם ההר כגיגת ואמר אם תקבלו את התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתם והקשו בגמרא א"כ מכאן מודעא רבא לתורה ותירצו חזרו וקיימו בימי אחשורוש שנאמר וקיימו וקבלו קיימו מה שכבר קבלו ופי' מאמר זה רז"ל בתנחומא פרשת נח כי מה שלא רצו לקבל בסיני עד ימי אחשורוש היא תורה שבעל פה ובזה יאמר כי ליהודים היתה אורה זו תורה מה שאין כן עד הזמן ההוא כי לא קיבלוה כי אם באונס ויהיה הוראתם כי תורה שבעל פה נתנה להם חיים וכמשז"ל מתלמידי מרדכי שהיו כ"ב אלף עוסקים בתלמוד וזכותם עמדה או במה שכתבנו למעלה מהמדרש כי התורה לבשה שק לפני הקב"ה ובא אליהו וסיפר הדברים למרדכי ומשם נודע אח"כ לישראל ע"כ בסבר פנים יפות קבלו כל חלקיה וגם היה להם י"ט מחדש הם ימי הפורים והוא מז"ל כי כשקטרג המן על מועדות ישראל אמר הוא יתברך חייך כי עליך יעשו מועד אחר הוא יום פורים משתה וי"ט וגם זה יהיה על ראותם כי הפיל הוא יתברך המטיל עין רע במועדיהם וכן על ראותם כי זולת החיים גם חירות מהיות עבדים ניתן למו התחזקו מאז יותר על מצות מילה באמור כי לה' הם עבדים חתומים בחותמו ולא לאחר ושהיא עמדה להם וגם קנו חמוק במצות תפלין שבראש ולא יבושו לעיני העמים כי ראו מופת כי היה פחד היהודים עליהם ומיקרים אותם ע"כ קנו חוזק על המצוה ההיא:
ובכל מדינה ומדינה וגו'. שעור הכתוב מקום אשר דבר המלך הוא אשר שלח לשרים בספרים ליקהל ולעמוד על נפשם ודתו מגיע הוא הדת שהוכרז גלוי לכל העמים בפירוש להיות היהודים עתידים להנקם מאויביהם כמפורש למעלה באר היטב חלוקי האגרות על דבר המלך הכתוב בספרים שלא היה כ"א לעמוד על נפשם להנצל מהקמים עליהם שהוא דבר המלך הכתוב בספרים אל השרים כנ"ל על זה היה שמחה ועל מה שגם זולת זה ינקמו מאויביהם שהוא הדת שניתנה שהוא אומר ודתו היה ששון נוסף על השמחה ולא אמר ומשתה וי"ט כ"א משתה בלא וי"ו והוא כי מה שמחה נמשך משתה ומהששון שעל הדת שניתנה נמשך י"ט ושאר ענין הכתוב מפורש לעיל פ' הקודם ובגמרא רבי חנינא בר פפא פתח לה פתחא להא פרשתא מהכא הרכבת אנוש לראשנו באנו באש ובמים. באש בימי נ"נ הרשע ובמים בימי פרעה ותוציאנו לרויה בימי המן ע"כ. וראוי לשים לב כי באומר הרכבת אנוש לראשנו אינו דורש כלום ועוד שמזכיר צרתנו בימי נ"נ ובימי פרעה ולא הישועה שהושיענו ה' בימיהם ובענין המן מזכיר התשועה ולא הצרה ואם כל כונתו הוא על מה שבימי המן למה מזכיר הקודמים לו אמנם הנה בספר חבצלת השרון כתבנו דרוש נלמד מספר הזוהר הלא הוא כי אינו דומה הנלכד בשחת ?ב"ס ממוסי' כאריות ונחשים ודומיהם או אם יושלך בדומם הממית בטבעו כבא באש או במים אל הניתן בידי אדם בעל בחירה כי הנה הבחינות הראשונות נקל בעיני ה' להציל מהם צדיק כצדקו אך ההצלה מידי אדם רע יקר בעיני ה' יתברך כי הלא אחד ממדותיו יתברך הוא לבלתי הסיר בחירת אדם מכל אשר יחפוץ לעשות דאל"כ בטלי שכר ועונש והן זאת היתה עם לב ראובן באומר אל אחיו אל תשפכו דם השליכו אותו אל הבור כי הלא מה הועיל בתקנתו אחרי כי בבור ישכנו נחש או עקרב כמז"ל אם הבור ריק אינו יודע שאין בו מים אלא מים אין בו אבל נחשים ועקרבים יש בו אך היתה כוונת ראובן להסירו מתחת יד בעל בחירה ולשומו תחת יד ב"ח כי מהם תקל הצלתו וז"א למען הציל אותו מידם לומר כי אומר השליכו אותו אל הבור לא היה רק למען הציל אותו מידם של בחירה להשיבו אל אביו בודאי ע"י כן מש"כ בהיותו תחת בעלי בחירה: ובזה נבא אל הענין והוא במ"ש למעלה כי המשתה נתקן על שמלבד שהצילנו הוא יתברך מצרינו גם נתנם בידינו ככל הנמצא כתוב בספרי ההתהפכות להקהל ולעמוד על נפשם וכו' שאם לא היה רק הצלת עצמנו הלל היה מספיק כאשר בימי חנוכה או קריאת המגילה כי קריאתה זו הלולה כמאמר בגמרא. ונבא אל הענין אמר הנה גדלה מאוד ההצלה בימי המן מהצלת חנניה מישאל ועזריה מכבשן האש והצלת התינוקות שהשליך פרעה ביאור והוא כי אש ומים אינם בחיריים כאשר היה המן שבקש להרוג בחרב אנוש בעל בחירה ועכ"ז גם כי לא היה עושה עמנו רק הציל ממות נפשנו היה עלינו לשבח לאדון הכל אך הפליא חסדיו כפול ומכופל שגם חרבם הביא בלבם וז"א הרכבת אלהינו בעונינו אנוש בחיר' לראשינו שהוא קשה לינצל כי מה שהצלת את חנני' וחבריו מכבשן האש ואת המושלכים ביאור בימי פרעה שלא מתו כמז"ל הנה לא יפלא כ"כ כי אז באנו באש ובמים בלתי בחיריים ואינו דומה למה שהרכבת אנוש בעל בחירה לראשנו הוא המן ותקטן זאת בעיניך ה' להציל עצמנו בלבד כאשר באש בימי נ"נ וכאשר במים בימי פרעה כי אם גם ותוציאנו לרויה שהוא עד היות כוסינו רויה הוא המשתה אשר הוא הוראת תתו יתברך גם את אויבינו בידנו כמדובר:
