צו השעה - מחיית עמלק (ג)

במאמר הקודם בסדרה ראינו שמרדכי שלח להודיע לאסתר שהמן דיבר עם המלך בלשון המשתמעת לשני פנים.

מלך שקרן או סנילי

על כן אסתר אומרת למלך במשתה ביום השני: "כִּ֤י נִמְכַּ֙רְנוּ֙ אֲנִ֣י וְעַמִּ֔י לְהַשְׁמִ֖יד לַהֲר֣וֹג וּלְאַבֵּ֑ד וְ֠אִלּוּ לַעֲבָדִ֨ים וְלִשְׁפָח֤וֹת נִמְכַּ֙רְנוּ֙ הֶחֱרַ֔שְׁתִּי כִּ֣י אֵ֥ין הַצָּ֛ר שֹׁוֶ֖ה בְּנֵ֥זֶק הַמֶּֽלֶךְ׃"(אסתר ז ד). אם היינו רק נמכרים לַעֲבָדִ֨ים וְלִשְׁפָח֤וֹת, לא הייתי באה אליך, כי אתה הסכמת לאבד אותנו. אבל מישהו כתב גזירה "לְהַשְׁמִ֖יד לַהֲר֣וֹג וּלְאַבֵּ֑ד", שמשמעותה כיליון גמור.

המלך מתפלא: "וַיֹּ֙אמֶר֙ הַמֶּ֣לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֔וֹשׁ וַיֹּ֖אמֶר לְאֶסְתֵּ֣ר הַמַּלְכָּ֑ה מִ֣י ה֥וּא זֶה֙ וְאֵֽי־זֶ֣ה ה֔וּא אֲשֶׁר־מְלָא֥וֹ לִבּ֖וֹ לַעֲשׂ֥וֹת כֵּֽן׃"(אסתר ז ה). כולנו מתפלאים על הַמֶּ֣לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֔וֹשׁ וחושבים בלבנו שהוא שקרן מתחזה, ובמקרה הטוב פשוטי סנילי; הרי הוא בעצמו נתן את הטבעת להמן ארבעה ימים קודם לכן ואמר לו: "וְהָעָ֕ם לַעֲשׂ֥וֹת בּ֖וֹ כַּטּ֥וֹב בְּעֵינֶֽיךָ׃"(אסתר ג יא). למה הוא כל כך מתרגז?

התשובה היא, שכאשר המן אמר למלך "לְאַבְּדָ֑ם"(אסתר ג ט), הוא הבין או רצה להבין שמדובר רק במכירתם לעבדים או במשהו שיהרוס את עתידם של היהודים, הוא לא חשב שהמילה "לְאַבְּדָ֑ם" היא השמדה ואיבוד כל זכר מהם. על כן הוא מתפלא, אוי לפחות עושה את עצמו, כשהוא שומע שהגזירה היא "לְהַשְׁמִ֖יד לַהֲר֣וֹג וּלְאַבֵּ֑ד".

עמלקים בתחפושת

זו היא דרך עבודתם של האיראנים והסורים וכל גרורותיהם עד היום הזה. מדברים בשתי שפות, אבל באמת מטרתם הסופית היא להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים מנער ועד זקן, טף ונשים, ביום אחד. ארצות-הברית ומדינות העולם האחרות מניחות להם לעשות כרצונם ומרוצות מכך שמרמים אותן. תפקידנו, כמו אסתר המלכה, לחשוף את רשעתם של הארורים הללו ולתלות אותם ואת בניהם על עץ גבוה חמישים אמה, שכולם יראו וייראו (עיין ביאור הגר"א על מדרש רבה אסתר ז יג).

כל שונא לישראל - עמלק

המהר"ל (אור חדש) מסביר שעמלק לא נכחד, אלא רק מתחלף ומחליף צורה, כמאמר הפסוק : "מִלְחָמָ֥ה לַי-הֹוָ֖ה בַּֽעֲמָלֵ֑ק מִדֹּ֖ר דֹּֽר׃"(שמות יז טז). השנאה התהומית והרצון להשמיד את ישראל שקיימים בכל דור ודור הם מסימני ההיכר הברורים של זרע עמלק. אף על פי שהתערבבו בין האומות, עדיין הם קיימים ומחפשים להשמיד את ישראל. בשעה שאנחנו חושפים את פרצופם האמיתי ומזרזים את עצמינו להלחם בהם, הרי אנחנו מקיימים את עיקר מצוות מחיית עמלק. כך כתב הרמב"ם:

ונעורר הנפשות במאמרים להלחם בו, ונזרז העם לשנוא אותו עד שלא תישכח המצווה ולא תחלש שנאתו ותחסר מן הנפשות עם אורך הזמן... הלא תראה שמואל הנביא כשהתחיל לעשות המצוה הזאת איך עשה. שהוא זכר תחלה מעשהו הרע, ואחרי כן ציווה להרגם...
(ספר המצוות עשה קפט)

אנחנו נעשה את שלנו והקב"ה יעשה את שלו

כתוב: "תִּמְחֶה֙ אֶת־זֵ֣כֶר עֲמָלֵ֔ק מִתַּ֖חַת הַשָּׁמָ֑יִם לֹ֖א תִּשְׁכָּֽח׃"(דברים כה יט); וכתוב גם: "כִּֽי־מָחֹ֤ה אֶמְחֶה֙ אֶת־זֵ֣כֶר עֲמָלֵ֔ק מִתַּ֖חַת הַשָּׁמָֽיִם׃"(שמות יז יד). החובה היא של ישראל, וגם משימה שהקב"ה מקיים בעצמו.

אנשי חיזבאללה נתלו על עץ שהכינו ליהודים

מדיווחים בתקשורת, מאז תחילת "מלחמת האזרחים", נהרגו אלף ושבע מאות חיילי חיזבאללה בקרבות בסוריה. כמעט כולם נהרגו בלי שום נקיפת אצבע מצדנו. כל אחד מהם שנמחה מתחת השמים - נמחה בנשק שהיה מיועד להרוג יהודים ולהשמידם. ממש מעין מגילת אסתר. " כֵּ֠ן יֹאבְד֤וּ כׇל־אוֹיְבֶיךָ֙ יְהֹוָ֔ה וְאֹ֣הֲבָ֔יו כְּצֵ֥את הַשֶּׁ֖מֶשׁ בִּגְבֻרָת֑וֹ..."(שופטים ה לא).