לפרק ז' – בקשת אסתר מהמלך ותשובתו

אסתר המתינה לסימן של גאולה

וַיָּבֹ֤א הַמֶּ֙לֶךְ֙ וְהָמָ֔ן לִשְׁתּ֖וֹת עִם־אֶסְתֵּ֥ר הַמַּלְכָּֽה׃
וַיֹּאמֶר֩ הַמֶּ֨לֶךְ לְאֶסְתֵּ֜ר גַּ֣ם בַּיּ֤וֹם הַשֵּׁנִי֙ בְּמִשְׁתֵּ֣ה הַיַּ֔יִן מַה־שְּׁאֵלָתֵ֛ךְ אֶסְתֵּ֥ר הַמַּלְכָּ֖ה וְתִנָּ֣תֵֽן לָ֑ךְ וּמַה־בַּקָּשָׁתֵ֛ךְ עַד־חֲצִ֥י הַמַּלְכ֖וּת וְתֵעָֽשׂ׃
וַתַּ֨עַן אֶסְתֵּ֤ר הַמַּלְכָּה֙ וַתֹּאמַ֔ר אִם־מָצָ֨אתִי חֵ֤ן בְּעֵינֶ֙יךָ֙ הַמֶּ֔לֶךְ וְאִם־עַל־הַמֶּ֖לֶךְ ט֑וֹב תִּנָּֽתֶן־לִ֤י נַפְשִׁי֙ בִּשְׁאֵ֣לָתִ֔י וְעַמִּ֖י בְּבַקָּשָׁתִֽי׃
(אסתר ז א-ג)

דברי המלך לאסתר בפרקנו מזכירים את שראינו כבר בפרק ה':

וַיֹּ֨אמֶר הַמֶּ֤לֶךְ לְאֶסְתֵּר֙ בְּמִשְׁתֵּ֣ה הַיַּ֔יִן מַה־שְּׁאֵלָתֵ֖ךְ וְיִנָּ֣תֵֽן לָ֑ךְ וּמַה־בַּקָּשָׁתֵ֛ךְ עַד־חֲצִ֥י הַמַּלְכ֖וּת וְתֵעָֽשׂ׃
(אסתר ה ו)

במשתה היין הראשון שערכה אסתר למלך והמן, פנה כבר המלך לאסתר. אך שם אסתר אומרת: "אִם־מָצָ֨אתִי חֵ֜ן בְּעֵינֵ֣י הַמֶּ֗לֶךְ וְאִם־עַל־הַמֶּ֙לֶךְ֙ ט֔וֹב לָתֵת֙ אֶת־שְׁאֵ֣לָתִ֔י וְלַעֲשׂ֖וֹת אֶת־בַּקָּשָׁתִ֑י יָב֧וֹא הַמֶּ֣לֶךְ וְהָמָ֗ן אֶל־הַמִּשְׁתֶּה֙ אֲשֶׁ֣ר אֶֽעֱשֶׂ֣ה לָהֶ֔ם וּמָחָ֥ר אֶֽעֱשֶׂ֖ה כִּדְבַ֥ר הַמֶּֽלֶךְ׃"(אסתר ה ח).

ויש לשאול, מדוע לא אמרה אסתר מיד את דבריה?

אומר אבן עזרא:

ולפי דעתי שאיחרה אסתר לדבר ביום הראשון במשתה היין בעבור שלא ראתה שום אות שחידש השם בעבור תענית ישראל, וכאשר עשה ביום השני דבר גדולת מרדכי חזק לבה.
(אבן עזרא אסתר ה ח)

כלומר, העם צמו והתפללו (כציווי אסתר בפרק ד'), אך אסתר לא ראתה שום סימן של גאולה. על כן המתינה עוד יום נוסף. כשראתה בפרק הקודם את גדולת מרדכי, הרגישה את סימני הגאולה, ואז במשתה היין השני שבפרקנו התחילה לשטוח בפני אחשורוש אתה בקשתה.

מי הוא זה ואי-זה הוא

אחשרוש אומר לאסתר:

וַיֹּ֙אמֶר֙ הַמֶּ֣לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֔וֹשׁ וַיֹּ֖אמֶר לְאֶסְתֵּ֣ר הַמַּלְכָּ֑ה מִ֣י ה֥וּא זֶה֙ וְאֵֽי־זֶ֣ה ה֔וּא אֲשֶׁר־מְלָא֥וֹ לִבּ֖וֹ לַעֲשׂ֥וֹת כֵּֽן׃
(אסתר ז ה)

אומרים המפרשים שהייתה צריכה לומר לו, זה אתה רמאי ושקרן, וכי אתה לא עשית זאת?! ואומרת הגמרא (מגילה יד.) שגם אחשורוש רצה להשמיד את עם ישראל:

משל דאחשורוש (=של אחשרורוש) והמן, למה הדבר דומה? לשני בני אדם, אחד יש לו תל בשדהו (ערימת עפר) ואחד יש לו חריץ בתוך שדהו (בור). אמר בעל התל: מי ייתן לי חריץ זה בדמים? ובעל חריץ אומר, מי ייתן לי תל זה בדמים? לימים נזדווגו (נפגשו) שניהם. אמר לו בעל החריץ לבעל התל, מכור לי תלך. אמר לו, הלוואי, טול אותו בחנם.
(מגילה יד.)

אלא שבא המלאך גבריאל ואמר לאסתר, אל תתקוטטי עם שניהם בבת אחת, אלא תכי אחד אחד, קודם את המן ואחר כך את אחשורוש.

מעין זה מספרת הגמרא (עבודה זרה י.) על הקיסר אנטונינוס שהייתה לו בעיה עם אנשי רומי, והוא ביקש מרבנו הקדוש שישלח לו תשובה בנידון. רבנו הקדוש חשש לענות לקיסר, ומה עשה? ירד לגינתו ובכל יום תלש צנון אחד. חזר השליח לקיסר ותיאר את מעשיו של רבנו; הבין הקיסר שהתשובה היא לא להלחם עם כל שונאיו בבת אחת, אלא יש להלחם איתם אחד אחד.

אז אסתר אומרת: "אִ֚ישׁ צַ֣ר וְאוֹיֵ֔ב הָמָ֥ן הָרָ֖ע הַזֶּ֑ה"(אסתר ז ו).

וְהַמֶּ֜לֶךְ קָ֤ם בַּחֲמָתוֹ֙ מִמִּשְׁתֵּ֣ה הַיַּ֔יִן אֶל־גִּנַּ֖ת הַבִּיתָ֑ן וְהָמָ֣ן עָמַ֗ד לְבַקֵּ֤שׁ עַל־נַפְשׁוֹ֙ מֵֽאֶסְתֵּ֣ר הַמַּלְכָּ֔ה כִּ֣י רָאָ֔ה כִּֽי־כָלְתָ֥ה אֵלָ֛יו הָרָעָ֖ה מֵאֵ֥ת הַמֶּֽלֶךְ׃
וְהַמֶּ֡לֶךְ שָׁב֩ מִגִּנַּ֨ת הַבִּיתָ֜ן אֶל־בֵּ֣ית ׀ מִשְׁתֵּ֣ה הַיַּ֗יִן וְהָמָן֙ נֹפֵ֔ל עַל־הַמִּטָּה֙ אֲשֶׁ֣ר אֶסְתֵּ֣ר עָלֶ֔יהָ וַיֹּ֣אמֶר הַמֶּ֔לֶךְ הֲ֠גַם לִכְבּ֧וֹשׁ אֶת־הַמַּלְכָּ֛ה עִמִּ֖י בַּבָּ֑יִת הַדָּבָ֗ר יָצָא֙ מִפִּ֣י הַמֶּ֔לֶךְ וּפְנֵ֥י הָמָ֖ן חָפֽוּ׃
(אסתר ז ז-ח)

אומרים חז"ל, כשיצא המלך לגינת הביתן, באו מלאכים והחלו לחתוך את העצים שבגינה, וכששאל אותם המלך מי אמר לכם לעשות כן, אמרו לו שהמן ציווה לחתוך את העצים הללו. 

אומר הרב חיד"א עליו השלום, וכי מותר למלאכים לשקר? והוא עונה, על עם ישראל נאמר "נֵ֧צֶר מטעו (מַטָּעַ֛י)"(ישעיה ס כא), הנטיעות של הקב"ה; והמן באמת התכוון לחתוך עצים אלו, היינו להשמיד את עם ישראל. אבל לבסוף תלו אותו על העץ.