תנתן לי נפשי. הטעם אין שאלתי כי אם נפשי ומה נכבד עם תנתן לי.
פסוק ד:
כי נמכרנו. מבנין נפעל והטעם אחר מכרנו והנה והתמכרת שהם ימכרו עצמם ואין קונה.
פסוק ד:
ואילו. כמו ואילו חיה אלף שנים ואילו חיה אלף שנים והאל"ף נוסף והטעם כי נמכרנו להשמיד ואילו נמכרנו להיותנו עבדים ושפחות הייתי מחרשת כי אין הצרה הזאת הבאה עלינו שוה בעינינו מאומה אף על פי שאין למעלה ממנ' אחר הריגה כדי שלא יבא המלך לידי נזק במחשבתו והנה הצר שם כמו צר ומצוק מצאוני או פי' הצר שם התואר כי אין האויב שוה שיבא נזק למלך ומלת נזק בלשון ארמית לא להוי נזיק.
פסוק ה:
ויאמר המלך אחשורש ויאמר פעמיים להורות שהמלך כעס מיד ומרוב כעסו אמר במהירות מי הוא זה פעמיים כאומ' בכעסו מי זה אתה אמור מי זה אמור מהרה. תי"ו נבעת זורש והטעם כמו נבהל מגז' והנה בעתה.
פסוק ז:
כי כלתה כמו כי כלה היא.
פסוק ח:
והמן נפל. שהיה מתחנן ומשתחוה לרגליה וכראותו כי שב המלך נפל מרוב פחדו ודרך הדרש ידועה.
פסוק ח:
לכבוש את המלכה. כינוי לשכיבה שתהיה מתחת רשותו והנה יכריחנה וכמוהו וכבשוה. וטעם עמי שאני ראיתי זה.
פסוק ח:
חפו. המשרתים והטעם כמו פניו כי כן משפט מלכי פרס שיכסו עבדי המלך פני מי שכעס עליו המלך שלא יראנו עוד המלך וזה כבר ידוע בספרי פרס.
פסוק ט:
חרבונה. יש אומרים כי אליה ז"ל נדמה למלך כדמות סריס. וטעם וחמת המלך שככה שלא נחה חמתו עד תלות המן מגזרת והשבתי מעלי ואם הם שנים בניינים.