א וַיָּבֹ֤א הַמֶּ֙לֶךְ֙ וְהָמָ֔ן לִשְׁתּ֖וֹת עִם־אֶסְתֵּ֥ר הַמַּלְכָּֽה׃ ב וַיֹּאמֶר֩ הַמֶּ֨לֶךְ לְאֶסְתֵּ֜ר גַּ֣ם בַּיּ֤וֹם הַשֵּׁנִי֙ בְּמִשְׁתֵּ֣ה הַיַּ֔יִן מַה־שְּׁאֵלָתֵ֛ךְ אֶסְתֵּ֥ר הַמַּלְכָּ֖ה וְתִנָּ֣תֵֽן לָ֑ךְ וּמַה־בַּקָּשָׁתֵ֛ךְ עַד־חֲצִ֥י הַמַּלְכ֖וּת וְתֵעָֽשׂ׃ ג וַתַּ֨עַן אֶסְתֵּ֤ר הַמַּלְכָּה֙ וַתֹּאמַ֔ר אִם־מָצָ֨אתִי חֵ֤ן בְּעֵינֶ֙יךָ֙ הַמֶּ֔לֶךְ וְאִם־עַל־הַמֶּ֖לֶךְ ט֑וֹב תִּנָּֽתֶן־לִ֤י נַפְשִׁי֙ בִּשְׁאֵ֣לָתִ֔י וְעַמִּ֖י בְּבַקָּשָׁתִֽי׃ ד כִּ֤י נִמְכַּ֙רְנוּ֙ אֲנִ֣י וְעַמִּ֔י לְהַשְׁמִ֖יד לַהֲר֣וֹג וּלְאַבֵּ֑ד וְ֠אִלּוּ לַעֲבָדִ֨ים וְלִשְׁפָח֤וֹת נִמְכַּ֙רְנוּ֙ הֶחֱרַ֔שְׁתִּי כִּ֣י אֵ֥ין הַצָּ֛ר שֹׁוֶ֖ה בְּנֵ֥זֶק הַמֶּֽלֶךְ׃ ה וַיֹּ֙אמֶר֙ הַמֶּ֣לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֔וֹשׁ וַיֹּ֖אמֶר לְאֶסְתֵּ֣ר הַמַּלְכָּ֑ה מִ֣י ה֥וּא זֶה֙ וְאֵֽי־זֶ֣ה ה֔וּא אֲשֶׁר־מְלָא֥וֹ לִבּ֖וֹ לַעֲשׂ֥וֹת כֵּֽן׃ ו וַתֹּ֣אמֶר־אֶסְתֵּ֔ר אִ֚ישׁ צַ֣ר וְאוֹיֵ֔ב הָמָ֥ן הָרָ֖ע הַזֶּ֑ה וְהָמָ֣ן נִבְעַ֔ת מִלִּפְנֵ֥י הַמֶּ֖לֶךְ וְהַמַּלְכָּֽה׃ ז וְהַמֶּ֜לֶךְ קָ֤ם בַּחֲמָתוֹ֙ מִמִּשְׁתֵּ֣ה הַיַּ֔יִן אֶל־גִּנַּ֖ת הַבִּיתָ֑ן וְהָמָ֣ן עָמַ֗ד לְבַקֵּ֤שׁ עַל־נַפְשׁוֹ֙ מֵֽאֶסְתֵּ֣ר הַמַּלְכָּ֔ה כִּ֣י רָאָ֔ה כִּֽי־כָלְתָ֥ה אֵלָ֛יו הָרָעָ֖ה מֵאֵ֥ת הַמֶּֽלֶךְ׃ ח וְהַמֶּ֡לֶךְ שָׁב֩ מִגִּנַּ֨ת הַבִּיתָ֜ן אֶל־בֵּ֣ית ׀ מִשְׁתֵּ֣ה הַיַּ֗יִן וְהָמָן֙ נֹפֵ֔ל עַל־הַמִּטָּה֙ אֲשֶׁ֣ר אֶסְתֵּ֣ר עָלֶ֔יהָ וַיֹּ֣אמֶר הַמֶּ֔לֶךְ הֲ֠גַם לִכְבּ֧וֹשׁ אֶת־הַמַּלְכָּ֛ה עִמִּ֖י בַּבָּ֑יִת הַדָּבָ֗ר יָצָא֙ מִפִּ֣י הַמֶּ֔לֶךְ וּפְנֵ֥י הָמָ֖ן חָפֽוּ׃ ט וַיֹּ֣אמֶר חַ֠רְבוֹנָה אֶחָ֨ד מִן־הַסָּרִיסִ֜ים לִפְנֵ֣י הַמֶּ֗לֶךְ גַּ֣ם הִנֵּה־הָעֵ֣ץ אֲשֶׁר־עָשָׂ֪ה הָמָ֟ן לְֽמָרְדֳּכַ֞י אֲשֶׁ֧ר דִּבֶּר־ט֣וֹב עַל־הַמֶּ֗לֶךְ עֹמֵד֙ בְּבֵ֣ית הָמָ֔ן גָּבֹ֖הַּ חֲמִשִּׁ֣ים אַמָּ֑ה וַיֹּ֥אמֶר הַמֶּ֖לֶךְ תְּלֻ֥הוּ עָלָֽיו׃ י וַיִּתְלוּ֙ אֶת־הָמָ֔ן עַל־הָעֵ֖ץ אֲשֶׁר־הֵכִ֣ין לְמָרְדֳּכָ֑י וַחֲמַ֥ת הַמֶּ֖לֶךְ שָׁכָֽכָה׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

נחל אשכול

ר' חיים יוסף דוד אזולאי

פסוק ד:
כי נמכרנו אני ועמי וגו'. ואלו לעבדים גו'. כי אין הצר שוה בנזק המלך שמעתי בשם הרב מהור"ר מרדכי אצבאן זלה"ה במשז"ל דאם כללות ישראל נמכרים לעבדים ולשפחות ימות הקונה ואם נמכרים להריג' ימות המוכר וז"ש אסתר אלו לעבדים ולשפחות נמכרנו החרשתי דהי' מת הקונה שהוא המן אבל עתה נמכרנו להריגה צר לי עליך שתמות כי אין הצר שוה בנזק המלך ולא איכפת ליה שתמות ודא עקא."
פסוק ו:
ותאמר אסתר איש צר ואויב המן הרע הזה אפשר דהמן היה קנאי כמשז"ל והקנאי יש לו צרות הלב ואינו יכול לסבול ואמרו הטבעיים שגאה מחמת קנאה אין לה תקון וז"ש איש צר שהוא קנאי ורוחו ולבו קצר ואויב שמן הקנאה נעשה שונא ואין תקנה ומכבד זה הוא רע בטבע המן הרע הזה הכרת פניו ענתה בו לא כיחד מאותות השרטוטים שבפניו וזו הזה קרא נא לחכמי השרטוט ויאמרו. ועוד אפשר שכיונה אסתר לומר דרך אגב התנצלות על שזמנה אותו ולא תסבור שהי' מצד אהבת' אותו כי הוא איש צר לושתי וקטלה ואויב לי דאיקני בי ובעא לויקטלי ולכן גזר על ישראל שאני אהיה בכלל וזהו הרע שרוצה לכלות אומה שלימה הזה לכך הזמנתיו שיהא מצוי ולא ימרוד א"נ איש צר ואויב דנתלבש בו (הפ') כמשז"ל. המן גימט' מאדי"ם כמ"ש הרב מהר"ם שי"ף בסוף בספר. הרע הזה כ"כ הוא רשע עד שנעשה מקור הרע כך אפשר שכיונה אסתר ואפשר לרמוז צר ואויב ר"ת גי' המן עם הכולל והוא בגי' צו שהוא ע"ז המן ר"ת הדיוט מצורע נקלה צר ואויב המן הרע הזה ס"ת בנער' כי הוא נואף. א"נ ס"ת נבער' שיעץ עצה נבערה:
פסוק ח:
והמן נופל על המטה. אמרו רז"ל בפ"ק דמגילה שבא מלאך והפילו עלי'. ויש לחקור שהמן לא כיון לזה ואיך בא מלאך והפילו עד לבא חמת המלך הגם לכבוש כו' והלא זה שקר ואיך המלאך עשה כן והפשוט בזה דאמרינן בעלמא הוא עשה שלא כהוגן אף אנו נעשה עמו שלא כהוגן ובהיות המן מחויב כמה רבבות מיתות על עונותיו ועונות אבותיו אין זה כלום כלפי תוקף עונותיו ומילתא זוטרתא לגבי'. ועוד שהמלאך לא אמר כלום רק הפילו ואחשורוש חשב כך ואיהו קמטעי נפשי' והי"ל לחשוב שמהפחד נפל. אמנם מצאתי דאמרו ז"ל אמר לאוהביו שאם היה שואל מאסתר היא מתרצ' לו כמ"ש הרב מנות הלוי בפ' אף לא הביאה אסתר. וממילא נראה דבגוים מחשבה רעה מצרפ' למעשה לכן בא מלאך והפילו כדין ונימוס. ופני המן חפו. גי' של המן כמספר חפ"ו עם הכולל וזה רמז ופני המן חפו דנא' לשמו והנ' פנים של המן הוא דלם וד"ל דופי כמ"ש רש"י בפסחים דף נ"ז. וזה רמז ופני המן שהוא דלם לכן חפו:
פסוק ט:
ויאמר המלך תלוהו עליו. כלו' גנאי הדבר לומר שרצה לכבוש המלכה ומש"ה תולין אותו אבל עתה יש לתלות שתלוהו מפני שהיה רוצה לתלות מי שדיבר טוב על המלך כן פי' הראשונים נ"ע:
פסוק י:
ויתלו את המן על העץ וגו'. כ' רבינו מהר"א מגרמיזא ז"ל בפ' זה י"א תיבות וכן י"א תיבות בפ' כי יד על כס יה עכ"ל. ואפשר שהוא רמז על אותיות ו"ה שאין השם שלם כ"י וע"ז מלחמ' בעמלק ונתלה המן. ועוד אפשר לרמוז ויתלו את המן ר"ת אות על אלף מהכסא ו"ה מהשם שאין השם שלם ואין הכסא שלם עד שימחה זכר עמלק ודוק. וחמת המלך שככה. אפשר לומר שכבר נודע מ"ש רז"ל שמשה רבינו התפלל על ישראל וביטל הגזר' ומה גם לפמ"ש רז"ל דגזירה זו בעבור מכירת יוסף ומשה רבינו יש בו בחינת יוסף וזה תועיל בצירוף למעלת משה רבינו וחמת המלך מלכו של עולם שככה שנמתקו ושככו הגבורות ורמז בתיבות שככ"ה גי' משה לומר בזכות משרע"ה: