פסוק א:הלא צבא לאנוש עלי ארץ, עתה יתחיל בטענה שנית, ויתלונן לאמר כי ימי האדם צבא, כי שנותיו קצובים ומצפה לכלות ימיו כשכיר, כי יודע הוא באמת שיכלו ימיו, ואשר הנחיל מן הירחים שוא המה, ולילות של עמל במנין נמסרו לאדם, כי בשכבו יאמר מתי יהיה בקר, ומדד ערב וימדוד הלילה כמה ארוכה, ובעלות השחר ישבע נדודים עד הערב כי תקראנה צרות רבות ורעות ביום ובלילה:
פסוק ד:ומדד ערב, יחסר המודד, כי התלונה עליו ועל כל האדם, וראוי להיות ואמרתי מתי אקום ומדד האדם הערב. או מדד כמו מודד:
פסוק ה:בשרי, שהוא הגוף לבוש רימה ועפר, כי בסוף יהיה כך, או יאמר על הכנים והגרב והחרס אשר יבואו בו, והעור יבקע והוא נמס כי יזוב דם ורפש וטיט. ויש מפרשים וימאס כמו וימסס, וכן ימאסו כמו מים, וכן אמר התרגום ואיתמסי:
פסוק ו:ימי קלו,? יאמר כי ימי האדם קלים מן הארג אשר ישלח האורג בבגד:
פסוק ו:באפס תקוה, באין תוחלת. ואחרים פירשו מן תקות שני:
פסוק ז:זכור כי רוח חיי, כנגד האל אמר, ומאשר הוא נודע כי תוכחת עמו איננו מזכירו ברוב מקומות בספר. או יחזור למרחוק על האלוה הנזכר בפסוק ויואל אלוה, וטעם הפסוקים האלה כלם כי האדם קצר ימים ושבע רוגז ומיתה מעותדת לו על כל פנים, וכאשר אין זכותו מציל אותו מן המות ולא מחזיר אותו לביתו מן שאול, גם חטאו אינו בדין שיתן עליו עונש אחר, על כן היה ראוי שיחדל ממנו כי הבל ימיו. ויש מפרשים כן הנחלתי לי ירחי שוא עם שלשה פסוקים הבאים אחריו, כי יתאונן על מכותיו, ומה שפירשתי נכון יותר בקשרי הענין:
פסוק י:ולא יכירנו עוד מקומו, רמז לאנשי המקום, כדרך וכל הארץ באו מצרימה, ארץ כי תחטא לי, מחטאת סדום, ורבים כן:
פסוק יב:הים אני אם תנין, אם אני כים אשר יהמו ויחזרו מימיו, אם כתנין הגדול אשר בתוכו:
פסוק יב:כי תשים עלי משמר, כאשר שמת עליהם החול גבול לים, ויתגעשו גליו ולא יעברוהו, והתנין בנבכי תהום כלוא ולא יצא מכל משבריו וגליו, והמשל כי כן שם עליו משמר, והוא זמן חיותו, כי לא יוכל לצאת מן החיים אשר הוא בתוכם כים, וכל משבריו יעברו תמיד עליו כתנין אשר בתוכו ואין לו מקום הצלה, ולא בהקיץ ולא בהיותו ישן, ע"כ יבחר מחנק:
פסוק יג:ישא בשיחי משכבי, חשבתי כי משכבי יסבול וישא עמי במשא שיחי וכעסי, ולא כן הדבר: כי
פסוק יד:וחתתני בחלומות, כי מרוב חליו יראה חלומות מבעתים ושוברים כחו, כענין בחולי המרה השחורה, או השטן יחלימהו לבעת אותו:
פסוק טז:מאסתי לא לעולם אחיה, שב אל עצמותי או אל נפשו, כאומר מאסתי חיי כי לא לעולם המה, לכן חדל ממני ואל תגמלני כפשעי כי הבל ימי ואין בהם תוחלת אם אצדק. והוא סוף התלונה הזאת אשר יטעון כאשר פירשתי. ועתה יחזור לתלונה שלישית ויאמר:
פסוק יז:מה אנוש כי תגדלנו וכי תשית אליו לבך, לפקדו תמיד ולבחון אותו בענש חטאיו, כי החטא מה יזיק לך, שאתה
פסוק כ:נוצר האדם, כלומר שומר אורחותיו. והנכון בעיני כי נוצר האדם רוצה לומר שהוא ישמרהו ויחיהו, ולכן יאמר בתימה, אתה שאתה מחיה האדם ותבחר בו למה תענישהו: ואם חטאתי מה אפעול עוד ואעשה לפניך, ותתרצה אלי, התרצה באלפי אלים וקרבנות, או במה יכופר העון לי:
פסוק כא:ומה לא תשא פשעי, מדעתך שאמות בו וחיי הבל. ומלת ומה אומרים שהיא חסר למ"ד, כלומר ולמה לא תשא פשעי. והנכון בעיני שהוא כמו מה אנוש, ומה החטא והפועל הלא הכל הבל ורוח הולך:
פסוק כא:לא תשא פשעי בעבור כי עתה לעפר אשכב ואהיה אני ומעשי כולם אין, כמו שפירשתי. וכבר ביארתי הענין הזה באר היטב. והנה בכל זאת לא יתהלל איוב ולא יאמר כי הוא צדיק עד שהביאוהו חביריו לזה על כרחו, כאשר אפרש:
