וגיש. וגוש קרי ובספרים ישנים ספרדים מסור עליו ית גימ"ל זעירא וכן הוא באלפ"א בית"א מאותיות קטנות:
פסוק ו:
ימי קלו. מלעיל וכן וימי קלו מני רץ בסימן ט' ועיין מ"ש בפרשת נח על כי קלו המים:
פסוק ח:
עין ראי. בס"א כ"י וגם בדפוסים ישנים הטעם באל"ף אמנם בס"ס המדוייקים הטעם ברי"ש וכן דינו כי הוא שם בשקל צורי חולי וכמוהו וכל בשרו מראי (איוב ל״ג:כ״א). יפה עינים וטוב ראי (שמואל א ט״ז:י״ב) כמ"ש רד"ק שם. ובמסורת פרשת לך לך ראי ו' בחולם וסימן הגם הלם. על כן קרא לבאר. ויצחק בא מבא. וישב יצחק עם באר לחי. והוא אדמוני עם יפה עינים. לא תשורני עין ראי. וחד אתה אל ראי בחטף קמץ ע"כ. ד' קדמאי מלרע שהם לדעת קצת מדקדקים פעל עם כנוי המדבר בעדו. וי"א שהם שם עם כינוי המדבר ג"כ כלומר נבואתי וכתב רד"ק שזהו הנכון וב' בתראי מלעיל דאמרן וכן אתה אל ראי שהוא בחטף גם הוא שם כלומר אל ראות בשקל צרי עני וכ"כ הראב"ע:
פסוק י:
ולא יכירנו עוד. כן הם הטעמים בספרים כ"י לא כמו שנמצא בדפוסים בכתף ימין ומיושב על מלת יכירנו:
פסוק י:
מקומו. מלא וא"ו על פי המסורת דריש עזרא ודכוותיה בלישנא אף לזאת יחרד לבי ויתר ממקומו בסימן ל"ז ושארא דאיוב חסר וכל מקמו דאורייתא דכוותיה חסר ודכוותיה בליששנא אל יצא אי שממקמו ועיין מ"ש בסי' י"ד:
פסוק יא:
אחשך פי. בקמץ חטוף והחי"ת בחטוף סגול ברוב הספרים:
פסוק יא:
אדברה. האל"ף בגעיא בס"ס:
פסוק יב:
היה אני. הה"א בגעיא ס"ס ולא יתכן דגש ביו"ד:
פסוק יח:
לרגעים. כן כתוב בלא וא"ו בתחלת המלה וד' הם במסורת:
פסוק יט:
כמה. מלרע כמ"ש במזמור ע"ח:
פסוק כ:
מה אפעל. העי"ן בפתח:
פסוק כ:
למה שמתני. כל למה רפי טעמו למטה בר מן דין דהוא לעיל אע"ג דרפי וחשיב ליה בעל המסורת בשטא חדא דכל חד וחד מלעיל ולית דכוותיה זיל קרי בסוף מסרה גדולה דילן:
פסוק כ:
ואהיה עלי למשא. זהו אחד מן י"ח פסוקים תקון סופרים והיה לו לזמר עליך אלא שכינה הכתוב הראב"ע ורלב"ג ומדרש ילמדנו ומכילתא פרשת בשלח וספרי פ' בהעלתך ומסורת וכבר ביארתי ענין זה בארוכה בזכריה ב':