א וַיַּ֥עַן אִיּ֗וֹב וַיֹּאמַֽר׃ ב ל֗וּ שָׁק֣וֹל יִשָּׁקֵ֣ל כַּעְשִׂ֑י והיתי (וְ֝הַוָּתִ֗י) בְּֽמֹאזְנַ֥יִם יִשְׂאוּ־יָֽחַד׃ ג כִּֽי־עַתָּ֗ה מֵח֣וֹל יַמִּ֣ים יִכְבָּ֑ד עַל־כֵּ֝֗ן דְּבָרַ֥י לָֽעוּ׃ ד כִּ֤י חִצֵּ֪י שַׁדַּ֡י עִמָּדִ֗י אֲשֶׁ֣ר חֲ֭מָתָם שֹׁתָ֣ה רוּחִ֑י בִּעוּתֵ֖י אֱל֣וֹהַּ יַֽעַרְכֽוּנִי׃ ה הֲיִֽנְהַק־פֶּ֥רֶא עֲלֵי־דֶ֑שֶׁא אִ֥ם יִגְעֶה־שּׁ֝֗וֹר עַל־בְּלִילֽוֹ׃ ו הֲיֵאָכֵ֣ל תָּ֭פֵל מִבְּלִי־מֶ֑לַח אִם־יֶשׁ־טַ֝֗עַם בְּרִ֣יר חַלָּמֽוּת׃ ז מֵאֲנָ֣ה לִנְגּ֣וֹעַ נַפְשִׁ֑י הֵ֝֗מָּה כִּדְוֵ֥י לַחְמִֽי׃ ח מִֽי־יִ֭תֵּן תָּב֣וֹא שֶֽׁאֱלָתִ֑י וְ֝תִקְוָתִ֗י יִתֵּ֥ן אֱלֽוֹהַּ׃ ט וְיֹאֵ֣ל אֱ֭לוֹהַּ וִֽידַכְּאֵ֑נִי יַתֵּ֥ר יָ֝ד֗וֹ וִֽיבַצְּעֵֽנִי׃ י וּ֥תְהִי ע֨וֹד ׀ נֶ֘חָ֤מָתִ֗י וַאֲסַלְּדָ֣ה בְ֭חִילָה לֹ֣א יַחְמ֑וֹל כִּי־לֹ֥א כִ֝חַ֗דְתִּי אִמְרֵ֥י קָדֽוֹשׁ׃ יא מַה־כֹּחִ֥י כִֽי־אֲיַחֵ֑ל וּמַה־קִּ֝צִּ֗י כִּֽי־אַאֲרִ֥יךְ נַפְשִֽׁי׃ יב אִם־כֹּ֣חַ אֲבָנִ֣ים כֹּחִ֑י אִֽם־בְּשָׂרִ֥י נָחֽוּשׁ׃ יג הַאִ֬ם אֵ֣ין עֶזְרָתִ֣י בִ֑י וְ֝תֻשִׁיָּ֗ה נִדְּחָ֥ה מִמֶּֽנִּי׃ יד לַמָּ֣ס מֵרֵעֵ֣הוּ חָ֑סֶד וְיִרְאַ֖ת שַׁדַּ֣י יַעֲזֽוֹב׃ טו אַ֭חַי בָּגְד֣וּ כְמוֹ־נָ֑חַל כַּאֲפִ֖יק נְחָלִ֣ים יַעֲבֹֽרוּ׃ טז הַקֹּדְרִ֥ים מִנִּי־קָ֑רַח עָ֝לֵ֗ימוֹ יִתְעַלֶּם־שָֽׁלֶג׃ יז בְּ֭עֵת יְזֹרְב֣וּ נִצְמָ֑תוּ בְּ֝חֻמּ֗וֹ נִדְעֲכ֥וּ מִמְּקוֹמָֽם׃ יח יִ֭לָּ֣פְתוּ אָרְח֣וֹת דַּרְכָּ֑ם יַעֲל֖וּ בַתֹּ֣הוּ וְיֹאבֵֽדוּ׃ יט הִ֭בִּיטוּ אָרְח֣וֹת תֵּמָ֑א הֲלִיכֹ֥ת שְׁ֝בָ֗א קִוּוּ־לָֽמוֹ׃ כ בֹּ֥שׁוּ כִּֽי־בָטָ֑ח בָּ֥אוּ עָ֝דֶ֗יהָ וַיֶּחְפָּֽרוּ׃ כא כִּֽי־עַ֭תָּה הֱיִ֣יתֶם לא (ל֑וֹ) תִּֽרְא֥וּ חֲ֝תַ֗ת וַתִּירָֽאוּ׃ כב הֲ‍ֽכִי־אָ֭מַרְתִּי הָ֣בוּ לִ֑י וּ֝מִכֹּחֲכֶ֗ם שִׁחֲד֥וּ בַעֲדִֽי׃ כג וּמַלְּט֥וּנִי מִיַּד־צָ֑ר וּמִיַּ֖ד עָרִיצִ֣ים תִּפְדּֽוּנִי׃ כד ה֭וֹרוּנִי וַאֲנִ֣י אַחֲרִ֑ישׁ וּמַה־שָּׁ֝גִ֗יתִי הָבִ֥ינוּ לִֽי׃ כה מַה־נִּמְרְצ֥וּ אִמְרֵי־יֹ֑שֶׁר וּמַה־יּוֹכִ֖יחַ הוֹכֵ֣חַ מִכֶּֽם׃ כו הַלְהוֹכַ֣ח מִלִּ֣ים תַּחְשֹׁ֑בוּ וּ֝לְר֗וּחַ אִמְרֵ֥י נֹאָֽשׁ׃ כז אַף־עַל־יָת֥וֹם תַּפִּ֑ילוּ וְ֝תִכְר֗וּ עַל־רֵֽיעֲכֶֽם׃ כח וְ֭עַתָּה הוֹאִ֣ילוּ פְנוּ־בִ֑י וְעַל־פְּ֝נֵיכֶ֗ם אִם־אֲכַזֵּֽב׃ כט שֻֽׁבוּ־נָ֭א אַל־תְּהִ֣י עַוְלָ֑ה ושבי (וְשׁ֥וּבוּ) ע֝וֹד צִדְקִי־בָֽהּ׃ ל הֲיֵשׁ־בִּלְשׁוֹנִ֥י עַוְלָ֑ה אִם־חִ֝כִּ֗י לֹא־יָבִ֥ין הַוּֽוֹת׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

רלב"ג

רלב"ג

פסוק א:
ביאור מלות המענה , ויען איוב ויאמר:
פסוק ג:
לעו. נשחתו:
פסוק ד:
חצי שדי. חצים חזקים על דרך כקול שדי והי' שדי בצריך:
פסוק ד:
חמתם. ארסם על דרך חמת תנינים יינם:
פסוק ד:
ביעותי אלוה. ביעותים חזקים על דרך רוח אלהים כהררי אל:
פסוק ה:
בלילו. ר"ל תבואתו שאוכל ממנ':
פסוק ו:
בריר חלמות. הוא ריר הבריא מהחלימני והחייני רצה בזה שאין טעם בריר הבריא ואולם בריר החול' יש בו טעם לפי הליחה הגוברת עליו או יהי' בריר חלמות ריר מלובן הביצ' שהיא כלה חלמון תחל' ואח' יברו' הטבע ממנה החלק היותר דק והו' החלבון והנ' הריר ההו' לא ימצ' בו טעם:
פסוק ז:
כדוי לחמי. כמו חליי בשרי:
פסוק ט:
ויבצעני. ענין השלמה וכלוי והרצון בו ויכלני או יהי' זה מעניין כריתה והענין אחד:
פסוק י:
ואסלדה בחילה. ר"ל אע"פ שהי' מתחמם ונכו' בחיל ובמכאוב אשר הביא עליו השם ית':
פסוק יב:
אם בשרי נחוש. ר"ל האם בשרי מהברזל החזק והוא הנקרא נחשת אשר יעשה ממנו החרבות:
פסוק יג:
ותושיה נדחה ממני. ר"ל האם נדחה ממני תושיה היא ההנהג' האנושי' אשר היה ראוי שיתנהג בה:
פסוק יד:
למס מרעהו חסד. בתמיה והרצון בו היתכן שלאיש המס אשר המסו אותו רוב הצרות הבאות עליו יהי' מרעהו חרפ' ויאמר עליו שיראת שדי היה עוזב על כן באה עליו הצר' הזאת או יהי' חסד דבק עם יראת שדי ויהי' פי' אם יתכן שייחסו אליו רעיו מפני שהוא מס חסד ויראת שדי היה עוזב:
פסוק טז:
הקודרים מני קרח. ר"ל שאלו הנחלים קודרי' לרוב עמקם בסבת הקרח והשלג הנתך ונעלם בהם וזה שקצת הנהרו' יהיו מימיהם השלגים אשר בהרים כאשר יותכו ואלו הנהרו' לא יתמידו כל השנה:
פסוק יז:
יזורבו. ר"ל ירוצו ויגרו ואז נצמתו ר"ל נכרתו ויש מי שפירש יזורבו יתחממו והרצון בו יצורבו בחלוף צד"י בזי"ן לפי שהם ממוצא אח', ויעיד על פירושו מה שאמר בחומו נדעכו ממקומם ר"ל בהגיע החום נעקרו ממקומם וזה שאלו הנהרות ההוי' ממימי הגשמים והקרח והשלג יעדרו בעת הקיץ:
פסוק יט:
ארחות תימא. הם השיירות ההולכות לתימא וכן הליכות שבא הם שיירות סוחרי' ההולכו' לשבא והנה זכר אלו השיירו' לפי מה שאחשו' לפי שמהלכ' היו למקומו' הרחוקים כאש' יסעו מן הארץ אשר הי' שם איוב והיה שם באמצע דרכם מדברו' לא ישב אדם שם:
פסוק כב:
שחדו בעדי. הרצון בו תנו שחד בעדי:
פסוק כו:
אמרי נואש. קרא עצמו נואש להיותו נואש מטוב לחוז' שברו:
פסוק כז:
ותכרו. הרצון ותחפרו ותעמיקו סרה: