תנ"ך על הפרק - איוב ו - חומת אנך

תנ"ך על הפרק

איוב ו

754 / 929
היום

הפרק

וַיַּ֥עַן אִיּ֗וֹב וַיֹּאמַֽר׃ל֗וּ שָׁק֣וֹל יִשָּׁקֵ֣ל כַּעְשִׂ֑יוהיתיוְ֝הַוָּתִ֗יבְּֽמֹאזְנַ֥יִם יִשְׂאוּ־יָֽחַד׃כִּֽי־עַתָּ֗ה מֵח֣וֹל יַמִּ֣ים יִכְבָּ֑ד עַל־כֵּ֝֗ן דְּבָרַ֥י לָֽעוּ׃כִּ֤י חִצֵּ֪י שַׁדַּ֡י עִמָּדִ֗י אֲשֶׁ֣ר חֲ֭מָתָם שֹׁתָ֣ה רוּחִ֑י בִּעוּתֵ֖י אֱל֣וֹהַּ יַֽעַרְכֽוּנִי׃הֲיִֽנְהַק־פֶּ֥רֶא עֲלֵי־דֶ֑שֶׁא אִ֥ם יִגְעֶה־שּׁ֝֗וֹר עַל־בְּלִילֽוֹ׃הֲיֵאָכֵ֣ל תָּ֭פֵל מִבְּלִי־מֶ֑לַח אִם־יֶשׁ־טַ֝֗עַם בְּרִ֣יר חַלָּמֽוּת׃מֵאֲנָ֣ה לִנְגּ֣וֹעַ נַפְשִׁ֑י הֵ֝֗מָּה כִּדְוֵ֥י לַחְמִֽי׃מִֽי־יִ֭תֵּן תָּב֣וֹא שֶֽׁאֱלָתִ֑י וְ֝תִקְוָתִ֗י יִתֵּ֥ן אֱלֽוֹהַּ׃וְיֹאֵ֣ל אֱ֭לוֹהַּ וִֽידַכְּאֵ֑נִי יַתֵּ֥ר יָ֝ד֗וֹ וִֽיבַצְּעֵֽנִי׃וּ֥תְהִי ע֨וֹד ׀ נֶ֘חָ֤מָתִ֗י וַאֲסַלְּדָ֣ה בְ֭חִילָה לֹ֣א יַחְמ֑וֹל כִּי־לֹ֥א כִ֝חַ֗דְתִּי אִמְרֵ֥י קָדֽוֹשׁ׃מַה־כֹּחִ֥י כִֽי־אֲיַחֵ֑ל וּמַה־קִּ֝צִּ֗י כִּֽי־אַאֲרִ֥יךְ נַפְשִֽׁי׃אִם־כֹּ֣חַ אֲבָנִ֣ים כֹּחִ֑י אִֽם־בְּשָׂרִ֥י נָחֽוּשׁ׃הַאִ֬ם אֵ֣ין עֶזְרָתִ֣י בִ֑י וְ֝תֻשִׁיָּ֗ה נִדְּחָ֥ה מִמֶּֽנִּי׃לַמָּ֣ס מֵרֵעֵ֣הוּ חָ֑סֶד וְיִרְאַ֖ת שַׁדַּ֣י יַעֲזֽוֹב׃אַ֭חַי בָּגְד֣וּ כְמוֹ־נָ֑חַל כַּאֲפִ֖יק נְחָלִ֣ים יַעֲבֹֽרוּ׃הַקֹּדְרִ֥ים מִנִּי־קָ֑רַח עָ֝לֵ֗ימוֹ יִתְעַלֶּם־שָֽׁלֶג׃בְּ֭עֵת יְזֹרְב֣וּ נִצְמָ֑תוּ בְּ֝חֻמּ֗וֹ נִדְעֲכ֥וּ מִמְּקוֹמָֽם׃יִ֭לָּ֣פְתוּ אָרְח֣וֹת דַּרְכָּ֑ם יַעֲל֖וּ בַתֹּ֣הוּ וְיֹאבֵֽדוּ׃הִ֭בִּיטוּ אָרְח֣וֹת תֵּמָ֑א הֲלִיכֹ֥ת שְׁ֝בָ֗א קִוּוּ־לָֽמוֹ׃בֹּ֥שׁוּ כִּֽי־בָטָ֑ח בָּ֥אוּ עָ֝דֶ֗יהָ וַיֶּחְפָּֽרוּ׃כִּֽי־עַ֭תָּה הֱיִ֣יתֶםלאל֑וֹתִּֽרְא֥וּ חֲ֝תַ֗ת וַתִּירָֽאוּ׃הֲ‍ֽכִי־אָ֭מַרְתִּי הָ֣בוּ לִ֑י וּ֝מִכֹּחֲכֶ֗ם שִׁחֲד֥וּ בַעֲדִֽי׃וּמַלְּט֥וּנִי מִיַּד־צָ֑ר וּמִיַּ֖ד עָרִיצִ֣ים תִּפְדּֽוּנִי׃ה֭וֹרוּנִי וַאֲנִ֣י אַחֲרִ֑ישׁ וּמַה־שָּׁ֝גִ֗יתִי הָבִ֥ינוּ לִֽי׃מַה־נִּמְרְצ֥וּ אִמְרֵי־יֹ֑שֶׁר וּמַה־יּוֹכִ֖יחַ הוֹכֵ֣חַ מִכֶּֽם׃הַלְהוֹכַ֣ח מִלִּ֣ים תַּחְשֹׁ֑בוּ וּ֝לְר֗וּחַ אִמְרֵ֥י נֹאָֽשׁ׃אַף־עַל־יָת֥וֹם תַּפִּ֑ילוּ וְ֝תִכְר֗וּ עַל־רֵֽיעֲכֶֽם׃וְ֭עַתָּה הוֹאִ֣ילוּ פְנוּ־בִ֑י וְעַל־פְּ֝נֵיכֶ֗ם אִם־אֲכַזֵּֽב׃שֻֽׁבוּ־נָ֭א אַל־תְּהִ֣י עַוְלָ֑הושביוְשׁ֥וּבוּע֝וֹד צִדְקִי־בָֽהּ׃הֲיֵשׁ־בִּלְשׁוֹנִ֥י עַוְלָ֑ה אִם־חִ֝כִּ֗י לֹא־יָבִ֥ין הַוּֽוֹת׃

מאמרים על הפרק

מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק

פירוש על הפרק

מאת: ,
לו שקול ישקל כעשי וכו'. יש מי שפירש אם היו שוקלים כעסי שאני כועס על דבריך שהתרסת כנגדי כל כך עם מכאובי ושברי אשר גדלו מאד ישקל יותר כעסי על דבריך ומחול ימים יכבד על כן דברי לעו הם מגומגמים מרוב הכעס ומרוב הכאב:אם יש טעם בריר חלמות. כתבו גורי האר"י זצ"ל ברי"ר ר"ת ברית ראש ידים רגלים פירוש כי יש באדם ד' יודין האחת יו"ד שבעטרה. והב' הראש עגולה כמו יו"ד. והג' יו"ד אצבעות ידים. והד' יו"ד אצבעות רגלים הם ד' יודין כנגד ד' יודין דשם ע"ב ואם האדם מתקן אלו הד' יודין עם טעמי המצות לעשותם בלב שלם אז מאירים עליו הד' יודין ונשאר משם ע"ב ל"ב וזהו ל"ב טהור ברא לי אלהים ושורה עליו שם ע"ב כד"א גומל נפשו איש חס"ד ואם ח"ו אינו מתקן ועוכר שארו אכזרי וזהו ואם לא יש טעם ח"ל מו"ת ה' יצילנו כי מנפש תסלק ע"ב ישאר נחש ואם מתקן ברי"ר גימטריא בית וזהו בחכמה יבנה בית בסוד שם היוצא מחכמה שהוא ע"ב:למס מרעהו חסד וכו'. בכתובות דף צ"ו אמר רבי יוחנן כל המונע תלמידו מלשמשו כאלו מונע ממנו חסד שנאמר למס מרעהו חסד רב נחמן בר יצחק אמר אף פורק ממנו יראת שמים שנאמר ויראת שדי יעזב ופירש רבינו מהר"י ן' מיגש ז"ל בתשובותיו כ"י דדריש למס מלשון מס שתלמידו חייב לשמשו כמו חיוב המס וכתוב בגליון מהרב עיר וקדיש מהר"ם הלוי נזיר ז"ל דכונתו דדריש למס כמו לא מס והכי קאמר מי שממאן לקבל המס מרעהו בתורה שהוא תלמידו שהוא שמושו ואומר לא מס כאלו אומר לא חסד עכ"ד ומאי דדריש רב נחמן בר יצחק אף פורק ממנו יראת שמים הדבר מבואר דכשהוא משמש לרבו מקיים עשה את ה' אלהיך תירא לרבות ת"ח ועיקרו ברבו מובהק דמורא רבך כמורא שמים. ורבו שמנע אותו מלשמשו לא הניחו לקיים את ה' אלהיד תירא והוי כפורק ממנו יראת שמים. והשתא א"ש טפי דה"ק לא מס מרעהו מי שאינו מקבל מס מרעהו שהוא תלמידו כמו שפירשו רבינו מהר"י מיגש ז"ל והרב מהר"ם נזיר ז"ל על ידי זה חסד ויראת שדי יעזוב כי יעזוב קאי אתרוייהו דמונע ממנו חסד ויראת שדי:הורוני ואני אחריש וכו'. אפשר להסמיך דין תוכחה ואם התלמיד יכול להוכיח לרב ואומר בקצור נמרץ דהרואה יראה בתשובות הרב שער אפרים סימן ס"ה ומשם באר"ה דיש סברות בענין זה דהוכח תוכיח יש מקום לומר דברה תורה כלשון בני אדם ואף אי לא אמרינן הכי יש לדרוש דהוכח הו"א פעם אחת כתיב תוכיח אפילו כמה פעמים ויש סברא דתלמיד לרב אינו מוכיח. ואף שאינו בדין תוכחה אם רבו עובר על ד"ת אומר לו למדתנו רבינו וכו' ואפשר שזהו הרמז הורוני ואני אחריש כדין רבו שראהו עובר על ד"ת אומר לו למדתנו רבינו וכו' ולא תוכחה. ולא תסברו שאני סובר דברה תורה כלשון בני אדם והיינו דקאמר הוכח תוכיח ומשום הכי אמרתי דתלמיד אינו מוכיח לרבו. הא ליתא דידעתי דאין לומר דברה תורה כלשון בני אדם וז"ש מה נמרצו אמרי יושר כי כל דברי תורה הענק תעניק השב תשיבם וכיוצא חזקים כראי מוצק והכל ללמד דעת דת ודין אבל עם כל זה אין לימוד שתלמיד יוכיח לרב דהא דכתיב הוכח תוכיח הכי דרשינן דהוכח הו"א פעם אחת ולהכי כתיב תוכיח אפילו כמה פעמים ואם כן מה יוכיח הוכח מכ"ם מה ראיה יש דתוכיח הוא מכ"ם שנאמר אפילו תלמיד לרב דהא אצטריך תוכיח ללמד דאפילו פעמים הרבה יוכיח לחבירו וז"ש הלהוכח מילים תחשובו דלהוכיח לחבירו כמה פעמים לא נפיק מהוכח וצריך מילים תחשובו שיהיו שני תיבות דמחדא לא מוכח אלא פעם אחד ומאחר שכן אין ראיה לתלמיד לרב הא ודאי לרוח אמרי נואש לרוח הם משולים דבריכם בבלי דעת דתלמיד לרב אין להוכיח בדרך תוכחה אלא לומר למדתנו רבינו דתוכיח אצטריך להוכיח לחבירו כמה פעמים כדבר האמור:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך