א וַיַּ֥עַן אִיּ֗וֹב וַיֹּאמַֽר׃ ב ל֗וּ שָׁק֣וֹל יִשָּׁקֵ֣ל כַּעְשִׂ֑י והיתי (וְ֝הַוָּתִ֗י) בְּֽמֹאזְנַ֥יִם יִשְׂאוּ־יָֽחַד׃ ג כִּֽי־עַתָּ֗ה מֵח֣וֹל יַמִּ֣ים יִכְבָּ֑ד עַל־כֵּ֝֗ן דְּבָרַ֥י לָֽעוּ׃ ד כִּ֤י חִצֵּ֪י שַׁדַּ֡י עִמָּדִ֗י אֲשֶׁ֣ר חֲ֭מָתָם שֹׁתָ֣ה רוּחִ֑י בִּעוּתֵ֖י אֱל֣וֹהַּ יַֽעַרְכֽוּנִי׃ ה הֲיִֽנְהַק־פֶּ֥רֶא עֲלֵי־דֶ֑שֶׁא אִ֥ם יִגְעֶה־שּׁ֝֗וֹר עַל־בְּלִילֽוֹ׃ ו הֲיֵאָכֵ֣ל תָּ֭פֵל מִבְּלִי־מֶ֑לַח אִם־יֶשׁ־טַ֝֗עַם בְּרִ֣יר חַלָּמֽוּת׃ ז מֵאֲנָ֣ה לִנְגּ֣וֹעַ נַפְשִׁ֑י הֵ֝֗מָּה כִּדְוֵ֥י לַחְמִֽי׃ ח מִֽי־יִ֭תֵּן תָּב֣וֹא שֶֽׁאֱלָתִ֑י וְ֝תִקְוָתִ֗י יִתֵּ֥ן אֱלֽוֹהַּ׃ ט וְיֹאֵ֣ל אֱ֭לוֹהַּ וִֽידַכְּאֵ֑נִי יַתֵּ֥ר יָ֝ד֗וֹ וִֽיבַצְּעֵֽנִי׃ י וּ֥תְהִי ע֨וֹד ׀ נֶ֘חָ֤מָתִ֗י וַאֲסַלְּדָ֣ה בְ֭חִילָה לֹ֣א יַחְמ֑וֹל כִּי־לֹ֥א כִ֝חַ֗דְתִּי אִמְרֵ֥י קָדֽוֹשׁ׃ יא מַה־כֹּחִ֥י כִֽי־אֲיַחֵ֑ל וּמַה־קִּ֝צִּ֗י כִּֽי־אַאֲרִ֥יךְ נַפְשִֽׁי׃ יב אִם־כֹּ֣חַ אֲבָנִ֣ים כֹּחִ֑י אִֽם־בְּשָׂרִ֥י נָחֽוּשׁ׃ יג הַאִ֬ם אֵ֣ין עֶזְרָתִ֣י בִ֑י וְ֝תֻשִׁיָּ֗ה נִדְּחָ֥ה מִמֶּֽנִּי׃ יד לַמָּ֣ס מֵרֵעֵ֣הוּ חָ֑סֶד וְיִרְאַ֖ת שַׁדַּ֣י יַעֲזֽוֹב׃ טו אַ֭חַי בָּגְד֣וּ כְמוֹ־נָ֑חַל כַּאֲפִ֖יק נְחָלִ֣ים יַעֲבֹֽרוּ׃ טז הַקֹּדְרִ֥ים מִנִּי־קָ֑רַח עָ֝לֵ֗ימוֹ יִתְעַלֶּם־שָֽׁלֶג׃ יז בְּ֭עֵת יְזֹרְב֣וּ נִצְמָ֑תוּ בְּ֝חֻמּ֗וֹ נִדְעֲכ֥וּ מִמְּקוֹמָֽם׃ יח יִ֭לָּ֣פְתוּ אָרְח֣וֹת דַּרְכָּ֑ם יַעֲל֖וּ בַתֹּ֣הוּ וְיֹאבֵֽדוּ׃ יט הִ֭בִּיטוּ אָרְח֣וֹת תֵּמָ֑א הֲלִיכֹ֥ת שְׁ֝בָ֗א קִוּוּ־לָֽמוֹ׃ כ בֹּ֥שׁוּ כִּֽי־בָטָ֑ח בָּ֥אוּ עָ֝דֶ֗יהָ וַיֶּחְפָּֽרוּ׃ כא כִּֽי־עַ֭תָּה הֱיִ֣יתֶם לא (ל֑וֹ) תִּֽרְא֥וּ חֲ֝תַ֗ת וַתִּירָֽאוּ׃ כב הֲ‍ֽכִי־אָ֭מַרְתִּי הָ֣בוּ לִ֑י וּ֝מִכֹּחֲכֶ֗ם שִׁחֲד֥וּ בַעֲדִֽי׃ כג וּמַלְּט֥וּנִי מִיַּד־צָ֑ר וּמִיַּ֖ד עָרִיצִ֣ים תִּפְדּֽוּנִי׃ כד ה֭וֹרוּנִי וַאֲנִ֣י אַחֲרִ֑ישׁ וּמַה־שָּׁ֝גִ֗יתִי הָבִ֥ינוּ לִֽי׃ כה מַה־נִּמְרְצ֥וּ אִמְרֵי־יֹ֑שֶׁר וּמַה־יּוֹכִ֖יחַ הוֹכֵ֣חַ מִכֶּֽם׃ כו הַלְהוֹכַ֣ח מִלִּ֣ים תַּחְשֹׁ֑בוּ וּ֝לְר֗וּחַ אִמְרֵ֥י נֹאָֽשׁ׃ כז אַף־עַל־יָת֥וֹם תַּפִּ֑ילוּ וְ֝תִכְר֗וּ עַל־רֵֽיעֲכֶֽם׃ כח וְ֭עַתָּה הוֹאִ֣ילוּ פְנוּ־בִ֑י וְעַל־פְּ֝נֵיכֶ֗ם אִם־אֲכַזֵּֽב׃ כט שֻֽׁבוּ־נָ֭א אַל־תְּהִ֣י עַוְלָ֑ה ושבי (וְשׁ֥וּבוּ) ע֝וֹד צִדְקִי־בָֽהּ׃ ל הֲיֵשׁ־בִּלְשׁוֹנִ֥י עַוְלָ֑ה אִם־חִ֝כִּ֗י לֹא־יָבִ֥ין הַוּֽוֹת׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

אבן עזרא

אבן עזרא

פסוק א:
ויען איוב – לו שקול ישקל.
פסוק א:
והותי - מן הוה על הוה.
פסוק ג:
לעו - כמו: ושתו ולעו כלומר, נסתרו כאילו נבלעו. ויש אומרים: שהוא תרגום מן לחיים והוא רחוק.
פסוק ד:
ביעותי אלוה - כמו: לחרדת אלהים.
פסוק ד:
יערכוני - כלומר יערכו עמי מלחמה.
פסוק ה:
הינהק - אין לו חבר בלשון מקרא וידמה ללשון קדר.
פסוק ה:
בלילו - מן: ויבל לחמורים, בליל חמיץ. והטעם: כי היושב בהשקט לא ישאג ולא ידאג וכמו כן אתם יאמר איוב לחבריו, ועוד שתדברו דברים שאין בהם ממש וזה טעם: היאכל תפל מבלי מלח.
פסוק ו:
חלמות - בדברי רבותינו: חלמון מבפנים. ויש אומרים: שהוא ריר צמח, גם הוא בלשונם החלמה.
פסוק ז:
מאנה לנגוע נפשי - החבורות שמאנה נפשי לנגוע בהם, קודם היות המה חוליי גופי.
פסוק ז:
ויש אומר: לנגוע - כמו לחלוש וכמוהו: וינגעו את יהושע. והטעם: כי נפשי מאנה שתחלש ואמות:
פסוק ז:
המה - ישוב על החציר.
פסוק ט:
וידכאני - לגמרי:
פסוק ט:
יתר ידו - כמו: הנה יד ה' הויה.
פסוק ט:
ויבצעני - ויכלני, כמו: כי יבצע ה'.
פסוק י:
ואסלדה - כמו ביצה סלודה והוא משל לחוזק הכאב, והתמה שלא יחמול ואני לא כחדתי דבריו ואין לי עזר מנפשי. ואני ראיתי רב האיי ז"ל שפירש: ואסלדה, לשון הגבהה.
פסוק יד:
למס - כמו: וימס לבב העם. והעניין, כי המס מרעהו חסד הוא, ועניינו שחשבתי להיות לי עזר מאחרים.
פסוק טו:
אחי בגדו, וכאפיק נחלים - חוזק.
פסוק טז:
הקודרים - מזמן רדת הקרח יתעלם רדת השלג ולא יראה עליהם, בעבור קדרותם ודומה להם חשכת מים.
פסוק יז:
בעת יזורבו - כאשר יתקררו מדברי רז"ל, משום דמזדרבבי.
פסוק יז:
נצמתו - יתקשרו כמו כן מדבריהם באמרם צומת הגידין והוא מקום שהתחברו בו. והטעם: אע"פ שהם בכח הזה.
פסוק יז:
בחמו - כשיבא החום כאילו שבו ממקומם ולא היו שם, מן: ידעך נרו, שעניינו לשון כבוי וכליון. והנכון בעיני: כי זה הפסוק כפול בענין, בדרך פסוקי זה הספר וספרים אחרים, ויהיה ענין יזורבו יתחממו ואין לו חבר.
פסוק יז:
ופירוש נצמתו – נכרתו כמו: יצמיתם ה'.
פסוק יח:
ילפתו - יתעוותו כמו: ויחרד האיש וילפת, וילפת שמשון. והטעם על הנחלים שיעלו באד, והעניין כי המים תולדתם לרדת למטה וכאשר ישובו אד, יעלו בתהו ויאבדו. ומפרשים יפרשו זה הפסוק: על הולכי מדברות ואיננו נכון.
פסוק יט:
הביטו ארחות תימא - הם הערב ומשכן רובם במדבר הגדול, שאין ים בו.
פסוק כ:
בושו כי בטח - לבם והענין מאשר בטחו.
פסוק כ:
באו עדיה - עד המקום כי ימצא בלשון נקבה, כמו ולא עוד תשורנו מקומו.
פסוק כ:
וטעם הנחלים – כי השיירות יבושו כאשר יגעו למקום שמקוים להיות שם מים, והם צמאים וכן אחי בגדו בי.
פסוק כא:
כי עתה הייתם לו - למקום כאשר ראיתם החתת שהביא עלי ותיראו.
פסוק כה:
נמרצו - חזקו כמו: קללה נמרצת.
פסוק כו:
הלהוכח למלים תחשובו - מלים ממש שתוכלו להוכיח בהם, והעניין שאין לכם ראיה.
פסוק כו:
ולרוח - ועוד: כי תחשבו אמרי נואש שהם רוח. והענין שתחשבו שדבריכם נכונים ודברי מי שהוא בצער – הבל.
פסוק כז:
אף על יתום - זה יורה כי אינכם רחמנים רק אם תפילו קיר או הדומה לו על יתום, לא תחושו ותתחברו ותשמחו באד רעכם.
פסוק כז:
ותכרו - מן ויכרה להם כרה. ויתכן היות תכרו מן: כי יכרה איש בור והוא נכון להדבקו עם תפילו.
פסוק כח:
ועל פניכם - כמו: על פני אהרן אביכם:
פסוק כח:
שובו נא אל תהי עולה - אתכם תראו צדקי במלתי.