ויען איוב (לאליפז)

הגם שדברי אליפז אמת, הנה לא דיבר נכונה נגד תלונת איוב, כי לא הבין תמים דעים, שגם הוא ידע בכל אלה, ורצונו להגדיל התלונה למען דעת צדקות ה' בעולם הבא, על כן לא נתפייסה דעתו בתנחומים הללו. ואמר כמתנצל: "ל֗וּ שָׁק֣וֹל יִשָּׁקֵ֣ל כַּעְשִׂ֑י... עַל־כֵּ֝֗ן דְּבָרַ֥י לָֽעוּ׃"(איוב ו ב-ג), לכן אל תחשדני לדובר נבלות, רק בין תבין את תכלית אמרי, כי לָֽעוּ מחמת כעס וצער.

ואשר חשדו לחשוב שבמקרה באו לו הצרות אמר, "כִּ֤י חִצֵּ֪י שַׁ-דַּ֡י עִמָּדִ֗י אֲשֶׁ֣ר חֲ֭מָתָם שֹׁתָ֣ה רוּחִ֑י בִּעוּתֵ֖י אֱ-ל֣וֹהַּ יַֽעַרְכֽוּנִי׃"(איוב ו ד), אני רואה עין בעין חִצֵּ֪י שַׁ-דַּ֡י אשר עִמָּדִ֗י אֲשֶׁ֣ר חֲ֭מָתָם שֹׁתָ֣ה רוּחִ֑י ובִעוּתֵי אֱ-ל֣וֹהַּ כל כך יַעַרְכוּ לנגדי, אשר בלתי אפשר לתלות במקרה, רק במערכה מכוונת ילחמוני.

ואשר אמרת מייסורים של אהבה, זאת לא יתכן רק אם יבואו באופן שיש כח לסבול, שחביבים עליו ייסורים. אבל אם יבואו באף וחימה ייסורים קשים כאלו אשר "מֵאֲנָ֣ה לִנְגּ֣וֹעַ נַפְשִׁ֑י הֵ֝֗מָּה כִּדְוֵ֥י לַחְמִֽי׃"(איוב ו ז). איך יהיו ייסורים של אהבה? כי אהבה תצוייר מן הנאהב אל האוהב, ואם נמצא בנאהב סימני התיעוב והריחוק, גם האוהב יתרחק לעומתו ממנו. וכיוון שנַפְשִׁי מֵאֲנָ֣ה לִנְגּ֣וֹעַ באהבה זו מפני שבלתי אפשר לסבול, הזאת לַחְמִֽי אשר יתן לי מאהבי על ידי המדוה? ומילות "כִּדְוֵ֥י לַחְמִֽי" כי המליץ את הייסורים אשר יבוא מהן תכלית טוב אם יוכל לקבלם בחיבה הֵ֝֗מָּה כמו מדוה אשר יביאו לחם ומזון אל הנפש, תחילתו קשה וסופו רך; ראשיתו מר וסופו מתוק. ונקרא בדרך מליצה 'דְוֵי לחם' – מדוה אשר מסיבתו יבוא לחם וטוב מזון רוחני אל הנפש, וכדרך שמצינו "לחם עוני", שהלחם זכרון אל העוני, כן נקרא 'דְוֵי לחם', הייסורים המביאים תכלית טוב ומזון וקיום.

ואמנם יתכן זה אם יוכל לסבול ונרצה בם הנאהב, אז המה באהבה מן האוהב. אבל אשר מאנה לנגוע נפשי בהם, שהם בתכלית התיעוב והריחוק, ההֵמָּה יהיו כמו דוי לחמי? ההֵמָּה ייסורים של מזון נפשי? "מִֽי־יִ֭תֵּן... וְיֹאֵ֣ל אֱ֭לוֹהַּ וִֽידַכְּאֵ֑נִי... וּ֥תְהִי ע֨וֹד ׀ נֶ֘חָ֤מָתִ֗י וַאֲסַלְּדָ֣ה בְ֭חִילָה לֹ֣א יַחְמ֑וֹל כִּי־לֹ֥א כִ֝חַ֗דְתִּי אִמְרֵ֥י קָדֽוֹשׁ׃"(איוב ו ח-י), פירוש, אם ידַכְּאֵנִי מהר, יהיה זאת נחמתי אם לא יחמול כלל וִֽידַכְּאֵ֑נִי בעוד שלֹא כִ֝חַ֗דְתִּי אִמְרֵ֥י קָדֽוֹשׁ. כי בכל רגע אני מעותד לחטוא לפניו במר נפשי, ברוב שיחי וכעסי, ויראתי פן יתנוצץ בקרבי כחד וכחש. עם כל זאת נחמתי אם יקטלני כאשר לֹא כִ֝חַ֗דְתִּי אִמְרֵ֥י קָדֽוֹשׁ, ולא אמות ברשע. והלא הוא יודע שלא אוכל לעמוד בניסיון לתת לפי מחסום, כי "מַה־כֹּחִ֥י כִֽי־אֲיַחֵ֑ל"(איוב ו יא), וכיוון שאפס כח וגדול היגון מנשוא "וּמַה־קִּ֝צִּ֗י כִּֽי־אַאֲרִ֥יךְ נַפְשִֽׁי׃"(איוב ו יא), מה תכלית טוב תבוא מזה?

והנה בתוך התלונה יתווכח עתה עם רעיו אשר בגדו בו, אשר יוכיחוהו בדברי אמונה כאילו נעלם ממנו דרך אמונה, ועל זאת יתמה, "וְ֝תֻשִׁיָּ֗ה נִדְּחָ֥ה מִמֶּֽנִּי׃"(איוב ו יג)? דברכם אלי יסוב כאילו תֻשִׁיָּה נִדְּחָ֥ה מִמֶּֽנִּי, הלא "עֶזְרָתִ֣י בִ֑י"(איוב ו יג) לחפש חקרי אמונה, וכי זאת עזרת רעיו, "לַמָּ֣ס מֵרֵעֵ֣הוּ חָ֑סֶד", שממסס מֵרֵעו חָ֑סֶד לומר שאין בו חסד, "וְיִרְאַ֖ת שַׁ-דַּ֣י יַעֲזֽוֹב׃", כאילו רעכם יַעֲזֽוֹב יִרְאַת שַׁ-דַּ֣י.

והאריך בדברי מליצה איך בגדו בו אחיו ורעיו ואמר: "ה֭וֹרוּנִי וַאֲנִ֣י אַחֲרִ֑ישׁ"(איוב ו כד), אם תאמרו אמרי טעם ואמרי יושר אז אחריש ואאזין קולכם, אבל כזה, "יּוֹכִ֖יחַ הוֹכֵ֣חַ מִכֶּֽם׃"(איוב ו  כה)? "וְ֭עַתָּה... פְנוּ־בִ֑י"(איוב ו כח) והבינו אמרי ולא תמצאו בהם כזב, כי דרך אמונה בחרתי להבין התכלית הנצחית מסיבת תלונתי. "שֻֽׁבוּ־נָ֭א"(איוב ו כט), אם תשובו שנית להתבונן "אַל־תְּהִ֣י עַוְלָ֑ה ושבי (וְשׁ֥וּבוּ) ע֝וֹד"(איוב ו כט), שתיישבו שלישית על דרכי; "צִדְקִי־בָֽהּ׃"(איוב ו כט) – ותדעו צִדְקִי אשר היא מתלקחת מתוך דברי ריבי. אך אתם נבהלים להשיב בטרם תבינו.