פרשנים על הפרק
📜
תרגוםרבותינו זכרונם לברכה31 פסוקים📜
רש"ירש״י59 פסוקים📜
אבן עזראאבן עזרא41 פסוקים📜
עמנואל הרומיעמנואל הרומי80 פסוקים📜
רלב"גרלב"ג27 פסוקים📜
מנחת שיידידיה שלמה רפאל נורצי14 פסוקים📜
רב פניניםאלשיך71 פסוקים📜
מצודת דודרבי דוד אלטשולר72 פסוקים📜
מצודת ציוןרבי דוד אלטשולר38 פסוקים📜
חומת אנךר' חיים יוסף דוד אזולאי12 פסוקים📜
מלבי"ם באור המילותמלבי"ם14 פסוקים📜
מלבי"םמלבי"ם80 פסוקים📜
ביאור שטיינזלץעדין שטיינזלץ31 פסוקיםמאמרים על הפרק
עמנואל הרומי
עמנואל הרומי
פסוק א:
אמר כי אלו המשלים אשר יזכירם הם דברים נאמרו על למואל מלך לא שחברם למואל רק המשלים האלה הם המשא אשר יסרתו אמו בהם. וזה למואל שהזכיר הכתוב היה מלך ממלכי האומות כי לא מצאנו מלך ממלכי ישראל ומלכי יהודה שהיה שמו למואל.
פסוק ב:
מה ברי ומה בר בטני ומה בר נדרי היתה אומרת אמו של למואל אליו בעת ראותה שהיה עושה דבר בלתי הגון למלך כמוהו. מה ברי ומה בר בטני ומה בר נדרי כלומ' מה הדבר הזה שאתה עושה בני ומה זה הדבר אשר תעשה אתה אשר יצאת מבטני וחרדתי עליך את כל החרדה הזאת ומה זה הדבר אשר אתה עושה אתה בר נדרי. כלומר אתה הבן שנדרתי בעבורך לאלהים כמה וכמה נדרים. כי דרך האשה לידור נדר לשם ית' אם יתן לה זרע אנשים כלומר בן שיהיה חכם ושלם וכאלו תאמר זאת לבנה אל תכזיב תוחלתי מנדרי אשר נדרתי אם יתן לי השם בן חכם אעשה כך וכך.
פסוק ג:
ולפי דברי אלה המוסרים נראה שלמואל בנה היה שוגה בענין הנשים ובענין שכרות היין ולפיכך היתה אומרת לו אמו מה זה הדבר שאתה עושה בני לשגות בנשים וביין אל תתן לנשים חילך כלומר אל תתן לנשים ממונך ר"ל אל תפסיד ממונך באתנני הנשים או יהיה ביאור חילך כחך כי ידוע כי רבוי המשגל הוא מחליש הגוף על כל דבר זולתו וכאלו תאמר לו אמו אל תפסיד כחך ועצמותך בהרבותך המשגל. וכן אל תתן דרכיך והם פעולתיך נבזות שימחו אותות המלכות כי המלכים צריכים שתהיינה מדותיהם מדות נשאות ויתרוממו הם מהדמות אל שאר בני אדם בפעולותיהם ולכן היתה אומרת אל תתן פעולותיך פעולות שפלות שלא ייראו בהם אותות המלוכה. או יהיה אמרו למחות מלכין אל תתן דרכיך לאופני המחשבות והעצות בשמחה ויהיה למחות מן ומחה אל כתף ים כנרת שעניינו אל ההגעה ומלכין מלשון מלכי ישפר עליך כלומר לא יהיו דרכיך ומחשבותיך להגעת התאוות והעצות בענין השמחה והתענוג.
פסוק ד:
אל למלכים למואל כלומר לא יאותו אלו המדות למלכים שהם צריכים להנהיג אנשי מלכותם ולא יאות למלכים להרבות שתיית היין ולרוזנים אי שכר כלומר ולרוזנים לא יאות להרבות שתיית השכר ויהיה אי במקום הזה תמורת אין כמו אי כבוד שענינו אין כבוד. או יאמר ולרוזנים לא יאות לחפש אחר השכר ולומר אנה הוא השכר הטוב.
פסוק ה:
ונתן הסבה ואמר פן ישתה וישכח מחקק כלומר פן המלך או הרוזן שהוא צריך להנהיג אנשי מלכותו בדעת ובחכמה ישתה לרוב ויעבור הגבול ומתוך כך ישכח מחוקק כלומר ישכח חוקי מלכותו וחוקי הדיינים שחקק והם הנימוסים העשויים להנהגת מלכותו ומתוך שישכח חוקי מלכותו ונימוסיו ישנה דין כל בני עוני וקרא דלת העם בני עוני כלומר שהוא ישנה הדין ולא ישפוט בצדק אנשי מלכותו בסבת שתיתו היין אשר לא כדת.
פסוק ו:
תנו שכר לאובד ויין למרי נפש כלומר הראוי לשתות היין והשכר הוא האובד כלומר האדם הנפסד בכל ענייניו והאיש שהוא מר נפש על דבר מן הדברים שהוא מתוך היין ישכח רישו ועמלו לא יזכור עוד כי מטבע היין שהוא משמח ומעביר הדאגה. ואמרו ועמלו לא יזכור עוד כלומר לא יזכור רישו ועמלו בעוד היין בקרבו. או יאמר תנו שכר לאובד ויין למרי נפש נתינה תמידית ומתוך כך היא ישכח רישו ועמלו לעולם כי כמו שתהיה שתיית היין תמידית כן תהיה שכחת הריש והעמל תמידית.
פסוק ח:
פתח פיך לאלם אמרה דרך ציווי או עצה לבנה לא יהיה השתדלותך שתיית היין ותאוות הגוף רק שים מגמת פניך להנהיג אנשי מלכותך ההנהגה הראויה ולפיכך אמר לא תשתה מן היין מה שיביאך לסור מן הצדק רק התייצב על שכלך ואם תראה איש שיסתתרו טענותיו ויהיה לו דין על דרך האמת אלא שהוא אלם בדבר ההוא שאינו יודע לתקן טענותיו פתח פיך לאלם ותעזרהו בחכמתך וכן פתח פיך אל דין כל בני חלוף כלומר תהיה מגמת פניך לראות בדין ובמשפט כל בני העולם וקרא בני העולם הזה חלוף בעבור שבבקר יציצו ויחליפו ולערב ימוללו ויבשו והענין שהם חולפים ואובדים והוא על דרך שקוראים החכמים העולם הזה עולם התמורה או עולם ההויה וההפסד.
פסוק ט:
פתח פיך שפוט צדק ר"ל מה שהזהרתיך שתראה ותעיין בדין אנשי מלכותך כוונתי היא שתשפוט אותם בצדק לא שתשפוט באי זה משפט שיזדמן ודין עני ואביון ר"ל ותראה ותשפוט הדין של עני ואביון ותוציא משפטם לאור ואל יקל בעיניך משפטם עד שתניחם בעבור שפלותם וקטנות מעלתם. או יהיה אמרו ודין פועל והוא צווי ויהיה עניינו ודון דין עני ואביון.
פסוק ט:
ואפשר שקרא הכחות החמריות והתאוות הגשמיות נשים ואמר שלא ישים השתדלותו להפיק רצון תאותו ולעשות מה שישאלו ממנו תאוותיו הגשמיות וזה רצה באמרו אל תתן לנשים חילך ואמר אחר זה שלא ישים פעולותיו להמחות ולאבד הכחות השכליות שהמכוון מהם הוא שימלוכו והוא אמרו ודרכיך למחות מלכין. ואמר אחר זה אל למלכים למואל כלומר איננו דבר ראוי למי שירצה להמליך שכלו ולצאת מן הכח אל הפועל שישים מגמתו למלאת חפצו תאוותיו ולשבוע מקנייני העולם וזה רצה באמרו אל למלכים שתו יין ולרוזנים אי שיכר וקרא התאוות כולם בשם יין ושכר לפי שהם ישכרו האדם ויביאוהו אל אהבת העולם וירחיקוהו מבקשת החכמה והשכל ונתן הסבה ואמר פן ישתה וישכח מחוקק כלומר פן ישבע מתאוות העולם וישכח מצוות התורה ומוסרי החכמה והשכל כאשר חקקו הראשונים להיישיר שכל האדם אל ההצלחה ויבא לשנות בעבור אהבו קנייני העולם ושכחו התורה והמצוה דין כל הכחות השכליות הנקראות בני עוני. כלומר יבא לחמוס אותם ולגזול מהם לחם חקם והוא עבודת האלהים וידיעת אמתת הנמצאות. ואמר אחר זה תנו שכר לאובד כלומר הניחו תאוות העולם אל האובדים והם הרוצים לאבד נפשם מעולם הנשמות ותנו יין והוא רמז אל התענוגים למרי נפש כלומר לאותם שלא ירצו שיהיה נפשם אחר מותם שום תענוג ושמחה רק מרירות ועצבון כי הם ישתו כלומר ישבעו מקנייני העולם ובסבתם ישכחו כי הם אע"פ ששבעו מתאות העולם הם קנו הריש האמיתי והוא העדר החכמה שנעדרת מהם ושכחו כי הם רשים מן החכמה וכן ישכחו מה שיקרם בעבר העדר החכמה מן העונש והצער שיבא עליהם מנדוד הנפש מעולמה אשר הוא העמל והעינוי הגדול והוא אמרו ועמלו לא יזכור עוד.
פסוק ט:
ואמר אחר זה פתח פיך לאלם כלומר אם תראה שכלך דומה לפעולתו לאלם שלא ידע להוכיח כחות הנפש פתח פיך ועוררהו והעלה בלבך מצות האלהים ומוסרי החכמים והגמול והעונש ומה שיקרה אחר המות לבני חלוף כלומר לאותם שיעברו ויחלפו מן העולם הזה אל העולם הבא ושכל מעשה בני האדם השם ית' יביא במשפט על כל נעלם אם טוב ואם רע. ואמר אחר זה פתח פיך שפוט צדק כלומר תן לכל כח מכחות נפשך הצדק שלו. ודין עני ואביון ר"ל ותן חק הכח השכלי הנקרא עני ואביון שהוא ידיעת אמתת הנמצאות כדי שיהיה לו דינו ויוכל להשלים המכוון ממנו לדבקה בהשם ית' ולחיות החיים הנצחיים.
פסוק י:
אמר כי מציאות האשה שתהיה אשת חיל הוא דבר כמעט נמנע ולא תמצא כי אם בעת מן העתים על צד הזרות ולפיכך אמר מי ימצא כלומר מי הוא זה אשר זכה למצאה. ואמר מי ימצא על צד ההפלגה כאמרו מי יודע רוח בני האדם העולה היא למעלה שעניינו מי זה אשר זכה לדעת מן החכמה מה שהתבאר לו כי רוח בני אדם תעלה למעלה. ורחוק מפנינים מכרה כלומר יותר רחוק הוא שיגיע האדם אל זה המסחר ואל זה השכירות מן ונתתי מכרם מהגעת האדם למצא הפנינים כלומר יותר קרוב למצא ענינים עם דוחק מציאותם ממה שימצא אשה שתהיה אשת חיל. וענין אשת חיל הוא שימצאו בה כל התארים שיזכור אחר זה והוא שיבטח בה לב בעלה ולא יחסר עמה שלל ושתגמלהו טוב ולא רע כל ימי חייה ובכלל שימצאו בה כל התארים שיזכור מהנה ועד סוף הספר ולפיכך אמר כי רחוק הוא שתמצא אשה שתהיה על זאת התכונה ומי שזכה בה אשריו וכשתמצא תהיה מעלתה בין שאר הנשים כמעלת הפנינים על שאר האבנים. ויש לדעת כי קרא זה החכם אשת חיל הנפש המשכלת אשר באדם בעת שתשים מגמת פניה לקרבה אל ההצלחה האמתית ואמר כל נפש ונפש אעפ"י שהמכוון מכולם הוא דבר אחד זוכה לצאת מן הכח אל הפועל לדבקה באלהיה רק מציאות הנפש הזוכה אל ההצלחה האמתית הוא דבר רחוק איננו נמצא בכל הנפשות והוא דומה לאמרו ראיתי בני עלייה והם מעטים והמצא נפש שתהיה על זאת התכונה הוא דבר רחוק כריחוק מציאות הפנינים והם האבנים הטובות הנסגרות לפני ולפנים ובהמצא נפש שתהיה על זאת התכונה תהיה מעלתה על שאר הנפשות מעלתה כמעלת הפנינים על שאר האבנים. וענין הנפש הזוכה צריך שימצאו בה כל התארים שיזכור עד סוף הספר.
פסוק יא:
אחר שהזכיר כי המצא אשה שהיא אשת חיל הוא דבר רחוק הוצרך להזכיר תאריה ואמר כי אחד מתאריה הוא שיבטח בה לב בעלה כלומר שבעלה יעמוד בלב בטוח ממנה ולא יירא פן תזנה תחתיו או תביאהו לידי נזק ובשת בדבר מענייני העולם ושבעלה יסמוך עליה בהנהגת הבית והשענו עליה ושומו בה בטחונו לא יהיה בטחון כוזב שהיא תזיקהו בסתר ותגנוב ממונו רק הוא בטחון אמתי שלא יחסר שלל עמה כי היא לא תפזר ממונו בעבור שומו בטחונו בה.
פסוק יא:
או יאמר ושלל לא יחסר כי בטוב פעולותיה תמציא מבלעדי בעלה כל הצריך לבעלה עד שבעלה לא יחסר דבר מכל הצריך לו. ועל דרך נסתר יאמר כי הנפש המשתדלת להגיע אל ההצלחה האמתית בעלה והוא הכח השכלי שהוא המכוון שיהיה בעל ואדון יבטח לבו בה והענין שהוא יעמוד לבטח מכחות נפשו שלא יפעלו דבר רק מה שיביא אל ההצלחה ולא יחסרו שלל כלומר לא יחסרו דבר מקניני החכמה הצריך להם להשלמת הנפש.
פסוק יא:
או יהיה אמרו ושלל מענין שלילה וזה שהענינים הגשמיים נוכל לתאר אותם על צד החיוב אמנם הדעות הנבדלות מחומר לא נגיע אל ידיעתם רק דרך שלילה וכפי רוב מה שישלול השכל מן התארים הראויים שישוללו מן הדעות הנבדלות מחומר כן יתקרב לידיעת אמתת הדבר ההוא ויהיה לפי זה הפירוש ושלל לא יחסר כלומר שלא תעלם ממנו שום שלילה מן השלילות הראויות שישוללו מן השכלים הנפרדים ותהיה מפני זה הנפש שהיא על זה התואר קרובה להשגת אמתת הנבדלים.
פסוק יב:
אמר כי מתארי האשה שהיא אשת חיל הוא שתגמול לבעלה טוב ולא תגרום לו שום רע ואפילו אם בעלה הזיק לה בעת מן העתים היא לא תגמלהו רע בעבור זה רק תמציא לו הטוב לעולם בין על טוב בין על רע ותתנהג בזה הענין כל ימי חייה.
פסוק יב:
ועל דרך נסתרו יאמר שהנפש המשתדלת להגיע אל ההצלחה היא גורמת שבעלה והוא הכח השכלי שהוא מעותד לקבל הגמול על הטוב טוב ועל הרע רע יגמל טוב כלומ' תפעל פעלים טובים עד שהוא ראוי בעבורים שיגמל טוב ותתרחק מן הרע עד שהוא לא יגע בו רע. וכל ימי חייה תהיה על זאת התכונה שהיא תפעל המעשים הטובים שהכח השכלי יגמל עליהם טוב ולא יגיע אליו עונש בדבר מן הדברים.
פסוק יג:
אמר כי האשה הראויה שתקרא אשת חיל היא דורשת ומבקשת לבעלה או לסוחרים שיביאו לה הצמר והפשתים והיא עושה בהם המלאכות כמו הטויה והאריגה בחפץ גדול כלומר בתאוה ובחבה בכפיה ובאה מלת כפיה בחסרון הבי"ת וכאלו אמר ותעש בחפץ בכפיה.
פסוק יג:
או יאמר ותעש חפץ בכפיה כלומר היא דורשת הצמר והפשתים ועושה מהם חפצים בכפיה ובא על דרך שלחו באש מקדשך שעניינו שלחו אש במקדשך. ואמרו דרשה צמר ופשתים בא לומר כי היא מתעוררת מעצמה לדרוש הצמר והפשתים ואינה צריכה שיעוררנה זולתה על זה.
פסוק יג:
ועל דרך נסתרו יאמר כי הנפש המשתדלת להגיע אל ההצלחה היא לא תתעורר אל ההצלחה בהעיר אותה זולתה בלבד רק תתעורר מעצמה על זה על דרך על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי והוא אמרו דרשה צמר ופשתים. והצמר והפשתים ידוע מעניינם שהם לכסות בהם הגופים ולשמרם מן ההיזק והם משל אל החכמות אשר יכסה בהם האדם את קלונו ואין ערום כמו הערום מן הדעת והחכמה.
פסוק יג:
ואמר כי הנפש המשתדלת להגיע אל ההצלחה היא מתעוררת מעצמה אל למוד החכמות והיא קונה קנין החכמה בחפץ גדול בפעולתה ולפי מה שפירשנו ותעש בחפץ כפיה יאמר שהיא תעורר מעצמה אל קנין החכמה ותחדש היא מעצמה למוד או סברא או עיון או עשיית מופת או דבר מדברי החכמה מה שלא למד מזולתו רק שיעשהו בידיו כלומר שיתעורר אליו מעצמו.
פסוק יד:
אמר כי האשה הראויה להקרא אשת חיל היא הדומה בפעולתה אל האניות שיש לסוחר או היתה כאניות סוחרות. כי כמו שהאניות יביאו בהם הסחורות והמזונות מארץ מרחקים כן זאת האשה ממרחק תביא לחמה והענין שהיא לא תרויח אל הקרובים לה והשוכנים בעירה בלבד רק היא משתדלת עם הרחוקים גם כן גם תשלח מלאכת ידיה למכור במקומות הידועות לה שהם נמכרות שם ביוקר ומשם תביא בפעולותיה דמי מזונותיה.
פסוק יד:
או יאמר כי היא לרוב השתדלותה ולרוב מה שתקבץ מן ההון אם לא תמצא העניינים הצריכים לה למזונותיה ולשאר צרכיה בעירה היא תשתדל להביאם מן המקומות הרחוקים. ועל דרך נסתרו יאמר כי הנפש המשתדלת להגיע אל ההצלחה היא דומה בפעולותיה אל האניות אשר לסוחרים כי כמו שבאניות יביאו הבר והסחורות מן המקומות הרחוקים אשר יכבד על האנשים להביאם על גבם או על הבהמות כן זאת ממרחק תביא מזונה. וידוע כי מזון הנפש המשכלת היא עבודת האל ית' וקנין החכמה וספר על נפש המשכלת בעת שתהיה על זה התואר שהיא לא תמצא מן החכמה שיעור שתזון ממנה ותספיק לה במקומה היא תתעורר להביא ספרים או מלמדי חכמה מן המקומות הרחוקים כדי שתגיע אל מחוז חפצה.
פסוק טו:
אמר כי האשה שהיא אשת חיל מדרכה שתקום בטרם אור הבקר לא שתשכב דרך הרכות והתענוגות עד חלק גדול מהיום ועל כל זה שוכבות משכב הצהרים ואחרי שתקם בעוד לילה לא תעמוד בטילה רק היא מקימה בני ביתה ונערותיה והם בנותיה או שפחותיה או בנות אחרות עומדות בביתה ללמוד מלאכת ידיה על דרך התלמידים.
פסוק טו:
והיא נותנת טרף לביתה כלומר לבני ביתה והם הילדים הקטנים שהם צריכים מיד אל המאכל והיא בתחלת מעשיה נותנת לכל אחד טרפו וזה מחכמה נפלאה ממנה כדי שלא יבלבלו פעולותיה ולפיכך משתקת אותם תחלה ואחר כך נותנת חוק לנערותיה כלומר לאותן הראויות לעשות מלאכה נותנת לכל אחת מהן מלאכה כפי שיעור שכלה וכפי כחה במלאכה.
פסוק טו:
ועל דרך נסתרו יאמר כי הנפש המשתדלת להגיע אל ההצלחה היא לא תתרשל מעבודת האלהים ומלפרוע חובות האלהים עליה ומהשתדל בזריזות בקניין החכמה רק היא משתדלת בזריזות בעוד לילה והענין שהיא לא תפסיד עת מן העתים אשר תבקש בהם החכמה והזכיר הלילה בעבור היותו העת הנבחר לבקשת החכמה מפני התבודדה אז מעסקי העולם ותדבק אז באלהים בכל לב ואל זה רמזו ז"ל באמרם אין רנה של תורה אלא בלילה.
פסוק טו:
ואמרו ותתן טרף לביתה וחק לנערותיה כלומר שהיא תתן לכל כח מכחות הגוף חוקו וחלקו ותשלים כל פעולות הנהגתה מן הנהגת הכחות החמריות והן הנהגת הכחות השכליות וקרא הגוף ביתה שהוא בית הנפש ומשכנה וקרא נערותיה המיוחדות לשרתה הכחות השכליות ואמר כי היא נותנת לכל דבר חקו הראוי לו וינהיג הכחות החמריות ויטריפם צרכיהם ההכרחיים כפי המכוון בהם.
פסוק טו:
וזה רצה באמרו ותתן טרף לביתה כלומר וינהיג הכחות השכליות כפי הראוי להם ותתן להם את חקי האלהים ואת תורותיו וחקי החכמה והמוסר כדי להשלים המכוון מהם ואפשר שיהיה הענין הפך זה והוא שאמרו ותתן טרף לביתה ר"ל שהנפש המשכלת על ההצלחה היא תשתדל בכל עוז להשתדל בהשלמת נפשה ולהזמין הטרף הראוי לה לבית עולמה אחר המות ואפשר שהזכיר מזון לנפש בלשון טרף לצורך בית מנוחתה בעולם המלאכים ואמרו וחק לנערותיה כלומר שהדברים ההכרחיים לצורך הכחות החמריות לא הזמינה אותם בהפלגה רק כפי חקם כלומר ההכרחיים להם ללחם חקם. ואמרו ותקם בעוד לילה כלומר שהיא בעת רתיחת הלחות והוא עת לילה וחשך לשכל היא תתעורר לפעול הפעולות הטובות הנזכרות.
פסוק טז:
אמר כי האשה שהיא אשת חיל והיא טורחת ביום ובלילה לאסוף מן ההון היא תקבוץ מן ההון כל כך שאם יעלה במחשבתה לקנות שדה ממה שהיא תרויח בעמל ידיה היא תקנהו ואפילו נטיעת הכרם שהוא דבר קשה לרוב ההוצאה שיוציא בה האדם היא לרוב חריצותה ממה שהרויחה בכפיה תטע הכרם שהוא דבר גדול וכבד.
פסוק טז:
ועל דרך נסתרו יאמר כי הנפש המשתדלת להגיע אל ההצלחה אם תעלה על לבבה לקנות חכמה מן החכמות היא תקנה אותה והמשיל החכמה אל השדה בעבור שהמכוון מן השדה הוא להוציא לחם מן הארץ לצורך הזורע ולצורך זולתו וכן החכמה היא מזון הנפש כמו שהלחם הוא מזון הגוף. ואמר שהנפש המשתדלת אל ההצלחה אם תחשוב לקנות חכמה מן החכמות למזונה ולהועיל בה זולתה גם כן היא תוכל על זה. מפרי כפיה נטעה כרם כלומר מן השכל האלהי אשר שפע עליה שיעור שהשלימה ועודף על השלמתה שיעור להשלים זולתה היא תתנועע על זה ותעורר נפשות אחרות אל ההצלחה ותדריכם אל עבודת האלהים וקרא עשיית הנפשות כלומר לימוד בני אדם והיישירם אל ההצלחה נטיעת כרם על דרך ויטע אשל בבאר שבע והוא קראו שם בשם ה' אל עולם.
פסוק טז:
ואפשר והוא הנכון שאמרו מפרי כפיה נטעה כרם כלומר כי הנפש אשר תסמוך אותה רוח נדיבה והיא המתנדבת לחון ולהשפיע על זולתה לא די שהיא תדריך הנפשות ותעזרם אל ההצלחה על דרך הלמוד אליו שילוה אליה עוזר אלוהי יעיר אותה לחבר ספר בדבר מדברי החכמים והתורה או בפירושם שיעמוד הספר ההוא לדורות ויהנו בהם בני אדם והוא אמרו מפרי כפיה נטעה כרם כלומר ממה שתכתוב היא בידיה תחבר ספר שילמדו בו האנשים מן החכמה כל הימים לדמיון הנוטע כרם בידו שיהנו בו האנשים כל הימים.
פסוק יז:
אמר כי האשה הראויה להקרא אשת חיל היא לא תתעצל במה שיש לה לעשות רק היא תפעול כל פעולותיה בזריזות והיא מראה אותות הזריזות בכל עניניה והוא אמרו חגרה בעוז מתניה ותאמץ זרועותיה וזה לפי שדרך האדם הרוצה לעשות עניינו בזריזות יחגור מתניו ואז ימצא עצמו מוכן וזריז לכל הצריך כאמרו אזור נא כגבר חלציך.
פסוק יז:
ואמר שהאשה שהיא על זה התואר היא תאזור גבורה וזרועותיה יהיו אמיצים וחזקים לעשות הצריך לא שתחלש לעשות כל הצריך. ועל דרך נסתרו יאמר כי הנפש המשתדלת להגיע אל ההצלחה היא לא תראה רפיון וחולש בעבודת האלהים ובקנין החכמה רק היא תתאזר בגבורה ותדרוש החכמות בכל עוז ולא תתרשל בזה והוא אמרו חגרה בעוז מתניה ותאמץ זרועותיה.
פסוק יח:
אמר כי האשה שהיא אשת חיל בעבור שטעמה כי טוב סחרה לא יכבה בלילה נרה כלומר מן היום שנסתה כי טוב סחרה כמו טעמו וראו כי טוב ה' שהמסחר שהיא משתדלת בו הוא טוב ושפעולותיה מביאות אל טוב היא משתדלת ביום ובלילה ואינה מכבה הנר בלילות כדי שתוכל לעשות מלאכה גם בלילה.
פסוק יח:
ועל דרך נסתרו יאמר כי הנפש המשתדלת להגיע אל ההצלחה בעבור שהתבאר אליה כי פעולתה זאת והוא השתדלותה לצאת מן הכח אל הפועל ולהדבק בבוראה הוא הטוב האמיתי בעבורה אשר אין טוב למעלה ממנו היא משתדלת בזה בכל כחה והוא אמרו לא יכבה בלילה נרה והזכיר הלילה בעבור שהוא עת המיוחד להתבודד הנפש ולדבקה באלהיה מפני שהיא אז פנויה מטרדות העולם.
פסוק יח:
או יהיה אמרו לא יכבה בלילה נרה כלומר נרה שהוא נר אלהים נשמת אדם אשר בו יחפש האדם כל בטני הסודות לא יכבה רק יעמוד בהיר ומזהיר פועל פעולתו בכל עוז לחפש בטני התורה ולגלות כל סתום כפי כחה והזכיר הלילה והוא העת הראוי לבקשת החכמה.
פסוק יח:
או יהיה אמרו לא יכבה בלילה נרה כלומר בעבור שהתבאר לה כי פעולתה רצויה והדבר שהיא סוחרת ומבקשת הוא הדבר הטוב היא משתדלת בזה ואינה רוצה שהנר שלה והוא נר ה' נשמת אדם יכבה בעת המות רק רוצה שיזהיר כזוהר הרקיע וככוכבים לעולם ועד.
פסוק יט:
אמר כי האשה שהיא אשת חיל היא שולחת ידיה להחזיק בכישור והוא הכלי שטוות בו הנשים וכפיה תמכו פלך והוא המעזל שהנשים טוות בו והענין שהיא לא תתרפה ממלאכתה ביום ובלילה.
פסוק יט:
ועל דרך נסתרו יאמר שהנפש המשתדלת להגיע אל ההצלחה צריכה שתהיה על זה התאר גם כן שתשלח ידיה בכישור כלומר שתפעל הפעלים הטובים והכשרים לא שתספיק לה שתסור מעשות הרע בלבד רק שתפעול המעשים הטובים ותאחוז במצות המעשיות ולא תספיק לה הכוונה בהם בלבד וממלת כישור נרמזו הכושר והמעשים הטובים.
פסוק יט:
וכפיה תמכו פלך ר"ל שתמיד תפעול הפעלים הטובים פעולה רצופה ובעבור שמנענו מלת פלך מורה גם כן על המחוז כמו חצי פלך ירושלים חצי פלך קעילה לפלכו וכן תרגום כל חבל ארגוב כל בית פלך טרכונא ותרגום ובנפת דוד ובפלכי דוד וכן תרגום שלשת הנפות תלתא פלכין נוכל לומר כי אמרו וכפיה תמכו פלך ר"ל כפיה והם פעולותיה הם ראויות לתמוך ולהנהיג הנהגת מחוז אחד כלומ' לא די שהם ראויות לסמוך ולהנהיג הנהגת ביתה אלא שהיא מספקת להנהיג הנהגת מחוז אחד.
פסוק יט:
גם בעבור שמצאנו מלת פלך נאמר על המטה כאמרו ומחזיק בפלך נוכל לומר כי אמרו וכפיה תמכו פלך ר"ל כי כפיה הם ראויות להחזיק בידם שבט מושלים וזה כי מנהג המושלים הוא להחזיק בידם שבט והמלך למעלתו יחזיק בידו שרביט הזהב והנשים לחסרון הנהגתם אינן ראויות לשלוט על ההנהגה עד שתחזקנה בידם שבט מושלים ולפיכך אמר על זאת שהתרוממה בטבעה ובנועם מדותיה על שאר הנשים היא ראויה להנהיג זולתה ולהחזיק בידה שבט מושלים.
פסוק יט:
וכן הנפש המשתדלת להשלים המכוון ממנה תפעל הפעלים הכשרים והטובים ותנהיג זולתה ואפילו מחוז אחד תנהיג בדרך היושר ותמלוך על שאר הכחות ותבניעם בשבט מוסרה.
פסוק כ:
אמר שהאשה שהיא אשת חיל היא מרחמת על העניים לטוב טבעה ונועם מדותיה וכדי למלאות רצון האלהים אשר צוה בזה ואמר כי בראותה העני והוא האדם שירד מנכסיו תפרוש לו כפה לתמוך בו ובעבור שהעני אינו כל כך דל כמו האביון אמר דרך משל שהיא תרחם עליו ביד אחת.
פסוק כ:
אמנם בראותה האביון והוא העני ביותר היא תקימהו ותעזרהו בשתי ידים והענין שתשתדל בהענקתם ובספוק צרכיהם בכל כחה כפי הראוי. או יהיה אמרו כפה פרשה לעני כלומר שהיא בעצמה תתן הלחם בידיה אל העני שיבא בפתח ביתה ולא תסמוך בזה אל נערותיה ואם תדע אביון שלא יחזור על הפתחים היא תשלח הלחם שתעשה בידה והמזון שהכינה בידיה בעבורה אל האביון. או יאמר שהיא תשלח מה שהרויחה בעמל ידיה אל האביון.
פסוק כ:
ואפשר שאמרו כפה פרשה לעני ר"ל שידה היא פתוחה ומתנדבת הפך מאמרו לא תקפוץ את ידך והוא כאמרו פתוח תפתח את ידך לו ויש מפרשים בכפה פרשה הלחם ונתנה אותו לעני ובידיה לקחה הלחם ושלחה אותו לאביון.
פסוק כ:
ולפי נסתרו יאמר כי הנפש המשתדלת להגיע אל ההצלחה היא בפעולותיה תעזור ותסמוך הכח השכלי אשר הוא העני ואחר שקראו עני חזר וקראו אביון והוא כפל דבר ואמרו כי כל פעולותיה הם להצלת הכח השכלי ולהעניקו לחם חקו והיא החכמה ועבודת האלהים כדי שיגיע לבסוף אל המכוון ממנו.
פסוק כא:
אמר כי האשה הראויה שתקרא בשם אשת חיל היא לא תירא לביתה פן ירד בה השלג כי כל ביתה לבוש שנים כלומר מצופה מבפנים ומאחור בבגדים מן התולעת השני עד שהשלג לא יוכל לעברו.
פסוק כא:
או יאמר כי זאת האשה שהיא אשת חיל היא לא תירא בזמן השלג והקור בעבור בני ביתה פן יוזקו בסבת הקור כי כל ביתה הם לבושי תולעת שני כלומר כולם מלובשים מלבושים להגן כנגד חוזק הקור ולפיכך לא תירא היא בעבור בני ביתה מן השלג בראותה בני ביתה מלובשים בגדים ראויים אל הקור ובעבור שהשני הוא מראה אדום יכול להיות שהנרמז ממנו הוא האש ולפיכך אמר כי היא לא תירא לביתה משלג בעבור שיש לה האש בכל פנות ביתה לחמם הבית ולהגן בעד הקור.
פסוק כא:
או תהיה התי"ו במלת תירא לנוכח לזכר ואמר אם תרצה אתה בן אדם להכנס בביתה בזמן הקור לא תירא מן הקור כי תמצא כל ביתה מאחז בבגדים או תמצא בביתה אש הנרמז במלת שנים.
פסוק כא:
ועל דרך נסתרו יאמר כי הנפש המשתדלת להגיע אל ההצלחה האמתית היא לא תירא מקורות הזמן וממה שיתנו העתים והמחברות העליונות ומן הצרות והגזרות היורדות כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים כי כל ביתה לבוש שנים מפני שהכינה מן המעשים הטובים להגן בעד הגזירות היורדות מן השמים והענין ששמה עמלה בדברים שהם למעלה מן השמש ולפיכך היא למעלה מן הזמן. ואמרו כי כל ביתה לבוש שנים ר"ל כי היא הכינה השני שיעמוד במקום השלג והנרמז ממנו הוא שהיא הכינה מן המעשים הטובים מה שיצילו אותה מצרות הזמן.
פסוק כב:
אמר כי האשה שהיא אשת חיל היא עושה בעבורה מרבדים כלומר רביד הזהב על צוארה ויש מפרשים מרבדים מסכים סביב המטה בעבור שמצאו מרבדים רבדתי ערשי ועוד אמר כי המלבושים שהיא לובשת הם שש וארגמן לכבוד ולתפארת. או יהיה לבושה מענין בשת וכלימה ור"ל כי היא עשתה בעבורה מרבדים כלומר בגדים חשובים ממשי או מזהב כי להיותם משש וארגמן יהיו לבשת ולכלמה אל אשה חשובה כמוה.
פסוק כב:
ולפי נסתרו יאמר כי הנפש המשתדלת להגיע אל ההצלחה האמיתית היא תסיר הבגדים הצואים מעליה שהם משל אל המדות המגונות ואל פחיתות הנפש ותלבש מחלצות ובגדים לבנים שהם משל אל המדות הטובות ואל המעשים הרצויים וזה רצה באמרו מרבדים עשתה לה שש וארגמן לבושה כלומר שהיא תאחוז מן המדות והמעשים היותר חשובים והמפוארים כמו שהמרבדים והשש והארגמן הם מלבושים מפוארים אשר ילבשם האדם לכבוד ולתפארת.
פסוק כג:
אמר כי האשה שהיא אשת חיל בעלה הוא נודע בסבתה ויכובד בעבורה בשבתו עם זקני ארץ היושבים בשער והענין שיאמרו זהו בעל האשה הפלונית שהיא אשת חיל. ועל דרך נסתרו יאמר כי נפש המשתדלת להגיע אל ההצלחה בעלה והוא האדם בעל הנפש הזאת הוא נודע לכבוד ולתהלה ולשם ולתפארת בשבתו בשער עם הזקנים ידברו שם מענין החכמה כי הוא יכובד בעבור חכמתו וטהרת פעולותיו ויפתח פיו בדברי החכמה ולא יאלם ויהיה בהפך המתרשל הנאמר עליו בשער לא יפתח פיו.
פסוק כג:
או יאמר נודע בשערים בעלה כלומר מי שהוא בעל נפש קדושה כזאת הנפש שכל פעולתה היא להדמות אל בוראה ולדבקה בו יהיה נודע בשערי החכמה והענין כי הוא לא ישים מגמתו רק לקנות החכמה ולא ישב רק עם אנשיה ולא ישוטט רק ברחובותיה ולא ישתעשע כי אם בה ולא ישגה כי אם באהבתה ולא יהיה נמצא רק שוקד על החכמה ועל המעשה הטוב. ולפיכך אמר כי כמו שיוודעו האנשים על דבר מדברי העולם כמו שיאמרו פלוני הנגר פלוני הרופא פלוני הספן או כמו שיוחסו אל המקומות הרגילים להמצא שם כמו שיאמר פלוני השוכן במקום פלוני כן האדם שהוא על זה התאר לא יתואר רק על המצאו שוקד על החכמה והיותו נמצא שם עם אנשיה והוא שיאמרו עליו פלוני השוקד בשערי החכמה או היושב בשער עם זקני ארץ והוא מקום החכמים.
פסוק כד:
סדין וכן שלשים סדינים פירשו בו המטפחות והנכון שהוא ממיני הכסות כמו רדידים וטליתות וכיוצא בהם ואמר כי האשה שהיא אשת חיל היא עושה מן הסדינים מה שיספיקו לצורך ביתה ומוסף על זה שהיא מוכרת לאחרים וכן היא עושה חגורות ונותנת מהם ביד התגרים שימכרום בעבורה או מוכרת מהם לתגרים וחגור הוא האזור. והכנעני שרשו כנע והוא הסוחר כמו כנעניה נכבדי ארץ יחצוהו בין כנענים אלא שכנען בא על בלתי ההקשה כי לא מצאנו בבנינים השלישיים על משקלו. אבל כנעניה הוא על ההקשה כי האחד ממנו קודם הסמיכה ראוי להיות על דמיון קנין ובנין והטוב בעיני בכנען להיות הרביעי ושתהיה נונ"ו שרשית ושיהיה משפטו מלרע על דמיון סמדר וחנמל וערפל ובא מלעיל מפני העי"ן ויהיה כנעניה סמוך קבוצו ואלו היינו סומכים קבוץ סמדר וחנמל היו באים על דמיון כנעניה.
פסוק כד:
ולפי נסתרו יאמר כי הנפש המשתדלת להגיע אל ההצלחה היא נותנת לכל אחד מהדברים חקו ולא די שהיא תשתדל בהשלמת נפשה אלא שהיא משתדלת להועיל זולתה ושיועילו פעולותיה ומלאכותיה אף לרחוקים והוא אמרו סדין עשתה ותמכור ודרך הסדין שיתעטף בו האדם והוא רמז על המדות ואמר כי היא תנהיג זולתה על הטוב שבמדות והיא תגרום שיאחזו הנפשות מדותיה הטובות.
פסוק כד:
וחגור נתנה לכנעני ר"ל אפילו אל הכנעני הארור ממעי אמו והוא רמז אל המלך זקן וכסיל אשר המכוון הוא שיהיה עבד עבדים אל הכחות השכליות הוא יתן לו חלקו ולחם חקו ואפשר שרמז במלת חגור כי היא תמנעהו מהתפשט יותר מן הראוי והענין שהיא לא תאסור עליו רק מה שאסרה תורה ולא תמנע ממנו רק הענינים ההכרחיים לו. או יהיה אמרו וחגור נתנה לכנעני שהיא תחגור בעד התאוות ותמנעם ממנו.
פסוק כה:
אמר כי האשה שהיא אשת חיל לבושה הוא עוז והדר וידוע כי העוז וההדר אינם מלבושים שילובשו. אמנם המכוון ממנו הוא שהאשה שהיא אשת חיל היא נאזרת בגבורה מרוב חכמתה לא שתהיה רכת הלבב כטבע הנשים אמנם היא מתחזקת ומתגברת בכל עוז במה שיש לה וגם יהיו מעשיה הדורים ונאים רחוקים מן הגנות והוא אמרו על צד הרחבת הלשון ומתאר אותה בעבור גבורתה ובעבור יופי מעשיה שהלבוש שלה הוא לבוש עוז והדר. ויהיה ביאור לבושה הלבוש שלה מן יביאו לבוש מלכות או יהיה לבושה פעולה לדמיון שרופה באש כסוחה כלומ' היא לבושה לבוש של הוד והדר ואם יהיה לבושה מענין בושת וכלמה יאמר כי האשה שהיא אשת חיל היא חושבת העוז והיא הגבורה וההדר והוא היופי לבושה כי אינה חושבת להתגבר על זולתה ולא להתפאר על יופיה רק תתפאר בכשרון מעשיה ונועם מדותיה.
פסוק כה:
ואמרו ותשחק ליום אחרון ר"ל כי היא תשחק ותלעג אל מה שיבא מהזמן כי היא לא תירא מרעב כי יהיה בארץ או פן יחולו עליה מקרים מזיקים כי יש לה מן ההון מה שיספיק לה לעת רעה כשתפול פתאום וגם תשחק לימי הזקנה לא תפחד פן יבא לידי חסרון לעת זקנתה. וגם תשחק ליום המיתה שהוא יום האחרון מימי חייה. והענין שלא תירא מהמות מפני שהיא תקווה בו השכר הטוב ולא תירא משום עונש ויהיה ביאור תשחק תלעג. או יאמר כי היא תשחק ותשמח בעת מותה מפני שתקוה לקיצור פרי מעשיה.
פסוק כה:
ועל דרך נסתרו יאמר כי הנפש המשתדלת להגיע אל ההצלחה יהיו מדותיה הנרמזים במלבושיה מדות עוז והדר כלומ' מדות רמות ונשאות באות מנפש חשובה וטהורה לא מדות שפלות המורות על נפש שפילה וחסירה וגם תהיינה מדות של הדר כלומר מדות ניאותות והדורות ואמרו ותשחק ליום אחרון ר"ל כי הנפש שתהיה על זה התואר היא תבוז ותלעג אל יום המיתה כי לא תירא מהעונש או יאמר שהיא תתענג ותשמח בבא קצה והוא יום המות מפני שהיא תלך לאור באור החיים.
פסוק כו:
אמר כי האשה שהיא אשת חיל לא תפתח פיה בדברי הבל וסכלות רק תפתח פיה בדברי חכמה או יאמר שהיא לא תצעק ולא תשמיע בחוץ קולה עד שתפער פיה לבלי חוק רק כשהיא פותחת פיה לדבר היא פותחת פיה בחכמה גדולה וכשהיא מדברת תמצא על לשונה תורת חסד כלומר שהיא לא תורה רק דבר של חסד או ירמוז אל התורה ממש שכלה חסד.
פסוק כו:
ועל דרך נסתרו יאמר כי הנפש המשתדלת להגיע אל ההצלחה היא נזהרת ממותרי הדבור ולא תדבר כי אם בדבר חכמה או במה שמביא אל החכמה ותשתוק משאר מותרי הדבור. או רמז במלת חכמה החכמה האלהית הנקראת חכמה סתם בזה הספר ואמר כי היא לומדת ומשתדלת להשיג החכמה האלהית וגם תחזיק בתורת השם ית' ותשמור מצוותיה עם החכמה האלהית ביודעה כי אי אפשר לאדם להגיע אל ההצלחה מבלעדי שמירת התורה מפני שהמצוות המעשיות כאשר ביארנו הם השרשים אשר בהם יתקיימו הדיעות והכוונות וקרא תורת השם ית' תורת חסד מפני שכלה היא חסד מה' ית' כי כל מה שצונו בה היא תועלתינו בעולם הזה לטוב לנו כל הימים ולחיותינו החיים הנצחיים בעולם הנשמות ומרוב חסד השם ית' עלינו נתן לנו תורת אמת ולחיי עולם נטעה בתוכינו.
פסוק כז:
אמר כי האשה שהיא אשת חיל היא צופה ומשתכלת הדרכים שהם חוץ לביתה ובאים לביתה לראות אם יבואו סוחרים לסחור עמה או לראות העוברים והשבים אם תראה להם דבר מן הדברים הצריכים לה לצורך ביתה או יהיה אומרו צופיה הליכות ביתה שהיא צופה הנהגות ביתה לראות אם הולכות על סדר נאות ואם לאו כדי לישרם אל הדרך הנכון ואמרו ולחם עצלות לא תאכל ר"ל שהיא זריזה במעשיה ולא תאכל לחמה בעצלות לדמיון האשה העצלה שהיא יושבת רוב היום לאכול ולשתות רק היא אוכלת בזריזות כדי לחזור על מלאכתה ואפשר שקרא העצלות לחם עצלות ואמרו לחם עצלות לא תאכל הוא כאלו אמר ואיננה עצלה.
פסוק כז:
ועל דרך נסתרו יאמר כי הנפש המשתדלת להגיע אל ההצלחה היא בהיותה בזה העולם שהוא עולם המעשה היא דורשת וחוקרת הליכות הבית אשר תחנה בו בנסעה מזה העולם וזה שהנפשות המקצרים בהיותם בזה העולם לא יעלו על לבם מה שיקרם אחר המות ואיך יסעו מזה העולם ואנה יחנו ומה ימצאו שם במקום שיחנו. אמנם נפשות הצדיקים המשתדלות להדבק בבראם הם יבינו לאחריתם וצופים בשכלם המסע הגדול שהם צריכים לעשות בנסעם מן העולם הזה ויודעים כי מי שיכוין ללכת דרך קרוב הוא ראוי שיכין לו צידה שתספיק לו בדרך אשר יעשה כל שכן שמי שיסע מן העולם הזה שצריך שיכין לו מן הפעלים הטובים מה שימצא תגמולם בעולם הנשמות וזה נרמז מאמרו צופיה הליכות ביתה כלומר שהיא חושבת בשכלה איך יהיה נסעה מן העולם הזה ומה יהיה הבית אשר תחנה בו.
פסוק כז:
ואמרו ולחם עצלות לא תאכל כלומר שהיא לא תקנה לעצמה מדת העצלות מקנין החכמה והקצור בעבודת האלהים או יאמר שהיא לא תאכל לחם בעצלות כלומר שהיא לא תקנה החכמה שהיא מזון הנפש בעצלות רק בזריזות גדול.
פסוק כח:
אמר כי האשה שהיא אשת חיל לא יקרה לה מה שיקרה לנשים הפחותות שלרוע מדותיהם אפילו בניה ובעלה אשר הם עצם מעצמיה ובשר מבשרה לא יוכלו להתאפק שלא יספרו בגנותה רק זאת שהיא אשת חיל בניה הם מאשרים אותה כלומר שיודו שהיא מאושרת שבנשים ובעלה גם כן מהלל אותה לנועם מדותיה.
פסוק כח:
או יאמר שבניה והם יוצאי חלציה יהיו טובים דומים לה ולא יהיה אחד מהם שיבייש פני אמו בפעולותיו ואמרו ויאשרוה כלומר כשיגדלו בניה לנועם מדותיהם וטוב שכלם יורו על היות אמם המאושרת לפי שהבן הוא נוצר מדם האם וכשיהיה הבן טוב יורה על האם שהיא ממזג טוב וכשיהיה הבן רע יורה כי מזג אמו רע על הרוב.
פסוק כח:
ועל דרך נסתרו יאמר כי הנפש המשתדלת להגיע אל ההצלחה האמיתית בניה והם הכחות השכליות הם מאשרים אותה כלומר פועלים הפעלים הרצויים אשר בעבורם תהיה מאושרת בין הנפשות גם אפשר שקרא בניה תלמידיה והם הנפשות אשר עשתה ולמדה אותם דרך ההצלחה ואמר כי הם מאשרים אותה.
פסוק כח:
או יאמר כי בניה והם אשר למדו דרך ההצלחה ממנה הם העושים אותה מאושרת והמכפילים שכרה כי בעשותם הטוב יכפל שכרה.
פסוק כח:
ואמרו ובעלה ויהללה ר"ל שהכח השכלי אשר הוא בעלה הוא מהלל אותה ויודע שבעבור זריזותה ונועם מדותיה הגיע להיות נמשח בשמן משחת קדש או יהיה בעלה האדם שהוא בעל הנפש הזאת היוצאת לפעל שהוא מהלל אותה ומספר בשבחה ואומר לה רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כולנה כמו שיאמר אחר זה.
פסוק כט:
אחר שהזכיר בפסוק שלפניו קמו בניה ויאשרוה בעלה ויהללה הזכיר המהלל שיאמר בניה ובעלה ממנה ואמר כי המהלל שיאמרו ממנה הוא רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כולנה כלומר רבות בנות הן שקנו מן ההון בחריצותן ענין רב ואת עלית במעלה על כלן.
פסוק כט:
או יאמר רבות הן הנשים שכל אחת מהן היתה אשת חיל והענין שקבצו מנועם המדות והזריזות אשר בעבורם נקראו אשת חיל אך את לבדך עלית במעלה על כולנה.
פסוק כט:
ועל דרך נסתרו יאמר כי הכחות השכליות אשר באדם כשיבאו לאשר הנפש המהוללת אשר הגיעה אל ההצלחה האמיתית ודבקה באלהיה יאמרו לה לזה המהלל רבות בנות עשו חיל כלומר רבות הן הנפשות שכוונו והשתדלו להגיע אל ההצלחה האמיתית והיישירו שכלם להוציאו מן הכח האנושי אל הפועל האלהי ולא עלה בידם אעפ"י שעלו במדרגת סולם החכמה ענין גדול אך את שהגעת אל ההצלחה האמיתית עלית במעלות החכמה יותר מכולם וזה כי החכמה היא סולם יעלה בו המשכיל אל האלהים וכפי המדרגות מן הסולם שיעלה האדם כן יקרב אל האלהים ומי שזכה לעלות על ראש הסולם ימצא מלאכי האלהים העולים ויורדים בו וימצא בראש הסולם ה' ית' שנצב עליו ולפיכך אמר על זאת ואת עלית על כולנה כלומר ואת הגעת אל התכלית המכוון ממך.
פסוק ל:
זה הפסוק גם כן הוא מענין המהלל שיהללו הבנים והבעל האשה שהיא אשת חיל והוא שיאמרו שקר החן כלומר שאר הנשים תמצא מהן שתהיה אשת חן או שתהיה יפה בצורתה והכל נחשב הבל וריק החן והיופי ואין להלל האשה בעבור חן או יופי כי מה בצע בהיותם נושאות חן בעיני רואיהם ואם תהיינה יפות מראה ובריאות בשר אם לא תהיינה בהן המדות הטובות ויראת השם אך האשה הזאת והדומה לה במדותיה שהיא אשת חיל ויש בה יראת השם היא תתהלל כלומר היא ראויה שיהללוה בני אדם.
פסוק ל:
או יאמר שקר החן והבל היופי כלומר יאמרו בניה ובעלה האשה הזאת שאנו מספרים מהללה אף על פי שהיא נושאת חן ויש מן היופי מה שראוי שתקרא בעבורו יפה שקר הוא זה החן וזה היופי כלומר הבל הוא ולא נשבח אותה רק בעבור שקבצה מיראת השם ית' והוא אמרו יראת השם היא תתהלל כלומ' בעבור מה שיש בה מיראת השם ושהיא יראת השם היא ראויה למהלל.
פסוק ל:
או יאמר שקר החן והבל היופי אינו דבר של כלום החן והיופי שיש בה בערך אל מה שיש בה מיראת השם. או יהיה אמרו יראת ה' היא תתהלל בעצמה כלומר היא עושה מעשים שבעבורם יהללוה וכאלו היא מהללת עצמה בעבור היותה היא סבת מהללה.
פסוק ל:
ועל דרך נסתרו יאמר כי בכלל המהלל שיהללו הנפש אשר הגיעה אל ההצלחה יאמר שקר החן והבל היופי כלומר לא בעבור קנין החכמה והוא החן ולא בעבור נועם המדות בלבד והוא היופי הגיעה הנפש הזאת אל ההצלחה האמיתית ודבקה באלהיה כי שני אלו הענינים ואם הם ענינים נפלאים לא יספיקו לבדם. אמנם הסבה אשר בעבורה הגיעה הנפש הזאת להיותה צרורה בצרור החיים היא שעם החכמה ונועם המדות קנתה יראת ה' הכוללת עשיית כל המצות המעשיות שהם השרשים נושאי הכונות והדעות והאמונות וכוללת גם כן המניעה מכל אשר הזהירה ולכן בעבור שקצבה שלשת העניינים האלה והם קנין החכמה ונועם המדות ויראת השם דבקה באלהיה והיא ראויה להתהלל.
פסוק לא:
אחר שהזכיר ענין האשה שהיא אשת חיל וספר כל התארים אשר צריכה שתתואר בהם והמהלל שיהללוה בניה ובעלה אמר מחבר הספר הזה תנו לה מפרי ידיה וכאלו אמר לבעלה ולבניה אחרי שהיא השתדלה זה ההשתדלות הגדול ואספה מנועם המדות מה שאספה וקבצה מן ההון מה שקבצה תנו גם עתה לה מפרי ידיה כלומר תגמלו לה חסד כפי מה שיחייב טוב שכלה ונועם מדותיה.
פסוק לא:
או יאמר עשו אתה חסד וכבוד כי הכל הוא מה שקנתה בעמל ידיה או יאמר אינה צריכה מעתה שתתהלל היא או שיהללוה האנשים רק מעשיה הטובים הם המה שיהללוה ויורו על היותה מהוללת.
פסוק לא:
ועל דרך נסתרו יאמר כי הנפש המשכלת אשר הגיעה אל ההצלחה האמיתית ודבקה באלהיה ונפרדה מן העולם הזה והיא בעולם הנשמות עם נפשות הצדיקים יאמרו בני העולם בעדה או נפשות הצדיקים או המלאכים או שיצוה השם ית' תנו לה מפרי ידיה כלומר תנו לנפש הזאת אשר טרחה כל כך בעולם הזה והשתדלה לעלות בסולם החכמה אשר הגיעה אל מבקושה מפרי ידיה כלומר גמול פעולותיה ומעשיה הטובים ותתענג מן הטוב הצפון ליראי ה' ולחושבי שמו.
פסוק לא:
ויהללוה בשערים מעשיה כלומר יהללוה בכל המקומות בעבור מעשיה הטובים. או יאמר ויהללוה בשערים מעשיה כלומר איננה צריכה שתתהלל או שיהללוה אחרים כי מעשיה הם שיהללוה.