פסוק א:דברי למואל מלך. דברי שלמה המלך שאמר למו הקב"ה כלומר בשביל שהעוה כנגד הקב"ה, למואל לאל כמו (איוב מ) למו פי דברים לשמו של הקב"ה שאמר המלך:
פסוק א:משא אשר יסרתו אמו. כשהתחתן עם בת פרעה ביום חנוכת בית המקדש והכניסה לו כמה מיני כלי זמר ונעור כל הלילה וישן למחרת עד ארבע שעות כדאית' בפסיקתא והיו מפתחות בית המקדש תחת מראשותיו ועל אותה שעה שנינו על תמיד של שחר שקרב בד' שעות ונכנסה אמו והוכיחתו על המעשה הזה:
פסוק א:משא אשר יסרתו אמו. משא של משל שיסרתו אמו:
פסוק ב:מה ברי. מה זאת עשית והגדת שאתה בני ולא בן אביך הכל יודעין שאביך צדיק גמור היה ואם אתה רשע יאמרו אמו גרמה לו:
פסוק ב:בר בטני. כל נשי אביך כיון שמתעברות אינן שבות לתשמיש ואני דחקתי ונכנסתי כדי שיהא לי בן מלובן ומזורז שהתשמיש יפה כל ששה חדשים אחרונים:
פסוק ב:ומה בר נדרי. כל נשי אביך היו נודרות שיהא להן בן הגון למלכות ואני נדרתי שיהא לי בן מלובן בתורה:
פסוק ד:אל למלכים למואל. אין זה דבר הגון למלכים שהם להקב"ה, למואל כמו למו פי (שם):
פסוק ד:אל למלכים שתו יין. אין נאה להם להשתכר:
פסוק ד:אי שכר. כמו אין שכר:
פסוק ה:מחוקק. הכתוב בתורה וכ"ש מה שהוא בגרס':
פסוק ו:לאובד. למי שסופו לאבוד לרשעים:
פסוק ו:למרי נפש. המצטערין על ענים ועל אבלם:
פסוק ח:כל בני חלוף. אלו הן היתומים שחלפה עזרתם והלכה לה:
פסוק יא:ושלל לא יחסר. כלומר לא יחסר טוב:
פסוק טו:וחוק. הוא מזון הקצוב להם:
פסוק יט:בכישור. שקורין ווירטוי"ל בלע"ז המכשיר את הפלך לטוות, פלך פושי"ל בלע"ז:
פסוק כא:לא תירא לביתה. לבני ביתה:
פסוק כא:לבוש שנים. בגדי צבעונין:
פסוק כב:מרבדים. מצעות נאות למטה כמו מרבדים רבדתי (לעיל ז):
פסוק כג:נודע בשערים בעלה. ניכר הוא בין חביריו מפני מלבושיו שהם נאים:
פסוק כה:ליום אחרון. ביום מותה נפטרת בשם טוב:
פסוק כה:ותשחק. כל ימיה על יום מיתתה שיהא נכבד בשם טוב:
פסוק כז:צופיה. היא בביתה נותנת לב על צורכי בני ביתה איך ינהגו באמת וצניעות:
פסוק כט:רבות בנות. כך מאשרין אותה בעלה ובניה:
פסוק ל:שקר החן. אשת החן ויופי אין מהללין אותה אלא הכל הבל ושקר אבל אשה יראת ה' היא לבד תתהלל:
פסוק לא:מעשיה. כשרון מעשיה מעיד עליה להללה בשער העיר כל יוצא ובא זו המליצה שפירשתי, אבל לפי המשל על התורה ולומדיה הפרשה מתבארת:
פסוק לא: אשת חיל. היא התורה:
פסוק לא:מי ימצא. אשרי הזוכה למצוא אותה:
פסוק לא:מפנינים. מרגליות:
פסוק לא: ושלל לא יחסר. אוכל פירות בעוה"ז ובעוה"ב:
פסוק לא: דרשה צמר ופשתים. לפי שהמשילה לאשה דבר לפי המליצה כצרכי מלאכת הנשים, והמשל כך הוא, דורשת התורה מקרא משנה מדרש ומחזרת אחריהם שהם צרכי התלמידים:
פסוק לא: היתה כאניות סוחר. מביאה היא ללומדיה ברכה ומזון:
פסוק לא: ותקם בעוד לילה. משכימים באשמורת:
פסוק לא:ותתן טרף לביתה. שונה הרב לתלמידים החוק הקצוב להם:
פסוק לא: זממה שדה. זממה בזמם וברסן את עשו איש שדה:
פסוק לא:ותקחהו. מן העולם להאבידו:
פסוק לא:מפרי מעשיה נטעה כרם. ישראל לקיימם לחיי העה"ב:
פסוק לא:לא יכבה בלילה נרה. בליל כתיב חסר ה' בליל שמורים שנגפו המצריים האירה לישראל והגינה עליהם:
פסוק לא: בכישור. בכשרון מעשיה:
פסוק לא:תמכו פלך. משען ומשענה כמו (שמואל ב ג) מחזיק בפלך:
פסוק לא:כפה פרשה. למי שמשים עצמו עליה כעני בו היא מתקיימת:
פסוק לא: לא תירא לביתה משלג. שדנין בו הרשעים מאש לשלג:
פסוק לא:לבוש שנים. ברית דם מילה, ד"א מלובשים בכפל נתן תתן (דברים ט״ו:י״ד) פתוח תפתח (שם) העניק תעניק (שם) כל אלו מצילין אותן משלג גיהנם, כך הוא נדרש בתנחומה:
פסוק לא:סדין עשתה. לבוש תפארת נותנת לחכמים:
פסוק לא:וחגור נתנה לכנעני. (ס"א) (למי) לפי שהוא חגור בסחורתה נותנה אזור למתניהם:
פסוק לא: ליום אחרון. אין להם להתעצב ממדת הדין כי ינצלו ממנו וכל ימי חייהם ישחקו ליום הדין, מי שאינו צריך לדאג נופל בדבר לשון צחוק כמו (איוב יא) וישחק לרעש כידון:
פסוק לא: צופיה הליכות ביתה. התורה מלמדתם דרך הטוב לפרוש מעבירה:
פסוק לא:קמו בניה. התלמידים:
פסוק לא:שקר החן. שב על כל הע"ג:
פסוק לא:והבל. גדולתן ויופין:
פסוק לא:תנו לה. לעתיד לבא:
פסוק לא:מפרי ידיה. תפארת וגדולה עוז פאר וממשלה: