א דִּ֭בְרֵי לְמוּאֵ֣ל מֶ֑לֶךְ מַ֝שָּׂ֗א אֲ‍ֽשֶׁר־יִסְּרַ֥תּוּ אִמּֽוֹ׃ ב מַה־בְּ֭רִי וּמַֽה־בַּר־בִּטְנִ֑י וּ֝מֶה בַּר־נְדָרָֽי׃ ג אַל־תִּתֵּ֣ן לַנָּשִׁ֣ים חֵילֶ֑ךָ וּ֝דְרָכֶ֗יךָ לַֽמְח֥וֹת מְלָכִֽין׃ ד אַ֤ל לַֽמְלָכִ֨ים ׀ לְֽמוֹאֵ֗ל אַ֣ל לַֽמְלָכִ֣ים שְׁתוֹ־יָ֑יִן וּ֝לְרוֹזְנִ֗ים או (אֵ֣י) שֵׁכָֽר׃ ה פֶּן־יִ֭שְׁתֶּה וְיִשְׁכַּ֣ח מְחֻקָּ֑ק וִֽ֝ישַׁנֶּה דִּ֣ין כָּל־בְּנֵי־עֹֽנִי׃ ו תְּנוּ־שֵׁכָ֣ר לְאוֹבֵ֑ד וְ֝יַיִן לְמָ֣רֵי נָֽפֶשׁ׃ ז יִ֭שְׁתֶּה וְיִשְׁכַּ֣ח רִישׁ֑וֹ וַ֝עֲמָל֗וֹ לֹ֣א יִזְכָּר־עֽוֹד׃ ח פְּתַח־פִּ֥יךָ לְאִלֵּ֑ם אֶל־דִּ֝֗ין כָּל־בְּנֵ֥י חֲלֽוֹף׃ ט פְּתַח־פִּ֥יךָ שְׁפָט־צֶ֑דֶק וְ֝דִ֗ין עָנִ֥י וְאֶבְיֽוֹן׃ י אֵֽשֶׁת־חַ֭יִל מִ֣י יִמְצָ֑א וְרָחֹ֖ק מִפְּנִינִ֣ים מִכְרָֽהּ׃ יא בָּ֣טַח בָּ֭הּ לֵ֣ב בַּעְלָ֑הּ וְ֝שָׁלָ֗ל לֹ֣א יֶחְסָֽר׃ יב גְּמָלַ֣תְהוּ ט֣וֹב וְלֹא־רָ֑ע כֹּ֝֗ל יְמֵ֣י חַיֶּֽיה׃ יג דָּ֭רְשָׁה צֶ֣מֶר וּפִשְׁתִּ֑ים וַ֝תַּ֗עַשׂ בְּחֵ֣פֶץ כַּפֶּֽיהָ׃ יד הָ֭יְתָה כָּאֳנִיּ֣וֹת סוֹחֵ֑ר מִ֝מֶּרְחָ֗ק תָּבִ֥יא לַחְמָֽהּ׃ טו וַתָּ֤קָם ׀ בְּע֬וֹד לַ֗יְלָה וַתִּתֵּ֣ן טֶ֣רֶף לְבֵיתָ֑הּ וְ֝חֹ֗ק לְנַעֲרֹתֶֽיהָ׃ טז זָמְמָ֣ה שָׂ֭דֶה וַתִּקָּחֵ֑הוּ מִפְּרִ֥י כַ֝פֶּ֗יהָ נטע (נָ֣טְעָה) כָּֽרֶם׃ יז חָֽגְרָ֣ה בְע֣וֹז מָתְנֶ֑יהָ וַ֝תְּאַמֵּ֗ץ זְרֹעוֹתֶֽיהָ׃ יח טָ֭עֲמָה כִּי־ט֣וֹב סַחְרָ֑הּ לֹֽא־יִכְבֶּ֖ה בליל (בַלַּ֣יְלָה) נֵרָֽהּ׃ יט יָ֭דֶיהָ שִׁלְּחָ֣ה בַכִּישׁ֑וֹר וְ֝כַפֶּ֗יהָ תָּ֣מְכוּ פָֽלֶךְ׃ כ כַּ֭פָּהּ פָּרְשָׂ֣ה לֶעָנִ֑י וְ֝יָדֶ֗יהָ שִׁלְּחָ֥ה לָֽאֶבְיֽוֹן׃ כא לֹא־תִירָ֣א לְבֵיתָ֣הּ מִשָּׁ֑לֶג כִּ֥י כָל־בֵּ֝יתָ֗הּ לָבֻ֥שׁ שָׁנִֽים׃ כב מַרְבַדִּ֥ים עָֽשְׂתָה־לָּ֑הּ שֵׁ֖שׁ וְאַרְגָּמָ֣ן לְבוּשָֽׁהּ׃ כג נוֹדָ֣ע בַּשְּׁעָרִ֣ים בַּעְלָ֑הּ בְּ֝שִׁבְתּ֗וֹ עִם־זִקְנֵי־אָֽרֶץ׃ כד סָדִ֣ין עָ֭שְׂתָה וַתִּמְכֹּ֑ר וַ֝חֲג֗וֹר נָתְנָ֥ה לַֽכְּנַעֲנִֽי׃ כה עֹז־וְהָדָ֥ר לְבוּשָׁ֑הּ וַ֝תִּשְׂחַ֗ק לְי֣וֹם אַחֲרֽוֹן׃ כו פִּ֭יהָ פָּתְחָ֣ה בְחָכְמָ֑ה וְתֽוֹרַת־חֶ֝֗סֶד עַל־לְשׁוֹנָֽהּ׃ כז צ֭וֹפִיָּה הֲלִיכ֣וֹת בֵּיתָ֑הּ וְלֶ֥חֶם עַ֝צְל֗וּת לֹ֣א תֹאכֵֽל׃ כח קָ֣מוּ בָ֭נֶיהָ וַֽיְאַשְּׁר֑וּהָ בַּ֝עְלָ֗הּ וַֽיְהַֽלְלָהּ׃ כט רַבּ֣וֹת בָּ֭נוֹת עָ֣שׂוּ חָ֑יִל וְ֝אַ֗תְּ עָלִ֥ית עַל־כֻּלָּֽנָה׃ ל שֶׁ֣קֶר הַ֭חֵן וְהֶ֣בֶל הַיֹּ֑פִי אִשָּׁ֥ה יִרְאַת־יְ֝הוָ֗ה הִ֣יא תִתְהַלָּֽל׃ לא תְּנוּ־לָ֭הּ מִפְּרִ֣י יָדֶ֑יהָ וִֽיהַלְל֖וּהָ בַשְּׁעָרִ֣ים מַעֲשֶֽׂיהָ׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

מנחת שי

ידידיה שלמה רפאל נורצי

פסוק א:
אשר יסרתו. האל"ף בגעיא:
פסוק ג:
מלכין. בנו"ן במקום מ"ם:
פסוק ד:
אל למלכים למואל אל למלכים. בס"ס שניהם הלמ"ד במאריך והמ"ם בלא דגש וי"ט בדגש:
פסוק ד:
למואל. בגעיא הלמ"ד:
פסוק ד:
או שכר. אי קרי ובעל מכלל יופי קורא אותו בחירק שכן כתב אי שכר חסר נו"ן ומשפטו אין שכר ואם הוא בחירק כמו ואין יש פה תחת ידך ע"כ. ודבריו לקוחים מהשרשים שרש אי וזה לשונו שם ולרוזנים אי שכר חסר נו"ן ומשפטו אין שכר וכן אי כבוד משפטו אין כבוד ואם הוא בחירק כמו ואין יש פה תחת ידך. ויתכן לפרש שניהן כמו איה ומלת אל למלכים עומדת במקום שני' ופירושו ואל לרוזנים שיאמרו איה שכר לשתות וכן אי כבוד כלומר איה כבוד שאינו בישראל היום עכ"ל. והמכלול יופי טעה בהבנת הלשון וחשב שמה שאמר רד"ק ואם הוא בחירק וכו' מוסב על פסוק אי שכר ואינו כן רק על פסוק אי כבוד דסליק מיניה ואם על שניהם הוא אומר הל"ל ואם הם בחירק וזה ברור. גם בעל הלשון טעה בזה שכתב בספרו כדברים האלה וענין אחר והיא מלה עניינה כמו אין ולרוזנים אי שכר אי כבוד והם בחירק כמו ואין יש פה תחת ידך ע"כ. הרואה יראה שחשב לתקן לשון השרשי' והתיקון נהפך עליו לקלקול כי בכל הספרי' חדשים וגם ישני' כתוב אי שכר בצירי וכ"כ החכם אבן עזרא אי כמו אין ופעם בחירק כמו אי נקי כלומר אין נקי:
פסוק טז:
נטע כרם. נטעה קרי:
פסוק יז:
חגרה בעוז מתניה. במקצת ספרים חגרה בטעם ימנית בעוז בגלגל והבי"ת דגושה אבל ברוב המדוייקים בשני גלגלים והבי"ת רפויה וכן נראה מפירושי המפרשים ובס"א כ"י ישן מצאתי בי"ת בעוז קמוצה וכן משמע מפירש ן' עזרא ואין כן בשאר ספרים כי אם בשוא וכן מוכיח המסורת שנמסר בעוז ב' חד מלא וחד חסר וסימנהון ועמד ורעה בעז ה' (מיכה ה'). חגרה בעוז מתניה:
פסוק יח:
טעמה. פעל עבר וטעה מי שכתב טעמה מפיק ה"א יחשב שהוא שם:
פסוק יח:
בליל נרה. בלילה קרי ונדרש בשוחר טוב מזמור קל"ו על בתי' בת פרעה שהיתה בכורה ובתפלתו של משה ניצולה דכתיב לא יכבה בלילה נרה ליל כתי' כ"א ליל שמורים:
פסוק כז:
צופי'. בס"א כ"י הצד"י גדולה וכן נמסר עליו לית צד"י גדולה ולא מצאתי כן בשאר ספרים ועיין מ"ש בישעיה נ"ו:
פסוק כז:
הילכות. הליכות קרי:
פסוק ל:
אשה יראת ה'. לב"א היו"ד במאריך ובמקרא כ"י יראת היו"ד בשוא והרי"ש בפתח והאלף נחה והם שלש טעיות בתיבה אחת:
פסוק לא:
תנו לה. בספרים אחרים כתב יד התי"ו בגעיא ואין כן בס"ס:
פסוק לא:
בשערים. הבי"ת רפה: