פסוק א:בני תורתי אל תשכח וגו' כי אורך ימים וגו'. פי' הלא אמרתי לך בתחילת הענין כי ד' בחינות בבני אדם אשר אמר שלמה כי כנגד כלם החכמ' מדברת והא' הוא המובחר שבכלם הוא האמור בפ' הקודמת אשר ישיג לבינה ולתבונה וילך בדרך טובים וזה מבחר האנושי בבעלי התלמוד והתנאים הראשונים ע"ה. והבחי' הב' היא אשר יתעסק האדם ג"כ במלאכ' צרכי הגוף וכנגדו או' עתה דברי מוסר וחכמ' שלא יטה מרצונו יתב' וז"ש בני תורתי אל תשכח פי' לא תתגרה ברוב עסקיך ומה גם בהטיבך ותצליח אל תשכח תורתי וקבע עתים לתורה. או יאמר דמלבד דתקבע עתים לתורה יומם ולילה אלא אפילו בעת משאך ומתנך בענייני העוה"ז תהיה תורתי זכורה בין עיניך שהרי אם באותו זמן שהוא עסוק ישכח הגם שיקבע עתים לתורה עכ"ז יאמר עליו ששכח אלא בודאי שצריך שלא ישכח אפי' בעת משא ומתן דעתו ולבו שם כל הימי' ואמר ומצותי יצור לבך ר"ל דתמצא הרבה בני אדם עושים המצות אבל יש שיעשו אותם מחמדת הלב ויש שיעשו אותם מצד עול המצות אשר נתחייבו מהבורא יעשו ויכריחו את לבם לעשות ולז"א שעיקר אשר יצוה הוא שהלב יתאוה מרצון במצות ה' ב"ה לא שאתה תכריח לבך אלא לבך יכריחך ויאמר לך קום עשה ב' דברים הללו הם עיקרי העבודה לזה כללם ואמרם לזה האיש אשר הוא מתעסק בעסקי העה"ז שיהיו לכללי העבוד' ובחוסרו א' מהנה ידע כי אינו כן עבודת הקדש ואו' כי אורך ימים כו' הנה יא' האדם להיות כי יודע הלב שלא יאהב דבר בלי הרגשת טוביותיו ומה בידו לעשות ללבו לערוב לו מצות ה' הוא דבר שאין ביד האדם לז"א נ"ט שבזה לבך יתאוה כי אם תעשה כן אורך ימים כו' פי' שיאריך ימיך ויהיו הימים שלך שנים של חיים כי יש שנים שאינם של חיים אלה חיי צער לז"א שנות חיים ואפש' עוד לומר כי מלת שנות הוא מלשון משנה פי' יוכפלו חיים כירו' אם יהיה בטוב בשנה הזאת שנה אחרת עוד יהיה בטוב בכפלים וכן ע"ז הדרך שנה אחר שנה ולא תחוש בראותך כן כי כן יקרא לך רע מצד הפלגת החסד לא כן הוא שלא יארע לך שום תקלה וז"א ושלם לפי תוספת הטוב' תהיה הוספת השלם כדי שתתקיים הטובה ובאמרך דברים אלו אל לבך פשי' שיצור מצותי, עוד ירצה לומר כי אורך ימים ע"ד עולם שכולו ארוך ואו' ושנות חיים פי' כפל החיים שתהיה חי אפילו אחר מיתה דהיינו שלא יהיה זמן שתקרא בו מת כלל אלא תמיד תקרא חי ולאיש אשר אלה לו הגם שיהיה ברע לא יקפיד ולז"א ושלום יוסיפו לך יוסיפו להטיב לך בעוה"ז כי העיקר הוא עה"ב אלא שיוסיפו לך שתהיה בטוב בעה"ז:
פסוק ג:חסד ואמת אל יעזבוך וגו'. הנה, אחר אשר צוהו בענין התורה והמצות שהם דברים שבין אדם למקום חזר לצוותו עוד על הנהגת האדם עם חבירו ואמר ב' דברים הללו אל יעזבוך שהם חסד ואמת וקשה שהיל"ל אל תעזבם הנה ארז"ל על פ' שם האיש אשר עשיתי עמו כו' עשה עמי לא נאמר אלא עשיתי עמו מכאן שיותר עושה העני עם בעה"ב וכו' לז"א אל יעזבוך שלא תגרום שיעזבוך בעזבך אותם עוד ארז"ל כי טעם בריאת העולם הוא לסיבה שה' ב"ה ירחם ויחון על עמו לז"א שלא תגרום שחסד ואמת שהוא מקור הרחמים יעזבוך להיותם מוכנים לכל אדם מאת ב"ה לזה מצוה לו שלא יעזבו אותו. עוד ירצה כי תמצא דלפעמים יחשוב בדעתו כי הוא עושה חסד ואמת עם שכנגדו ובערך שכנגדו לא כן הוא לזה אם יהיה או' חסד ואמת אל תעזבם הרי ממשילך אתה ודעתך כי לפי ידיעתך אל תעזבם וכאשר תאמר לא עזבתים נבין הדבר לז"א לא כן אנכי מצוך אלא חסד ואמת שהם הנק' על קו היושר חסד ואמת הם לא יעזבוך אתה צריך לבקש לדעת' מה הם ואופניהם ועליהם אנכי מצוך אל יעזבוך. עוד ירצה לו' כי מרוב שתהיה רגיל בעשייתם עד אשר תעשה אותם מבלי חושבך בהם לעשותם ונראים כי הם אשר אינם עוזבים אותך ורודפים אחריך עד דכאשר תבא לך מחשבה להיפך ולא תוכל עשוהו אחר שהוטבע בך אין לעשו' זולתם דאם תצטרך בכל פעם לחשוב לעשו' לפעמי' תטעה מהם לז"א אל יעזבוך כו' וא"ת ובמה יהיה הדבר הזה שהם לא יעזבוך לז"א קשרם על גרגרותיך כאשר אבאר בס"ד ומזה יולד בך שלא לעשות זולתם ואומרו חסד ואמת הכונה כי לפעמים יעשה חסד וימשך לו ממנו עון גדול כמ"ש בגמ' דאסור ליתן פת לעני שאין אתה יודע אם יטול ידיו אם לאו וזה אסור לתת לו והרי בא לעשות חסד ואינו אלא עון לז"א ואמת שצריך לדעת איזהו מקום החסד שיסכים עליו הקב"ה אז יאמ' שכיון לו' שלא לגנוב ולגזול ולהתחסד בו והוא שאמר ובוצע ברך כו' אלא חסד ואמת שיעש' חסד מממון שהוא אמת בלי גזל שיהיה משאו ומתנו באמונה ואז יעלה לו לרצון חסדו לפני ה' וכן אמר בזוהר כי מי שעושה צדקה מגזל אדרבה מזכיר חובו לפני ה' וטוב הוא לו שלא לעשותו או יא' שר"ל דכאשר יתחסד עם אדם לא תהיה כונתו לשום תכלית האנושי או להגיע לו טוב ממנה אלא תהיה כונתו לאמת שאינו מצפה לתשלום גמול לקיים מצות ה'. או יא' שר"ל שישתדל באותם מצות הנקראים חסד של אמת והם חסד שעושין עם המתים כאו' ז"ל כי כל החסדים אשר יעשה איש את ריעהו הלב לא יעכב כי יאמר לא תדע מה ילד יום ונהפוך הוא משא"כ חסד שעושין עם המתים שאינו מחכה לתשלומיו והלב יתעצל לכן מצאוהו אל יעזבהו ואמר קשרם על גרגרותיך וכו' ירצה דתמצא דיש ב' ענינים אשר יכריחו את האדם על מניעת האמור או לסיבת תאות הגופניות וזה נחלק לב' ענינים הא' הוא ההכרח דיחוס על עצמו וירע בעיניו לתת או לוותר משלו וכדומה כי יאמר אפס כי לא יהיה בך אביון וזה ימנעהו גם מהתחסד מממונו ומבוא אל האמת עם רעיהו כאשר יראה כי יצטרך להוציא מכיסו והב' כי ייחם לבבו להתענג בתאוות הגופניות ירע בעיניו להוציא ממנו על צד החסד ואמת כאשר יעמוד בעיניו מניעת תענוגיו ויש ענין אחר בענין דבר הנוגע לכבוד האדם ורצונו חוץ מדבר הנאכל והנרגש שהוא הממון אשר יש הרבה מצות תלויות בזה וסדר הנהגת האדם עם חבירו באונאת דברים ובזיונות וכדומה לז"א כנגד ענין הא' אמ' קשרם על גרגרותיך כו' פי' ב' גרגרות האמורים כאשר תבא לך המניע' מהם קשור קשר של קיימא על חסד ואמת להקדימם קודם עריבות אשר יערב לחכך. ואפשר שיכוין לו' שיקשור גרגרותיו בלי תת להם עד אשר יקדים חסד ואמת, וכנגד מה שנוגע לדבר שאינו ממון אמר כתבם על לוח לבך כי כללות עניןזה הוא דבר המסור ללב לז"א כתבם על לוח לבך. עוד ירצה לו' כי במ"ש קשרם כו' יכלול הכל ומה שחזר לו' כתבם כו' לומר שהלב מעיקרו לא יחשוב זולתם כלל לא שתחשוב לעשו' היפך ותצטרך לסתור מחשבותיך אלא (הלב) כתוב על לבך שלא תעשה זולתם ובזה אתה מקיים חסד ואמת אל יעזבוך שיולד בך כאלו כך הוא טבעך דאם לא יהיה טבע האדם ומזגו עד"ז הרי עזבוהו והוא מצוה אותו אל יעזבוך:
פסוק ג:ומצא חן ושכל טוב וכו' בטח אל ה' וכו' בכל דרכיך דעהו כו', הנה תמצא יש בני אדם בעולם שהם בעלי חכמה וכל חכמתם היא למצוא חן בעיני בני אדם וכאשר יצטרך למצוא חן בעיני אדם לא יעמוד בעיניו אם לא ידקדק בעבירה ויצדד לה צדדין להתיר ויש כת אחרת אשר תתלהב לשמור שכל טוב בעיני ה' והגם שימשך לו שלא ימצא חן בעיני ב"א לזה בא שהע"ה וצוה לב' כתות הנז' שיבקשו לעשות שתיהן בעיני ה' ואדם שאין לזלזל בא' מהן כלו' אם יבא לפניו ענין א' וא"א להשיג שתיהן מצד איזה ב"א שאינן שלמי' בדעתן באותו הענין ותא' הכת הא' יותר טוב להיות מוצא חן ושכל טוב בעיני אדם מעשות הפך זה וזה אין לו תיקון אח"כ אם לא אמצאנו עתה ויהיה בעיני ב"א כאין מש"כ בדבר הנוגע לה' יכול לתקן עבירות שבין אדם למקום גם יחשוב שאפשר ימשך לו רע אם לא ימצא חן ושכל טוב בעיני זה האדם ויחשוב עוד שכאשר ימצא חן בעיני אדם משם ימשך לו לעשו' הרבה ענינים שיתרצה בהם השי"ת או ג"כ תבא כת הב' ותא' הן אמת שצויתני למצוא חן בעיני ב"א והרי אני איני יכול לקיים שניהם ונמשך לי מזה שנאה מב"א מצד רצונו ית' באיזה מהן אבחר לז"א כנגד כת א' שתדחה שכל טוב בעיני ה' מלפני ב"א, ולז"א בטח אל ה' אל תבטח באנוש ותזלזל בפרט א' מפרטי מצות ה' ח"ו והגם שתא' בדעתך והריני ג"כ איני עוקר כונתי מה' והעיקר הוא ה' לז"א בטח אל ה' בכל לבך שלא תבטח באדם אפי' בחלק מלבך אלא כל הלב ואל בינתך וגו' והגם שאתה או' כי גם היוצא מהאדם כולו לה' אל תשען על אותה בינה לעבור את פי ה', וכנגד כת הב' החוששת לשנאת הבריות ומניעת החן לז"א עשה והצלח בכל דרכיך דעהו כו' לא תחוש על ב"א נגד רצונו ית' אבל תהי' כונתך כולה לשמים דוקא והוא יישר כו' פי' הוא יתן לך חן בעיני אדם עד שידעו אורחותיך ישרים, או' יא' בכל דרכיך פי' אם תהיה מתנהג בטוב בענין א' ובענין אחר לא כן אז לא תמצא חן בעיני אדם כאשר תהיה פנייתך כולה לה' והטעם הוא כי ה' אינו מיישר אורחותיך אלא כאשר בכל דרכיך דעהו ע"ד דע את אלקי אביך ועבדהו אז יישר אורחותיך בעיני כלם:
פסוק ז:אל תהי חכם כו' רפאות תהי כו' כבד את ה' כו' וימלאו כו' ק' מה קשר יש לחכם בעיניו עם ירא את ה' אכן הכונה היא דכאשר יבא לידו ספק איסור לא יורה להתיר מדעתו ואצ"ל אם תהיה איזו סברא הפך דעתו שלא יסמוך על דעתו להתיר והטעם שמא לא כן האמת אותך ואם היה הענין בינך לבין כיוצא בך טוב תסמוך על דעתך אבל לפי הנמשך לך מן הענין תרחיק עצמך מכמה ספקות שלא תבא לזה וז"א ירא את ה' וסור מרע פי' סור מהענין מצד חששת שלא לבא אל הרע באופן שאם דעתך תורה לך כי אין רע אל תאמן דשמא לא כן או יא' שר"ל שכאשר ירגיש בדעתו כי הוא חכם לא יסמוך על דעתו בזה אלא יחשוב עצמו תמיד בשפלות והיוצא. מזה שיהי' בלבו מורא החכמים וז"א את ה' ע"ד מה שדרשו ז"ל גבי את ה' אלקיך תירא ולהיות שיש לחוש שיצא מזה ענין אחר רע והוא שיתנהג במדת ההמון אחר שאינו מחשיב עצמו לת"ח לז"א וסור מרע פי' כל ענין רע תתנהג כחכם לסור מהרע באופן נותנים עליו חומרי ת"ח וחומרי ע"ה לענין ההכנעה לפני ת"ח וכבר אמרתי לך דכל ענין זה. מדבר במי שאינו לומד תמיד אלא קובע עתים לתורה כמו שהתחיל לו' תורתי אל תשכח וכמש"ל, והגם שנניח שידבר דרך כלל לכל חכמי לב וקבע דבר זה בזה האדם אשר לא יעשה כל ימיו קדש משום דלזה יש לחוש יותר היותו מרוחק קצת מחכמת התורה וקרוב להיות מודח מיצרו אחר האמת הוא צווי כללי לכל יתבאר הכתוב ע"ז האופן דהנה קי"ל דיש דברים שאמרה תורה שיעבור ואל יהרג וחי בהם אמר רחמנא ואם לא יעבור ה"ז מתחייב בנפשי עכ"ז כל זה דוקא באדם דעלמא אבל באדם גדול בתורה יהרג ואל יעבו' וכאותו מעשה דר' אבא דא"ל אכול נבלה ואי לא קטילנא לך וא"ל אי בעית למקטל קטול. לז"א אל תהי חכם בעיניך דהגם שיהיה חכם גדול יבקש ענוה ויפחות עצמו מערכו ומשום שיבין השומע דלכל דבר הוא או' אל תהי חכם ואפי' יבא לידו כאותו מעשה דר' אבא שצריך ליהרג ואל יעבור שלא יחשיב עצמו חכם לדבר זה לז"א ירא את ה' כו' פי' רק לדבר הזה צריך לחשוב עצמך מה שאתה כי בהיותך ת"ח תסור מרע פי' אפי' אותו רע שאין אדם מצווה ליהרג עליו אתה תסור ממנו באופן כי לא יפטר מחומרי החכם לתת המשרה על שכמו ואו' רפאות תהי כו' פי' כי תורתך אשר תלמוד אם תתנהג בה על צד האמור בענין תהיה לך רפאות בעה"ז ולעת"ל תהיה לך שיקוי לעצמותיך כי ארז"ל כי עצם הנשאר מהאדם בלי ריקוב מוריד ה' עליו טל מלמעלה ועושהו כעיסה וממנו הוא נוצר וז"א ושיקוי לעצמותיך כי התו' היא המחיה כאו' ז"ל כל העוסק בטל תורה טל תורה מחייהו. ואו' כבד את ה' ירצה דהגם שישמור כל האמור עדין יתחייב לעשות כי כמו שכל גופו משועבד לאדון גם נכסיו יד עבד כיד רבו ולז"א כבד את ה' מהונך פירו' מממוניך ולא משיריים אלא מראשית כו' ואו' וימלאו כו' להיות שאמ' מתחלה כי עסק התורה רפאות כו' פי' כי ימציא לך ה' לקיום המין דהיינו לחם לאכול כרפואה שהוא דבר המוכרח ואם תרצה להתעשר בסגול' אחרת והוא במה שכבד ה' מהונו ומראשית כו' ובזה וימלאו כו' או יכוין לדבר כנגד החכם וכנגד ההדיוט דכאשר ירצה להתעשר ואין לו תורה יעשה מהונו ללומדים ואז ימלאו כו':
פסוק יא:מוסר ה' בני כו' כי את אשר כו'. צריך לדעת מה קשר יש לענין שמקודם שמדבר בטוב לומר עליו מוסר ה' כו' אכן הנה להיות דמקודם אמר כי בעשותך כל האמור יהיה בהשקט ויעדיף הטוב עליו חשש שהע"ה כי כאשר יראה כי כן עשה ולא הגיעתו טובה מכל האמור או אחר שיהיה בטוב יהפך עליו הגלגל כאשר אירע לאיוב מצד זה יכחיש ויבעט מלהאמין בכל דבריו לז"א בחכמה כי אם יראה האדם כי ה' לא הטיב לו או נהפך עליו הגלגל וירד מנכסיו לא מצד זה תחזור לאחוריך לז"א מוסר כו' דהגם שלא יהיה לו כלום וכונת הכתובים דהנה תמצא דהגם שיהיה האדם שלם בכל מדות טובות ואין רע ממנו אעפ"כ לב' סיבות יעבדוהו בלהות. הא' אם ירצה ה' להרבות שכרו ולהוסיף לו רב טוב לעה"ב וכמעשה ראב"ש והב' שירצה ה' לדעת את אשר עם לבבו האם אהבתו עם קונו תלויה בדבר או אינה בטיל' עולמית ולזה יצר לו לבחון מה שברעיונו האמיתי והנה ב' אלו יהיו לאדם אפי' יהיה צדיק גמור ואדרבה צדיק גמור הוא שיבחן כאו' ה' צדיק יבחן, וכנגד ב' אלו אמר שהע"ה מוסר ה' כו' איזהו מוסר שאני אומר לך דע כי יש מוסר הרחמי' שעושהו שם ההויה שהוא רחמים ועונש מוסר זה אינו רע כי אם טוב אל תמאס בו ותרצה לפרוץ גדר לפקור ח"ו במה שיראה בעיניך שאינו כהוגן זה כנגד להרבות שכרו. וכנגד לבחון ולהוכיח מהו אם תלויה בדבר אמר ואל תקוץ כו' וטעם לזה אף זו טובה מכלל הטובות שאמרתי לך והרצון שתשיג מה' הוא דבר זה כי דבר זה דההוכחה היא עיקר האמונה והנה קודם ההוכחה מי יאמר שאתה אוהב אהבה תלויה בדבר בטל דבר כו' ובהכרח להוכיח את האהב' שיש לך עמ הוא להיותו ה' ב"ה בוראך ויוצרך מבטן או מצד טובו עליך וזה פירו' את אשר יאהב ה' יוכיח אם הוא יאהב כפי האמת ה' א. טובתו שעליו לזה אל תקוץ בתוכחתו שהו כפי האמת וכמעשה דאיוב והנה ההוכחה הזו אינה אלא באדם שכמות זה שהוא ברב טוב וחסדו וכנגד המוסר שהוא לתוספת טובה אמר וכאב את בן ירצה ולא בן שלא ירצה ע"ד ואוהבו שחרו מוסר ולזה אל תמאס כי הוא לטובתך:
פסוק יג:אשרי אדם מצא כו' כי טוב סחרה כו'. הנה סמך ענין זה לקודם לומר ע"ד מה שארז"ל ג' מתנות נתן ה' לישראל וכלם ע"י יסורין התורה וא"י ועוה"ב. לזה אחר שאמר כי את אשר יאהב כו' פי' דבזה תשיג חכמת התור' וכן ארז"ל על פ' אדם כי ימות באהל אין תורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה באופן כי ע"י יסורין ישיג אדם התורה ולכן לא ימאס ביסורין כי הבן אשר ירצה בו האדון לגלות לו חכמת התור' לזה הוא מיסר ומוכיח להשיגנו האושר הזה ולז"א אשרי אדם וכו' דהנה החכמה היא מתת ה' כאו' וה' נתן חכמה לשלמה כי אינה אלא בתורת מציאה ואומרו ואדם יפיק תבונה פי' אחר שימצא החכמה הדבר בידו אם יטרח ימצא תבונהוזה נ"ל מוכרח שאם נא' שהתבונה אינה ביד האדם אלא צריכה לינתן למה לא נתנה ה' לשלמה אלא ודאי שמהחכמה יפיק תבונה ויכוין עוד לומ' כי לא ידאג האדם בחסרונו טובה מהעה"ז כי אין בו ממש כי עיקר האושר הוא זה ובזה לא יחשיב דאגות עוה"ז ויש כאן מקום לדקדק למה לא אמר אשרי אדם שמצא חכמה, אכן הכונה שאם היה או' כך היתה הכונה שיש לאדם אושר אם מצא חכמה וגם יש מקום לומר שיש לו אושר באיזה דבר טוב אחר אלא שזה שמצא חכמ' יש לו אושר כא' האושרים ולהיות שיש כמה אושרי' ובאיזה אושר הוא אומר לזה מורה באצבע שמצא חכמה וכפ"ז זה אושר א' מכלל האושרים שיש בעולם לז"א מצא חכמה פי' אין אושר בעולם אלא מצא חכמה האושר של האדם הוא מצא חכמה ולא זולתה שלא תמצא לומר אשרי זולת אם מצא חכמה ולזה תמצא שיסדר כל האושרים אשר יתאוו להם בני אדם ואמר כי הוא טובה מהם וז"א כי טוב. סחרה כו' וכל הכתובים אין להם משמעות, והכונה הנה תמצא שהאדם יתאוה למשא ומתן מצד אשר יוליד ממנו הריוח ולז"א כי יותר טוב סחר התורה מסחר כסף והמשל בזה כבר אמרוהו רז"ל דתמצא ב' תלמידים זה יודע סדר זרעים וזה סדר מועד הם מחליפי' כל א' בידו שלו ושל חבירו הרי סחרה טוב מסחר כסף שמרויח בכפלים ולא תאמ' מה אני מדמה ריוח של הכסף לריוח זה לז"א אדרבה לזה שהיא התורה יותר טובה מחרוץ. או יאמ' דמלבד אשר תרויח בה בעשותך סחורה כנז' אלא אפי' בפני עצמך כאשר תשתדל בה תמצא פרי תבוא' ואמ' מחרוץ הנה ההפרש שבין הכסף לזהב הוא כי הכסף מסתמא לא ימצא בו ריוח זולת בהלבישו בסחורה משא"כ הזהב אם תמתין עליו יעשה פירות כי הוא יתעלה בזמנים ידועים בשומא. ולזה תמצא שארז"ל כי הזהב יחשב פירי ולז"א בין מה שיכול להתהוות מהכסף שהוא הסחור' בין מה שיתהוה מהזהב טובה היא משניהם זה כנגד צד המוסיף פי' לגבי בהיות שירצה האדם דבר אשר יש בו ברכת המוסיף וכנגד העילוי אמר יותר מעולית היא מפנינים וארז"ל יש לך אדם גדול ככה"ג והחכם גדול ממנו וכל חפציך לא ישוו כלום בה פי' ר"ל כל דבר אשר תחפוץ אותו מאיזה אופן שיהיה או מצד גדולה או רצון או עריבות הענין הכל לגבי התורה לא ישוה כלום. עוד נר' לפרש דהנה תמצא ד' סוגים בבני אדם אשר יתאוו תאוה הא' הוא אשר יבחר שיהיה לו משא ומתן בכסף כמו שתא' מלאכת השולחני ולא בשאר הפרקמטיאות ויש בני אדם שיש להם טירחא קצת בזה ויבחר לקנות זהב ולמוכרו בשעת היוקר לזה ירוץ לבו לעשות תמיד ויש מין ג' אשר יתאוו לקנות אבנים טובות וזהו הגם היותם מבלי עריבות נרגש אלא להתאוות חשק הסגולות ומה שהם. ויש בני אדם אשר יערב להם דברים אחרים לז"א דע כי כל החלוקות האמורים כלם יש בתורה הבחינות עצמם ביתר שאת כנגד הבוחר סחר כסף משאר פרקמטיאות אמר כי טוב סחרה מסחר כסף וכנגד המשתכר בזהב אמר ומחרוץ וכנגד הבוחר באבן יקרה אמר יקרה היא מפנינים וכנגד כללות החפצי' אמר וכל חפציך כו' והנה תמצא כי בתורה יש בה ד' בחינות והם בעלי משנה בעלי תלמוד בעלי הלכות בעלי קבלה וכנגדם אמר ד' דברים הללו:
פסוק טז:אורך ימים בימינה כו' דרכיה דרכי נועם כו' עץ חיים כו' הכונה היא כאשר יהיה האדם עוסק בתורה רוב היום ואיזה שעות ביום עוסק במחית הנפש לצרכיו יכול לזכות בעוה"ב ובעה"ז והנה ארז"ל דבר זה כתוב בתורה כו' כי העוסק בתורה נכסיו מצליחים כו' וז"א אורך ימים כו' וק' מהו ימין התו' ומהו שמאלה ורז"ל אמרו מ"ש אכן ידועה הוא כי הימין הוא תוקף האדם באשר יעשה כל כחו ורוב ימיו בתורה היא שומרתו ומגדלתו לעולם שכולו ארוך ובשמאלה פי' גם אותו המעט שהוא זמן האדם שהוא ממציא בו טרפו ומזונו ימצא בו עושר וכבוד כי יצלחו נכסיו ואו' בשמאלה להיות כי הימין צריך לשמאל דאם לא יהיה לו מזון הרי אין לו הכנה לתורה באופן יקראו שלה בשניהם בין הימין בין השמאל והנה התורה תמיד תקרא בבחי' ימין ולזה פירשתי כי צד התוקף שיעשה האדם הוא לתורה וחלק קטן לעבודת הגוף ואו' דרכיה וכו' פי' תמצא כי בלמוד האדם בתורה לפעמים יכוין אל האמת ולפעמים יכשל בהלכה ומה גם לארז"ל אין אדם עומד על ד"ת אא"כ נכשל בהן תחי' ותבא הס' לו' כי כאשר יטול שכר על האמת כן להפכו יענש אם למד הפך האמת לז"א דרכיה כו' פי' דרכיה שהם הדרכים האמיתיים דרכי נועם ע"ד לחזות בנועם ה' וכל נתיבותיה אפי' הנתיב שאינו דרך וכמו כן תמצא שאמר הכתוב נתיב לא ידעו עיט שאי' דרך ולא נודע זה יורה על שאינו אמת אעפ"כ לא תירא לא יהיה לך כי אם לשלום וזהו וכל נתיבותיה שלום שאדרבה תטול שכר וכאותו מעשה שאדם א' היה בכל יום מברך אלו ואלו נשרפי' כו' ומנעו ת"ח וצערוהו בחלום על שמנעו כי כל אשר יכוין לבו לרצונו ית' ה' יסיר המעקשים למישור וכל זה ללומדים אבל למחזיקים. עץ חיים והנה ארז"ל על פ' כי בצל החכמה כו' שכל המחזיק ידי ת"ח יזכה לשבת בצלם אומר אני כי מה שזוכים המחזיקים אינו אלא בשני דברים הא' היא שיזכה לקום בתחיית המתים והב' היא לשבת בג"ע התחתון בצל אותו הת"ח אבל לחזות בנועם ה' לא יזכה ע"ה אלא בעל תורה ועוד אמרו המקובלים כי ג"ע העליון הוא לבחינת הנשמה ומי שאינו לומד תורה אין לו נשמה אלא נפש ורוח ולזה לא יזכה אלא בג"ע התחתון שיש שם צל אילנות שבגן וזהוא שרמז בכאן עץ חיים היא כו' פירו' שארז"ל תנא עץ חיים מהלך ת"ק שנה ותחתיו ידורו נפשות הצדיקים גם המחזיקים תהיה להם עץ חיים ובכלל זה ג"כ בתחיה היא תחייהו אבל לחזות בנעם ה' קאמר דרכיה דרכי נועם אין מבלעדי העוסק ואומרו ותומכיה כו' ק' דמן הראוי היל"ל מאושרים שתיבת תומכיה הוא ל' רבים והכונה דהנה יש ב' בחי' בבני אדם יש שלוקח לו ת"ח א' בחור וכל מחסורו עליו עד ישיג שלימותו כמו שעושים בערי המערב וכן שמענו שעושים כן בערי אשכנז ואלו הם הנקראים מחזיקים באמת ויש שאינו עושה אלא מסייע מעט לזה ומעט לזה באלו הב' כיתות א' מהם הוא הנקרא מאושר הגם שאינו אלא תומך מכלל התומכים ישיג לזה המחזיק כיון שהוא השלים פרנסתו שהיה האחרון שבתומכים ולפשט הכתוב נ"ל לומר והוא שמדבר על החכם עצמו ותמצא שיש ב' כיתות בלומדים יש שאינם טורחים אלא לקיים מ"ש בתורה ויש שמוסיפין על שמירות וגדרים לרצות הבורא במצות נאות וקדושו' וזהו הזהירות ולז"א עץ חיים היא כו' פי' לקיים הנמצא כתוב ואותם שתומכים אותה לתורה עצמה מוסיף לה תמוכות וגדרים כאמור מאושר זה יש לו אושר יותר מאותם שמחזיקים בה שאינם מחזיקים אלא במה שבה אבל אינו מוסיף גדרים לאיסורים ויפוי למעשים טובים:
פסוק יט:ה' בחכמה יסד ארץ כו' י"ל למה בארץ אמר יסד ובשמים אמר כונן גם למה בארץ אמר לשון עבר יסד כבר ובשמים אמר ל' הווה היל"ל ל' הווה בשניהם או ל' עבר בשניהם ונראה כי להיות כי הרקיע מסבב בגלגליו וכמעשה שהובא בש"ס ברבה בב"ח משא"כ הארץ אשר היא מיוסדת ואינת מתנועעת לז"א יסד ארץ ובשמים אינה כן ולזה לא אמר בה יסד ואמר כונן להיות שאינה מיוסדת ובכל יום מתהפך מציאות קביעות' הנה הוא כמו שבאותה שעה הוא כונן אותה ואמר בתבונה להיות שהשמים הקבועים בה כמה גלגלים וכלם מסבבים וכל כפי תנועתו ולזה צריך סיבוב הרקיע בתבונה שיהיה מכוון לכל הגלגלים הגם שהם משונים שיהיה כל דבור על אופניו בזמנו ובמקומו והיא התבונה אשר עשה ה' שתהיה הליכתו לרגל הגלגלי' כל א' כפי הערכתו מערכת השמים. או יא' בשנדקדק למה אמ' בחכמה יסד ארץ ולא אמר יסד ארץ בחכמה כי כן הוא לשון המתוקן ונראה כי יכוין לו' כי מי שידע החכמה והתבונה ידע גם הוא לעשות כמעשה ה' כמו שאז"ל יודע היה בצלאל לצרף האותיות שבהם נבראו שמים וארץ ולז"א כי בחכמה יסדה לארץ ולזה היודע החכמה ההיא גם הוא יסד ארץ ונשאר לדעת למה בסיום הכתוב שינה ולא אמר בתבונה כונן שמים. ונראה כי טעם שידבר הכתוב ע"ז האופן להיות כי האדון ב"ה הוא אחד ודעתווידיעתו הכל א' דבשלמא האדם המורכב יש אשר ימצא בו חכמה ולא תבונה אבל ה' הוא וחכמתו ותבונתו כא' הם לז"א בחכמה יסד ארץ כונן שמים כי שניהם בחכמה יסד ארץ וכונן שמים בתבונה הרי שבשניהם היו בלא פירוד אלא שלארץ הסמיך החכמה ונ"מ למי שיהיה לו חכמה יועיל לו לבראת הארץ ומי שיש לו תבונה יועיל לשמים וכל זה לערך האדם אבל מצד העליון לא תהיה זו בלא זו ולא יצטרך להכינה ולהמציאה אלא הנה היא תמצא ואם היה אומ' בחכמה יסד ארץ בתבונה כונן שמים הגם שתוכל לפרש בחכמה יסד ארץ יסד ארץ בתבונה עכ"ז בערך השמים לא יש אלא צד התבונה ולערך ה' ב"ה ישנם בנמצא והמציאות האחר שיא' יסד ארץ בחכמה בתבונה כונן שמים שאז יתפ' על נכון הכונה שאמרתי כבר פי' לך שנתכון הכתו' לומ' שעם שיהיה החכמה יכול לבראת וזה לא היה נשמע אם היה או' יסד ארץ בחכמה כמו שפי' ולא תקשה ואחר שבארץ היתה התבונה א"כ מה בין זה לזה כי המכוון הוא שהתבונ' הית' אבל לא הוצרך לה אלא מטעם שלא לו' במלך ב"ה חכמה ותבונה אופן הנעשה במין האינושי לזה דיבר הכתוב ע"ז האופן:
פסוק כ:בדעתו תהומות כו' חזר לו' דגם שאמרתי לך יסד ארץ שיורה על דבר המיוסד עכ"ז כאשר עלה בדעתו יהרס היסוד וזה הוא אומר בדעתו פי' ברצונו תהומות שעליהם הארץ מיוסדת נבקעו וזה היה במי המבול והשמים הגם שהיא מסבבת תמיד לא תמצא שיהיה זמן שלא יהיה הטל כאומר ז"ל טל לא מיעצר ולא יהיה זמן שע"י הסיבוב ישתנה הזמן של בוקר אחד ולא ירד הטל וז"א ירעפו טל תמיד:
פסוק כז:אל תמנע טוב כו' צל"ד אם הבעלים של הטוב הוא אומר והמכוון הוא שלא יגזול מהם טובם ק' לא היל"ל לשון מנועה אלא לשון גזל ועוד סיפיה דקרא אין לו משמעו' והפשט הוא אל תמנע טוב ממי שהוא ראוי להטיב לו ממנו ולפי מ"ש בפ' אם כסף תלוה כו' בא הפי' ע"נ שהטוב שיש בידך העני הוא הבעלים שלו ולפ"ז יבא הפ' ע"נ בהיות כו' פי' ומי יאמר לי שהוא בעליו לז"א בהיות כו' פי' כשתראה שיש לך ביותר ממה שאתה צריך ויש לאל ידך להטיב א"כ למה נתן לך ה' המותר וזה ראיה שאינו שלך הטוב ההוא אלא השואל הצריך הוא הבעלים שלו עוד נ"ל לו' כי ירמוז הכתוב ענין גדול דע כי חלק הנשמה הטהור הנתונה באדם יקרא טוב וכאשר תבא אל האדם ויחטא והיה הטוב ההוא נרמס ונשתת מזה להיות כי הטוב ההוא הוא חלק אלוק ממעל כאו' ז"ל בהרבה מקומות לזה כאשר נפגם האם יכול לדעת שיחזור למקומו מן הנמנע כי לא יגורך רע כתי' לז"א אל תמנע כו' אותו חלק הטוב אל תגרום שיהיה נמנע מצרור בצרור החיים שהוא בעליו ב"ה באופן לפחות שיחזור למקומו וא"ת ואם כבר מנעתי אותו מה בידי לעשות לז"א דע לך כי בהיות לאל ידך לעשות פי' לתקן אם כבר מנעת חזור ותקן או יא' דכן הוא שיעור הכתוב אל תמנע כו' פי' לפחות תנה לו כמו שנתנה לך ואם תמצא לאל ידך לא מלבד שלא תרחיקה אלא תוסיף לה תיקון ע"ד מ"ש בזה"ק בפ' ועשיתם אותם יע"ש וז"א בהיות לאל כו' ותמצא הכנה וכח לא יספיק לך ליתנה לו כמו שנתנה לך אלא אז לעשות להאירה:
פסוק כח:אל תאמר לרעך כו' פי' ריעך הוא הקב"ה שלא יא' אדם אם לא למדתי היום אלמוד למחר אלא שכל יום ילמוד ביומו ואו' לך ושוב להיות כי ה' כל מקום שד"ת נזכרים שם הוא וכאשר אינם נזכרים הולך הוא אל עולם העליון לז"א אל תאמר וכו' כי ד"ת הבעלים שלהם הוא ה' ואו' ויש אחד כי ד"ת לא ימנע העדרם ואפילו האדם עסוק הרי נא' בפיך ובלבבך לעשותו:
פסוק כט:אל תחרוש על ריעך כו' הכונה כי כאשר יבא אל האדם עת הלימוד והנה איש עומד לנגדו לומר לו כי הזדמן לפניו ריוח גדול יעמוד וילך להרויח כי הריוח הלזה לא ימצא בכל עת ויעמוד מהספ' ויבטל קביעותו וכבר אמרתי כי כל ריעך שבכאן הוא ה' ב"ה לז"א אל תחרוש כו' ותא' כי אם תשב עמו בבה"מ לא ימצי' לך טרף חוקך ח"ו והוא יושב לבטח אתך פי' כבר הבטיחך כל העוסק בתו' נכסיו מוצלחים כו' ובאותה הבטחה אתם יושבי' ללמוד וכשאתה מבטל לימודך אתה חורש רעה כי לא כדבריו ח"ו הוא ולז"א אח"ך אל תריב עם אדם כו' פי' אל תקדים לעשות עמו מריבה עד שתראה אם לא גמלך רעה אז תריב כן הדבר הזה ולמה תחרוש רעה בטח בה' שיזמין לך פרנסתך:
פסוק ל:אל תריב עם אדם כו' ק' איך יעלה על הדעת שיריב אדם עם חבירו חנם ועוד למה הוצרך לומר אם לא גמלך רעה הדבר מובן מאליו שחנם הוא שלא יריב אבל אם גמלו רעה יריב. וע"ק איך נותן יד לפשוע שהרי ארז"ל לעולם יהא אדם מן הנעלבים כו' וכאן מתיר לבני אדם לריב ריבם. ועוד אומ' חנם תי' חנם יתירה ונר' בדקדק עוד או' תיבת גמלך שהיל"ל אם לא עשה לך רעה. אכן תמצא שביאר דבריו שהע"ה במקום אחר ואמר משיב רעה כו' כי אדם העושה לחבירו טובה ומהראוי הוא להשיב לו טובה ביותר ממה שעשה לו והוא אדרבה גמלו רעה לז"א לא תמוש כו' וזה הוא מכוון דבריו בכאן שאו' אל תריב עם אדם חנם פי' כשיש חנם א' המשל אם עשית לו טוב והוא לא שילם לך הטוב שצריך לשלם או אם לא עשית לו טוב מימיך והוא עושה לך רע שיש חנם לצד א' שאינו חייב לך כלום אם לא שגמלך במקום הטובה שחייב להשיב שישלם לך רעה שהוא ב' ענייני' לא מלבד שלא שילם לך טובה תחת טובתך אלא אדרבה השיב רעה אז לך יאות לנקום נקם: