תנ"ך על הפרק - משלי ג - חומת אנך

תנ"ך על הפרק

משלי ג

720 / 929
היום

הפרק

בְּ֭נִי תּוֹרָתִ֣י אַל־תִּשְׁכָּ֑ח וּ֝מִצְוֺתַ֗י יִצֹּ֥ר לִבֶּֽךָ׃כִּ֤י אֹ֣רֶךְ יָ֭מִים וּשְׁנ֣וֹת חַיִּ֑ים וְ֝שָׁל֗וֹם יוֹסִ֥יפוּ לָֽךְ׃חֶ֥סֶד וֶאֱמֶ֗ת אַֽל־יַעַ֫זְבֻ֥ךָ קָשְׁרֵ֥ם עַל־גַּרְגְּרוֹתֶ֑יךָ כָּ֝תְבֵ֗ם עַל־ל֥וּחַ לִבֶּֽךָ׃וּמְצָא־חֵ֖ן וְשֵֽׂכֶל־ט֑וֹב בְּעֵינֵ֖י אֱלֹהִ֣ים וְאָדָֽם׃בְּטַ֣ח אֶל־יְ֭הוָה בְּכָל־לִבֶּ֑ךָ וְאֶל־בִּֽ֝ינָתְךָ֗ אַל־תִּשָּׁעֵֽן׃בְּכָל־דְּרָכֶ֥יךָ דָעֵ֑הוּ וְ֝ה֗וּא יְיַשֵּׁ֥ר אֹֽרְחֹתֶֽיךָ׃אַל־תְּהִ֣י חָכָ֣ם בְּעֵינֶ֑יךָ יְרָ֥א אֶת־יְ֝הוָ֗ה וְס֣וּר מֵרָֽע׃רִ֭פְאוּת תְּהִ֣י לְשָׁרֶּ֑ךָ וְ֝שִׁקּ֗וּי לְעַצְמוֹתֶֽיךָ׃כַּבֵּ֣ד אֶת־יְ֭הוָה מֵהוֹנֶ֑ךָ וּ֝מֵרֵאשִׁ֗ית כָּל־תְּבוּאָתֶֽךָ׃וְיִמָּלְא֣וּ אֲסָמֶ֣יךָ שָׂבָ֑ע וְ֝תִיר֗וֹשׁ יְקָבֶ֥יךָ יִפְרֹֽצוּ׃מוּסַ֣ר יְ֭הוָה בְּנִ֣י אַל־תִּמְאָ֑ס וְאַל־תָּ֝קֹ֗ץ בְּתוֹכַחְתּֽוֹ׃כִּ֤י אֶ֥ת אֲשֶׁ֣ר יֶאֱהַ֣ב יְהוָ֣ה יוֹכִ֑יחַ וּ֝כְאָ֗ב אֶת־בֵּ֥ן יִרְצֶֽה׃אַשְׁרֵ֣י אָ֭דָם מָצָ֣א חָכְמָ֑ה וְ֝אָדָ֗ם יָפִ֥יק תְּבוּנָֽה׃כִּ֤י ט֣וֹב סַ֭חְרָהּ מִסְּחַר־כָּ֑סֶף וּ֝מֵחָר֗וּץ תְּבוּאָתָֽהּ׃יְקָ֣רָה הִ֭יאמפנייםמִפְּנִינִ֑יםוְכָל־חֲ֝פָצֶ֗יךָ לֹ֣א יִֽשְׁווּ־בָֽהּ׃אֹ֣רֶךְ יָ֭מִים בִּֽימִינָ֑הּ בִּ֝שְׂמֹאולָ֗הּ עֹ֣שֶׁר וְכָבֽוֹד׃דְּרָכֶ֥יהָ דַרְכֵי־נֹ֑עַם וְֽכָל־נְתִ֖יבוֹתֶ֣יהָ שָׁלֽוֹם׃עֵץ־חַיִּ֣ים הִ֭יא לַמַּחֲזִיקִ֣ים בָּ֑הּ וְֽתֹמְכֶ֥יהָ מְאֻשָּֽׁר׃יְֽהוָ֗ה בְּחָכְמָ֥ה יָֽסַד־אָ֑רֶץ כּוֹנֵ֥ן שָׁ֝מַ֗יִם בִּתְבוּנָֽה׃בְּ֭דַעְתּוֹ תְּהוֹמ֣וֹת נִבְקָ֑עוּ וּ֝שְׁחָקִ֗ים יִרְעֲפוּ־טָֽל׃בְּ֭נִי אַל־יָלֻ֣זוּ מֵעֵינֶ֑יךָ נְצֹ֥ר תֻּ֝שִׁיָּ֗ה וּמְזִמָּֽה׃וְיִֽהְי֣וּ חַיִּ֣ים לְנַפְשֶׁ֑ךָ וְ֝חֵ֗ן לְגַרְגְּרֹתֶֽיךָ׃אָ֤ז תֵּלֵ֣ךְ לָבֶ֣טַח דַּרְכֶּ֑ךָ וְ֝רַגְלְךָ֗ לֹ֣א תִגּֽוֹף׃אִם־תִּשְׁכַּ֥ב לֹֽא־תִפְחָ֑ד וְ֝שָׁכַבְתָּ֗ וְֽעָרְבָ֥ה שְׁנָתֶֽךָ׃אַל־תִּ֭ירָא מִפַּ֣חַד פִּתְאֹ֑ם וּמִשֹּׁאַ֥ת רְ֝שָׁעִ֗ים כִּ֣י תָבֹֽא׃כִּֽי־יְ֭הוָה יִהְיֶ֣ה בְכִסְלֶ֑ךָ וְשָׁמַ֖ר רַגְלְךָ֣ מִלָּֽכֶד׃אַל־תִּמְנַע־ט֥וֹב מִבְּעָלָ֑יו בִּהְי֨וֹת לְאֵ֖לידיךיָדְךָ֣לַעֲשֽׂוֹת׃אַל־תֹּ֘אמַ֤רלרעיךלְרֵֽעֲךָ֨ ׀לֵ֣ךְ וָ֭שׁוּב וּמָחָ֥ר אֶתֵּ֗ן וְיֵ֣שׁ אִתָּֽךְ׃אַל־תַּחֲרֹ֣שׁ עַל־רֵעֲךָ֣ רָעָ֑ה וְהֽוּא־יוֹשֵׁ֖ב לָבֶ֣טַח אִתָּֽךְ׃אַל־תרובתָּרִ֣יבעִם־אָדָ֣ם חִנָּ֑ם אִם־לֹ֖א גְמָלְךָ֣ רָעָֽה׃אַל־תְּ֭קַנֵּא בְּאִ֣ישׁ חָמָ֑ס וְאַל־תִּ֝בְחַ֗ר בְּכָל־דְּרָכָֽיו׃כִּ֤י תוֹעֲבַ֣ת יְהוָ֣ה נָל֑וֹז וְֽאֶת־יְשָׁרִ֥ים סוֹדֽוֹ׃מְאֵרַ֣ת יְ֭הוָה בְּבֵ֣ית רָשָׁ֑ע וּנְוֵ֖ה צַדִּיקִ֣ים יְבָרֵֽךְ׃אִם־לַלֵּצִ֥ים הֽוּא־יָלִ֑יץולענייםוְ֝לַעֲנָוִ֗יםיִתֶּן־חֵֽן׃כָּ֭בוֹד חֲכָמִ֣ים יִנְחָ֑לוּ וּ֝כְסִילִ֗ים מֵרִ֥ים קָלֽוֹן׃

מאמרים על הפרק

מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק

פירוש על הפרק

מאת: ,
בכל דרכיך דעהו והוא יישר ארחתיך. פירש רבינו האר"י ז"ל במ"ש בזה"ק דדרך הוא דרך פתוח לכל וארח הוא דרך נעלם וז"ש בכל דרכיך כל הדברים גלוים וידועים אתה מעצמך דעהו שתעשה כל דבר על פי התורה. וכיון שהקב"ה רואה שבכל הדברים אתה מכוין לעשות לו נ"ר לכן הוא יישר ארחתיך הדברים שהם נעלמים ממך הוא יאיר עיניך וישמרך ללכת גם בהם ביושר עכ"ד ואפשר לרמוז שרמז שהכל יהיה ליחד קבה"ו וזה רמז בכל דרכיך דע לשון והאדם ידע ה"ו קבה"ו. וכמ"ש וכל מעשי"ך אפילו במעשים שלך לצורכך כגון אכילה ושתיה וכיוצא יהיו לש"ם שמי"ם וכמ"ש בש"ע א"ח סימן רל"א וז"ש בכל דרכיך אפילו שהם לצורכך ד"ע ה"ו:מוסר ה' בני אל תמאס וכו'. הראשונים פירשו דיש שני מיני יסורין האחד שהם לכפר חטאתיו ואלו נקראים מוסר. ויש יסורין של אהבה להרבות שכר ואלו נקראים תוכחת שהם להוכיח צדקתו בפמליא של מעלה וז"ש מוסר שהם לכפר והוא בחסד עליון לנקות נפשו ולכך אמר מוסר ה' מדת רחמים בני אל תמאס כי אתה חייב בחטאתיך. וגם יסורין של אהבה הנקראים תוכחת אל תקוץ כי את אשר יאהב ה' יוכיח להרבות שכרו:אשרי אדם מצא חכמה ואדם יפיק תבונה וכו'. אפשר במה שסופר שמר"ן הקדוש ז"ל הוקשה לו בבית מדרשו לשון הרמב"ם קשה מאד והיו כמה ימים ולא מצאו ישוב. ולילה א' באשמורת מר"ן הקדוש היה מעיין הרבה ובא לדעתו ישוב נכון ושמח הרבה ולמחר בישיבה אמר אמש זיכני ה' ואמרתי ישוב לדברי הרמב"ם. נענה ת"ח רך בשנים ואמר אם יתן לי רשות אומר אני מה שעיינתי ואמר הרשות נתונה ואמר לו הת"ח הדרך כמות שהוא אמר לו מר"ן ברוך אתה לשמים שזה הדרך שאמרתי והוא האמת ושמחו כל השומעים אך מר"ן ז"ל נצטער שכל מה שטרח הוא ז"ל. אותו הת"ח אמרו בנקל. ואמר לו המגיד אל תצטער שאתה זכית לטרוח מאד ועי"ז כיונת אל האמת ועד אותו היום לא היה שום חכם שעמד בסוד דברי הרמב"ם ז"ל אך אחר שטרחת והוצאת לאור הענין עתה כל חכם יכול להבינו וכיון שהיית נושא ונותן וחוזר על הדרך שאמרת. הת"ח ההוא הוא חריף וקלטו מן האויר. ואפשר שזה רמז אשרי אדם מצא חכמה שהוא לא טרח רק מצא חכמה שטרח אחר ומצא בדרך מציאה וקלטו מן האויר ונאמר בו אשרי שזהו זכות גם כן. אבל העיקר הוא ואדם יפיק תבונה שהוא הראשון להוציא הענין לאור וזהו יפיק תבונה יפיק דייקא כי הוא המוציא ובא לו על ידי טורח. א"נ דאחר שכבר הראשון מצא חכמה בא רעהו ויפיק תבונה חידוש נוסף על החכמה של הראשון כמו שהאחרונים מוסיפין תמיד ציצים ופרחים על דברי הראשונים כי טוב סחרה מסחר כסף כי בסחורה אפשר שיטרח ולא ימצא ריוח אבל בתורה מי שקורא לשמה תמיד ימצא כפתור ופרח. א"נ מיירי בחכם ומחזיק בידו שילמוד וז"ש אשרי אדם מצא חכמה הת"ח ואדם העשיר שנותן לו מעות ללמוד וזהו ואדם העשיר יפיק תבונה שע"י מעותיו החכם יפיק תבונה וזה דוקא מועיל לתת מעות כדי שילמוד אבל מה שכבר למד אם יתן איש את כל הון ביתו כמ"ש בש"ס על הלל ושבנא וזהו דוקא יפיק תבונה כי טוב סחרה וכו' ואדרבא הכא צריך דבר שלא בא לעולם הפך הסחורה ובכמה פנים היא העולה על הסחורה:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך