א בְּ֭נִי תּוֹרָתִ֣י אַל־תִּשְׁכָּ֑ח וּ֝מִצְוֺתַ֗י יִצֹּ֥ר לִבֶּֽךָ׃ ב כִּ֤י אֹ֣רֶךְ יָ֭מִים וּשְׁנ֣וֹת חַיִּ֑ים וְ֝שָׁל֗וֹם יוֹסִ֥יפוּ לָֽךְ׃ ג חֶ֥סֶד וֶאֱמֶ֗ת אַֽל־יַעַ֫זְבֻ֥ךָ קָשְׁרֵ֥ם עַל־גַּרְגְּרוֹתֶ֑יךָ כָּ֝תְבֵ֗ם עַל־ל֥וּחַ לִבֶּֽךָ׃ ד וּמְצָא־חֵ֖ן וְשֵֽׂכֶל־ט֑וֹב בְּעֵינֵ֖י אֱלֹהִ֣ים וְאָדָֽם׃ ה בְּטַ֣ח אֶל־יְ֭הוָה בְּכָל־לִבֶּ֑ךָ וְאֶל־בִּֽ֝ינָתְךָ֗ אַל־תִּשָּׁעֵֽן׃ ו בְּכָל־דְּרָכֶ֥יךָ דָעֵ֑הוּ וְ֝ה֗וּא יְיַשֵּׁ֥ר אֹֽרְחֹתֶֽיךָ׃ ז אַל־תְּהִ֣י חָכָ֣ם בְּעֵינֶ֑יךָ יְרָ֥א אֶת־יְ֝הוָ֗ה וְס֣וּר מֵרָֽע׃ ח רִ֭פְאוּת תְּהִ֣י לְשָׁרֶּ֑ךָ וְ֝שִׁקּ֗וּי לְעַצְמוֹתֶֽיךָ׃ ט כַּבֵּ֣ד אֶת־יְ֭הוָה מֵהוֹנֶ֑ךָ וּ֝מֵרֵאשִׁ֗ית כָּל־תְּבוּאָתֶֽךָ׃ י וְיִמָּלְא֣וּ אֲסָמֶ֣יךָ שָׂבָ֑ע וְ֝תִיר֗וֹשׁ יְקָבֶ֥יךָ יִפְרֹֽצוּ׃ יא מוּסַ֣ר יְ֭הוָה בְּנִ֣י אַל־תִּמְאָ֑ס וְאַל־תָּ֝קֹ֗ץ בְּתוֹכַחְתּֽוֹ׃ יב כִּ֤י אֶ֥ת אֲשֶׁ֣ר יֶאֱהַ֣ב יְהוָ֣ה יוֹכִ֑יחַ וּ֝כְאָ֗ב אֶת־בֵּ֥ן יִרְצֶֽה׃ יג אַשְׁרֵ֣י אָ֭דָם מָצָ֣א חָכְמָ֑ה וְ֝אָדָ֗ם יָפִ֥יק תְּבוּנָֽה׃ יד כִּ֤י ט֣וֹב סַ֭חְרָהּ מִסְּחַר־כָּ֑סֶף וּ֝מֵחָר֗וּץ תְּבוּאָתָֽהּ׃ טו יְקָ֣רָה הִ֭יא מפניים (מִפְּנִינִ֑ים) וְכָל־חֲ֝פָצֶ֗יךָ לֹ֣א יִֽשְׁווּ־בָֽהּ׃ טז אֹ֣רֶךְ יָ֭מִים בִּֽימִינָ֑הּ בִּ֝שְׂמֹאולָ֗הּ עֹ֣שֶׁר וְכָבֽוֹד׃ יז דְּרָכֶ֥יהָ דַרְכֵי־נֹ֑עַם וְֽכָל־נְתִ֖יבוֹתֶ֣יהָ שָׁלֽוֹם׃ יח עֵץ־חַיִּ֣ים הִ֭יא לַמַּחֲזִיקִ֣ים בָּ֑הּ וְֽתֹמְכֶ֥יהָ מְאֻשָּֽׁר׃ יט יְֽהוָ֗ה בְּחָכְמָ֥ה יָֽסַד־אָ֑רֶץ כּוֹנֵ֥ן שָׁ֝מַ֗יִם בִּתְבוּנָֽה׃ כ בְּ֭דַעְתּוֹ תְּהוֹמ֣וֹת נִבְקָ֑עוּ וּ֝שְׁחָקִ֗ים יִרְעֲפוּ־טָֽל׃ כא בְּ֭נִי אַל־יָלֻ֣זוּ מֵעֵינֶ֑יךָ נְצֹ֥ר תֻּ֝שִׁיָּ֗ה וּמְזִמָּֽה׃ כב וְיִֽהְי֣וּ חַיִּ֣ים לְנַפְשֶׁ֑ךָ וְ֝חֵ֗ן לְגַרְגְּרֹתֶֽיךָ׃ כג אָ֤ז תֵּלֵ֣ךְ לָבֶ֣טַח דַּרְכֶּ֑ךָ וְ֝רַגְלְךָ֗ לֹ֣א תִגּֽוֹף׃ כד אִם־תִּשְׁכַּ֥ב לֹֽא־תִפְחָ֑ד וְ֝שָׁכַבְתָּ֗ וְֽעָרְבָ֥ה שְׁנָתֶֽךָ׃ כה אַל־תִּ֭ירָא מִפַּ֣חַד פִּתְאֹ֑ם וּמִשֹּׁאַ֥ת רְ֝שָׁעִ֗ים כִּ֣י תָבֹֽא׃ כו כִּֽי־יְ֭הוָה יִהְיֶ֣ה בְכִסְלֶ֑ךָ וְשָׁמַ֖ר רַגְלְךָ֣ מִלָּֽכֶד׃ כז אַל־תִּמְנַע־ט֥וֹב מִבְּעָלָ֑יו בִּהְי֨וֹת לְאֵ֖ל ידיך (יָדְךָ֣) לַעֲשֽׂוֹת׃ כח אַל־תֹּ֘אמַ֤ר לרעיך (לְרֵֽעֲךָ֨ ׀) לֵ֣ךְ וָ֭שׁוּב וּמָחָ֥ר אֶתֵּ֗ן וְיֵ֣שׁ אִתָּֽךְ׃ כט אַל־תַּחֲרֹ֣שׁ עַל־רֵעֲךָ֣ רָעָ֑ה וְהֽוּא־יוֹשֵׁ֖ב לָבֶ֣טַח אִתָּֽךְ׃ ל אַל־תרוב (תָּרִ֣יב) עִם־אָדָ֣ם חִנָּ֑ם אִם־לֹ֖א גְמָלְךָ֣ רָעָֽה׃ לא אַל־תְּ֭קַנֵּא בְּאִ֣ישׁ חָמָ֑ס וְאַל־תִּ֝בְחַ֗ר בְּכָל־דְּרָכָֽיו׃ לב כִּ֤י תוֹעֲבַ֣ת יְהוָ֣ה נָל֑וֹז וְֽאֶת־יְשָׁרִ֥ים סוֹדֽוֹ׃ לג מְאֵרַ֣ת יְ֭הוָה בְּבֵ֣ית רָשָׁ֑ע וּנְוֵ֖ה צַדִּיקִ֣ים יְבָרֵֽךְ׃ לד אִם־לַלֵּצִ֥ים הֽוּא־יָלִ֑יץ ולעניים (וְ֝לַעֲנָוִ֗ים) יִתֶּן־חֵֽן׃ לה כָּ֭בוֹד חֲכָמִ֣ים יִנְחָ֑לוּ וּ֝כְסִילִ֗ים מֵרִ֥ים קָלֽוֹן׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

עמנואל הרומי

עמנואל הרומי

פסוק א:
בני תורתי אל תשכח ר"ל מה שאני מורה אותך אל תשכחהו ומצותי והם הדברים שאני מצוה אותך לעשות יצור אותם לבך. ונתן הסבה בזה ואמר –
פסוק ב:
כי אורך ימים כלו' כי תורתי ומצותי הנזכרות אם לא תשכחם וישמור אותם לבך יוסיפו לך אורך ימים ושנות חיים ושלום. ואחר שאמר אורך ימים אמ' ושנות חיים ושלום לפי שאורך ימים אם לא יהיו ימי צהלה ושמחה הוא תוספת רעה ולפיכך אמר כי יוסיפו לו אורך ימים ויהיו הימים ההם שנות חיים טובים ושנים של שלום. ורומז לאורך ימים ושנות חיים בעולם הזה ולאורך ימים לעולם שכולו ארוך ולחיי עד בצרור החיים ולשלום רוחני בעולם המלאכים.
פסוק ג:
חסד ואמת אל יעזבוך ר"ל תורתי ומצותי אם תשמרם יוסיפו לך אורך ימים ושנות חיים ושלום מחובר אל זה שחסד האל ית' שמו שהוא מעולם ועד עולם. על יריאיו ואמתו ית' אל יעזבוך רק תהיה השגחת האל עליך ולכן קשרם ר"ל תורתי ומצותי על (לבך תמיד) [גרגרותיך] וכתבם על לוח לבך. ואם את הדבר הזה תעשה תמצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם ופי' ומצא תמצא ובא על דרך עלה ומות שענינו עלה ותמות בהר וכהם רבים.
פסוק ג:
ומלת חסד רוצה בה ההפלגה באיזה דבר שמפליגים בו ושמשו בו בהפלגת גמילות הטוב יותר וידוע שגמילות הטוב כולל שני עניינים. האחד מהם לגמול טוב לכל מי שאין לו חוק עליך כלל. והשני להיטיב למי שראוי לטובה יותר ממה שראוי. והרגילו ספרי הנבואות לקרוא גמילות חסדים לגמול טוב למי שאין לו חוק עליך כלל. ומפני זה כל טובה שהגיע לו מאתו ית' תקרא חסד. אמר חסדי ה' אזכיר ובעבור זה המציאות כולו ר"ל המצאת ה' ית' אותו הוא חסד אמר אמרתי אמרתי עולם חסד יבנה ענינו בנין העולם חסד הוא. ואמר ית' בספור מדותיו ורב חסד.
פסוק ג:
ופירוש אמת ר"ל שהוא אמיתי וקיים ונאמן במה שיבטא ויאמר.
פסוק ג:
ואפשר שאמרו חסד ואמת אל יעזבוך הוא התחלת התורה והמצוה שייעד להורותו ולצוותו ואמר בני תורתי אל תשכח ומצותי יצור לבך כי הם לתועלתך ויוסיפו לך אורך ימים ושנות חיים ושלום ומה הם התורה והמצוה שאני מורה אותך ומצוה עליהם שאלו שתי המדות והם חסד ואמת לא יפרדו ממך לעולם והזכיר שתי המדות האלה והם מן המדות המיוחסות לאל ית' שמו ואמ' שיתנהג במדת החסד ויעשה חסד לנפשו ולזולתו לפנים ממדת הצדק והיושר. ובאמרו אמת ר"ל שיהיה אמיתי בדבריו ושידבק באמת בכל דרכיו והאמת הוא הפך השקר אשר שנא יי' והוא תועבת נפשו כי ה' ית' הוא האמת הגמור ואין לאחר אמת כאמתו ומי שידבק במדת האמת דבק בבוראו ית'. והאמת כולל גם כן שיסור מכל דרך כזב ומאמונות כוזבות. ואמרו קשרם על גרגרותיך כתבם על לוח לבך שב אל החסד והאמת הנזכרים ואם את הדבר הזה תעשה תמצא חן ושכל טוב בעיני ה' ואדם.
פסוק ד:
או יהיה אמרו ומצא חן ושכל טוב צווי ועצה כלומ' עשה פעולות רצויות שתמצא בעבורם חן ושיבואו משכל טוב ולא מעצה נבערה שיתעבו בעיני ה' ית' ובעיני האנשים. והענין שתכוון בפעולותיך שיהיה רוח המקום ורוח הבריות נוחה ממך ולא תאמר אחרי שאהיה רצוי לאלהי לא אחוש אם אין רוח הבריות נוחה ממני כי כוונת האל ית' שיתנהגו הבריות בשלום זה עם זה ובכן יתקיים יישוב בני האדם.
פסוק ה:
בטח אל ה' בכל לבך ואל בינתך אל תשען. יאמר בפסוק הזה כי הראוי לאדם השלם הוא שלא יבטח להנצל ממקרי העולם בחכמתו ובגבורתו. וגם שלא יתלה בטחונו בנדיבים ובבן אדם שאין לו תשועה תצא רוחו ישוב לאדמתו כי איך ראוי שישים בטחונו במי שלא יוכל להושיע עצמו. אמנם הראוי לאדם הוא שיבטח באלהים ית' שמו אשר בו תחזק התקווה שהוא המושיע האמיתי הקיים הנצחי והבוטח בו הוא ישוגב. ואמרו בכל לבך בא לומר שישליך כל יהבו עליו ית' שהוא יבחר לו הטוב כי האדם לפחיתות שכלו על הרוב ישאל מעם האלהים מה שיזיקהו. והראוי לאדם השלם שיתחנן אל אלהיו ויבטח בו שהוא ית' יבחר לו הטוב לגופו ולנפשו על הדרך שאמר דוד המלך ע"ה אם לא שיויתי ודוממתי נפשי כגמול עלי אמו כגמול עלי נפשי כלומ' אני שויתי נפשי בוטחת באלהי ית' שיבחר לי הטוב לדמיון הגמול הנמשך אחרי הנהגת אמו שאמו לטוב שכלה וידיעתה ההנהגה הטובה לגדול הגמול היא לא תעשה אל הגמול מה שישאל ממנה כי הילד לקטנותו ולפחיתות שכלו לא ידע הדבר הטוב להנהגתו. ולפעמים יבקש לפחיתות שכלו מה שיהיה רעתו ומיתתו. ולפיכך האם שהיא היודעת הטוב אל הילד בוחרת לו הטוב בכל עניינו ולפעמים היא עושה אל הילד מה שהילד יכאב ויצעק לשעתו במעשה ההוא והמעשה ההוא הצלתו מהיזק גדול ועל זה הדרך היה אומ' דוד אני תליתי בטחוני באלהי ולא אשאל ממנו ית' שיעשה לי כך וכך רק הוא ית' שהוא יודע הטוב לי הוא יבחר לי הטוב על הדרך שבוחרת הטוב האם אל הילד. והיה אחד מן החסידים אומ' בסוף תפלתו ואתה יודע תקנותי ואופני הנהגתי ולא הודעתיך לצרכי להעיר אותך עליהם אלא שארגיש בגודל חסרוני ובטחוני אליך ואם אשאל ממך בסכלותי מה שאין לי ואבקש ממך מה שאין בו תקנתי בחירתך העליונה טובה מבחירתי וכבר הנחתי כל ענייני אל גזירתך הקיימת ואל הנהגתך העליונה זה מה שרצה באמרו בטח אל ה' בכל לבך ואל בינתך אל תשען. כלומ' תשים כל בטחונך באלהים ית' שהוא יבחר לך הטוב בזה ובבא ולא תחשוב שאתה בבינתך תוכל להגיע אל הטוב שבעניניך אם לא יעזרך האלהים על זה. ומהות הבטחון הוא מנוחת הנפש הבוטח ושיהיה לבו סמוך על מי שבטח עליו שיעשה לו הטוב והנכון לו בענין אשר בטח עליו כפי יכלתו ודעתו במה שמספק טובתו אבל העיקר אשר בעבורו יהיה הבטחון מהבוטח ואם יפקד לא ימצא הבטחון הוא שיהיה לבו בטוח במי שבטח בו שיקיים מה שאו' ויעשה מה שערב ושיחשוב עליו הטוב במה שלא התנה לו ולא ערב עשותו שיעשהו דרך נדבה וחסד. ויש לדעת כי הסבות אשר בהם יתכן הבטחון מהבוטח הם שבע. אחת מהם הרחמים והחמלה. כי האדם כשיודע בחברו שהוא מרחם עליו יבטח בו ותנוח נפשו עליו. והשני שיהיה יודע עם אהבתו שאיננו מתעלם ממנו אך יודע בו שהוא משתדל לעשות חפצו כי אם לא יתברר לו ממנו זה לא יהיה בטחונו עליו שלם. והשלישי שיהיה חזק לא ינוצח באשר הוא חפץ ולא ימנעהו מונע מעשות בקשת הבוטח כי אם יהיה חלש לא ישלם הבטחון עליו. והרביעי שיהיה יודע באופני תועלת הבוטח ולא יעלם ממנו מה שהוא טוב לו בנסתר ובנראה כי אם לא ידע כל זה לא תנוח נפשו הבוטח עליו. והחמישי שיהיה מתייחד בהנהגת הבוטח עליו מתחלת הוייתו וגדילתו וינקותו ונערותו ובחרותו וישישותו וזקנותו עד תכלית עניינו וכשיתברר כל זה ממנו לבוטח יתחייב שתנוח נפשו עליו וישען עליו בעבור מה שקדם לו עליו מן הטובות העודפות והמתמידות. והשישי שיהיה ענין הבוטח מסור בידו לא יוכל אדם להזיקו או להועילו לזולתו כעבד האסור אשר הוא בבית הבור ברשות אדוניו וכשיהיה הבוטח ברשות מי שבטח עליו על הענין הזה יהיה ראוי יותר לבטוח עליו. והשביעית שיהיה מי שבטח עליו בתכלית הנדיבות והחסד למי שהוא ראוי לו ולמי שאינו ראוי לו ותהיה נדיבתו מותמדת וחסדו נמשך לא יכרת ולא יפסק ומי שנקבצו בו כל המדות האלו נשלמו תנאי הבטחון בו והתחייב היודע זה ממנו לבטוח בו ושתנוח נפשו עליו בגלויו ובנסתרו ולבו ואבריו ולהמסר אליו ולרצות גזירותיו ולדון אותו לטוב בכל דיניו ומפעליו. וכאשר נחקור על אלו השבעה תנאים לא נמצאם כלל בברואים ונמצאם כולם בבורא ית' שהוא מרחם על בריותיו ואיננו מתעלם. ושהוא ית' חכם ולא ינוצח והוא מתייחד בהנהגת האדם מתחלת עניינו והתחלת גדילתו ותועלת האדם והיזקו אינם ברשות אדם כי אם ביד הבורא ית' לבדו ונדיבותו ית' כוללת וחסדו סובב והכתובים מעידים והשכל גוזר בהקבץ אלה השבעה ענינים בבורא ית' מבלתי הנבראים. ולכן מן הראוי לאדם בעת שתחזק הכרתו באמתת חסד האל ית' שיבטח בו וימסר אליו ויניח הנהגתו עליו ולא יחשדהו בדינו ולא יתקצף על בחירתו לו ואל זה ואל כיוצא בו כוון החכם באמרו בטח אל יי' בכל לבך ואל בינתך אל תשען ר"ל שידיעת הבורא ית' והוא הבטחון בו בכל לב תהיה כשלא תשען אל בינתך כי אתה צריך בה לקבלת חכם ולא שתוכל לידע הדבר מעצמך כמו בחכמה הלימודית שאמ' עליה אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה אז תבין יראת יי'.
פסוק ו:
בכל דרכיך. יאמ' בפסוק הזה כי ראוי הוא אל האדם שישים תכלית כל פעולה מפעלותיו ידיעת ה' ית' שמו ובכן יישר ה' ית' ארחותיו וביאור זה כי אין דבר מהדברים שלא תמצאנה בו ארבע סיבות והם החומר והצורה והפועל והתכלית. והתכלית היא הסבה אשר בעבורה נמצא הדבר ההוא. ואמר החכם הזה אחר שכל דבר יבוקש לו התכלית שים תכלית כל פעולתיך ידיעת ה' ית' כלומ' לימודך ועיונך וחקירתך החכמות לא תשים תכליתם להתפאר בהם אצל ההמון וכדי שתכובד בעבורם או כדי להגיע באמצעותם אל הממון רק שים תכליתם כדי להגיע בסוף ובאחרית כל הענינים אל ידיעת ה' ית' ולאהבה אותו ולדבקה בו.
פסוק ו:
ואמרו בכל דרכיך ר"ל שלא די שצריך לך שתשים תכלית לימודך ועשותך מה שצוית לעשותו ידיעת ה' ית' אלא אפי' שאר פעולותיך האנושיות וכל הנהגותיך תכוון בהם תכלית אחד והוא ידיעת ה' ית' ונאמר על דרך משל שאפילו המאכל והמשתה תכוון בהם זה התכלית כי תכלית בקשת המזון הוא להעמיד הבריאות ותכלית העמדת הבריאות כדי שיוכל להשיג אל ידיעת ה' ית' אשר אי אפשר להגיע אליה עם חולשת הגוף וחלייו. וכן ההנאה והשעשוע אשר יבקש האדם לפעמים כשיכוון להרחיב לבו שלא יקצר בעמלו ויהיה פנוי ונכון אל בקשת החכמה יהיה המעשה ההוא עבודה ושלימות ואל זה כוונו החכמים השלמים באמרם בכל דרכיך דעהו ואפי' לדבר עבירה כלומר אפי' בדברים שיראה בהם דבר עבירה כמו ההנאות הגופניות כשיכוון האדם בהם הרחבת הלב והעמדת הבריאות להיותו נכון ומזומן לבקשת החכמה יהיו עבודה ושלמות ואמרו והוא יישר אורחתיך ר"ל כשתגיע אל זאת המדריגה הוא ית' ישפיע עליך אור השכל עד שברצותך לעלות בסלם החכמה להתקרב אל האלהים תמצא האורח ההוא ישר לפניך. והענין שיסייעוך מן השמים כי מי שיכוון להגיע אל ההצלחה וישים מגמת פניו אליה תסמכהו רוח נדיבה והוא שפע השכל הפועל הנדיב החונן שכל לכל מי שהבין רעיוניו אל זה.
פסוק ו:
ואמר אורחותיך לשון רבים לפי שאנחנו קהל המיחדים מכוונים להגיע אל ההצלחה על שני פנים האחד בעשיית המצוות. והשנית בקנית החכמה. ואמר כי הוא ית' ישים שני הדרכים הנזכרים ישרים לפני מי שיכוון בכל מעשיו תכלית אחד והוא ידיעת האל ית' שמו.
פסוק ז:
אחרי שהזכיר בפסוק הקודם שישים תכלית כל פעולה מפעולתיו השגתו ית' אמר אל תהי חכם בעיניך כלו' אל תחשוב להנצל מן הרע בעבור חכמתך ולא תהיה כל כך חכם בעיניך שתחשוב להנצל מן הרע בעבורה רק אם תרצה להנצל מן הרע ירא את יי' ומתוך היראה שתירא אותו תהיה סר מרע שלא יגע בך.
פסוק ז:
ואמרו וסור מרע ר"ל ותסור מרע. ויש שפירשו וסור מרע צווי כלו' ירא את יי' וסור מעשות רע.
פסוק ח:
ואומר רפאות תהי ר"ל היראה הנזכרת שתירא מהאלהים ית' תהיה רפאות לשררך ומשקה ולחלוח לעצמותיך. והזכיר השורר והוא הטבור במקום חוזק הגוף כמו ואונו בשררי בטנו ותהיה התי"ו במלת תהי לנקבה הנסתרת ותרמוז אל היראה. ואם התי"ו היא לזכר לנוכח ר"ל אם לא תהי חכם בעיניך ותירא מה' ית' ותסור מעשות רע תהיה אתה העושה והפועל רפאות בעבור שררך ושיקוי בעבור עצמותיך והם איבריך.
פסוק ח:
ויש לדעת כי אמרו ירא את ה' ותסור מעשות רע ר"ל שתראה יראתו בכל תנועותיך על הדרך שצריך העבד לירא מאדניו ולהראות בפעולותיו אדונות האדון עליו. וזה כי הענינים הראויים לעבדי העולם שיתנהגו בהם לפני האדון כשיגמלם מן הטוב קצת ממה שגמלנו הבורא ית'. הם הראויים שייראו מלפניו ויעבדוהו לבדו בדבור ובמעשה ושיהיה נאמן ומשתדל בענייניו בגלוי ובסתר ושיפחדו ממנו ויכנעו אל אדוניהם כנראה ממעשיהם ובסתר מצפונם ושיתנהגו בשפלות לפניו במלבושם ובמדותיהם ויכבדוהו וירוממוהו בלשונם ובלבבם וביומם ובלילם ויזכרו טובותיו בסתר ובגלוי ויספרו מהלליו ושבחיו כפי הראוי לו וירוצו לעבודתו בשמחה ובטוב לבב. ויתקרבו אל רצונו ויתחנכו לו תמיד לרצות אותם ולכפר עליהם ויתפחדו מלקצר במה שצוום וישמרו מצותיו ויתרחקו ממה שהזהירם ממנו וירבו בעיניהם טובותיו ויודו בקטנות מעלתם בערך לגדולת אדוניהם וירבו להשתחוות לו ולכרוע לו וירצו בכל ענין שיעתיקם אליו. ואם ישביעם יודו וישבחו. ואם ירעיבם ירצו ויסבולו. לא יחשדוהו בדינו ולא יעולוהו בגזירתו. יספיק להם מה שחננם ויצדיקוהו ביסרו אותם. וממה שהוא טוב ממנו עוד להראות העבד סימני היראה והעבודה בכל תנועות איבריו ומדותיו. לא יהגה כי אם בזכרו. ולא יביט כי אם אל דרכיו. ולא ישמע כי אם דבריו. ולא יאכל אל מה שהטריפו. ולא יחשוב אלא בגדולתו. ולא ישמש אלא ברצותו. ולא ישמח כי אם בעבודתו. ולא יבקש כי אם רצונו. ולא ירוץ אלא בשליחותו. ולא יעמוד כי אם מהתמדתו. ולא ישב כי אם בביתו. ולא יקום כי אם באמונתו. ולא יקרא כי אם ספרו. ולא ילבש כי אם סות יראתו. ולא ישן אלא על יצועי אהבתו. ולא יתדמה כי אם אל תמונתו. ולא יעיר אלא במתיקות זכרו. ולא ימצא קורת רוח כי אם עמו. ולא יברח כי אם מהמרותו. ולא יאבל כי עם בעת כעסו. ולא יפחד כי אם מפחדו עליו. ולא יקוה כי אם חסדו. ולא יכעס אלא במה שמחייב רצונו. ולא ירצה אלא במי שעושה רצונו. ולא יקח כי אם ברשותו ולא יתן אלא למי שמצוה אותו לתת לו וכן בכל תנועותיו לא יעתיק רגל ולא יניע עפעף אלא אחר הפקת רצון אדוניו בהם. אמנם הענינים שהם רעים מן העבד הם הפך כל הטובים בעיני אדוניו ממנו ובהפכם יוכרו הדברים. ואחרי שהטוב והישר מעבדי העולם בעיני אדוניהם הוא מה שספרנו וכבר נודע קטנות טובת האדונים על העבדים כמה אנו חייבים לאלהים ית' מן היראה והעבודה כפלי כפלים ממה שזכרנו ברצותינו לשלם לו ית' מה שיש לנו עלינו מרוב הטובות ית' שמו.
פסוק ט:
כבד את יי' מהונך ומראשית כל תבואתך. אמר כבד ה' מן ההון שנתן לך והעניין שתעניק ממנו אל הדלים ולא תחשוב שהמכוון הוא שתתן הפסולת או הנשאר ממאכלך אל הדלים רק מראשית כל תבואתך כלומ' ממבחר כל תבואתך.
פסוק י:
ואמר אחר זה וימלאו אסמיך שבע כלומ' לא תחשוב שבהעניקך מהונך לזולתך יחסר ממונך רק בגלל הדבר הזה יברכך ה' אלהיך וימלאו אסמיך והם אוצרותיך שבע וגם התירוש שבתוך יקביך יפרוץ הגדר לרבויו שלא יכילנו היקב. או ר"ל ויקביך ירבו תירוש.
פסוק י:
ועל דרך נסתרו יאמר אם חננך האל חכמה ושכל שיעור שהשלימך ועודף על השלמתך שיעור להשלים זולתך אל תמנע מזה רק כבד את ה' ית' ותאציל מחכמתך על זולתך וממבחר כוונתיך ודעותיך ולא תעלימם מאנשי החכמה הראויים אליהן. ואמ' לא תחשוב כי בהאצילך מחכמתך על זולתך תחסר חכמתך כי חכמתך תרבה ותוסיף בלמדך זולתך כי בעת שילמוד האדם לבדו לא ישאל ולא ישאלוהו ולא יהיה קניין החכמה ההיא בנפשו קניין חזק. אמנם בעת שיעשה לו רב ויקנה לו חבר ישאל וישאלוהו וירבה המשא והמתן ביניהם ויעמיקו בדבר יותר ממה שיעמיק האחד בהיותו לבדו. והוא דומה למאמר רבותינו ז"ל הרבה למדתי מרבותי ויותר מחברי ומתלמידי יותר מכולם וזה מה שכוון באמרו וימלאו אסמיך שבע ותירוש יקביך יפרצו. כלומ' אם תלמד החכמה לזולתך תהיה סבה שחכמתך תעדיף ותרבה.
פסוק יא:
מוסר יי' בני אל תמאס ואל תקוץ בתוכחתו. יאמ' בני אם ייסר אותך האלהים בעולם הזה ויבא עליך דבר שיכבד עליך אל תמאס מוסרו ואל תקוץ בתוכחתו כי מה שיעשה עמך הוא על דרך המוסר שייסר האדם זולתו להסירו מדרך רעה ועל הדרך שמוכיחים את האדם להשיבו מדרכו הרעה והענין שלא תחשוב שייסוריך ומכאוביך יהיו עניינים מקריים או יהיו נקמה ממך בשנאת יי' אותך רק כולם הם בכוונת מכוון להסירך מדרך רע והוא אמרו –
פסוק יב:
כי את אשר יאהב ה' יוכיח וכאב את בן ירצה. כלומ' כמו שהאב המייסר את בנו כדי להסירו מדרך רע הוא מכוון לטובת בנו ולתועלתו והבן הוא חושב הייסורים ההם לעצמו לרעה ולא לטובה כן הענין במכאובי האדם ורעותיו שהוא יחשבם שה' ית' יביאם עליו לרעתו ועל דרך האמת כולם הם לטובת האדם אם להעיר אותו משנת האולת וכדי להסיר גאון לבו ויכנע לבבו הערל ואם כדי שיקבל פרי מעשיו הרעים בעולם הזה כדי שיהיה ראוי במותו אל תענוג העדן הרוחני וכמו שרוב הבנים לא יבינו כונת אביהם רק יחשבו הדבר ההוא ענין רע לעצמם. כן רוב העולם יצעקו על רעותיהם ויחשבו שיהיה הכל לרעתם. וכמו שהבן החכם יודע כי כל מה שיעשה אביו הן מן הטוב הן מן הרע אין המכוון ממנו להכאיבו ולצערו רק לדחות מעליו נזק יותר גדול ממנו כן החכם והמשכיל יודע כי חנון ורחום הוא ית' ארך אפים ורב חסד. ואם יצערנו יודע כי הצער ההוא הוא לדחות מעליו צער גדול ממנו.
פסוק יב:
ואמרו וכאב את בן ירצה ר"ל והוא רוצה בתועלת נבראיו לדמיון האב שרוצה בתועלת הבן והענין כי כמו שהאב רוצה בבנו ומתוך כך יכאיבהו כן יעשה האל ית' עמנו.
פסוק יג:
אשרי אדם מצא חכמה ר"ל המאושר שבאנשים הוא האדם שזכה לעלות במעלות הסולם העשוי מקורות עץ החיים עד שהשיג בשכלו לדעת החכמה האלהית והיא הנקראת בספר הזה חכמה סתם כי החכמה ההיא היא תכלית השגת האדם.
פסוק יג:
וכן אשרי אדם יפיק תבונה והוא האיש שהשיג החכמות הלמודיות הנקראות אמרי בינה לפי שבהם ידע האדם מפלאות תמים דעים בריחוק הגרמים השמימיים וגודל ערכם וכיוצא בהם.
פסוק יד:
ואמר כי טוב סחרה מסחר כסף כלומ' יותר טובה היא סחורת החכמה האלהית מסחורת הכסף ויותר טובה תבואתה מן החרוץ והוא הזהב היקר וזה כי הזהב והכסף והפנינים הם ענינים כלים נופלים תחת הזמן בלתי נצחיים והם חוץ מעצמות האדם לא העדיף המרבה והממעיט לא החסיר ישללם הזמן מבעליהם אמנם החכמה האלהית אשר היא תכלית המכוון מן האדם לא ישללנה מנפש האדם שולל והעמל אשר יעמול האדם בקניינה הוא הנקרא העמל בדבר שהוא למעלה מן השמש. אמנם הקניינים הזמניים כמו הכסף והזהב והפנינים העמל בהם הוא עמל בדבר שהוא חוץ מעצמות האדם ונקרא עמל בדבר שהוא תחת השמש.
פסוק טו:
ולפיכך אמר על החכמה האלהית כי היא יקרה מפנינים והם האבנים הטובות הנסגרות לפני לפנים כי הפנינים צריכים להסגר מפני שהם מזומנים אל ההפסד וכן ישללם שולל. אמנם החכמה האלהית וידיעת אמיתת הנמצאות לא ישללם דבר מבעליהם ולפי' אמר וכל חפציך לא ישוו בה כלומ' אין חפץ מחפציך שישוה אל קנין החכמה האלהית.
פסוק טז:
ואמ' אחר זה אורך ימים בימינה בשמאלה עושר וכבוד כלומ' מי שמתעסק בחכמה לשמה והעניין שידבק בחכמה ויאהב אותה למעלתה הוא יזכה בעבורה לעונג עולם הנשמות שהוא עונג נצחי שאין לו הפסק וקרא חיי העולם הבא שהיא הטובה הצפונה לצדיקים אורך ימים על הדרך שרמזו רבותינו ז"ל באמרם למען ייטב לך והארכת ימים. מפי השמועה למדו למען ייטב לך לעולם שכולו טוב והארכת ימים לעולם שכולו ארוך. ובעבור היות הימין נכבד מהשמאל ייחסו הדרך הנכבד והוא הדרך האמתי אל הימין. ואמרו אורך ימים בימינה ר"ל בקנות האדם החכמה האלהית וידבק בה בעבור מעלת החכמה ולא כדי להתגדל בה ולעשותה קורדום לאכול ממנה יזכה בעבור זה אל העונג התמידי והוא חיי העולם הבא. אמנם בשמאלה והוא בעת שיאהב האדם החכמה ויקנה אותה שלא לשמה לפחות ימצא בעבורה עושר וכבוד וזה כי בחכמה יעלו החכמים אל המעלות הרמות ויכובדו בין האנשים ואפי' המלכים בעבור מעלת חכמתם. ואמר אחר זה להודיע כי המשתדל לקנות החכמה לא בעבור מעלתה רק שישים תכלית החכמה תכלית אחר והוא העושר שיקנו בה או הכבוד שיכובדו בה בעולם הזה אע"פ שלא זכה בעבורה אל החיים הנצחים מכל מקום הוא יזכה בעבורה אל עושר והוא רבוי קנייני העולם הזה ואל כבוד שיכובד בחיוו בעבור חכמתו.
פסוק יז:
ואמר אחר זה דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום כלומ' ההנהגות שיתנהג האדם בסבת החכמה הוא הנהגות של נועם. או יאמר שהדורך דרך החכמה הוא ילך דרך הנעימות והענין שהדרך שלה הולך אל הנעימות ולכן מי שדורך בה הוא ישיג בסוף אל הנעימות.
פסוק יז:
וכל נתיבותיה שלום ר"ל כל נתיבותיה מדריכות האדם אל שלום. או ר"ל ובכל נתיבותיה יש שלום ובאה מלת וכל בחסרון הבי"ת. או יאמר שכל פעולות אשר תחייב ותגזור החכמה האלהית יביאו אל השלימות והוא השלום האמיתי.
פסוק יח:
ואמר אחר זה עץ חיים היא למחזיקים בה כלומ' החכמה האלהית היא עץ חיים לאותם שהם מחזיקים בה והענין כי כמו שעץ החיים השולח ידו ויקח ממנו יאכל ויחיה לעולם כן החכמה האלהית האיש אשר ישיג אותה הוא הגיע אל ההצלחה האמיתית ויחיה לעולם החיים הנצחיים.
פסוק יח:
ואמרו ותומכיה מאושר ר"ל כל אחד מתומכיה הוא המאושר שבאנשים וזה ידוע כי מי שהגיע אל ההצלחה האמיתית הוא המאושר ובכאן הרחיב שלמה ע"ה נקבי המשכית אשר על תפוחי התורה והוא שגלה כי החכמה האלהית והדבקות בשכל הנפרד הוא שקראה התורה עץ חיים.
פסוק יט:
יי' בחכמה יסד ארץ. יאמר בפסוקים האלה כי ה' ית' ששם הארץ אשר כוללת היסודות הארבע כמו יסוד ודבר קיים שיסובו צבאות השמים סביבם כי העיון הטבעי גוזר שתהיה סביבתם על דבר קיים בחכמה גזר היותה כן. וכן השמים שהם כוללים כל הגרמים השמימיים שהוא ית' כוננם על התבונה אשר הם עליה מן הגודל והסדר והתנועה ושמירתן לסדרם בתבונה גזר היותם על התכונה ההיא. וכאלו ר"ל ראו גודל מעלת החכמה והתבונה שתיקון הנמצאות השפלות וסדרם. ומציאות הגרמים השמימיים ותנועתם ושמירתם לסדרם כולם נמצאו על הסדר אשר הם עליו בחכמה ובתבונה. וכאלו רצה להעיר שישתדל האדם בקניית החכמה והתבונה מפני שבאמצעותם ישכיל טבע הנמצאות השפלות ותכונת הגרמים השמימיים וסדרם והנהגתם אחרי שמציאותם וסדרם היה בחכמה ובתבונה.
פסוק כ:
ואמר אחר זה בדעתו תהומות נבקעו ושחקים ירעפו טל כלומ' כמו שהנמצאות השפלות והגרמים העליונים נמצאו ונסדרו בחכמה ובתבונה כן הפעולות הנמשכות מהגעת הכחות השמימיות על היסודות הארבע והם עליית האידים אשר יתחייב מהם המטר והוא שכנה בבקיעת התהומות וכן ירידת הגשם אחרי שהאיד ישוב מים בפגישת קרירות האויר האמצעי הנקרא אבני שיש טהור והוא שכנה באמרו ושחקים ירעפו טל הכל נמצא בדעת ובתבונה. ולכן המשים עיונו בחכמה ובתבונה ובדעת ישכיל טבע העולם השפל ותכונת הגרמים השמימיים וסדרם ותנועתם וידע גם כן הפעולות המתחדשות מהגעת כחות הגשמים על היסודות.
פסוק כ:
ולפי הסדר אשר אנחנו בו שיהיה שם חכמה סתם רמז אל החכמה האלהית והתבונה אל החכמה הלימודית יהיה ענין הפסוק כן ה' ית' בחכמתו העליונה ובאלהותו סדר מציאות זה העולם השפל על הענין אשר הוא עליו ושמו כמו יסוד ודבר קיים להיות התנועה העליונה סביב דבר קיים.
פסוק כ:
ואמר כי החכמה האלהית חוקרת גם כן על סדר זה העולם ותיקונו. כי השכל העשירי אשר הוא השכל הפועל שהוא מכלל עולם הנפרדים אשר החכמה האלהית חוקרת עליו הוא חותם תבנית נותן הצורות בנמצאות השפלות ויחון הצורה לכל מי שזמן הגשם החמישי החומר. ואמרו כונן שמים בתבונה ר"ל כי חכמת הלימודים אשר מכללה חכמת המספר והשיעור והתשבורת יגיעו בם אל חכמת הגלגלים וצבאותיהם ואל ידיעת שיעורם ומרחקם מן הארץ ומרחקם זה מזה ושיעור עובי גרמיהם וביאור תנעותיהם השונות. והודיע שהסדר ההוא הנמצא בם נעשה בתבונה. ולכן מי שישכיל בחכמת הלימודיות הנקראות אמרי בינה ידע סדר צבאות השמים וכל מה שימשך בהם ומהם. ואמרו בדעתו תהומות נבקעו ושחקים ירעפו טל אפשר שחכמת הטבע קרא במקום הזה דעת אע"פ שדרך החכם הזה לקרוא חכמת הטבע בשם מוסר וקרא חכמת הטבע דעת לפי שבה יהיה ידיעת טבע הנמצאות השפלות. והזכיר עליית האידים ושובם מים לפי שתנועת הגלגלים אשר להם כוון הנביא באמרו וינועו אמות הסיפים מקול הקורא והבית ימלא עשן והוא רמז אל עליית האדים ויתחייב מזה הווית הדומם והצומח והחי וכאילו כוון החכם הזה להעיר שישתדל האדם בקניית החכמות השלש והם האלהיות והטבעיות והלימודיות לפי שבהם ומהם ידע אמיתת הנמצאות העליונות והשפלות וכל מה שיתחדש בהם. וממה שצריך שתדעהו הוא כי אמרו יסד ארץ וכן בחוקו מוסדי ארץ ואמרו גם כן איפוא היית ביוסדי ארץ וכיוצא בזה היה ראיה גדולה על היות הארץ הדבר הקיים אשר יסובו הגלגלים סביבו ולא תתפתה אחרי דיעות תלמי והחוזים הקדומים אשר המציאו גלגל היקף וגלגל יוצא המרכז ולפי דבריהם תמצא תנועה סביב דבר לא קיים רק סביב נקודה מדומה קצת תנועה תהיה סביב נקודה מדומה באויר וקצת תנועה תהיה סביב נקודה מדומה בין גלגל לגלגל מה שירחיקהו כל היקש טבעי. וכבר חבר חכם גדול ספר והמציא תבונה חדשה מבלתי שיתחייב גלגל היקף ולא גלגל יוצא המרכז כי אלו שני העניינים יחייבו מציאות תנועה סביב דבר לא קיים ומציאות הריקות. וכבר התבאר המנע מציאותם בחכמת הטבע.
פסוק כא:
בני אל ילוזו מעיניך נצור תושיה ומזמה. אחרי שהזכיר שבח החכמות השלש ומעלתן ואמר כי בהם נוסד העולם השפל ובהם יודע מה שיתחדש במציאות. אומר בני אחרי שמעלת החכמות הנזכרות היא כל כך נשאה ונפלאת אין ראוי לך שיסורו מנגד עיניך כלל כלומ' אין ראוי שתשים עיונך בדבר זולתם אחרי שהם מביאות אל זה השלימות הגדול.
פסוק כא:
ונצור תושיה והיא החכמה האלהית שהיא יש ואין דבר זולתה ראוי שיקרא בשם יש כי היא המציאות הנכבד והחזק. ומזמה והוא שם אל החכמות המשרתות לה.
פסוק כב:
ונתן הסבה במה שאמר ויהיו חיים לנפשך וחן לגרגרותך כלומר תועלת החכמות הנזכרות היא שבחכמה האלהית הנקראת תושיה תקנה חיי הנפש המשכלת כי מוצאה מצא חיים ויפק רצון מה' וקצת מהם והם הטבעיות והלמודיות אע"פ שאינם התכלית המכוון מכל מקום יהיו חן לגרגרותיך כי יכובד בהם האדם והם מדרגות והצעות לעלות אל החכמה האלהית.
פסוק כג:
ואמרו אז תלך לבטח דרכיך ורגלך לא תגוף ר"ל ואם תשים החכמות השלש נגד עיניך ולא יסור עיונך מהם תלך לבטח בדרכך בכל הנהגותיך כי המתנהג על פי החכמה בכל ענייניו ינצל ממקרי הזמן כי החכם עיניו בראשו והחכמה היא לו לנר ולאור להנצל מן המכשולות. והזכיר בזה המאמר כי החכמות הנזכרות יצילוהו מן המכשולות בעולם הזה בעוד בחיים חייתו. ובהגיע עת המות לא יפחד מן העונש המעותד לנפשות המקצרים בעבודת האל רק יתעתד לקצור פרי מעשיו הטובים ויתענג מזיו החכמה אשר קנה. וזה רצה באמרו אם תשכב לא תפחד קרא המיתה בלשון שכיבה כמו ושכבתי עם אבותי.
פסוק כג:
או יהיה אמרו אז תלך לבטח דרכך ורגלך לא תגוף כלומר אם שמת מגמת רעיונך להשיג החכמות הנזכרות אתה אחזת בזה הדרך הישר כי אם אין חכמה אין יראה ואור החכמות יביאך להנצל ממכשולי הספקות ולא תכשל בדרכך בכוונך לעלות אל האלהים אחרי שתעלה במדרגות הסולם העשוי מקורת עץ החיים מדרגה אחר מדרגה כי אתה תמצא עצמך דורך דרך ישר להגיע אל ההצלחה האמיתית. וזה רצה באמרו אז תלך לבטח דרכך כלומ' בשומך החכמה סולם לעלות אל האור העליון תלך דרך בטוח ולא תגוף רגלך.
פסוק כד:
ואם תשכב כלומ' אם תאסף אל עמך לא תירא מן העונש הרוחני רק תהיה מנוחתך כבוד ותתעטר בעטרה שמעטרים בה הצדיקים בעולם הרוחני ותהנה מזיו שכינה וזה רצה באמרו ושכבת וערבה שינתך וקרא מיתת הצדיקים שינה בעבור הדמיון אשר ביניהם והוא כי השינה היא מנוחת החושים החיצוניים ותנועת החושים הפנימיים. וכן מיתת הצדיקים היא בטול כחותם הגופניות וחיי הנפש המשכלת וכבר ביארתי זה הענין בפירוש ספר קהלת בפסוק מתוקה שנת העובד.
פסוק כה:
אמרו אל תירא מפחד פתאום ר"ל לא תצטרך לירא מפחד מקרי הזמן החלים פתאום. וכן לא תצטרך לירא בעת שתראה חול השואה על הרשעים פן תחול עליך גם כן. ונתן הסיבה בזה ואמר –
פסוק כו:
כי ה' יהיה בכסלך כלומ' בעבור שדבקת באלהים הדבקות ההוא יביאך שהשגחת ה' ית' תהיה דבקה בך דבקות רצוף. ומתוך כך תהיה נשמר מכל רע ושלא תלכד במצודת הזמן כאשר נלכדים הרשעים אשר הלכו חשכים ואין נוגה להם.
פסוק כז:
אל תמנע טוב מבעליו. יאמר אין ראוי לך שתמנע הטוב מן האדם הראוי אל הטוב ההוא ועל תנאי שיהיה יכולת בידך לעשותו. וזה המאמר כולל הענקת הדלים ועשיית החסד אל הראוי אליו בעת שיוכל האדם על זה. ורמז שלא יחוייב האדם לעשות אלא כפי יכלתו. ואפשר שרמז באמרו בהיות לאל ידך לעשות כי אולי יבוא זמן שלא יוכל ולכן יעשה בעת שיש לו יכולת על זה.
פסוק כז:
ועל דרך נסתרו יאמר שראוי לכל בעל חכמה שיאציל מחכמתו אשר חננו האל לכל הראוי אליה מדורשי החכמה בעת שיגיע שכלו אל מדרגה מן החכמה שיהיה ראוי להשלים זולתו והוא שיהיה שכלו עודף על שלימותו שיעור להשלים זולתו.
פסוק כז:
ואמרו מבעליו רמז שלא ישליך האדם השלם פניני החכמה לפני החזירים לא ידעו חין ערכה. אך ראוי למנעה מהם על הדרך שיצוו חכמי הרפואה למנוע הבשר והיין והלחם מן החולים עם היותם הטובים שבמזונות לבריאים. וכן ראוי למנוע החכמות האמיתיות מן הסכלים מפני שיזיקו להם היזק מבואר.
פסוק כח:
ואמרו אל תאמר לרעך לך ושוב יאמר לפי פשוטו בראותך אדם ראוי לקבל הטוב והחסד ויש בדעתך לעשות עמו חסד אל תאמר לו לך היום ושוב למחר ומחר אתן לך בקשתך הואיל ויש הדבר בידך ותוכל להעניקו מברכותיך היום והסבה היא שאולי מחר לא תוכל ליתנה לו וגם שאולי היא צריכה לו בעת בקשתו צורך הכרחי ואין לו תועלת בתת לו בקשתו בעת מחר.
פסוק כח:
ואפשר שמלת לרעך היא מענין בנת לרעי מרחוק שענינו הרעיון והמחשבה. ואמר בעת שתראה שיתעורר ממך רצון לבקש דבר מדברי החכמה והתורה לא תדחה הרעיון ההוא מנפשך כי לפעמים ידחה האדם הרצון ההוא וברצותו אחר שעה או אחר יום או אחר זמן ידוע לעמוד על הדבר ההוא לא ימצא שכלו מזומן להגיע אל הדבר ההוא ולהשיגו. ולכן אמר מצוה בעת ראותך שיתעורר ממך חפץ ורעיון לחקור חקירה שכלית ולהשקיף על עיון שכלי בדבר מדברי החכמה אל תאמר אל הרעיון ההוא לך היום ושוב מחר ומחר אתעסק בהשגת הדבר ההוא אחרי שאתה רואה שכלך מוכן ומשתוקק להבנת הענין ההוא כי יכול להיות שאם תדחה החפץ לפי שעה ידחה עולמית.
פסוק כט:
אל תחרש על רעך רעה יאמר לפי פשוטו כי אין ראוי לאדם שיעמיק לחשוב על רעהו רעה והוא בוטח באהבתו. וכן אין לו לאדם לריב עם אדם חנם אם לא גמלו רעה. והזכיר זה החכם כי בעת שיהיה האיש רעהו לא די שאין ראוי לו שיריב עמו חנם אלא אין ראוי שיחשוב הדבר בלבו כל שכן שיוציא מהשבתו אל הפועל. ואם לא יהיה רעהו אמר שלא יריב עמו חנם אחרי שלא גמלו רעה. ואמרו אם לא גמלך רעה אשר המובן ממנו שאם גמלו רעה יותר לו לריב עמו לא בא לסתור מאמר התורה שאמר' לא תקום ולא תטור את בני עמך כי אם היית שואל שלמה האם מותר ליקום וליטור היה משיב כי הוא מעשה איסור. אמנם שלמה בא להזכיר בספר הזה מה שיחייבהו השכל האנושי לא מה שנאסר עלינו מצד התורה.
פסוק כט:
ואפשר שקרא רעך החלק השכלי. ואמרו אל תחרוש על רעך רעה ר"ל שלא ימנע ממנו לחם חוקו והוא השגת המושכלות כי אם תעשה זה תגרום לו רעה גדולה.
פסוק ל:
וקרא אדם באמרו אל תריב עם אדם חנם יצר התאוה ואמר שאין ראוי לאדם לענות את החומר ללא סבה מחייבת וזה כי ענוי החומר הותר וכוון בעת שיטה טבע האדם אל קצה אחד והוא רע ואז מחייב השכל להטות אל הקצה האחר לרפאות התכונה הרעה ההיא. אמנם בעת שהחומר יהיה שלם עמך ולא יטה אותך לדבר רע אין ראוי לך שתענה אותו. והצורך לומ' זה מפני שהרבה מן האנשים המתחכמים והמתקדשים והמטהרים יאמרו בלבם הואיל והתאוה והכבוד הם דרך רע ומוציאים את האדם מן העולם נפרוש מהם ביותר ויתרחקו בעבור זה אל הצד האחרון עד שלא יאכלו בשר ולא ישתו יין ולא ישאו אשה ולא ישבו בדירה נאה ולא ילבשו מלבוש נאה רק ילבשו השק והצמר וכיוצא בהם והדרך הזה הוא רע וההולך בדרך זה נקרא חוטא ונאמר בענין הנזיר וכפר עליו מאשר חטא על הנפש. ואמרו ז"ל מה אם הנזיר שלא פירש אלא מן היין צריך כפרה המונע עצמו מכל דבר על אחת כמה וכמה ולפי' צוו חכמינו ז"ל שלא ימנע אדם עצמו אלא מן הדברים שמנעה התורה בלבד ולא יהיה אוסר עצמו בנדריו ובשבועתיו הדברים המותרים אמרו חכמינו ז"ל לא דייך מה שאסרה תורה אלא שאתה אוסר עליך דברים אחרים. ועל כיוצא בזה אמר החכם הזה בספר קהלת אל תהי צדיק הרבה כלומ' לא תראה הצדק במקום שאין הצורך אליו כלומ' בעת שלא תראה טבעך נוטה אל דרך רע. אמנם בראות האדם טבעו נוטה אל קצה אחד מדרך החכמה הוא ראוי לרפאותו דרך עינוי וזה כי כמו שחולי הגופות הם טועמים המר מתוק והמתוק מר ויש מן החולים שמתאוה אל המאכלים בלתי ראויים אל האכילה כגון העפר והפחם ושונא המאכלים הטובים כגון הפת והבשר לפי רוב החולי כן יש בני אדם שנפשותיהם חולות ואוהבים הדיעות הרעות ושונאים הדרך הטובה ומתעצלים ללכת בה והיא כבידה עליה למאד לפי חליים ועליהם נאמר הוי האומרים לרע טוב ולטוב רע שמים חשך לאור ואור לחושך שמים מר למתוק ומתוק למר. ותקנת חולי הנפשות האלו הוא שילכו אל החכמים רופאי הנפשות וירפאו חליים בדיעות אמתיות שילמדו אותם עד שיחזרו אל הדרך הטוב. וכיצד היא רפואתם מי שהוא בעל חימה אומרים לו שינהיג עצמו שאם הוכה וקולל לא ירגיש כלל ויתנהג על זה הדרך זמן מרובה עד שתעקר מדת הכעס מלבו. ואם היה גבה לב ינהיג עצמו בבזיון הרבה וישב בשפל המקומות וילבש בלוי הסחבות המבזים לובשיהם וכיוצא בדברים אלו עד שתעקר ממנו מדת הגאוה ויחזור אל הדרך האמצעית. וכשיהיה בדרך האמצעית יתנהג בה לעולם. וכן אם מצא עצמו נוטה לצד הזוללות יתנהג בצום ובענוי עד שיתרחק ממדת הזוללות. וכן אם מצא עצמו נוטה אל הניאוף והחשק יענה את נפשו עד שיכנע יצרו ולא יחטיאהו. ועל זה הדרך מותר לענות החומר ולהכאיבו. אמנם בעת שהחומר לא יטה אותך לדבר מהדברים הרעים אין ראוי לך שתעשה מריבה עמו וזה מה שכוון באמרו אל תריב עם אדם חנם אם לא גמלך רעה. ולפיכך אמר אדם ולא אמר איש כנה החומר באדם כי עפר הוא ואל עפר ישוב. ואפשר שמלת על באמרו אל תחרוש על רעך רעה באה תמורת עם. ויהיה ביאור רעך רעיונך ור"ל אל תעסוק עם רעך והוא מחשבת לבך בדברים מהבלי הזמן כיון שאתה יכול להעסיקו בדברים נכבדים תהיה בבטחון גדול עמהם והם תועלתך והצלחתך. ואמרו והוא יושב לבטח אתך ר"ל והוא נמצא בך לתועלת ולא לפוקה כי הכח השכלי נמצא באדם כדי שיהיה אדם לא שיהיה בהמה. ואמר שיפעיל הכח השכלי לתועלת אנושותו לא לצורך בהמיותו. ואומר אל תריב עם אדם חנם בא לומר כי המריבה ממנה מופתית וממנה בלתי מופתית ובא לומר במקום הזה שאם אין מריבתך מופתית אלא חנם שלא תריב ואמרו אם לא גמלך רעה ר"ל שאם תשמע דבר שלא התבאר לך במופת סותרו אל תכזיבהו אם לא גמלך רעה כלומר שלא יאמר כנגד אמונתך.
פסוק לא:
אל תקנא באיש חמס ואל תבחר בכל דרכיו. אחרי שהזכיר בפסוקים הקודמים שאין ראוי לענות החומר ולהכאיבו ללא סבה מחייבת אמר לא תחשוב עם זה שיהיו פעולות החומר פעולות רצויות וראוי שימשך האדם אחריהם רק הראוי הוא שלא תקנא באיש חמס והוא האיש החומס נפשו המשכלת ומונע ממנה המושכלות ונמשך אחר בהמיותו. או קרא הכח הבהמי איש חמס ואמר שאין ראוי לבחור ולאחוז לנפשו פעולה מפעולותיו כי כל פעולות החומר הם תועבה וקרא החומר נלוז בעבור ההעדר הדבק בו. אמנם עם הישרים והם האנשים ההולכים בדרך השכל ומתרחקים מתאותם סוד ה' נגלה אליהם וזה רצה באמרו כי תועבת ה' נלוז ואת ישרים סודו.
פסוק לא:
ואפשר שקרא הכחות השכליות בשם ישרים ואמר כי הכחות הגופניות הם תועבת ה' להמשכם אחר החומר ועם הכוחות השכליות שהם הישרים הוא ידוע ונגלה סוד ה' ית'. גם אפשר שקרא איש חמס בעל ההיקש המטעה ועליו אמר גם כן איש חמס יפתה רעהו והוליכו בדרך לא טוב ואמר ואל תבחר בכל דרכיו כלומ' אע"פ שתראה במקצת דבריו נכונה אל תבחר באחד מהם.
פסוק לג:
מארת ה' בבית רשע. יאמר כי מארת ה' תהיה בבית האיש רשע והמארה היא החסרון והמגרעת. אמנם הנוה של צדיקים ה' ית' יברך אותו. והברכה היא תוספת הטובה כמו שהמארה היא החסרון.
פסוק לד:
ואמר אחר זה אם ללצים הוא יליץ כלומר בראות ה' ית' האנשים הלצים הוא יניחם על ליצנותם. אמנם לענוים יתן להם חכמה שבעבורה ימצאו חן בעיני ה' ואדם.
פסוק לה:
ומתוך כך כבוד חכמים ינחלו כלומ' החכמים בעבור החכמה שקנו ישיגו דבר שיכובדו בו בעולם הזה ובעולם הנשמות. אמנם הכסילים כל אחד מהם הוא מעורר הקלון ומסבב אותו אל עצמו. או ר"ל וכל אחד מן הכסילים מרים הקלון מן הארץ ונותנו על ראשו. ויש שפירשו וכסילים מרים קלון שהכסילים בעבור שסכלו החכמה הם מפארים ומרוממים הדברים של קלון בלשונותם.
פסוק לה:
ואפשר שקרא בית רשע הגוף ותאותיו ואמר כי הגוף וכחותיו הם ענינים כלים אין להם השארות רק החסרון וההעדר דבק עמהם וזה רצה באמרו מארת ה' בבית רשע. אמנם הנפש המשכלת שהוא נוה הכחות השכליות היא מזומנת אל הקיום והנצחות ואל רבוי השכר והתענוג. ואמרו אם ללצים הוא יליץ בא לרמוז כי רשות כל אדם נתונה לו אם רצה להטות עצמו לדרך טובה הרשות בידו. וכן אם רצה להטות עצמו לדרך רעה הרשות בידו ואין לו מי שיכפהו ולא גוזר עליו שימשך לאחד משני דרכים אלא הוא מעצמו נוטה לאי זה דרך שירצה וכשם שחפץ ה' ית' שיהיו האש והרוח תנועתם מן האמצע ותנועת המים והארץ אל האמצע והגלגל סובב בעיגול ככה חפץ שיהיה האדם ברשותו וכל מעשיו מסורים לו ולא יהיה לו כופה ולפי' הוא ראוי מפני זה אל הגמול ואל העונש וזה רצה באמרו אם ללצים הוא יליץ כלומר אם ימשך האדם אחר דרך הלצים הוא ימצא עצמו מוכן אל הליצנות וכבר הורשה להדבק באי זה מן הדרכים שיחפוץ. אמנם לענוים והם אשר דבקו בהצלחה האמתית ה' יתן להם חן כלומ' הוא יעזרם על זה והם המוצאים חן בעיניו ית' והזכיר הענוים מפני שהענוה הגמורה לא תהיה רק עם השלימות האחרון אחרי שנתברר אל האדם גדולת אלהיו ורוממותו וקטנות ערכו ושפלותו.
פסוק לה:
ואמר אחר זה כבוד חכמים ינחלו והוא הכבוד שיכובדו נפשות הצדיקים בעולם הנשמות כמו שאמרו רז"ל צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם. ואמרו יושבים על דרך משל כלו' נפשות הצדיקים מצויות שם בלא עמל ויגיעה. ואמרו ועטרותיהם בראשיהם ר"ל דיעה שידעו שבגללה זכו לחיי העולם הבא היא מצויה עמהם והיא העטרה שלהם כענין שאמר החכם הזה בשיר השירים בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו. והוא דומה למאמר הנביא ע"ה ושמחת עולם על ראשם. ואמרו וכסילים מרים קלון הוא רמז אל העונש הרוחני המעותד לנפשות המקצרים. ואפשר שאמרו מארת ה' בבית רשע בא לרמוז שבעל ההיקש המטעה תהיה מארת ה' בחכמתו כי בעבור שלא יעלה בידו דבר של חכמה תתמעט חכמתו בכל יום. אבל ההולכים הדרך האמתי והם הצדיקים נויהם מתברך כלומר תגדל חכמתם יום יום ותוסיף.