פסוק א:בני. אמר במקום ה׳ אתה ישראל החביב לי כבן לאב הנני מזהירך תורתי אל תשכח:
פסוק ב:ושנות חיים. ר״ל שלום השקט ושלוה:
פסוק ב:ושלום יוסיפו לך. התורה והמצות הם יוסיפו לך כי הם ילמדו עליך זכות:
פסוק ג:אל יעזבך. אל תהיה נעזב מהם כי אחוז בהם:
פסוק ג:קשרם. ר״ל בכל עת תהא מדבר בם וחושב בענינם:
פסוק ד:ומצא חן. ובזה תמצא חן ותהיה ידוע למשכיל בשכל טוב בעיני וגו׳:
פסוק ה:אל תשען. אל תחשוב בודאי אצליח הואיל ונעשה הדבר בבינה כי הכל ביד ה׳ ולא ביד בינת אדם:
פסוק ו:בכל דרכיך. בכל עניניך דע את ה׳ ר״ל תן דעתך לחשוב לעשות מעשיך למען יבוא בדבר תועלת לקיים דבר ה׳ ואז הוא יוליכך באורח מישור ותצליח בה:
פסוק ז:אל תהי חכם בעיניך. להקל בדבר הנאסר לעשות גדר ושימור בחושבך שאין חכם כמותך צריך גדר אלא ירא את ה׳ פן עם כל חכמתך תכשל:
פסוק ז:וסור מרע. הרחק מאד ועשה גדר:
פסוק ח:רפאות. ר״ל הגדר לא יזיק כי עוד יועיל ותהיה רפאות וכו׳ ר״ל יחזיק אותך בקיום המצות:
פסוק ט:מהונך. להפריש ממנו צדקה:
פסוק ט:ומראשית. לתת תרומות ומעשרות:
פסוק י:וימלאו. ר״ל לא תחסר כלום בעבור זה כי הברכה ישולח בהם ועוד תוסיף ותירוש. היין אשר ביקבים יתרבו:
פסוק יא:מוסר. ואם בא לך מה׳ מוסר יסורים אל תמאס בהם אלא קבלם מאהבה:
פסוק יא:ואל תקוץ. כפל הדבר במ״ש:
פסוק יב:יוכיח. לגלות אזנו ליישר דרכו:
פסוק יב:וכאב. וכמו האב אשר יכון בהכאה לרצות את בנו להיטיב דרכו ולא לנקום נקם:
פסוק יג:ואדם. מוסב על אשרי לומר אשרי לאדם אם מוציא את התבונה מן החכמה ר״ל מבין דבר מתוך דבר:
פסוק יד:כי טוב. מסחר החכמה ממסחר הכסף כי מי שנוטל מחיר הכסף לא ישאר הכסף בידו ולא המחיר ביד האחר ולא כן בדבר החכמה כי את מי שלומד עם אחר חכמה אחת במחיר למוד חכמה אחרת א״כ שניהם ביד כל אחד ואחד:
פסוק יד:תבואתה. פרי החכמה ור״ל מה שהבין מדעתו מתוך דבר החכמה שלמד הנה טובה היא מחרוץ:
פסוק טו:יקרה. חשובה היא מפנינים הם המרגליות:
פסוק טו:וכל חפציך. כל הדברים שאתה חפץ ורוצה בהם לא יהיו שוין בשוויה:
פסוק טז:אורך ימים. ר״ל על ידה ישיג אורך ימים ועושר וכבוד, ורז״ל אמרו למיימינים בה לעוסק לשמה היא לו לאורך ימים וכ״ש עושר וכבוד אבל למשמאילים בה לעוסקים שלא לשמה עכ״ז יהיה עושר וכבוד:
פסוק יז:דרכי נועם. ר״ל לא יבוא בשום צד מכשול בדבר קיום דברי התורה:
פסוק יז:וכל וגו׳. כפל הדבר במ״ש:
פסוק יח:למחזיקים בה. להאוחזים בה היא להם לעץ חיים כי בעבורה ישיג החיים ותומכיה. התומך אותה בגדרים וסייגים הוא משובח:
פסוק יט:בחכמה. באמצעות חכמת התורה ברא העולם:
פסוק יט:בתבונה. תבונת התורה:
פסוק כ:בדעתו. בדעת התורה נבקעו תהומותיהם המעיינות הנובעים מתחת:
פסוק כ:ושחקים. מוסב על בדעתו לומר בדעת התורה יטיפו השמים טל:
פסוק כא:אל ילוזו. הואיל וחשובה היא כ״כ מהראוי שאל יסורו מנגד עיניך:
פסוק כא:נצור תושיה ומזמה. ר״ל שמור התורה במעשה ובמחשבה:
פסוק כב:ויהיו. שמירת המעשה והמחשבה יהיו סיבה להביא חיים לנפשך ולהלביש צוארך בהן:
פסוק כג:אז. כשתהיה נשמר במעשה ובמחשבה אז תלך לבטח בדרכיך כי אין מחריד:
פסוק כג:לא תגוף. לא תכה באבני מכשול המושלכים בדרך ר״ל לא תאונה אליך רעה:
פסוק כד:וערבה שנתך. כדרך הישן בוטח מבלי פחד:
פסוק כה:אל תירא. כי לא תבא אליך:
פסוק כה:כי תבא. כאשר תבא חשכת הרשעים לא תירא מזה כי לא תגע בך לרעה:
פסוק כו:בכסלך. במה שתבטח ותקוה אליו והוא ישמור רגלך מן הלכידה:
פסוק כז:מבעליו. מבעל הטובה ר״ל ממי שבא לקבל הטובה:
פסוק כז:בהיות. בעת היות כח בידך לעשות הטובה:
פסוק כח:לרעך. המבקש הטובה:
פסוק כח:לך ושוב. לך היום ושוב למחר ואז אתן את שאלתך:
פסוק כח:יש אתך. דבר הטוב׳ יש עמך ותוכל לתת מיד:
פסוק כט:והוא. הלא הוא יושב אתך לבטח ר״ל בוטח בך כאיש על רעהו ולמה תחשוב עליו רעה:
פסוק ל:גמלך רעה. גם תחילת המעשה נקרא במקרא בלשון גמול וכן ואם גומלים אתם עלי (יואל ד׳:ד׳):
פסוק לא:באיש חמס. בהצלחת איש חמס:
פסוק לב:נלוז. הסר והנוטה מדרך הישר:
פסוק לב:ואת. עם ישרים מעמיק סוד עצתו מאהבתו אותם וכמ״ש וה׳ אמר המכסה אני מאברהם וכו׳ (בראשית י״ח:י״ז):
פסוק לג:מארת ה׳. ר״ל העושר אשר בבית הרשע קללת ה׳ היא כי שמורה לרעתו ותחשב א״כ לקללה:
פסוק לג:יברך. מוסב על ה׳ לומר שהוא יברך את אשר בנוה הצדיקים ר״ל לברכה תחשב כי ישפיעו מטובם לדל ויקבלו גמול:
פסוק לד:אם ללצים. ר״ל לכל אחד משלם גמול במדה שמדד אם ללצים המלעיגים בבני אדם יסבב סיבה אשר יתלוצצו בהם בבוא יום אידם:
פסוק לד:ולענוים. אשר הם שפלי הרוח ומכבדים כל אדם יתן חנם בעיני הכל ויכבדו להם:
פסוק לה:ינחלו. נוחלים לעצמם הכבוד:
פסוק לה:מרים. כל אחד מפריש הקלון לחלקו: