לפרק א'

הטעם שספר משלי נפתח באות רבתי היא שמהותו שונה מכל שאר הספרים ותיבתו הראשונה, משלי, היא כותרת המורה על תוכנו כספר מְשָׁלִים.

ואל תיטוש תורת אמך

שְׁמַ֣ע בְּ֭נִי מוּסַ֣ר אָבִ֑יךָ וְאַל־תִּ֝טֹּ֗שׁ תּוֹרַ֥ת אִמֶּֽךָ׃

(משלי א ח)

חכמה ותושיה מיוחדת ניתנה לאם, יותר מאשר לאב, למצוא את המסילות לרגשות לבם של הבנים. ואף גם זאת בהיותה קרובה אליהם בכל עת ובכל שעה, היא המכירה יותר מכל את צפונות לבם ומסתרי נפשם. לפיכך הבנת נפש הבנים וידיעת אופיים הפנימי, העמידה על תכונותיהם הסגוליות והכרת ערכם ומעלתם, נכללים בבינה היתירה שניתנה לאשה, ועצתה היא המכרעת בכגון אלו. כן בהרחקת ישמעאל על ידי שרה אמו ובאהבת יעקב אצל רבקה באה לידי ביטוי בינה יתירה זו והאישה היא אשר כוונה לאמיתה של דעת עליון, ועל פי עצתה נסללה הדרך הישרה לנהוג בהם.