פסוק א:משלי. כל דבריו דוגמות ומשלים משל התורה באשה טובה ומשל העובדי גלולים באשה זונה:
פסוק ב:לדעת חכמה ומוסר. המשלים האלו אמר להודיע לבריות (חכמה ומוסר) שיהיו עמלים בתורה שהיא חכמה ומוסר ובינה:
פסוק ג:צדק ומשפט ומשרים. צדק, צדקה מממונו. ומשפט, לשפוט אמת. ומשרים, היא הפשרה דרך חלק ומישור שוה לזה ולזה:
פסוק ד:לתת לפתאים ערמה. משלים אלו אמר קהלת לקנות בהם הפתאים ערמה, לנער דעת, וגם לנער המנוער מכל למוד שלא למד עדיין כלום:
פסוק ה:ישמע חכם. המשלים הללו:
פסוק ה:חכם. זה בעל השמועה:
פסוק ה:ונבון. מוסיף על ידיעת חכם שיודע להבין דבר מתוך דבר ומוסיף על שמועתו:
פסוק ו:להבין משל ומליצה. שיתנו לב להבין במקראות שני הדרכים המשל והמליצה שיבינו את מה המשיל למליצה ואף מן המליצה לא יסורו לבם שגם היא צריכים להבין כשאמר להצילך מאשה זרה ונכריה על הבלי מצרים נאמר הרי המשל ואף המליצה שהוציא משלו בלשון אשה הבן בה והזהר מאשה זרה (ס"א זונה):
פסוק ו:דברי חכמים וחידותם. דורשי רשימות מקרא מלא וחסר רמז דמיון וחידה:
פסוק ז:יראת ה' ראשית דעת. ע"כ פי' לצורך מה עשה שלמה הספר הזה ועתה מתחיל הספר:
פסוק ז:יראת ה' ראשית דעת. היא תרומת עיקר הדעת והיא תהיה לך הראשונה לדעת לפני חכמתך הקדם ליראה אם יוצרך והיא תתן בלבך לעשות בחכמה ובדעת כי האוילים אשר אינם יראים את ה' הם בוזים את החכמה ואת המוסר:
פסוק ח:שמע בני מוסר אביך. מה שנתן הקב"ה למשה בכתב ועל פה:
פסוק ח:אמך. אומתך כנסת ישראל כמו (יחזקאל י״ט:ב׳) מה אמך לביאה והם דברי סופרים שחדשו והוסיפו ועשו סייגים לתורה:
פסוק ט:לוית חן. חבור של חן הם לראשך כלומר התורה והמוסר יהיו לראשך לוית חן וכענקים של עדי זהב יהיו:
פסוק ט:לגרגרותיך. לצוארך ועל שם שהקנה עשויה טבעות טבעות קורא הצואר בלשון רבים:
פסוק י:אל תבא. אל תאבה להם:
פסוק יא:נארבה לדם. לשפוך דם:
פסוק יא:נצפנה לנקי חנם. הכתוב אומר שצפינתם לנקי חנם הוא:
פסוק יב:נבלעם. לנקיים כשהם חיים:
פסוק יב:כשאול. הבולע כל גוף שלם:
פסוק יב:ותמימים. אינו לשון צדיקים אלא מלשון שלמים נבלעם כשהם שלמים כאדם היורד בתוך הבור כשהוא שלם כלומר בעודם בעשרם נהרגם ונירש נכסיהם:
פסוק יד:גורלך תפיל בתוכנו. אם תרצה תחלוק או אם תרצה יהיה בשותפות:
פסוק יד:כיס אחד יהיה לכולנו. ביחד:
פסוק טז:לרע ירוצו. לרעת עצמם הם רצים ואינם יודעים לתת לב לדבר:
פסוק יז:כי חנם מזורה הרשת. כי העופות הרואות חטים וקטניות מזורים על הרשת חנם הוא בעיניהם שאינם מכירים על מה היא נזרת ויורדין בה ואוכלין:
פסוק יח:והם לדמם יארובו. והציידים יארובו לדמם של עופות:
פסוק יט:כן ארחות כל בוצע בצע. גוזל גזילה נאה ונחמדת היא לו וחנם היא לו וסופו את נפש בעליו יקח. נפש עצמו שנעשה עכשיו בעל הממון שגזל מחבירו:
פסוק כ:חכמות בחוץ תרונה. הרי חכמותיה של תורה בחוצותיה תזעקנה להזהירכם לסור עליהם ומה הן חוצותיה בתי מדרשות:
פסוק כ:ברחובות. במקום שמרחיבין אותה כך דרש רבי תנחומא:
פסוק כא:בראש הומיות תקרא. במקום שהיא נשמעת ונכרזת שם היא קוראת ואומרת ענין שלמטה עד מתי פתאים וגו':
פסוק כא:בפתחי שערים. הם מקום ישיבת הזקנים:
פסוק כב:פתים. המתפתים ע"י מסיתים ומינים:
פסוק כב:תאהבו פתי. הסתה שם דבר לפתיות כמו כלי קרי (שני סא"א) שפי:
פסוק כד:נטיתי ידי. לרמוז להם לסור אלי כאדם המרמז לחבירו בידו ונוטה ידו אליו לסור אליו:
פסוק כה:כל עצתי. שיעצתי לגדל אתכם בעולם:
פסוק כז:כשואה. כענן העולה פתאום:
פסוק כז:כסופה. טורבילו"ן בלעז:
פסוק כח:ישחרונני. יבקשוני:
פסוק לא:מפרי דרכם. הפירות שאוכלים בחייהם בצרות המוצאות אותם והקרן שמורה להם בגיהנם:
פסוק לב:משובת פתים. את אשר לבם שובב:
פסוק לב:ושלות כסילים תאבדם. לפי שרואים הרשעים שהם מצליחים נדבקים ברעתם ואינם חוזרין:
פסוק לג:ישכן בטח. בעולם הזה:
פסוק לג:ושאנן. לעולם הבא:
פסוק לג:מפחד רעה. מדינה של גהינם:
פסוק לג:ושאנן. ויהי שליו ושקט, ושאנן לשון עתיד לכן נקוד פתח: