א מִ֭שְׁלֵי שְׁלֹמֹ֣ה בֶן־דָּוִ֑ד מֶ֝֗לֶךְ יִשְׂרָאֵֽל׃ ב לָדַ֣עַת חָכְמָ֣ה וּמוּסָ֑ר לְ֝הָבִ֗ין אִמְרֵ֥י בִינָֽה׃ ג לָ֭קַחַת מוּסַ֣ר הַשְׂכֵּ֑ל צֶ֥דֶק וּ֝מִשְׁפָּ֗ט וּמֵישָׁרִֽים׃ ד לָתֵ֣ת לִפְתָאיִ֣ם עָרְמָ֑ה לְ֝נַ֗עַר דַּ֣עַת וּמְזִמָּֽה׃ ה יִשְׁמַ֣ע חָ֭כָם וְי֣וֹסֶף לֶ֑קַח וְ֝נָב֗וֹן תַּחְבֻּל֥וֹת יִקְנֶֽה׃ ו לְהָבִ֣ין מָ֭שָׁל וּמְלִיצָ֑ה דִּבְרֵ֥י חֲ֝כָמִ֗ים וְחִידֹתָֽם׃ ז יִרְאַ֣ת יְ֭הוָה רֵאשִׁ֣ית דָּ֑עַת חָכְמָ֥ה וּ֝מוּסָ֗ר אֱוִילִ֥ים בָּֽזוּ׃ ח שְׁמַ֣ע בְּ֭נִי מוּסַ֣ר אָבִ֑יךָ וְאַל־תִּ֝טֹּ֗שׁ תּוֹרַ֥ת אִמֶּֽךָ׃ ט כִּ֤י ׀ לִוְיַ֤ת חֵ֓ן הֵ֬ם לְרֹאשֶׁ֑ךָ וַ֝עֲנָקִ֗ים לְגַרְגְּרֹתֶֽיךָ׃ י בְּנִ֡י אִם־יְפַתּ֥וּךָ חַ֝טָּאִ֗ים אַל־תֹּבֵֽא׃ יא אִם־יֹאמְרוּ֮ לְכָ֪ה אִ֫תָּ֥נוּ נֶאֶרְבָ֥ה לְדָ֑ם נִצְפְּנָ֖ה לְנָקִ֣י חִנָּֽם׃ יב נִ֭בְלָעֵם כִּשְׁא֣וֹל חַיִּ֑ים וּ֝תְמִימִ֗ים כְּי֣וֹרְדֵי בֽוֹר׃ יג כָּל־ה֣וֹן יָקָ֣ר נִמְצָ֑א נְמַלֵּ֖א בָתֵּ֣ינוּ שָׁלָֽל׃ יד גּ֭וֹרָ֣לְךָ תַּפִּ֣יל בְּתוֹכֵ֑נוּ כִּ֥יס אֶ֝חָ֗ד יִהְיֶ֥ה לְכֻלָּֽנוּ׃ טו בְּנִ֗י אַל־תֵּלֵ֣ךְ בְּדֶ֣רֶךְ אִתָּ֑ם מְנַ֥ע רַ֝גְלְךָ֗ מִנְּתִיבָתָֽם׃ טז כִּ֣י רַ֭גְלֵיהֶם לָרַ֣ע יָר֑וּצוּ וִֽ֝ימַהֲר֗וּ לִשְׁפָּךְ־דָּֽם׃ יז כִּֽי־חִ֭נָּם מְזֹרָ֣ה הָרָ֑שֶׁת בְּ֝עֵינֵ֗י כָל־בַּ֥עַל כָּנָֽף׃ יח וְ֭הֵם לְדָמָ֣ם יֶאֱרֹ֑בוּ יִ֝צְפְּנ֗וּ לְנַפְשֹׁתָֽם׃ יט כֵּ֗ן אָ֭רְחוֹת כָּל־בֹּ֣צֵֽעַ בָּ֑צַע אֶת־נֶ֖פֶשׁ בְּעָלָ֣יו יִקָּֽח׃ כ חָ֭כְמוֹת בַּח֣וּץ תָּרֹ֑נָּה בָּ֝רְחֹב֗וֹת תִּתֵּ֥ן קוֹלָֽהּ׃ כא בְּרֹ֥אשׁ הֹמִיּ֗וֹת תִּ֫קְרָ֥א בְּפִתְחֵ֖י שְׁעָרִ֥ים בָּעִ֗יר אֲמָרֶ֥יהָ תֹאמֵֽר׃ כב עַד־מָתַ֣י ׀ פְּתָיִם֮ תְּֽאֵהֲב֫וּ פֶ֥תִי וְלֵצִ֗ים לָ֭צוֹן חָמְד֣וּ לָהֶ֑ם וּ֝כְסִילִ֗ים יִשְׂנְאוּ־דָֽעַת׃ כג תָּשׁ֗וּבוּ לְֽת֫וֹכַחְתִּ֥י הִנֵּ֤ה אַבִּ֣יעָה לָכֶ֣ם רוּחִ֑י אוֹדִ֖יעָה דְבָרַ֣י אֶתְכֶֽם׃ כד יַ֣עַן קָ֭רָאתִי וַתְּמָאֵ֑נוּ נָטִ֥יתִי יָ֝דִ֗י וְאֵ֣ין מַקְשִֽׁיב׃ כה וַתִּפְרְע֥וּ כָל־עֲצָתִ֑י וְ֝תוֹכַחְתִּ֗י לֹ֣א אֲבִיתֶֽם׃ כו גַּם־אֲ֭נִי בְּאֵידְכֶ֣ם אֶשְׂחָ֑ק אֶ֝לְעַ֗ג בְּבֹ֣א פַחְדְּכֶֽם׃ כז בְּבֹ֤א כשאוה (כְשׁוֹאָ֨ה ׀) פַּחְדְּכֶ֗ם וְֽ֭אֵידְכֶם כְּסוּפָ֣ה יֶאֱתֶ֑ה בְּבֹ֥א עֲ֝לֵיכֶ֗ם צָרָ֥ה וְצוּקָֽה׃ כח אָ֣ז יִ֭קְרָאֻנְנִי וְלֹ֣א אֶֽעֱנֶ֑ה יְ֝שַׁחֲרֻ֗נְנִי וְלֹ֣א יִמְצָאֻֽנְנִי׃ כט תַּ֭חַת כִּי־שָׂ֣נְאוּ דָ֑עַת וְיִרְאַ֥ת יְ֝הֹוָ֗ה לֹ֣א בָחָֽרוּ׃ ל לֹא־אָב֥וּ לַעֲצָתִ֑י נָ֝אֲצ֗וּ כָּל־תּוֹכַחְתִּֽי׃ לא וְֽ֭יֹאכְלוּ מִפְּרִ֣י דַרְכָּ֑ם וּֽמִמֹּעֲצֹ֖תֵיהֶ֣ם יִשְׂבָּֽעוּ׃ לב כִּ֤י מְשׁוּבַ֣ת פְּתָיִ֣ם תַּֽהַרְגֵ֑ם וְשַׁלְוַ֖ת כְּסִילִ֣ים תְּאַבְּדֵֽם׃ לג וְשֹׁמֵ֣עַֽ לִ֭י יִשְׁכָּן־בֶּ֑טַח וְ֝שַׁאֲנַ֗ן מִפַּ֥חַד רָעָֽה׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

מצודת ציון

רבי דוד אלטשולר

פסוק ג:
לקחת. ענין ידיעה ולמוד כמו לקח טוב נתתי לכם (לקמן ד):
פסוק ד:
ערמה. ענין התחכמות כמו ערום יערים הוא (ש״א כ״ג):
פסוק ד:
ומזמה. ענין מחשבה כמו זממה שדה ותקחהו (לקמן לא):
פסוק ה:
תחבולות. עניינו דקות העיון כמו ובתחבולות עשה מלחמה (לקמן כ):
פסוק ה:
יקנה. מצינו לשון קנין אף אם אין שם מוכר כמו קונה שמים וארץ (בראשית י״ד:י״ט) ורבים כמוהו:
פסוק ו:
ומליצה. עניינו אמרים צחים המקובלים על הלב:
פסוק ו:
וחידותם. עניינו דברים סתומים קשי ההבנה:
פסוק ז:
אוילים. ר״ל רשעים כי אין אדם עובר עבירה אא״כ נכנס בו רוח שטות:
פסוק ח:
תטוש. ענין עזיבה כמו כי לא יטוש ה׳ את עמו (ש״א יב):
פסוק ח:
תורת. ענין למוד והוראה:
פסוק ט:
לוית. ענין חבור ודבוק כמו הפעם ילוה אישי (בראשית כ״ט:ל״ד):
פסוק ט:
וענקים. עניני עדי הצואר כמו ולבד מן הענקות (שופטים ח׳:כ״ו):
פסוק ט:
לגרגרותיך. מלשון גרון וצואר יפתוך. מלשון פיתוי והסתה:
פסוק י:
תבא. ענין רצון כמו לא אבה יבמי (דברים כ״ה:ז׳):
פסוק יא:
נארבה. נשב במארב לארוב:
פסוק יא:
נצפנה. ענין הסתר:
פסוק יד:
כיס. אמתחת ושק:
פסוק יז:
מזורה. ענין פזור ופרישה כמו מזרה בעיניו כל רע (לקמן כ׳):
פסוק יז:
בעלי כנף. הצפרים שיש להם כנפים:
פסוק יט:
ארחות. ענין הנהגה וסדר:
פסוק יט:
בוצע בצע. ענין גזל כמו מה תקות חנף כי יבצע (איוב כ״ז:ח׳):
פסוק כ:
תרונה. ענין הכוזה והשמעת קול כמו ויעבור הרנה במחנה (מ״א כב):
פסוק כב:
פתים. כמו פתאים ר״ל שוטים הנפתים מהר:
פסוק כג:
אביעה. אדבר כמו יביע אומר (תהלים יט):
פסוק כה:
ותפרעו. ענין בטול והשבתה כמו למה משה ואהרן תפריעו וגו׳ (שמות ה׳:ד׳):
פסוק כה:
לא אביתם. לא רציתם:
פסוק כו:
באידכם. ענין צער ומקרה רע כמו הלא איד לעול (איוב ל״א:ג׳):
פסוק כז:
כשואה. כחושך כמו אמש שואה ומשואה (, שם):
פסוק כז:
יאתה. ענין ביאה כמו מצפון זהב יאתה (שם ז):
פסוק כח:
ישחרנני. ענין דרישה כמו לשחר פניך (לקמן ז):
פסוק ל:
נאצו. הוא לשון מושאל על הבזיון וכן כי נאצו האנשים את מנחת ה׳ (ש״א ב):
פסוק לב:
משובת. ענינו ההשקט והמרגוע כמו בשובה ונחת תושעון (ישעיהו ל׳:ט״ו):
פסוק לג:
ושאנן. ענין השקט כמו לעשתות שאנן (איוב יב):