א מִ֭שְׁלֵי שְׁלֹמֹ֣ה בֶן־דָּוִ֑ד מֶ֝֗לֶךְ יִשְׂרָאֵֽל׃ ב לָדַ֣עַת חָכְמָ֣ה וּמוּסָ֑ר לְ֝הָבִ֗ין אִמְרֵ֥י בִינָֽה׃ ג לָ֭קַחַת מוּסַ֣ר הַשְׂכֵּ֑ל צֶ֥דֶק וּ֝מִשְׁפָּ֗ט וּמֵישָׁרִֽים׃ ד לָתֵ֣ת לִפְתָאיִ֣ם עָרְמָ֑ה לְ֝נַ֗עַר דַּ֣עַת וּמְזִמָּֽה׃ ה יִשְׁמַ֣ע חָ֭כָם וְי֣וֹסֶף לֶ֑קַח וְ֝נָב֗וֹן תַּחְבֻּל֥וֹת יִקְנֶֽה׃ ו לְהָבִ֣ין מָ֭שָׁל וּמְלִיצָ֑ה דִּבְרֵ֥י חֲ֝כָמִ֗ים וְחִידֹתָֽם׃ ז יִרְאַ֣ת יְ֭הוָה רֵאשִׁ֣ית דָּ֑עַת חָכְמָ֥ה וּ֝מוּסָ֗ר אֱוִילִ֥ים בָּֽזוּ׃ ח שְׁמַ֣ע בְּ֭נִי מוּסַ֣ר אָבִ֑יךָ וְאַל־תִּ֝טֹּ֗שׁ תּוֹרַ֥ת אִמֶּֽךָ׃ ט כִּ֤י ׀ לִוְיַ֤ת חֵ֓ן הֵ֬ם לְרֹאשֶׁ֑ךָ וַ֝עֲנָקִ֗ים לְגַרְגְּרֹתֶֽיךָ׃ י בְּנִ֡י אִם־יְפַתּ֥וּךָ חַ֝טָּאִ֗ים אַל־תֹּבֵֽא׃ יא אִם־יֹאמְרוּ֮ לְכָ֪ה אִ֫תָּ֥נוּ נֶאֶרְבָ֥ה לְדָ֑ם נִצְפְּנָ֖ה לְנָקִ֣י חִנָּֽם׃ יב נִ֭בְלָעֵם כִּשְׁא֣וֹל חַיִּ֑ים וּ֝תְמִימִ֗ים כְּי֣וֹרְדֵי בֽוֹר׃ יג כָּל־ה֣וֹן יָקָ֣ר נִמְצָ֑א נְמַלֵּ֖א בָתֵּ֣ינוּ שָׁלָֽל׃ יד גּ֭וֹרָ֣לְךָ תַּפִּ֣יל בְּתוֹכֵ֑נוּ כִּ֥יס אֶ֝חָ֗ד יִהְיֶ֥ה לְכֻלָּֽנוּ׃ טו בְּנִ֗י אַל־תֵּלֵ֣ךְ בְּדֶ֣רֶךְ אִתָּ֑ם מְנַ֥ע רַ֝גְלְךָ֗ מִנְּתִיבָתָֽם׃ טז כִּ֣י רַ֭גְלֵיהֶם לָרַ֣ע יָר֑וּצוּ וִֽ֝ימַהֲר֗וּ לִשְׁפָּךְ־דָּֽם׃ יז כִּֽי־חִ֭נָּם מְזֹרָ֣ה הָרָ֑שֶׁת בְּ֝עֵינֵ֗י כָל־בַּ֥עַל כָּנָֽף׃ יח וְ֭הֵם לְדָמָ֣ם יֶאֱרֹ֑בוּ יִ֝צְפְּנ֗וּ לְנַפְשֹׁתָֽם׃ יט כֵּ֗ן אָ֭רְחוֹת כָּל־בֹּ֣צֵֽעַ בָּ֑צַע אֶת־נֶ֖פֶשׁ בְּעָלָ֣יו יִקָּֽח׃ כ חָ֭כְמוֹת בַּח֣וּץ תָּרֹ֑נָּה בָּ֝רְחֹב֗וֹת תִּתֵּ֥ן קוֹלָֽהּ׃ כא בְּרֹ֥אשׁ הֹמִיּ֗וֹת תִּ֫קְרָ֥א בְּפִתְחֵ֖י שְׁעָרִ֥ים בָּעִ֗יר אֲמָרֶ֥יהָ תֹאמֵֽר׃ כב עַד־מָתַ֣י ׀ פְּתָיִם֮ תְּֽאֵהֲב֫וּ פֶ֥תִי וְלֵצִ֗ים לָ֭צוֹן חָמְד֣וּ לָהֶ֑ם וּ֝כְסִילִ֗ים יִשְׂנְאוּ־דָֽעַת׃ כג תָּשׁ֗וּבוּ לְֽת֫וֹכַחְתִּ֥י הִנֵּ֤ה אַבִּ֣יעָה לָכֶ֣ם רוּחִ֑י אוֹדִ֖יעָה דְבָרַ֣י אֶתְכֶֽם׃ כד יַ֣עַן קָ֭רָאתִי וַתְּמָאֵ֑נוּ נָטִ֥יתִי יָ֝דִ֗י וְאֵ֣ין מַקְשִֽׁיב׃ כה וַתִּפְרְע֥וּ כָל־עֲצָתִ֑י וְ֝תוֹכַחְתִּ֗י לֹ֣א אֲבִיתֶֽם׃ כו גַּם־אֲ֭נִי בְּאֵידְכֶ֣ם אֶשְׂחָ֑ק אֶ֝לְעַ֗ג בְּבֹ֣א פַחְדְּכֶֽם׃ כז בְּבֹ֤א כשאוה (כְשׁוֹאָ֨ה ׀) פַּחְדְּכֶ֗ם וְֽ֭אֵידְכֶם כְּסוּפָ֣ה יֶאֱתֶ֑ה בְּבֹ֥א עֲ֝לֵיכֶ֗ם צָרָ֥ה וְצוּקָֽה׃ כח אָ֣ז יִ֭קְרָאֻנְנִי וְלֹ֣א אֶֽעֱנֶ֑ה יְ֝שַׁחֲרֻ֗נְנִי וְלֹ֣א יִמְצָאֻֽנְנִי׃ כט תַּ֭חַת כִּי־שָׂ֣נְאוּ דָ֑עַת וְיִרְאַ֥ת יְ֝הֹוָ֗ה לֹ֣א בָחָֽרוּ׃ ל לֹא־אָב֥וּ לַעֲצָתִ֑י נָ֝אֲצ֗וּ כָּל־תּוֹכַחְתִּֽי׃ לא וְֽ֭יֹאכְלוּ מִפְּרִ֣י דַרְכָּ֑ם וּֽמִמֹּעֲצֹ֖תֵיהֶ֣ם יִשְׂבָּֽעוּ׃ לב כִּ֤י מְשׁוּבַ֣ת פְּתָיִ֣ם תַּֽהַרְגֵ֑ם וְשַׁלְוַ֖ת כְּסִילִ֣ים תְּאַבְּדֵֽם׃ לג וְשֹׁמֵ֣עַֽ לִ֭י יִשְׁכָּן־בֶּ֑טַח וְ֝שַׁאֲנַ֗ן מִפַּ֥חַד רָעָֽה׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

ביאור שטיינזלץ

עדין שטיינזלץ

פסוק א:
מִשְׁלֵי, אמרי חכמה קצרים של שְׁלֹמֹה בֶן־דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל.
פסוק ב:
ההצהרה הפותחת במטרת הדברים מתאימה במידה רבה לכל הספר: לָדַעַת חָכְמָה וּמוּסָר, לְהָבִין אִמְרֵי בִינָה. הספר לא רק מכיל דברי חכמה, הוא מעודד ומדריך לחפש אחריהם ולנסות להבינם.
פסוק ג:
לָקַחַת, לקנות, ללמוד מוּסַר הַשְׂכֵּל, לקחים ומסקנות לעשיית צֶדֶק וּמִשְׁפָּט וללכת במֵשָׁרִים.
פסוק ד:
לָתֵת לִפְתָאיִם, תמימים עָרְמָה, חכמה מעשית. ובמלים נרדפות, הספר נותן לְנַעַר, איש צעיר דַּעַת וּמְזִמָּה, תחכום.
פסוק ה:
אף שהספר מכוון בעיקרו לאנשים שאין להם ידיעות על העולם, יִשְׁמַע גם החָכָם את הדברים הללו וְיוֹסֶף לֶקַח. גם לו הם עשויים להועיל. וְאיש נָבוֹןתַּחְבֻּלוֹת, דרכים מושכלות להבנת המציאות יִקְנֶה.
פסוק ו:
לְהָבִין מָשָׁל, פתגם וּמְלִיצָה, דִּבְרֵי חֲכָמִים וְחִידֹתָם.
פסוק ז:
וכאן באה אמרה בסיסית: יִרְאַת ה' היא הרֵאשִׁית לכל דָּעַת. מנקודת היסוד הזו אפשר לבנות ולהשכיל מיני דעת שונים. יש לזכור גם את הצד האחר: חָכְמָה וּמוּסָר, שיש בהם יראת ה', אֱוִילִים, טיפשים בָּזוּ, מבזים.
פסוק ח:
שְׁמַע, הקשב, קבל, בְּנִי, תלמידי, הצעיר בדרך כלל, את מוּסַר, כללי התנהגות ותוכחת אָבִיךָ, וְאַל־תִּטֹּשׁ, תעזוב את תּוֹרַת אִמֶּךָ. עליך להחזיק בחינוך שאתה מקבל בבית ההורים, שכן מן הסתם ההורים חפצים שבנם ילך בדרך ישרה.
פסוק ט:
ההקשבה לדברי המוסר והתורה ושמירתם נאה לך, כִּי כמו לִוְיַת חֵן, קישוט, סרט נאה הֵם לְרֹאשֶׁךָ, וכעֲנָקִים, מחרוזות או עדיים אחרים לְגַרְגְּרֹתֶיךָ, צווארך.
פסוק י:
בְּנִי, אִם־יְפַתּוּךָ חַטָּאִים, אנשי חטא – אַל־תֹּבֵא, תרצה.
פסוק יא:
אִם־יֹאמְרוּ לך נערי רחוב שאינם מהוגנים: "לְכָה, בוא אִתָּנוּ, הצטרף לכנופיה שלנו. נֶאֶרְבָה לְדָם, נארוב לשדוד אנשים, נִצְפְּנָה, נתחבא לְאדם נָקִי, תם חִנָּם, ללא סיכון וללא השקעה, וכך נרוויח הרבה.
פסוק יב:
נִבְלָעֵם – את הנקיים כִּשְׁאוֹל הבולעת את החַיִּים, וּתְמִימִים ייבלעו כְּיוֹרְדֵי בוֹר, היורדים שלמים אל הקבר. בכוחנו לעשות הכול בלי להשאיר עקבות.
פסוק יג:
בפעילותנו, כָּל־הוֹן יָקָר נִמְצָא, נְמַלֵּא בָתֵּינוּ בשָׁלָל שדוד או גנוב.
פסוק יד:
גּוֹרָלְךָ תַּפִּיל בְּתוֹכֵנוּ. חלקך עמנו. לא רק נשתף אותך במטרותינו, אלא גם כִּיס, ארנק אֶחָד יִהְיֶה לְכֻלָּנוּ. מה שנרוויח יתחלק ביננו".
פסוק טו:
בְּנִי, אַל־תֵּלֵךְ בְּדֶרֶךְ כלשהי אִתָּם, מְנַע רַגְלְךָ מִנְּתִיבָתָם, מדרכם,
פסוק טז:
כִּי בסופו של דבר רַגְלֵיהֶם לָרַע יָרוּצוּ, וִימַהֲרוּ לִשְׁפָּךְ־דָּם. גם אם הם טוענים שיצליחו בקלות לתפוס שלל, ורק ייקחו קצת מותרות מהעשירים, וכיוצא בזה, בפועל הם רצים לרע, ולא יארך הזמן שיגיעו גם לרצח.
פסוק יז:
כִּי לחִנָּם מְזֹרָה הָרָשֶׁת בְּעֵינֵי כָּל־בַּעַל כָּנָף. בעיני העופות הרשת פרושה בלי סיבה, וכיוון שאין הם יודעים שזו מלכודת הם נתפסים בה. גם אותם אנשי חטא המתפתים להתפרנס מממונם של אחרים, לכודים במלכודת ומנסים גם ללכוד אותך בלא שתהיה ער לכך. זוהי חבורה של חכמים-מצליחים לכאורה, אך אין הם מבינים מה הם עושים.
פסוק יח:
הם חושבים שהולכים לארוב לאחרים – ובסופו של דבר הֵם לְדָמָם שלהם יֶאֱרֹבוּ, יִצְפְּנוּ, טמנו פח לְנַפְשֹׁתָם, כי הם עצמם ייתפסו וייענשו.
פסוק יט:
כֵּן אָרְחוֹת, דרכי כָּל־בֹּצֵעַ בָּצַע, שודד – אֶת־נֶפֶשׁ בְּעָלָיו, נפשו-שלו יִקָּח, לא רק במובן המוסרי או הנעלה, שכן גם בעולם הזה חיי גנבה ושוד אינם חיים.
פסוק כ:
לא רק אל דברי פיתוי אדם נחשף בחוץ – חָכְמוֹת, החכמה בַּחוּץ תָּרֹנָּה, שרה ומכריזה, בָּרְחֹבוֹת החכמה תִּתֵּן קוֹלָהּ. היא מזומנת לכול. היא מדומה כאן לרוכלת המכריזה על סחורתה בנעימה בחוצות.
פסוק כא:
בְּרֹאשׁ הֹמִיּוֹת, מקומות הומים אדם תִּקְרָא, בְּפִתְחֵי השְׁעָרִים שבָּעִיר אֲמָרֶיהָ תֹאמֵר, אומרת את דבריה:
פסוק כב:
עַד־מָתַי פְּתָיִם, תמימים תְּאֵהֲבוּ פֶתִי, פתַיוּת, וְעד מתי לֵצִים, קלי-דעת, אנשים שאינם רציניים לָצוֹן חָמְדוּ לָהֶם, וּכְסִילִים עד מתי יִשְׂנְאוּ־דָעַת?! אלו הן שלוש מדרגות של פוחזים: תמימים חסרי הבנה העלולים להאמין בכל דבר; ציניקנים הנוטים לא להאמין לכלום; וטיפשים גמורים. החכמה ממשיכה:
פסוק כג:
אם תָּשׁוּבוּ ותקשיבו לְתוֹכַחְתִּי, הִנֵּה אַבִּיעָה, אמסור במלים וברעיונות לָכֶם את רוּחִי. אורה לכם כיוון, אעניק לכם עצות לפי דרכי, ואוֹדִיעָה דְבָרַי אֶתְכֶם. עליכם רק להקשיב.
פסוק כד:
יַעַן קָרָאתִי לכם – וַתְּמָאֵנוּ, סירבתם, נָטִיתִי יָדִי לסמן לכם לבוא אלי – ובכל זאת אֵין מַקְשִׁיב,
פסוק כה:
וַתִּפְרְעוּ, אתם מבטלים את כָל־עֲצָתִי, וְתוֹכַחְתִּי לֹא אֲבִיתֶם, אינכם רוצים. אתם עושים כרצונכם, אינכם מקשיבים כלל לדברי התוכחה שלי, ודבר אינו יכול לכפות עליכם לשנות את דרכיכם.
פסוק כו:
מכיוון שאינכם חושבים על תיקון דרכיכם, גַּם־אֲנִי – החכמה בְּבוא אֵידְכֶם, צרתכם אֶשְׂחָק, אֶלְעַג בְּבֹא פַחְדְּכֶם. בבוא סופכם המר תחושו כאילו אני עומדת מן הצד ולועגת לכם על דרככם המטופשת.
פסוק כז:
בְּבֹא כְשׁוֹאָה, אסון ועלטה פַּחְדְּכֶם, מה שאתם מפחדים מפניו, וְאֵידְכֶם, שברכם כְּסוּפָה, רוח סערה חזקה יֶאֱתֶה, יבוא; בְּבֹא עֲלֵיכֶם צָרָה וְמצוּקָה, ותעמדו חסרי אונים,
פסוק כח:
אָז יִקְרָאֻנְנִי, יקראו אלי – וְלֹא אֶעֱנֶה, יְשַׁחֲרֻנְנִי, יחפשו אותי – וְלֹא יִמְצָאֻנְנִי, ימצאו אותי.
פסוק כט:
תַּחַת כִּי אותם פתיים שָׂנְאוּ דָעַת, וְיִרְאַת ה' לֹא בָחָרוּ.
פסוק ל:
לֹא־אָבוּ, נטו לַעֲצָתִי, נָאֲצוּ, בזוּ ודחו לחלוטין את כָּל־תּוֹכַחְתִּי.
פסוק לא:
ובסופו של דבר יֹאכְלוּ מִפְּרִי דַרְכָּם. הם יישאו בתוצאות הדרך הקלוקלת שבחרו בה, וּמִמֹּעֲצֹתֵיהֶם, מתכנוניהם הרעים יִשְׂבָּעוּ.
פסוק לב:
התוצאות הללו יהיו הרות אסון – כִּי מְשׁוּבַת, שובבות או סטיית הפְּתָיִם תַּהַרְגֵם, וְשַׁלְוַת כְּסִילִים, שאינם לוקחים בחשבון שיש תגמול לחטאיהם, תְּאַבְּדֵם.
פסוק לג:
וְאולם השֹׁמֵעַ לִי – לחכמה המיישרת את הדרכים, יִשְׁכָּן־בֶּטַח, בביטחון וְשַׁאֲנַן, שלֵו מִפַּחַד רָעָה.