פסוק א:הַלְלוּיָהּ. שִׁירוּ לַה' שִׁיר חָדָשׁ, שיר על נושא מוכר וידוע שיש חידוש בתוכנוֹ. תְּהִלָּתוֹ זו תושר בִּקְהַל חֲסִידִים. יש במזמור זה פנייה מיוחדת לנאמנים לה', הקשורים אליו ביותר.
פסוק ב:יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל בּה' שהוא עֹשָׂיו, עושהו, בְּנֵי צִיּוֹן יָגִילוּ בְמַלְכָּם.
פסוק ג:יְהַלְלוּ את שְׁמוֹ בְמָחוֹל, ריקוד, ואולי כלי נגינה, בְּתֹף וְכִנּוֹר יְזַמְּרוּ, ינגנו לוֹ, לפניו.
פסוק ד:ועיקרו של השבח: כִּי רוֹצֶה ה' בְּעַמּוֹ, יְפָאֵר עֲנָוִים בִּישׁוּעָה. כאשר באה הישועה, כל אלה שהיו קודם לכן דחוקים ועלובים, זוכים במעמד מכובד.
פסוק ה:ואכן בעת הישועה יַעְלְזוּ חֲסִידִים בְּכָבוֹד, יְרַנְּנוּ, ישירו אפילו בזמן שהם עולים עַל מִשְׁכְּבוֹתָם.
פסוק ו:אותם חסידים, הנהנים מישועת ה', פועלים נמרצות לשנות את העולם, ובעזרתם תגדל עוד ישועת ה'. רוֹמְמוֹת אֵל, סיפור גודלו בִּגְרוֹנָם של אותם חסידים, ובו-בזמן גם חֶרֶב פִּיפִיּוֹת, שהלהב שלה מושחז בשני צדיה בְּיָדָם. הם גם אנשי מלחמה שבידיהם חרבות
פסוק ז:לַעֲשׂוֹת נְקָמָה בַּגּוֹיִם, לעשות תּוֹכֵחוֹת, פורענויות בַּלְאֻמִּים,
פסוק ח:לֶאְסֹר מַלְכֵיהֶם בְּזִקִּים, באזיקים, וְלכבול את נִכְבְּדֵיהֶם בְּכַבְלֵי בַרְזֶל בבוא הניצחון המלא.
פסוק ט:לַעֲשׂוֹת בָּהֶם מִשְׁפָּט שכָּתוּב בספר, איש איש לפי דינו ולפי העונש הראוי לו על חטאיו. אמנם מעשה זה איננו בגדר שירות ותשבחות ששרים במקומות מקודשים, אלא עשייה נמרצת בתוך העולם הזה, ובכל זאת, הָדָר הוּא לְכָל חֲסִידָיו. הַלְלוּיָהּ.