על נהרות בבל. זה המזמור נאמ׳ על חורבן בית המקדש הראשון על ידי נבוכדנאצר הן של בית שני ע״י רומיים ודבר תחלה על גלות בבל כאלו הלויים מקוננים ואמ׳ על נהרות בבל שם ישבנו כאנשים הולכי דרך עייפים התרים להם מנוחה בצל האילנות סמוך למים ואמ׳ גם בכינו כלומ׳ עם היותנו חושבים לנוח שם מעמלנו על טורח הדרך שבה מנוחתנו לעמל ויגיעה בהתעורר בכיתנו בזכרנו את ציון ר״ל כשהאויבים יזכירו לנו את ציון שם כאמרו בסמוך כי שם שאלונו.
פסוק ב:
ואמ׳ על ערבים בתוכה תלינו כנורותינו כל המפרשים פירשו שעזבנו כנורותינו ותלינו אותם על האילנות ותמה אני לפירושם איך היו נושאים הכנורות וגם האויבים איך היו מניחים אותם לשיר כרצונם אלא שהנראה שהאויבים כשהיו בתוך תחומם שמחו ועלזו והיו בידיהם כלי בית המקדש כלם וצוו שישירו משיר ציון והוכרחו לעשות כן והוציאו הכנורות ושמום בידם לפשט נימיהן ויתריהם ולמתחם ואותו הפשוט הוא קורא תליה כי כל שטיחת דבר ומתיחתו להעמידו על מתכונתו יאמ׳ בלשון תליה, תולה ארץ על בלימה (איוב כו ז) וכדברי רז״ל תולין את המשמרת בי״ט ר״ל ממתיחה על הכלי ומותח פיה בכל צד בעגול ונעשית כאהל על חלל הכלי וכן ברביעי נתלו מאורות. ואמ׳ בתוכה ר״ל בתוך בבל כי כל שהוא בתחום העיר יקרא בתוכה. והקינה היתה על שהכריחום לשיר שיר ציון ועל ערבים פי׳ סמוך לערבים וביניהם
פסוק ג:
והוא אמרו כי שם שאלונו שובינו דברי שיר כלומ׳ בקשו ממנו לומר לפניהם דברי שיר ותוללינו מלה קשה בפירושה וכבר טרחו בה כל המפרשים בפירושיהם ולדעתי הוא מענין יללה וחסר בי״ת כלומ׳ ובתוך יללתנו ואנחתנו בקשו ממנו שמחה ואמרו לנו שירו לנו משיר ציון
פסוק ד:
ואנחנו היינו מרורים על זה וחשבנו בלבנו איך נשיר את שיר ה׳ על אדמת נכר ר״ל בארצות הגוים.
פסוק ה:
ואמ׳ אח״כ אם אשכחך ירושלם כלומ׳ אני אי איפשי לעבור על דבריהם אבל לא שיהא זה אצלי שמחה ושעשוע כי אם אשכחך ירושלם תשכח ימיני ופירשו בו תשכח הניגון כי הימין תניע מיתרי הכנור ולדעתי תשכח היכולת המצוי לה כלומ׳ יכלה כחה לגמרי עד שישכח ממנה מלאכת יד ובלעז אנדירילישקא
פסוק ו:
תדבק לשוני לחכי להיות ג״כ כח הדבור כלה ונפסד אם לא אעלה את ירושלם על ראש שמחתי כלומ׳ כשאתחיל לשמוח בשום ענין מיד אזכור אבל ירושלם ונאספה שמחתי. כל זה התנצלות השיר כי לא מלבו רק להכרח מי שידו שולטת עלינו.
פסוק ז:
ועד הנה דבר הנביא על לשון הלוי כפי מה שראה בנבואה ואחר זה נבא בגלות אדום הוא הגלות הארוך הזה ואמ׳ זכור ה׳ לבני אדום את יום ירושלם יום חורבנה שהיו אומרים אחד לחבירו ערו ערו ר״ל עלו עד היסוד בה כלומ׳ שיפילו החומות מקרקעיתם עד שיתגלה היסוד.
פסוק ח:
וחזר לקלל מלכות בבל ואמ׳ בת בבל השדודה וקראה כן על שם העתיד כי כן דרך הנבואות כאשר ביארנו בכמה מקומות ואמ׳ אשרי שישלם לך את גמולך שגמלת לנו והוא נבואה לחורבנה ביד דריוש המדי
פסוק ט:
והוא ענין אשרי שיאחז ונפץ כלומ׳ שיאחז את עולליך ונפצם אל הסלע כמו שאמר בנבואת ישעיהו הנני מעיר עליהם את מדי ונאמ׳ שם ופרי בטן לא ירחמו.