א בַּחֹ֙דֶשׁ֙ הַשְּׁלִישִׁ֔י לְצֵ֥את בְּנֵי־יִשְׂרָאֵ֖ל מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם בַּיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה בָּ֖אוּ מִדְבַּ֥ר סִינָֽי׃ ב וַיִּסְע֣וּ מֵרְפִידִ֗ים וַיָּבֹ֙אוּ֙ מִדְבַּ֣ר סִינַ֔י וַֽיַּחֲנ֖וּ בַּמִּדְבָּ֑ר וַיִּֽחַן־שָׁ֥ם יִשְׂרָאֵ֖ל נֶ֥גֶד הָהָֽר׃ ג וּמֹשֶׁ֥ה עָלָ֖ה אֶל־הָאֱלֹהִ֑ים וַיִּקְרָ֨א אֵלָ֤יו יְהוָה֙ מִן־הָהָ֣ר לֵאמֹ֔ר כֹּ֤ה תֹאמַר֙ לְבֵ֣ית יַעֲקֹ֔ב וְתַגֵּ֖יד לִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ ד אַתֶּ֣ם רְאִיתֶ֔ם אֲשֶׁ֥ר עָשִׂ֖יתִי לְמִצְרָ֑יִם וָאֶשָּׂ֤א אֶתְכֶם֙ עַל־כַּנְפֵ֣י נְשָׁרִ֔ים וָאָבִ֥א אֶתְכֶ֖ם אֵלָֽי׃ ה וְעַתָּ֗ה אִם־שָׁמ֤וֹעַ תִּשְׁמְעוּ֙ בְּקֹלִ֔י וּשְׁמַרְתֶּ֖ם אֶת־בְּרִיתִ֑י וִהְיִ֨יתֶם לִ֤י סְגֻלָּה֙ מִכָּל־הָ֣עַמִּ֔ים כִּי־לִ֖י כָּל־הָאָֽרֶץ׃ ו וְאַתֶּ֧ם תִּהְיוּ־לִ֛י מַמְלֶ֥כֶת כֹּהֲנִ֖ים וְג֣וֹי קָד֑וֹשׁ אֵ֚לֶּה הַדְּבָרִ֔ים אֲשֶׁ֥ר תְּדַבֵּ֖ר אֶל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ ז וַיָּבֹ֣א מֹשֶׁ֔ה וַיִּקְרָ֖א לְזִקְנֵ֣י הָעָ֑ם וַיָּ֣שֶׂם לִפְנֵיהֶ֗ם אֵ֚ת כָּל־הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה אֲשֶׁ֥ר צִוָּ֖הוּ יְהוָֽה׃ ח וַיַּעֲנ֨וּ כָל־הָעָ֤ם יַחְדָּו֙ וַיֹּ֣אמְר֔וּ כֹּ֛ל אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר יְהוָ֖ה נַעֲשֶׂ֑ה וַיָּ֧שֶׁב מֹשֶׁ֛ה אֶת־דִּבְרֵ֥י הָעָ֖ם אֶל־יְהוָֽה׃ ט וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל־מֹשֶׁ֗ה הִנֵּ֨ה אָנֹכִ֜י בָּ֣א אֵלֶיךָ֮ בְּעַ֣ב הֶֽעָנָן֒ בַּעֲב֞וּר יִשְׁמַ֤ע הָעָם֙ בְּדַבְּרִ֣י עִמָּ֔ךְ וְגַם־בְּךָ֖ יַאֲמִ֣ינוּ לְעוֹלָ֑ם וַיַּגֵּ֥ד מֹשֶׁ֛ה אֶת־דִּבְרֵ֥י הָעָ֖ם אֶל־יְהוָֽה׃ י וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֤ה אֶל־מֹשֶׁה֙ לֵ֣ךְ אֶל־הָעָ֔ם וְקִדַּשְׁתָּ֥ם הַיּ֖וֹם וּמָחָ֑ר וְכִבְּס֖וּ שִׂמְלֹתָֽם׃ יא וְהָי֥וּ נְכֹנִ֖ים לַיּ֣וֹם הַשְּׁלִישִׁ֑י כִּ֣י ׀ בַּיּ֣וֹם הַשְּׁלִישִׁ֗י יֵרֵ֧ד יְהוָ֛ה לְעֵינֵ֥י כָל־הָעָ֖ם עַל־הַ֥ר סִינָֽי׃ יב וְהִגְבַּלְתָּ֤ אֶת־הָעָם֙ סָבִ֣יב לֵאמֹ֔ר הִשָּׁמְר֥וּ לָכֶ֛ם עֲל֥וֹת בָּהָ֖ר וּנְגֹ֣עַ בְּקָצֵ֑הוּ כָּל־הַנֹּגֵ֥עַ בָּהָ֖ר מ֥וֹת יוּמָֽת׃ יג לֹא־תִגַּ֨ע בּ֜וֹ יָ֗ד כִּֽי־סָק֤וֹל יִסָּקֵל֙ אוֹ־יָרֹ֣ה יִיָּרֶ֔ה אִם־בְּהֵמָ֥ה אִם־אִ֖ישׁ לֹ֣א יִחְיֶ֑ה בִּמְשֹׁךְ֙ הַיֹּבֵ֔ל הֵ֖מָּה יַעֲל֥וּ בָהָֽר׃ יד וַיֵּ֧רֶד מֹשֶׁ֛ה מִן־הָהָ֖ר אֶל־הָעָ֑ם וַיְקַדֵּשׁ֙ אֶת־הָעָ֔ם וַֽיְכַבְּס֖וּ שִׂמְלֹתָֽם׃ טו וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶל־הָעָ֔ם הֱי֥וּ נְכֹנִ֖ים לִשְׁלֹ֣שֶׁת יָמִ֑ים אַֽל־תִּגְּשׁ֖וּ אֶל־אִשָּֽׁה׃ טז וַיְהִי֩ בַיּ֨וֹם הַשְּׁלִישִׁ֜י בִּֽהְיֹ֣ת הַבֹּ֗קֶר וַיְהִי֩ קֹלֹ֨ת וּבְרָקִ֜ים וְעָנָ֤ן כָּבֵד֙ עַל־הָהָ֔ר וְקֹ֥ל שֹׁפָ֖ר חָזָ֣ק מְאֹ֑ד וַיֶּחֱרַ֥ד כָּל־הָעָ֖ם אֲשֶׁ֥ר בַּֽמַּחֲנֶֽה׃ יז וַיּוֹצֵ֨א מֹשֶׁ֧ה אֶת־הָעָ֛ם לִקְרַ֥את הָֽאֱלֹהִ֖ים מִן־הַֽמַּחֲנֶ֑ה וַיִּֽתְיַצְּב֖וּ בְּתַחְתִּ֥ית הָהָֽר׃ יח וְהַ֤ר סִינַי֙ עָשַׁ֣ן כֻּלּ֔וֹ מִ֠פְּנֵי אֲשֶׁ֨ר יָרַ֥ד עָלָ֛יו יְהוָ֖ה בָּאֵ֑שׁ וַיַּ֤עַל עֲשָׁנוֹ֙ כְּעֶ֣שֶׁן הַכִּבְשָׁ֔ן וַיֶּחֱרַ֥ד כָּל־הָהָ֖ר מְאֹֽד׃ יט וַיְהִי֙ ק֣וֹל הַשּׁוֹפָ֔ר הוֹלֵ֖ךְ וְחָזֵ֣ק מְאֹ֑ד מֹשֶׁ֣ה יְדַבֵּ֔ר וְהָאֱלֹהִ֖ים יַעֲנֶ֥נּוּ בְקֽוֹל׃ כ וַיֵּ֧רֶד יְהוָ֛ה עַל־הַ֥ר סִינַ֖י אֶל־רֹ֣אשׁ הָהָ֑ר וַיִּקְרָ֨א יְהוָ֧ה לְמֹשֶׁ֛ה אֶל־רֹ֥אשׁ הָהָ֖ר וַיַּ֥עַל מֹשֶֽׁה׃ כא וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה רֵ֖ד הָעֵ֣ד בָּעָ֑ם פֶּן־יֶהֶרְס֤וּ אֶל־יְהוָה֙ לִרְא֔וֹת וְנָפַ֥ל מִמֶּ֖נּוּ רָֽב׃ כב וְגַ֧ם הַכֹּהֲנִ֛ים הַנִּגָּשִׁ֥ים אֶל־יְהוָ֖ה יִתְקַדָּ֑שׁוּ פֶּן־יִפְרֹ֥ץ בָּהֶ֖ם יְהוָֽה׃ כג וַיֹּ֤אמֶר מֹשֶׁה֙ אֶל־יְהוָ֔ה לֹא־יוּכַ֣ל הָעָ֔ם לַעֲלֹ֖ת אֶל־הַ֣ר סִינָ֑י כִּֽי־אַתָּ֞ה הַעֵדֹ֤תָה בָּ֙נוּ֙ לֵאמֹ֔ר הַגְבֵּ֥ל אֶת־הָהָ֖ר וְקִדַּשְׁתּֽוֹ׃ כד וַיֹּ֨אמֶר אֵלָ֤יו יְהוָה֙ לֶךְ־רֵ֔ד וְעָלִ֥יתָ אַתָּ֖ה וְאַהֲרֹ֣ן עִמָּ֑ךְ וְהַכֹּהֲנִ֣ים וְהָעָ֗ם אַל־יֶֽהֶרְס֛וּ לַעֲלֹ֥ת אֶל־יְהוָ֖ה פֶּן־יִפְרָץ־בָּֽם׃ כה וַיֵּ֥רֶד מֹשֶׁ֖ה אֶל־הָעָ֑ם וַיֹּ֖אמֶר אֲלֵהֶֽם׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

עמר נקא

לא ידוע

פסוק ב:
ויסעו מרפידים מה תלמוד לומר לחזור ולפרש מהיכן נסעו קשה א"כ בכל מקום שכתוב ויסע ממקום פלו' ויחנו במקום פלו' יקשה לנו דבר זה י"ל שקשה בכאן יותר משאר מקומות לפי שכתב בפסוק שלמעלה באו מדבר סיני ולא הל"ל אח"כ ויסעו מרפידים וזהו שדקדק רש"י את לשונו ואמ' מה תלמוד לומר לחזור ולפרש מהיכן נסעו כלומ' שאחר שכתב באו מדבר סיני שב עוד לכתוב ויסעו מרפידים להקיש נסיעתן מרפידים וכו':
פסוק ב:
ויסעו מרפידים מה ת"ל מה ביאתן לסיני בתשובה אף נסיעתן מרפידים בתשובה ואין להקשות על זה מההיא דאמ' למה נקרא שמו רפידים שרפו ידיהם מן התורה די"ל דבשעת נסיעתן עשו תשובה דהכי מוכח לשון ויסעו מרפידים כלומ' שסלקו והסיעו עצמן מזאת הרפייה הכתובה למעלה:
פסוק ו:
אלה הדברים לא פחות ולא יותר פי' שהכתו' בא למעט כלומ' את הדברים האלה ממש תדבר אליהם ולא תוסיף להן יעודין טובים כדי שלא יקבלו המצות על מנת לקבל פרס. וגם לא תפחות מהם שמא יתיראו מעונש ויבואו לקבל המצות מיראה. ונפקא מינה לדורות כשיבא הגר להתגייר ולחסות תחת כנפי השכינה אין להרבות לו ביעודין טובים וגם לא באזהרות ועונשים לסבה זו:
פסוק יב:
ונגוע בקצהו קשה מאי קאמ' ומאי קמ"ל. י"ל לפי שכל לשון קץ סוף הוא והייתי יכול לפרש בקצהו בראש גבנוניתו של הר וכן הסברא נוטה לומ' שהרי שם קדושה כדכתי' וירד ה' על הר סיני אל ראש ההר וג"כ בשולי ההר כלומ' בתחתיתו יהיו מותרים לכך כתב רש"י אפי' בקצהו כלומ' אפי' בשוליו אסורים:
פסוק יג:
ירה יירה מכאן לנסקלים שהן נדחין למטה צריך לישב שא"כ הל"ל כי ירה יירה או סקול יסקל שהרי היו משל כין אותו מבית הסקילה ולמטה ואם מת מוטב ואם לאו היו סוקלין אותו וי"ל דאי הוה כתו' הכי הוה אמינא כי ירה יירה או סקול יסקל או זה או זה שירצה אבל לא שניהם ואם לא מת בירייה לא היו סוקלים אותו אבל השתא דכתב כי סקול או יירה דרשינן ליה הכי כי סקול יסקל אם ירה יירה דאז נמי משמע אם כדכתי' או נודע כי שור נגח הוא כמו אם והכי פי' סקול יסקל אם לא מת בירייה ושמעינן נמי דסגי ליה בירייה לחודה מדלא כתיב סקול ויירה. ומריבוייא דסקול או יירה דרשינן לדורות בסנהדרין. מהר"ר:
פסוק יז:
בתחתית ההר ומדרשו שנתלש ההר ונכפה עליהם כגיגית קשה למה היה צריך לכפות עליהם ההר הרי כבר אמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע ולמה הוצרך עוד ליראם י"ל שלא אמרו כל אשר דבר ה' נעשה במדת רחמים כלומ' המצות שאין בהם עונשים מיתות ולא אמרו כל אשר דבר אלהים במדת הדין וכדי שיקבלו האזהרות והעונשים הוצרך לכפות עליהם ההר כגיגית:
פסוק כ:
וירד ה' על הר סיני יכול ירד עליו ממש ת"ל כי מן השמים דברתי מלמד שהרכין שמים וכו'. ובסוף הפרשה כתב בא השלישי והכריע ביניהם מן השמים השמיעך וגו' כבודו בשמים ואשו וגבורתו על הארץ. נראה משום דכאן כתו' וירד. ה' על הר סיני אל ראש ההר לכך פי' הרכין שמים על ראש ההר כדי לישב פשט הכתו' אמנם בסוף הפרשה דפשט הכתו' משמע דמן השמים דהר ולא ירד על ההר לכך אמר כבודו בשמים אמנם אח"כ אמ' ד"א כדי לישב ייתור הפסוק הכתו' כאן דכתי' על ראש ההר דהוה מצי למכתב וירד ה' על ראש הר סיני. מהר"ר:
פסוק כד:
אתה ואהרן עמך והכהנים יכול אף הם עמך ת"ל ועלית אתה אמור מעתה אתה מחיצה לעצמך ואהרן מחיצה לעצמו. אין להקשות איך יכול לומ' אהרן מחיצה לעצמו שהרי כתי' אהרן עמך לפי שכבר הפסיק הכתו' בינו ובין אהרן שכתב ועלית אתה ואהרן שלא היה צריך למלת אתה אלא להפסיק בענין אחר וכן מדקדק לשון רש"י שאמ' ת"ל ועלית אתה וכן כתו' במקום אחר ונגש משה לבדו אל ה' ומה שאמ' הכתו' עמך ר"ל קרוב לך ובא להשמיענו שהוא דומה למחיצת משה שכשם שמשה לבדו במחיצתו כך אהרן לבדו במחיצתו ולכך הפסיק במלת עמך בין אהרן ולכהנים לומ' שאין הכהנים עמו במחיצתו: