פסוק א:לצאת בני ישראל. מגיד שמונים חדשים ליציאת מצרים .
(ירושלמי ר"ה פ"א ה"א)
פסוק א:ביום הזה באו. כתיב הכא ביום הזה באו מדבר סיני וכתיב התם (פ׳ בא) החודש הזה לכם, מה להלן ר"ח אף כאן ר"ח, מכאן שבר"ח באו ישראל למדבר סיני .
(שבת פ"ו ב׳)
פסוק א:מדבר סיני. חמשה שמות יש לו למדבר זה, מדבר צין (פ׳ חקת כ׳ א׳) – שנצטוו ישראל עליו , מדבר קדש (תהילים כ״ט:ח׳) – שנתקדשו ישראל עליו, מדבר קדמות (פ׳ דברים ב׳ כ"ו) – שנתנה קדמות עליו , מדבר פארן (פ׳ שלח) – שפרו ורבו עליו , מדבר סיני – שירדה שנאה לאומות העולם עליו , ומה שמו – הר חורב שמו .
(שבת פ"ט א׳ ב׳)
פסוק ג:ומשה עלה אל האלהים. תניא, ר׳ יוסי אומר, מעולם לא עלה משה למרום שנאמר (תהילים קט״ו:ט״ז) השמים שמים לה׳, והא דכתיב ומשה עלה אל האלהים – למטה מעשרה .
(סוכה ה׳ א׳)
פסוק ג:ומשה עלה אל האלהים. תניא, ר' יוסי אומר, ראוי היה עזרא שתנתן תורה על ידו לישראל אלמלא קדמו משה, במשה הוא אומר ומשה עלה אל האלהים ובעזרא הוא אומר (עזרא ז׳:ו׳) הוא עזרא עלה מבבל, מה עליה האמורה במשה – תורה, אף עליה האמורה בעזרא – תורה .
(סנהדרין כ"א ב')
פסוק ג:כה תאמר וגו'. כה תאמר לבית יעקב אלו הנשים, אמור להן בלשון רכה, אמור להן ראשי דברים, ותגיד לבני ישראל אלו האנשים, הגד להם ותדקדק עמהם [מכילתא]
פסוק ו:ממלכת כהנים. אמר הונא בר נתן, זימנא חדא הוי קאימנא קמיה דאיזגדר מלכא והוי מידלי המיינאי ותתייה ניהלי' , ואמר לי, ממלכת כהנים וגוי קדוש כתיב בכו .
(זבחים י"ט א׳)
פסוק ח:ויענו כל העם. עיין לקמן בפסוק וכל העם רואים (כ׳ ט"ו).
פסוק ח:וישב משה. למדה תורה דרך ארץ, שישיב אדם תשובה לשולחו, שכן אמר משה אע"פ שהוא יודע אשיב תשובה .
(מכילתא)
פסוק ט:ויאמר ה' וגו'. אמר רב אחא בר אדא, במערבא פסקי להדין פסוקא לתלתא פסוקין, ויאמר ה' אל משה הנה אנכי בא אליך בעב הענן .
(נדרים ל"ח א׳)
פסוק ט:ויגד משה. וכי מה הגיד להם משה לישראל שהגיד דבריהם להקב"ה, אלא בתחלה פירש מתן שכרה, דכתיב (פ׳ ח') וישב משה, דברים שמשיבין דעתו של אדם, ולבסוף פירש עונשה, דכתיב ויגד משה, דברים שקשים לאדם כגידין .
(שבת פ"ז א׳)
פסוק י:וקדשתם היום ומחר. היום ומחר שני ימים, ומשה אמר (פ' ט"ו) היו נכונים לשלשת ימים, לפי שהוסיף יום אחד מדעתו, שהיה דורש היום ומחר – היום כמחר, מה מחר לילו עמו אף היום לילו עמו, ולילה דהאידנא נפיק ליה, ש"מ תרי יומי לבר מהאידנא .
(שם שם)
פסוק י:וכבסו שמלותם. מלמד שטבילה נמי היו טעונין, דהא אם במקום שאין טעון כבוס בגדים טעון טבילה , מקום שטעון כבוס בגדים אינו דין שטעון טבילה, ומכאן לגר שצריך טבילה .
(יבמות מ"ו ב׳)
פסוק יג:כי סקול יסקל וגו'. ת"ר, מניין שבדחיה ת"ל או ירה, ומניין שבסקילה ת"ל כי סקול, ומניין שבסקילה ובדחיה ת"ל סקול יסקל או ירה יירה , ומניין שאם מת בדחיה יצא ת"ל או ירה יירה, ומניין שאף לדורות כן ת"ל סקול יסקל .
(סנהדרין מ"ה א')
פסוק יג:או ירה יירה. ת"ר, מניין שהנהרג בב"ד טעון שתי דחיות, ת"ל או ירה יירה .
(ירושלמי סנהדרין פ"ו ה"ה)
פסוק יג:אם בהמה. אחד שור ואחד כל בהמה להפרשת הר סיני, דכתיב אם בהמה, וחיה בכלל בהמה , אם – לרבות את העופות .
(ב"ק נ"ד ב׳)
פסוק יג:אם בהמה אם איש. תנא רמי בר יחזקאל, אם בהמה אם איש לא יחיה, מה איש היה נידון בכ"ג דיינים אף בהמה היתה נדונית בכ"ג דיינים .
(סנהדרין ט"ו ב׳)
פסוק יג:במשוך היובל וגו׳. מכדי כתיב (פ׳ תשא) גם הצאן והבקר אל ירעו אל מול ההר ההוא, מה ת"ל במשוך היובל המה יעלו בהר , ללמד שכל דבר שבמנין צריך מנין אחר להתירו .
(ביצה ה׳ ב׳)
פסוק יג:במשוך היובל וגו'. תניא, ר׳ יוסי אומר, לא המקום מכבד את האדם אלא האדם מכבד את המקום, שכן מצינו בהר סיני, שכל זמן שהיתה השכינה שרויה עליו אמרה תורה (פ׳ תשא) גם הצאן והבקר אל ירעו אל מול ההר ההוא, וכשנסתלקה שכינה ממנו אמרה תורה במשוך היובל המה יעלו בהר .
(תענית כ"א ב׳)
פסוק טו:לשלשת ימים. מניין לפולטת שכבת זרע ביום השלישי שהיא טהורה, שנאמר היו נכונים לשלשת ימים אל תגשו אל אשה .
(שבת פ"ו א׳)
פסוק טו:לשלשת ימים. היה משה דן ק"ו בעצמו, ומה ישראל שלא דברה שכינה עמהם אלא שעה אחת ואף קבע להם זמן אמרה תורה היו נכונים לשלשת ימים אל תגשו אל אשה, אני שכל שעה ושעה שכינה מדברת עמי ואינה קובעת לי זמן על אחת כמה וכמה, לפיכך פירש מן האשה .
(שם פ"ז א׳)
פסוק טו:לשלשת ימים. תמן אמרין אפילו לשמוע דברי תורה אסור לבעל קרי, מאי טעמא, א"ר אחא בשם ר' אלעזר, כתחילה, היו נכונים לשלשת ימים אל תגשו אל אשה .
(ירושלמי ברכות פ"ג ה"ד)
פסוק טז:ויהי קולות וגו׳. א"ר יהושע בן לוי כל הנהנה מסעודת חתן ומשמחו זוכה לתורה שנתנה בחמשה קולות, שנאמר ויהי ביום השלישי וגו׳ ויהי קולות וברקים וענן כבד על ההר וקול שופר וגו' ויהי קול השופר וגו' והאלהים יעננו בקול .
(ברכות ו' ב׳)
פסוק יז:ויוצא משה את העם. א"ר יהודה בן פזי בשם רבי, הן נקרא ולא נבעת , לטובה – ויוצא משה את העם, לרעה – ותקרבון אלי כלכם (פ׳ דברים) .
(ירושלמי שקלים פ"א ה"א)
פסוק יז:ויתיצבו. ע׳ לקמן בפסוק וכל העם רואים וגו׳ (כ׳ ט"ו).
פסוק יז:ויתיצבו בתחתית ההר. א"ר אבדימא בר חמא, מלמד שכפה הקב"ה עליהם את ההר כגיגית, ואמר להם, אם אתם מקבלים את התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם .
(שבת פ"ח א׳)
פסוק יט:והאלהים יעננו בקול. א"ר שמעון בן פזי, מניין שאין המתרגם רשאי להגביה קולו יותר מן הקורא שנאמר משה ידבר והאלהים יעננו בקול, מה ת"ל בקול – בקולו של משה .
(ברכות מ"ה א׳)
פסוק יט:והאלהים יעננו בקול. תניא, מניין לעיקר שירה מן התורה , חנניא בן אחי ר׳ יהושע אומר, והאלהים יעננו בקול – על עסקי קול .
(ערכין י"א א׳)
פסוק יט:והאלהים יעננו בקול. תני בשם ר' יהודה, כל מקום שנאמר עניה ואמירה אינו אלא בלשון הקודש , א"ר אלעזר, בנין אב שבכולם משה ידבר והאלהים יעננו בקול .
(ירושלמי סוטה פ"ז ה"ב)
פסוק כ:וירד ה'. תניא, ר׳ יוסי אומר, מעולם לא ירדה שכינה למטה שנאמר (תהילים קט״ו:ט״ז) השמים שמים לה', והא דכתיב וירד ה' על הר סיני – למעלה מעשרה טפחים .
(סוכה ה׳ א')
פסוק כב:וגם הכהנים. ר׳ יוחנן בן ברוקה אומר, זו פרישת בכורות, רבי אומר, זו פרישת נדב ואביהוא .
(זבחים קט"ו ב')