פסוק א:וישמע יתרו. מה שמועה שמע ובא ונתגייר , ר׳ יהושע אומר, מלחמת עמלק שמע, שהרי כתיב בצדו (ס"פ בשלח) ויחלש יהושע את עמלק ואת עמו לפי חרב , ר' אלעזר המודעי אומר, מתן תורה שמע ובא, שכשנתנה תורה לעמו ישראל היה קולו הולך מסוף העולם ועד סופו , ור׳ אליעזר בן יעקב אומר, קריעת ים סוף שמע ובא, שנאמר (יהושע ה׳:א׳) ויהי כשמוע כל מלכי האמורי וגו' את אשר הוביש ה׳ את מי הירדן .
(זבחים קט"ז א׳)
פסוק ד:ויצילני מחרב פרעה. א"ר אלעזר, בשעה שתפס פרעה את משה חייבו להתיז את ראשו ניתז החרב מעל צוארו של משה על צוארו של קסנתירו והרגו, הוא שאמר משה ויצילני מחרב פרעה אותי הציל וקסנתר הרג .
(ירושלמי ברכות פ"ט ה"א)
פסוק ד:ויצילני מחרב פרעה. [ויצילני מפרעה אין כתיב כאן אלא מחרב פרעה], מלמד שאפילו חרב חדה נתונה על צוארו של אדם הקב"ה מצילו .
(ירושלמי ע"ז פ"ג ה"א)
פסוק ו:ויאמר וגו' אני חותנך יתרו. תניא, ר׳ יהושע אומר, באגרת כתב לו כן, ר' אלעזר המודעי אומר, ביד שליח שלח לו .
(מכילתא)
פסוק ז:וישתחו וישק. איני יודע מי השתחוה למי ומי נשק למי, כשהוא אומר וישאלו איש לרעהו, מי קרוי איש – משה, שנאמר והאיש משה, הוי אומר משה השתחוה ונשק לחמיו, מכאן אמרו שיהא אדם מוכן לכבוד חמיו .
(מכילתא)
פסוק ט:ויחד יתרו. רב אמר, ויחד – שהעביר חרב חדה על בשרו , ושמואל אמר, שנעשה בשרו חדודין חדודין , אמר רב, היינו דאמרי אינשי, גיורא עד עשרה דרי לא תבזי ארמאה קמיה .
(סנהדרין צ"ד א')
פסוק י:ברוך ה׳. [מכאן שחייבים לברך על הנס] .
(ברכות נ"ד א׳)
פסוק י:ברוך ה'. תני משום ר׳ פפייס, גנאי הוא למשה וששים רבוא שלא אמרו ברוך עד שבא יתרו ואמר ברוך ה׳ .
(סנהדרין צ"ד א׳)
פסוק יא:אשר זדו. מאי אשר זדו – בקדרה שבשלו בה נתבשלו .
(סוטה י"א א׳)
פסוק יב:עולה וזבחים. [מכאן דיתרו לאחר מתן תורה בא דאי ס"ד קודם מ"ת, הא קיי"ל לא קרבו שלמים בני נח] .
(זבחים קט"ז א׳)
פסוק יב:לפני האלהים. א"ר אבין הלוי, כל הנהנה מסעודה שת"ח שרוי בתוכה, כאילו נהנה מזיו שכינה, דכתיב ויבא אהרן וכל זקני ישראל לאכל לחם עם חותן משה לפני האלהים, וכי לפני האלהים אכלו והלא לפני משה אכלו , אלא לומר לך, כל הנהנה מסעודה שת"ח שרוי בתוכה כאילו נהנה מזיו השכינה .
(ברכות ס"ד א׳)
פסוק יב:לפני האלהים. תנא ר' ישמעאל, וכי לפני האלהים אכלו [והלא לפני משה אכלו] אלא מכאן שהמקבל פני חבירו כאילו מקבל פני שכינה .
(ירושלמי עירובין פ"ה ה"א)
פסוק יג:וישב משה לשפוט. וכתיב ויעמוד העם, מלמד שדיינים בישיבה ובעלי דינים בעמידה .
(שבועות ל׳ ב׳)
פסוק יג:מן הבקר עד הערב. תנא רבי חייא בר רב מדיפתי, וכי תעלה על דעתך שמשה יושב ודן כל היום כולו תורתו מתי נעשית , אלא לומר לך, כל דיין שדן דין אמת לאמיתו אפי׳ שעה אחת מעלה עליו הכתוב כאילו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית, כתיב הכא ויעמד העם על משה מן הבקר עד הערב וכתיב התם (פ׳ בראשית) ויהי ערב ויהי בקר .
(שבת י׳ א')
פסוק טז:כי יהיה להם דבר. בין טומאה וטהרה .
(מכילתא)
פסוק טז:בין איש ובין רעהו. בין איש – זה הדין שאין בו פשרה, ובין רעהו – זה הדין שיש בו פשרה ששניהם נפטרים זה מזה כרעים .
(שם)
פסוק כ:והודעת להם וגו׳. תנא רב יוסף, והודעת להם – זה בית חייהם , את הדרך – זו גמילות חסדים, ילכו – זה בקור חולים, בה – זו קבורה , ואת המעשה – זה הדין, אשר יעשון – זה לפנים משורת הדין .
(ב"ק צ"ט א׳)
פסוק כ:את הדרך ילכו בה. אמר ר׳ יהושע בריה דרב אידי, רמז לציון קברות מן התורה מניין, דכתיב והודעת להם את הדרך ילכו בה .
(מו"ק ה׳ א׳)
פסוק כ:את הדרך ילכו בה. [מכאן דדרך לשון נקבה] .
(קדושין ב׳ ב׳)
פסוק כא:ואתה תחזה וגו׳. תחזה באספקלריא, במחזה זו שחוזין בה החכמים .
(מכילתא)
פסוק כא:אנשי חיל יראי אלהים. אנשי חיל – אלו בעלי הבטחה , יראי אלהים – אלו שעושין פשרה בדין .
(שם)
פסוק כא:אנשי אמת שונאי בצע. אנשי אמת, כגון ר׳ חנינא בן דוסא וחביריו, שונאי בצע, ששונאין ממון עצמן בדין וכש"כ ממון אחרים [שם]
פסוק כא:ושמת עלהם וגו׳. ת"ר, ושמת עליהם שרי אלפים שרי מאות שרי חמשים ושרי עשרות, שרי אלפים – שש מאות, שרי מאות – ששת אלפים, שרי חמשים – י"ב אלף, שרי עשרות – ששת רבוא, נמצאו דייני ישראל שבעת רבוא ושמונת אלפים ושש מאות .
(סנהדרין י"ח א׳)
פסוק כב:בכל עת. וכתיב (ר"פ תצא) והיה ביום הנחילו את בניו, הא כיצד , יום לתחלת דין לילה לגמר דין [מכאן לדיני ממונות שמתחילין ביום וגומרין בלילה] .
(שם ל"ד ב')
פסוק כב:הדבר הגדול. כהן גדול דנין בב"ד של שבעים ואחד. מנה"מ, א"ר אדא בר אהבה, אמר קרא כל הדבר הגדול יביאו אליך, דבריו של גדול , ואימא דבר גדול דבר קשה, כשהוא אומר (פ׳ כ"ו) את הדבר הקשה יביאון אל משה, הרי דבר קשה אמור, ומה אני מקיים דבר הגדול – דבריו של גדול .
(שם ט"ז א׳)
פסוק כב:הדבר הגדול. מהו הדבר הגדול, אמר רב אדא בר אהבה, דבריו של גדול, ואימא כל דבריו של גדול , מי כתיב דברי גדול – הדבר הגדול כתיב, דבר גדול ממש .
(שם י"ח ב')
פסוק כב:ונשאו אתך. דיני נפשות אין כשרים לדון אלא כהנים לוים וישראלים המשיאין לכהונה, מאי טעמא, אמר רב נחמן בר יצחק, אמר קרא ונשאו אתך, בדומין לך ליהוו .
(סנהדרין ל"ו ב׳)
פסוק כג:יבא בשלום. ההוא דהוי קאמר ואזיל, דאזיל מבי דינא דשקלי גלימי׳, ליזמר זמר וליזל באורחא , אמר ליה שמואל לרב יהודה, קרא כתיב, וגם כל העם הזה על מקומו יבא בשלום .
(שם ז׳ א׳)