סיפורו של יתרו
כל ימיו היה יתרו מחפש אחר תכליתו של האדם ואחר סוד החיים. לא הייתה עבודה זרה שלא למד את דרכה וניסה בכל כוחו לעובדה, מתוך תקווה שאולי ימצא בה את מבוקשו. כיוון שהיה חכם גדול, הצליח בכל דת להגיע לדרגה העליונה, עד שנעשה כומר גדול לכל האלילים, והתפרסמה חכמתו, וקראו לו לבוא ממדין לבירת הממלכה המצרית, לשמש כומר חשוב ויועץ למלך פרעה. כאשר החלו הגזירות הקשות על ישראל, כאב ליבו עליהם, אך לא ידע כיצד לבטל את הגזירות, והיה ממתין בשתיקה לראות אם יוכל להציל את הילדים. כשלא עלה הדבר בידו, ברח חזרה למדין, כדי שלא יהיה שותף בעבירה (עיין שמות רבה כז ו; סוטה יא:).
כשחזר למדין, שב להיות להם כומר, אולם לאחר כל מה שראה במצרים, החל להטיל ספק בתפישת העולם האלילית שליוותה עד כה את חייו, עד שלא יכול היה יותר לעשות שקר בנפשו. "קרא לבני עירו ואמר להם: עד עכשיו הייתי משמש אתכם, מעתה שאני זקן בחרו לכם כומר אחר. הוציא את כלי תשמישי עבודה זרה שלו ונתן להם". הבינו המדיינים שלא מפני זקנותו התפטר, אלא מפני שהחל לפקפק בעבודה זרה שלהם. "עמדו ונידוהו שלא יזדקק לו אדם ולא יעשו לו מלאכה ולא ירעו את צאנו. וביקש מן הרועים לרעות לו את צאנו ולא קבלו, ולפיכך הוציא את בנותיו" (שמות רבה א לב). ואף כשהיו הבנות באות לבאר, היו הרועים מגרשים אותן, ורק לאחר שהיו הולכים יכלו בנות יתרו להשקות את צאן אביהן.
בריחת משה למדין
לימים יצא משה רבנו מארמון המלך וראה בסבלות אחיו, לא היה מסוגל לעמוד מנגד, היכה נוגש מצרי והרגו. נודע הדבר לפרעה וגזר עליו מיתה. ברח משה והגיע למדין, וכשראה איך הרועים מקפחים את בנות יתרו, עמד לימינן והשקה את צאנן. כך התחברו שני הבורחים ממצרים. רצה משה לשאת את ציפורה ביתו לאשה, ויתרו, שהכיר בסערת לבו של משה, חשש שמא ירצה לסכן את עצמו כדי לנסות להציל את ישראל, יטיל על עצמו משימת התאבדות בלתי אפשרית וישאיר את אשתו אלמנה. לכן הסכים יתרו לנישואיהם בתנאי שמשה יישבע שלא יעזוב אותה ללא רשותו (שמות רבה א לג). נשבע משה ליתרו ונשא את ציפורה לאשה, והיה רועה את צאן יתרו בספר המדבר, רחוק מחברת אנשים, עד שנגלה ה' אל משה מתוך הסנה ושלחו להוציא את עמו ישראל מארץ מצרים, וליתרו לא התאפשר לעצור בעדו, ונאלץ להתיר לו את השבועה. הלך משה למצרים והשאיר את ציפורה במדין, והיו יתרו וציפורה דואגים לשלומו.
רצונו של יתרו להתקרב והחששות
עברה יותר משנה והבשורה המדהימה התפשטה בעולם: ה' הוציא את ישראל ממצרים באותות ומופתים על ידי משה נביאו. בנוסף לשמחה על הצלת ישראל ומשה, חזרו והתעוררו ביתרו כל הכיסופים לקרבת א-להים; שוב חזר לקוות שאולי סוף כל סוף בערוב ימיו, לאחר שכבר התייאש מכל האלילים, יזכה לדעת את א-להים ולמצוא תשובות לשאלות נשמתו. חשק גדול מילא את לבבו לבוא אצל חתנו משה ולשמוע על הגילויים הא-להיים שהופיעו לעם ישראל. למרות שלא היה קל לחכם גדול שכמותו לבוא ולשבת לפני חתנו כתלמיד לפני רבו, השתוקקותו לאמונה גברה. אולם חשש גדול הטריד את מנוחתו; מי יודע איך יקבלו אותו. הלא הוא איש זר, לא נשא עמם בסבלם ולא השתתף בשמחת יציאתם לחירות. אולי ירצה להתקרב וירחיקוהו. אולי יסכימו לקבלו, אבל לא ידעו להעריך כראוי את חכמתו. אולי ירצה לשאול ויתעלמו ממנו. אולי ירצה להציע דבר מניסיונו העשיר ויזלזלו בו. אמנם כבר הסכים בעבר לוותר על מעמדו כיועץ למלך פרעה וככומר ראשי ולפרוש לביתו, אבל להיות כאחרון האנשים, העומד מרחוק, לא יוכל. אף כי היה משה נשוי לבתו, אולי בעקבות האירועים הגדולים שעבר יחסו אליו השתנה; אולי בחר לעצמו כיוון חדש ויתכחש לעברו ולמשפחת אשתו.
מתוך חששות אלה, כשהתקרב למחנה ישראל שלח אל משה שליח ובפיו בקשה: אנא קבל את פני בסבר פנים יפות, וכבדני וצא לקראתי, שכן אני חותנך. אם אין אתה רוצה לכבדני ולקבל את פני, צא לקבל את פני אשת בריתך שאף היא באה איתי. אם גם בה אינך חפץ, אזי לפחות קבל את פני בניך שבאים עמנו.
אף משה היה חושש שמא יתרו אינו בא לשם שמים, אלא כיוון ששמע על הישועה הגדולה, הגיע כדי לזכות במעמד מכובד, כחותן המנהיג וככומר וותיק, ורק צרות ובלבולים יצאו מזה.
כיצד מקבלים את הגרים
נגלה ה' אל משה ואמר לו:
אדם זה שבא אצלי, לא בא אלא לשם שמים! ולא בא אלא להתגייר! אף אתה קרבהו, אל תרחיקהו! מיד "וַיֵּצֵ֨א מֹשֶׁ֜ה (לִקְרַ֣את חֹֽתְנ֗וֹ)"(שמות יח ז).
(שמות רבה כז ב)
עדיין היה יכול משה לצאת אליו בחשאי, אלא שהבין מדברי ה', שראוי לכבד את הגר הבא מרחוק.
יצא משה לקראת חותנו בפרהסיא. וכיוון שיצא משה, אף אחיו, אהרן הכהן ובניו ונדב ואביהו יצאו עמו. וכיוון שיצאו הם, נלוו עמהם שבעים הזקנים ועוד רבים מישראל. ויש אומרים שגם ארון הברית יצא עמהם (מכילתא).
לא ידע הקהל לקראת מי הולכים, עד שהגיעו אצל יתרו המדייני, וראו איך משה משתחווה ליתרו ונושק לו ושואל לשלומו ומביאו אל אהלו. הבינו הכל, שאף שביציאת מצרים הבדיל ה' את ישראל מכל העמים להיות לו סגולה, כיוון שבא יתרו להתגייר, הרי שמשה מקרבו בכל ליבו.
למדו מזה כל ישראל לדורי דורות, כיצד צריכים לקבל גרים.
מתוך כך זכו לעצה הטובה שנתן יתרו לישראל, עצה שאף ה' הסכים עימה.
הקב"ה בוחן ליבות וכליות הוא, אמר ליתרו: אתה באת בענווה להקביל פניו של משה וללמוד מפיו תורה, תזכה שלא יהיו בתי מדרשות בטלים מזרעך לעולם (תנא דבי אליהו רבה ה).