פסוק א:לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינֹת, מִזְמוֹר שִׁיר. נראה שהמזמור נועד להיות מושר בבית המקדש.
פסוק ב:אֱלֹהִים יְחָנֵּנוּ, יטה אלינו חסד, ייתן לנו חנינה וִיבָרְכֵנוּ, יָאֵר פָּנָיו אִתָּנוּ. יש כאן רימוז לברכת הכהנים, הכוללת את המלים הללו – חנינה, ברכה והארת פנים. סֶלָה.
פסוק ג:חוֹן אותנו, ברכנו והאר פניך אלינו כדי לָדַעַת בָּאָרֶץ דַּרְכֶּךָ, שנדע כיצד ללכת ולאן, וכן כדי שידעו הכול שה' סולל לאוהביו את הדרך הנכונה, ובְכָל הגּוֹיִם תתגלה יְשׁוּעָתֶךָ.
פסוק ד:על חסדך שאינו מרוכז בעם ישראל בלבד, אלא הוא כולל את כל יושבי תבל, יוֹדוּךָ עַמִּים, אֱלֹהִים, יוֹדוּךָ עַמִּים כֻּלָּם.
פסוק ה:יִשְׂמְחוּ וִירַנְּנוּ לְאֻמִּים, כִּי תִשְׁפֹּט עַמִּים במִישֹׁר, בדרך ישרה שהכול יכולים למצוא את מקומם בה בלי להגיע לידי התנגשויות ומלחמות, וּלְאֻמִּים בָּאָרֶץ תַּנְחֵם, תורה לכל עם את דרכיו ומטרותיו הראויות. סֶלָה.
פסוק ו:יוֹדוּךָ עַמִּים, אֱלֹהִים, יוֹדוּךָ עַמִּים כֻּלָּם. החרוז חוזר ומגדיר מזמור זה כשירה כלל-עולמית. על כן גם תיאור הברכה הוא בסיסי ופשוט:
פסוק ז:אֶרֶץ נָתְנָה יְבוּלָהּ, כך שלכל אחד ואחד יש די צורכו. יְבָרְכֵנוּ אֱלֹהִים אֱלֹהֵינוּ.
פסוק ח:ושוב, לתוספת ברכה: יְבָרְכֵנוּ אֱלֹהִים, וְיִירְאוּ אוֹתוֹ, יקבלו את מרותו ויישמעו לו כָּל אַפְסֵי, קצות האָרֶץ.