פסוק א:שָׁפְטֵנִי, אֱלֹהִים, וְרִיבָה רִיבִי מִגּוֹי לֹא חָסִיד, הנוהג שלא בחסד, מֵאִישׁ מִרְמָה וְעַוְלָה תְפַלְּטֵנִי, תצילני.
פסוק ב:כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי מָעוּזִּי. לָמָה זְנַחְתָּנִי?! לָמָּה קֹדֵר אֶתְהַלֵּךְ בגלל לַחַץ האוֹיֵב?!
פסוק ג:שְׁלַח אוֹרְךָ וַאֲמִתְּךָ אלי, והֵמָּה יַנְחוּנִי בדרכי. יְבִיאוּנִי שוב אֶל הַר קָדְשְׁךָ וְאֶל מִשְׁכְּנוֹתֶיךָ.
פסוק ד:וְאָבוֹאָה אֶל מִזְבַּח אֱלֹהִים, אֶל אֵל שהוא שִׂמְחַת גִּילִי, השְׂמחה שבשמחותי, וְשם אוֹדְךָ בְכִנּוֹר, אֱלֹהִים אֱלֹהָי.
פסוק ה:ומסיים בשלישית באותו פסוק: מַה תִּשְׁתּוֹחֲחִי, נַפְשִׁי?! וּמַה תֶּהֱמִי עָלָי בעצבות בלבד?! הוֹחִילִי לֵאלֹהִים, כִּי עוֹד אוֹדֶנּוּ, שהרי הוא יְשׁוּעֹת פָּנַי וֵאלֹהָי.