א לַמְנַצֵּ֗חַ מִזְמ֥וֹר לְדָוִֽד׃ ב אַ֭שְׁרֵי מַשְׂכִּ֣יל אֶל־דָּ֑ל בְּי֥וֹם רָ֝עָ֗ה יְֽמַלְּטֵ֥הוּ יְהוָֽה׃ ג יְהוָ֤ה ׀ יִשְׁמְרֵ֣הוּ וִֽ֭יחַיֵּהוּ יאשר (וְאֻשַּׁ֣ר) בָּאָ֑רֶץ וְאַֽל־תִּ֝תְּנֵ֗הוּ בְּנֶ֣פֶשׁ אֹיְבָֽיו׃ ד יְֽהוָ֗ה יִ֭סְעָדֶנּוּ עַל־עֶ֣רֶשׂ דְּוָ֑י כָּל־מִ֝שְׁכָּב֗וֹ הָפַ֥כְתָּ בְחָלְיֽוֹ׃ ה אֲ‍ֽנִי־אָ֭מַרְתִּי יְהוָ֣ה חָנֵּ֑נִי רְפָאָ֥ה נַ֝פְשִׁ֗י כִּי־חָטָ֥אתִי לָֽךְ׃ ו אוֹיְבַ֗י יֹאמְר֣וּ רַ֣ע לִ֑י מָתַ֥י יָ֝מ֗וּת וְאָבַ֥ד שְׁמֽוֹ׃ ז וְאִם־בָּ֤א לִרְא֨וֹת ׀ שָׁ֤וְא יְדַבֵּ֗ר לִבּ֗וֹ יִקְבָּץ־אָ֥וֶן ל֑וֹ יֵצֵ֖א לַח֣וּץ יְדַבֵּֽר׃ ח יַ֗חַד עָלַ֣י יִ֭תְלַחֲשׁוּ כָּל־שֹׂנְאָ֑י עָלַ֓י ׀ יַחְשְׁב֖וּ רָעָ֣ה לִֽי׃ ט דְּֽבַר־בְּ֭לִיַּעַל יָצ֣וּק בּ֑וֹ וַאֲשֶׁ֥ר שָׁ֝כַ֗ב לֹא־יוֹסִ֥יף לָקֽוּם׃ י גַּם־אִ֤ישׁ שְׁלוֹמִ֨י ׀ אֲשֶׁר־בָּטַ֣חְתִּי ב֭וֹ אוֹכֵ֣ל לַחְמִ֑י הִגְדִּ֖יל עָלַ֣י עָקֵֽב׃ יא וְאַתָּ֤ה יְהוָ֗ה חָנֵּ֥נִי וַהֲקִימֵ֑נִי וַֽאֲשַׁלְּמָ֥ה לָהֶֽם׃ יב בְּזֹ֣את יָ֭דַעְתִּי כִּֽי־חָפַ֣צְתָּ בִּ֑י כִּ֤י לֹֽא־יָרִ֖יעַ אֹיְבִ֣י עָלָֽי׃ יג וַאֲנִ֗י בְּ֭תֻמִּי תָּמַ֣כְתָּ בִּ֑י וַתַּצִּיבֵ֖נִי לְפָנֶ֣יךָ לְעוֹלָֽם׃ יד בָּ֘ר֤וּךְ יְהוָ֨ה ׀ אֱלֹ֘הֵ֤י יִשְׂרָאֵ֗ל מֵֽ֭הָעוֹלָם וְעַ֥ד הָעוֹלָ֗ם אָ֘מֵ֥ן ׀ וְאָמֵֽן׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

ביאור שטיינזלץ

עדין שטיינזלץ

פסוק א:
לַמְנַצֵּחַ, מִזְמוֹר לְדָוִד.
פסוק ב:
אַשְׁרֵי אדם שמַשְׂכִּיל, מתבונן אֶל דָּל. אין הוא מסתפק בעזרה מעשית לעני, הוא אף עושה זאת בהבנה ובהתחשבות, בדרך שתהיה בה לעני טובה מרובה ומיעוט בושה. בְּיוֹם רָעָה יְמַלְּטֵהוּ, יציל את האיש הזה ה'.
פסוק ג:
ה' יִשְׁמְרֵהוּ וִיחַיֵּהוּ, וְאֻשַּׁר, יהיה מאושר בָּאָרֶץ. וְאַל תִּתְּנֵהוּ בְּנֶפֶשׁ, ברצון אֹיְבָיו. אל תעולל לו כמו שאויביו תאבים שיקרה לו.
פסוק ד:
ולדברים ניתנת משמעות מוגדרת יותר: ה' יִסְעָדֶנּוּ, יתמוך בו בשכבו עַל עֶרֶשׂ דְּוָי, מיטת חולי. כָּל מִשְׁכָּבוֹ הָפַכְתָּ בְחָלְיוֹ, טיפלת בו כדרך שמטפלים בחולה – מחליפים את מצעיו ומסדרים אותם.
פסוק ה:
המשורר עובר לדבר בגוף ראשון: אֲנִי אָמַרְתִּי: ה', חָנֵּנִי, רְפָאָה נַפְשִׁי אף כִּי חָטָאתִי לָךְ. אני מכיר בכך שראוי אני להיענש, ועדיין אני מצפה לרפואה.
פסוק ו:
אוֹיְבַי יֹאמְרוּ רַע לִי, מבשרים עלי רע ואומרים: "מָתַי יָמוּת וְאָבַד שְׁמוֹ? "
פסוק ז:
וְאִם אחד מהם בָּא לִרְאוֹת, לבקר אותי, לכאורה, הרי שָׁוְא, שקר יְדַבֵּר כשישמיע בפיו דברי עידוד, שכן לִבּוֹ יִקְבָּץ, צובר בשקט אָוֶן לוֹ, דברים רעים, ואך יֵצֵא לַחוּץיְדַבֵּר עלי.
פסוק ח:
יַחַד עָלַי יִתְלַחֲשׁוּ כָּל שׂנְאָי, עָלַי יַחְשְׁבוּ רָעָה לִי. הם חושבים ומדברים על סופי הקרב. וכך דבריהם:
פסוק ט:
"דְּבַר בְּלִיַּעַל, דבר רע מאוד יָצוּק בּוֹ. מחלה חשוכת מרפא מקננת בחולה הזה, וכאֲשֶׁר שָׁכַב, לֹא יוֹסִיף לָקוּם".
פסוק י:
גַּם אִישׁ שְׁלוֹמִי אֲשֶׁר בָּטַחְתִּי בוֹ, ונוסף על כך הוא גם אוֹכֵל לַחְמִי ומתפרנס ממני, הִגְדִּיל, הגביה עָלַי עָקֵב כמתכונן לדרוס אותי.
פסוק יא:
וְאַתָּה, ה', חָנֵּנִי וַהֲקִימֵנִי מחוליי, וַאֲשַׁלְּמָה לָהֶם כגמולם.
פסוק יב:
בְּזֹאת יָדַעְתִּי כִּי חָפַצְתָּ בִּיכִּי לֹא יָרִיעַ, ישמיע קולות שמחה אֹיְבִי עָלָי, בכך שתמנע מאויבי את ההזדמנות לשמוח במפלתי.
פסוק יג:
וַאֲנִי, בְּשל תֻמִּי תָּמַכְתָּ בִּי, וַתַּצִּיבֵנִי, קיימת אותי לְפָנֶיךָ לְעוֹלָם.
פסוק יד:
מכיוון שפרק זה חותם את אחד מחמשת הספרים שבתהלים, הוא מסתיים במלים: בָּרוּךְ ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מֵהָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם, לנצח, בכל הזמנים. אָמֵן וְאָמֵן.