פסוק ב:למנצח, אשרי משכיל - זה המזמור על חליו.
פסוק ב:משכיל - כמו מביט כמו מסתכל הוית. והנכון: מגזרת שכל, שישים לבו שישכיל במעשה השם עם החולי.
פסוק ב:ודל - בממון גם בבשר והוא החולי, כמו: ככה דל בן המלך. דלות ורעות תאר.
פסוק ב:ויש אומרים: שמשכיל - פועל יוצא והוא המבקר וידבר על לבו וישכילנו.
פסוק ב:וטעם ביום רעה – מערכת עליונה כנגד מולדו.
פסוק ב:ימלטהו ה' - לבדו ולא על יד אדם.
פסוק ב:וטעם ישמרהו – שלא יוסיף החולי ויחייהו, כי יפחד מהמות.
פסוק ג:ואושר בארץ - שיחיה שנים רבות יותר מאנשי דורו ולא יראו שונאיו תאותם.
פסוק ג:ותי"ו תתנהו – לפועל שאיננו כתוב, כמו: אשר ילדה אותה. והטעם: אמרת השם או גזירתו, או תהיה התי"ו לנכח השם וכאלה במקרים הרבה.
פסוק ד:ה', דוי - שם, כמו: מדוה.
פסוק ד:יסעדנו - מעט מעט בהתהפך החולי, או התהפך דבריו וענייניו על משכבו. והנכון: כי הפכת נכח השם והטעם דרך משל שתהפכהו על משכבו מצד אל צד ותסעדנו. והטעם: כי אין צורך לבני אדם שיסעדוהו.
פסוק ה:אני - הטעם כאשר אומר בתפילתי בחליי ה' חנני ורפאני אע"פ שחטאתי לך, על דרך: כי עם קשה עורף הוא.
פסוק ו:אויבי - אז יאמרו לי בעבורי, כמו: ואמר פרעה לבני ישראל הפך מעשה המשכיל, וזה הדבר יאמרו לאחרים.
פסוק ז:ואם בא - אחד לבקר.
פסוק ז:שוא ידבר - לי כמה חרה לי שאתה חולה.
פסוק ז:ידבר - לאחרים דבר בליעל עלי בצאתו לחוץ ידבר לאויבי האחרים, שלא ראו אותי דבר רע, חלי קשה קבוע בו, כמו לבו יצוק כמו אבן.
פסוק י:גם - שלא היה לי אויב שהיה אוכל לחמי והטעם: כי אני סבת חייו.
פסוק י:הגדיל עלי עקב - הטעם הגדיל עקיבו שלא בא לבקרני, ושם לנפשו מעלה גדולה.
פסוק יא:ואתה, חנני - כנגד דבריהם, דברי בליעל יצוק בו.
פסוק יא:והקימני - כנגד לא יוסיף לקום.
פסוק יב:בזאת - הטעם כי לא יריע כמו שמחת המנצח ביום המלחמה, כדרך: עלי פלשת אתרועעי.
פסוק יג:ואני בתומי - בעבור תומי.
פסוק יג:ויש אומרים: כי תומי - רמז לבריאת הגוף, והוא הנכון.
פסוק יד:ברוך - על כן אני חייב לברך את השם בכל זמן, וזהו מהעולם ועד העולם ואומר פעם אחרי פעם, אמת ואמת, נשלמו פירושי הספר הראשון הודאות לשם.