מדוע האריכה התורה בתיאור עשר המכות?

א. "וידעתם כי אני ד'"

פסוקים רבים כתבה התורה בתיאור עשר המכות. רוב פרשת וארא וחלק גדול מפרשת בא עוסקים בתיאור עשר המכות.

נשאלת השאלה: מדוע האריכה התורה בתיאור זה?

התורה עצמה ענתה על שאלה זו. בדברי ד' אל משה לפני המכות נאמר:

ואני אקשה את לב פרעה, והרביתי את אֹתֹתי ואת מופתי בארץ מצרים. ולא ישמע אֲלֵכֶם פרעה, ונתתי את ידי במצרים, והוצאתי את צבאֹתי, את עמי בני ישראל מארץ מצרים בשפטים גדֹלים. וידעו מצרים כי אני ד', בנטֹתי את ידי על מצרים.
(ז, ג-ה)

כמו כן נאמר: "ויאמר ד' אל משה: בא אל פרעה, כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו, למען שִתִי אֹתֹתי אלה בקרבו. ולמען תספר באזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים ואת אֹתֹתי אשר שמתי בם, וידעתם כי אני ד'" (י, א-ב).

אם כן מטרת המכות היא שמצרים ידעו "כי אני ד'", ושעם ישראל ידע "כי אני ד'".

ב. פירוט הידיעות

כאשר מתבוננים בכל הפסוקים רואים שהתורה מפרטת יותר, וכותבת לשונות שונים בענין זה:

'בזאת תדע כי אני ד'' (ז, יז)

'למען תדע כי אין כד' אלקינו' (ח, ו)

'למען תדע כי אני ד' בקרב הארץ' (ח, יח).

'בעבור תדע כי אין כמֹני בכל הארץ' (ט, יד).

'למען תדע כי לד' הארץ' (ט, כט).

מה הבדל בין כל הלשונות הללו?

המפרשים האריכו להסביר לשונות אלו, ולמדו מהם לימודים אמוניים רבים.

כתב הרמב"ן בסוף פרשת בא (יג, טז):

הנה מעת היות עבודה זרה בעולם, מימי אנוש, החלו הדעות להשתבש באמונה: מהם כופרים בעיקר ואומרים כי העולם קדמון, 'כחשו בד' ויאמרו לוא הוא' (ירמיהו ה, יב). ומהם מכחישים בידיעתו הפרטית ואמרו: 'איכה ידע א-ל ויש דעה בעליון' (תהלים עג, יא). ומהם שיודו בידיעה ומכחישים בהשגחה, ויעשו אדם כדגי הים שלא ישגיח הא-ל בהם, ואין עמהם עונש או שכר, יאמרו: 'עזב ד' את הארץ' (יחזקאל ח, יב).
וכאשר ירצה האלקים בעדה או ביחיד, ויעשה עמהם מופת בשנוי מנהגו של עולם וטבעו, יתברר לכל ביטול הדעות האלה כולם. כי המופת הנפלא מורה שיש לעולם אלוק, מחדשו, ויודע, ומשגיח, ויכול. וכאשר יהיה המופת ההוא נגזר תחילה מפי נביא - יתברר ממנו עוד אמיתת הנבואה 'כי ידבר אלקים את האדם' (דברים ה, כא) ויגלה סודו אל עבדיו הנביאים, ותתקיים עם זה התורה כולה!
ולכן יאמר הכתוב במופתים: 'למען תדע כי אני ד' בקרב הארץ' (לעיל ח, יח) - להורות על ההשגחה, כי לא עזב אותה למקרים כדעתם.
ואמר: 'למען תדע כי לד' הארץ' (שם ט, כט) - להורות על החידוש, כי הם שלו, שבראם מאין.
ואמר: 'בעבור תדע כי אין כמֹני בכל הארץ' (שם ט, יד) - להורות על היכולת, שהוא שליט בכל, אין מעכב בידו, כי בכל זה היו המצריים מכחישים או מסתפקים. אם כן האותות והמופתים הגדולים עדים נאמנים באמונת הבורא ובתורה כולה.

הרמב"ן ציין שבעה לימודים אמוניים שהתבררו בעשר המכות:

1. מציאות ד'.
2. ד' ברא את העולם.
3. ד' יודע את כל מעשי בני אדם.
4. ד' משגיח על העולם, לתת שכר לצדיקים ועונש לרשעים.
5. ד' יכול לשנות את חוקי הטבע.
6. ד' מנבא את בני האדם.
7. אמיתות התורה.

יש לציין שהרמב"ם, בשלושה עשר העיקרים, לא מנה את הלימוד שד' יכול לשנות את העולם, כך שאם משוים את דברי הרמב"ן לשלושה עשר העיקרים של הרמב"ם, עולה שהרמב"ן מנה כאן שישה מבין שלושה עשר העיקרים של הרמב"ם:

1. מציאות ד' [העיקר הראשון].
2. בריאת העולם על ידי ד' [העיקר הרביעי].
3. ידיעת ד' את מעשי בני האדם [העיקר העשירי].
4. שכר ועונש [העיקר האחד עשר].
5. נבואה [העיקר הששי].
6. תורה מן השמים [העיקר השמיני].

יהי רצון שנתחזק באמונתנו בכל עיקרי היהדות.

[עיין במאמרים "לימוד עיקרי האמונה על ידי עשר המכות", "עשר המכות - שליטת ד' בכל מערכות הטבע" ו"הסברו המיוחד של ספר 'הכוזרי' לעשר המכות" בספרי "הדר התורה" שמות בפרשת וארא].