פסוק א:ראה נתתיך אלהים לפרעה. לפי שעשה עצמו אלוה. שאמר לי יאורי ואני עשיתיני. אתה תהיה לו לאלהים. ויש במדרש. אמר הקב"ה למשה אל תתגאה עליהם דלא נתתיך אלהים עליהם אלא לפרעה לבד והיינו הא דכתיב בקרא אלהים לפרעה. כלומר לפרעה לבד ולא לאחרים:
פסוק ט:יהי לתנין. לפי שנתגאה ונקרא התנין הגדול. עשה לו אות מן תנין ורמז לו כי כאשר בלע מטה אהרן האחרים ויקיאם ונהפך לעץ כבתחלה. כך אחר שבלע פרעה את השבטים החזירם. וכן אחזירהו לתוהו ובוהו כמו שבראתיו מטיפה סרוחה:
פסוק ט:בלהטיהם כן. ר"ל על ידי שד וכי כתיב בלטיהם. ר"ל במכשפות בלע"ז אנקאונ"טמנט:
פסוק יב:ויבלע מטה אהרן. הרבה נסים נעשו בבליעה זו. חדא דלא בלעם כל זמן שהיה נחש שלא יאמרו המכשפים דרך נחש ותנין לבלוע אחרים. לפי' המתין עד שנעשה מטה. ועוד שלא נתנפח כלל מבליעתם. באותה שעה אמר פרעה בלבו. אם יאמר משה למטה שיבלעני עם כסאי מה אעשה:
פסוק יד:כבד לב פרעה. אמרו חכמים משל למלך שבחיות שמינה החמור לגבות המכס. פעם אחת בא הארי שהוא המלך והזאב והשועל עמו בעיר. בא החמור ושאל להם המכס. אמר השועל כמה עזות יש לך מכל החיות. אינך יודע שהמלך בא עמנו ונחנו עמו ואתה שואל לנו מכס. א"ל החמור המלך עצמו יפרע. בא ושאל למלך. בא המלך וטרפו ונתנו לשועל וצוהו לסדר לו איבריו. סדר השועל איבריו וראה הלב יפה ואכלו. וכשבא הארי וראה איבריו ולא ראה לבו. אמר לשועל איה לבו. אמ' השועל וכי אם היה לו לב היה שואל מכס למלך. כך פרעה הרשע נבזה ושכחן. שכח כל מה שעשה לו הקב"ה. אמר הקב"ה שוטה זה אין לו לב. לבו נעשה כבד והיינו דכתיב כבד לב פרעה:
פסוק יז:במטה אשר בידי. ולפי שהיה ירא מהמטה הזכירו לו:
פסוק יז:ונהפכו לדם. פי' ה"ר יוסף בכור שור כי היאור לא היה דם כי אם לפי שעה. ותדע דלא אמר כי לא יכלו לשתות ממימי היאור מפני שהיו דם. אלא מפני סרחון הדגה. והיינו הא דכתיב ויעשו כן חרטומי מצרים. מה עשו והלא כבר היו דם. אלא מלמד שחזר היאור למים והיינו דכתיב ולא שת לבו גם לזאת. לפי שראה שלא היו מים אלא לפי שעה. אך קשה דא"כ לא היה לו לקרותה על שם מכת דם אלא על שם דהבאשה. וי"ל דהבאשה אינה ניכרת והדם ניכר על כן נקרא על שם הדם:
פסוק כא:ויבאש היאור ולא יכלו מצרים לשתות מים מן היאור. יש מדרש אשר מזה הועשרו ישראל שקנו מים מישראל. ומיד שלקחוהו הבאישו ואח"כ קונים אותם ע"מ שישתו עמהם בכוס אחד וכל זה לא הועיל להם. כי חלק המצרי היה משונה מחלקו של ישראל:
פסוק כב:ויעשו כן חרטומי מצרים. וא"ת מהיכן לקחו מים לנסות לעשות כן והלא כולם היו דם. י"ל שהביאום ממקום אחר. אי נמי מאותם מים שחפרו סביב היאור. ולישנא בתרא קשה שהרי כתיב ויחפרו אחר ויעשו ובחד פרשה וכיון דבחד פרשה כתיבי אין לומר אין מוקדם ומאוחר בתורה. וגם ללשון ראשון קשה. הא דפירש שהיאור לא היה דם אלא לפי שעה. א"כ לא היו צריכים להביא מים ממקום אחר. הרי היאור חזר לסורו וצ"ע:
פסוק כה:וימלא שבעת ימים. פ"ה שכן דרך המכות. המכה משמשת רביעית החדש וג' חלקים להתראה. נמצא המכה חדש שלם. ורמז לדבר שלח אותות ומופתים בתוככי מצרים. היה יכול לכתוב בתוך מאי בתוככי לומר לך כ"י היתר עולה ל'. וא"ת בתוככי ירושלם הללויה. מאי דריש ביה. י"ל רמז לכסא שלמה המלך שהיה בל' מעלות. כנגד שהמלכות בל' מעלות: והיינו דכתיב שיר המעלות בכולם כי אם בחד דכתי' שיר למעלות. לומ' שהיה בו ל' מעלות: אך קשה דלפירושו משמע שלא היתה המכה עם ההתראה אלא כ"ח ימים ד' שביעיות. וי"ל דממתין אחר המכה עד ר"ח להתחיל האחרת. וא"ת והרי חשך לא שמש כי אם ו' ימים דכתיב ויהי חשך אפלה בכל ארץ מצרים שלשת ימים. ועוד ג' ימים אחרים מוכפל בחשך שלא קמו. וי"ל חשך שהיה על ים סוף. דכתיב ויהי החשך והענן. השלים הז' ימים ומפני מה התרה הקב"ה בכל המכות חוץ מג'. כנים שחין חשך. ותירץ ה"ר יוסף בכור שור לפי שלא הוצרכו התראה. שבלא התראה באות ורגילות לבא. אבל שאר מכות שאין רגילות לבא לעולם התרה עליהם. וזהו הסימן דצ"ך עד"ש באח"ב פי' עד"ש ערוב דבר בהתראה. שחין שהיתה שלישית בלא התראה. דצ"ך דם צפרדע בהתראה. כנים בלא התראה שהיתה שלישית. באח"ב פי' ברד ארבה בהתראה. חשך בלא התראה וזהו באח"ב. ולכך נתן בהם ר' יהודה סימנין בג' תיבות. דצ"ך ע"י אהרן. עד"ש ע"י משה. וע"י הקב"ה באח"ב. עוד י"ל טעמא שלא התרו בו בג' מכות לפי שמי שלקה ושנה בה מכניסין אותו לכיפה בלא התראה לפי' לא התרוהו במכה שלישית ורביעית ובחמישית התרוהו ובששית לא התרוהו וכן כולם: פירש ה"ר יוסף בכור שור שר' יהודה נתן בהם סימנים דצ"ך עד"ש באח"ב על שלשה מחלוקות אשר בהגדה של פסח. דר' יוסי הגלילי אומר במצרים לקו עשר מכות ועל הים לקו חמשים מכות ור' אליעזר אומר במצרים לקו ארבעים מכות ועל הים לקו מאתים מכות ור' עקיבא אומר במצרים לקו חמשים ועל הים לקו ר"ן הרי בין הכל ת"ר. ת"ק על הים וק' במצרים והסימן מן דצ"ך עד"ש באח"ב עולים תק"א. ת"ק כנגד ת"ק שלקו על הים. ואחד רמז לאחד מאה שלקו במצרים:
פסוק כו:ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה. וא"ת מאי שנא דהכא כתיב בא. ולעיל כתיב לך אל פרעה. ולקמן כתיב השכם בבקר והתיצב לפני פרעה. וי"ל דבמקום שכתוב לך או השכם כתיב אחרי כן הנה יוצא המימה. פי' לעשות צרכיו ואין דרך שילך שכינה שם עמו. והיכא דכתיב בא אל פרעה לא כתיב אחריו הנה יוצא המימה ושם שכינה עמו והיינו דכתיב בא עמי ואלך עמך. אך קשה דהא כתיב בהתראת מכת ברד השכם. ואע"ג דלא כתיב אחריו הנה יוצא המימה. ונראה שהדבר תלוי בהתראה חדשה. שכל התראות חדשות בהשכמה היו. ודוק ותשכח. שהרי בדם כתב לך אל פרעה בבקר שהיתה התראה ראשונה. כמו כן בהתראת ערוב שהיתה ערוב חדשה דמכת כנים לית בה התראה. תמצא כמו כן כתב השכם בבקר. וכן במכת ברד אשר היתה חדשה דבשחין שלפניה לא היתה בה התראה כתב בה השכם בבקר. אבל במכות שניות כגון צפרדע ערוב וארבה כתב בא אל פרעה לפי שלא היה התראה בהשכמה:
פסוק כח:ובתנוריך ובמשארותיך. בשעה שהשאור מצוי בתנור דהיינו כשהוא חם. ולפי שהצפרדעים מסרו עצמם למיתה לעשות רצון קוניהם ונכנסו בתוך תנור חם נעשה להם נס ולא מתו. כדכתיב וימותו הצפרדעים מן הבתים ומן החצרות ומן השדות אבל אותן שבתנורים לא מתו:
פסוק כח:ובכה. לכך כתיב מלא לומר שהתחילו בו הצפרדעים כלומר ובכה כמו כה ובעבדיך ובעמך יעלו הצפרדעים: