תנ"ך על הפרק - שמות ז

מאת: ר' אברהם סבע ,

ואני אקשה את לב פרעה אין להאריך בפי' המפרשים ולא במדרשים. אלא לברר וללבן האמת כפי המדרש הנעלם שכתבו שם. כי פי' ויחזק ה' את לב פרעה כי ח"ו שהשם לא יעות משפט להחזיק לבו ואח"כ להביא עליו המכות. כי צדיק וישר הוא. אבל הענין הזה היה כך שפרעה עצמו היה מקשה לבו בלא דעת. ולכן השם היה משחק בו ועושה בו הנקמות. והוא זה לפי שידוע שמצרים היתה מלאה גלולים וכישופים. וכשבא יוסף לפתור החלומות הזכיר שם אלהים והודיע לפרעה שיש אלהים שופטים בארץ וגוזר ומקיים. וא"ל אשר האלהים עושה הראה את פרעה. ויוסף בחכמתו עשה לפרעה שיודה בשם אלהים ואמר אחרי הודיע אלהים אותך את כל זאת וגו'. ואמר הנמצא כזה איש אשר רוח אלהים בו. באופן שמכאן והלאה נשאר שם זה ידוע במצרים. אבל שם ה' לא הזכירו יוסף ולא נשמע במצרים עד שבא משה ואמר כה אמר ה'. ואז השיב פרעה לא ידעתי את ה'. כי שם אלהים אני יודע אבל שם ה' לא שמעתי בלתי היום. ויוסף שהיה עברי וחכם כמוך לא הזכירו. בענין שבזה היה כופר בשם ה'. ואומר שלא היה. בענין שזה השם שלא היה מכיר היה סבת קושי ערפו. אבל לא שהשם ח"ו יקשה לבו. וזהו ויחזק ה' את לב פרעה. כי זה השם שלא הכיר היה סבת אבידתו. וזהו ואני אקשה את לב פרעה. כי זה השם שלחני ה' מקשה לבו. ולכן תמצא שבעבור זה באה אליו הרעה לפי שהיה חפץ השם שיודה בזה השם מעצמו. ולכן אמר למען תדע כי אני ה'. עד שהודה ואמר ה' הצדיק. ולפי שזה היה בפה ולא בלב. רצה השם להכניעו עד שיודה בו מלבו ומנפשו. וז"ש בכאן ואני אקשה. וזה מה שאמר למעלה ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך שהוא שם ה'. הרע לעם הזה כמו שפירשתי למעלה. ולכן תמצא שאמרו החרטומים אצבע אלהים. ולא אמרו אצבע ה'. לפי שלא היו מכירין בו: ואמר ונתתי את ידי והוצאתי את צבאותי. וכן והוצאתי את בני ישראל מתוכם. להורות שתכלית המכות היה להוציאם מתוכם על כרחם. והשם סבב שימררו חייהם בעבודה קשה. כדי שינאקו בני ישראל ויזעקו לצאת משם. כי לולא זה לרוב שמנינות הארץ וטובתה כגן ה' כארץ מצרים. והם אזרחים בה אחר מאתים שנה לא ירצו לצאת ממנה. והעד נתנה ראש ונשובה מצרימה: תנו לכם מופת. כבר פירשתי למעלה כי מלת אות הוא דבר שמביא האדם להאמין בדבר ההוא והוא מתרגום ויבא ואתא. וכן מופת הוא דבר שמפתה האדם להאמין בדבר ההוא שעושה אותו האדם. ולכן אמר בכאן תנו לכם מופת. לדבריכם אם אמת אתכם. אבל מלת חרטומים היא מלה מצרית. כי כל מכשף ופועל זרה ומגיד עתיד בשמה נקרא חרטום. בלהטיהם כתבו כי בעבודה המצרית היא על שתי כוונות. אחד נקראים להט החרטומים שעושים השמות וההשבעות והדברים הנאמרים בלחש בשפתים נעות בלי נשמע קולם. ועל הכוונה הזאת ויעשו החרטומים בלטיהם בהשבעותיהם. ב' הכלים הנעשים לעשות בהם הפעולות הזרות נקראים שם ג"כ להט. ועל הכוונה הזאת בלטיהם בכליהם הנעשים לפעולותיהם. ויבלע מטה אהרן את מטותם. להודיעו כי בסוף יהיו נבלעים כולם ונשחתים לבנ"י. ומופת המטה שנהפך תנין. ומי היאור שנהפכו לדם. הוא סימן למפלת אלהי מצרים שהוא התנין הגדול הרובץ בתוך יאוריו. הוא אמון מנוא. בן צרעה שר השדים המוזכר בדבריהם והוא היה רב שלהם ובו היו עושין כל פעולותיהם. ולכן בלע מטה אהרן את מטותם. וכן הפך יאוריהם לדם לפקוד השם על צבא המרום במרום ואח"כ על מלכי האדמה באדמה. ולכן אחר שלקה התנין הגדול הרובץ בתוך יאוריו. מיד הביא שאר המכות על המצריים מכניס ערוב. בענין שבזה נבלעה ונשחתה אמונתם. וזהו ויבלע מטה אהרן כמו בלע ה'. בלע המות. ולכן אמר במכת המים לך אל פרעה בבקר הנה יוצא המימה. שהיה עושה עצמו תלוה בכח התנין הגדול שהזכרתי. ולכן כתב בזאת המכה בזאת תדע כי אני ה'. כי אחר שתראה שאין כח באלהיך להושיע עצמו איך יושיע לאחרים. ולכן אנכי מכה במטה אשר בידי במים ונהפכו לדם. ואז אם אלהים הוא ירב לו. בענין שבזאת תדע זה השם של ה' שאינך יודע. וכתבו שבנימוסי המלכים בעבודה המצרית בחלק הד' כתיב. שחק מלכי מצרים הוא שהם יוצאים אל היאור בכל חדש שתי פעמים בראש כל ירח ובמילואו לזבוח שם זבחי החדש. וקודם זריחת השמש יצא יצא ושוב וכל זה אמר השכם בבקר. וכן אמר בזאת תדע ועוד אחרת התחלת המכות היא זאת. והיא הכנה והזמנה למכה אחרת הבאה אחריה והאחרת לחבירתה: ואמר ויפן פרעה ויבא אל ביתו ולא שת לבו וכו'. להורות על רשעו שאע"פ שזאת המכה היתה כנגד אלוהו וכנגד התולדת והיה מגיע נזק גדול לכל בני מלכותו. לא חשש אלא לבא אל ביתו לומר שלום עלי נפשי ולבא אל ביתו ופנה מלבו כל אלו הדברים. ואע"פ שמשה א"ל בזאת תדע לא שת לבו גם לזאת. ולהורות על מה שאמרנו תמצא שהיתה המכה האחרת צפרדעים כאומרו ושרץ היאור צפרדעים. להורות שלא היה כח לאלוהו הרובץ בתוך יאורו להפכו למים. אלא שגם מיאורו יעלו הצפרדעים להזיקו. וזהו הנה אנכי נוגף את כל גבולך ואין מידי מציל. ולזה אמר בצפרדעים למען תדע כי אין כה' אלהינו. להראות כי כל אלהי העמים אלילים ואין בהם כח להציל עצמם ולא לזולתם ואין בכולם כאלהינו. וזהו כי אין כה' ולא אמר כי ה' אלהינו. ולכן אמר העתירו אל ה'. אחר שבידו הכח על כל האלהים. ואמר העתירו אל ה'. לפי שהמכות היו על שני פנים מהם נגד חק הטבעי ומהם נגד המורגל. ולכן במכה שהיא גדולה נגד הטבע לא אמר העתירו אל ה'. לפי שחשב שאין לפלא טבע קיים. וטבע המציאות נותן לו לכל דבר לשוב לעניינו הטבעי. ולא זכר המן שהיה מן השמים בדרך נס ופלא ונעשו בו נסים גדולים בתמידות מ' שנה. וזהו והעומר עשירית האיפה והיה די לכל אחד. ועוד את המן אכלו עד בואם אל ארץ נושבת שהם מ' שנה. אבל במכה שהיא כנגד המורגל ואינה נגד חק הטבע. אמר העתירו פן תשאר להרגל ימים רבים. ולכן בצפרדעים שהרגלם לשבת ביאור ועלו לבתים נגד הרגלם. אמר העתירו אל ה' וכן בערוב אמר העתירו בעדי. לפי שעלייתו בערים ובבתים היה נגד הרגלו. פן ישאר להם להרגל תמידי:

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך

מאמרים על הפרק

אותות ומופתים בכוחות הטומאה

מדוע האריכה התורה בתיאור עשר המכות?

מאמר על הפרק

פירושים על הפרק

פירוש על הפרק