ויקשב ה' וישמע וייכתב בספר זכרון

בנבואה האחרונה לפני הגלות אומר מלאכי:

אֲמַרְתֶּ֕ם שָׁ֖וְא עֲבֹ֣ד אֱ-לֹהִ֑ים וּמַה־בֶּ֗צַע כִּ֤י שָׁמַ֙רְנוּ֙ מִשְׁמַרְתּ֔וֹ וְכִ֤י הָלַ֙כְנוּ֙ קְדֹ֣רַנִּ֔ית מִפְּנֵ֖י יְ-הוָ֥ה צְבָאֽוֹ-ת׃
(מלאכי ג יד)

דהיינו שעלול האדם לתמוה במשך הגלות - על חינם נעבדנו כי לא נקבל שכר. "וְעַתָּ֕ה אֲנַ֖חְנוּ מְאַשְּׁרִ֣ים זֵדִ֑ים גַּם־נִבְנוּ֙ עֹשֵׂ֣י רִשְׁעָ֔ה". וברש"י: אנחנו עבדנוהו ושמרנו משמרתו, ועתה רואים שאלו הרשעים מצליחים עד כי מאשרים אנו אותם על מעשה רשעם.

ובכל זאת לא רפו ידיהם של הנאמנים לה' וחיזקו זה את זה בימי ההסתרה: "אָ֧ז נִדְבְּר֛וּ יִרְאֵ֥י יְהוָ֖ה אִ֣ישׁ אֶת־רֵעֵ֑הוּ". ועל כך באה הבטחת הנביא: "וַיַּקְשֵׁ֤ב יְ-הוָה֙ וַיִּשְׁמָ֔ע וַ֠יִּכָּתֵב סֵ֣פֶר זִכָּר֤וֹן לְפָנָיו֙ לְיִרְאֵ֣י יְ-הוָ֔ה וּלְחֹשְׁבֵ֖י שְׁמֽוֹ׃". וברש"י: אני משיב על דבריכם, מפני שנדברו יראי ה' שלא לידבק במעשיהם הרעים, ואני, לא נשכחו דבריכם מלפני, ואף על פי שאיני ממהר להשיב גמול, כי הקשבתי ושמעתי וציוויתי לכתוב להם ספר זיכרון, והיו לי דבריהם מקויימים. וכך ממשיך הנביא מלאכי את נבואתו: "וְהָ֣יוּ לִ֗י אָמַר֙ יְ-הוָ֣ה צְבָא֔וֹ-ת לַיּ֕וֹם אֲשֶׁ֥ר אֲנִ֖י עֹשֶׂ֣ה סְגֻלָּ֑ה וְחָמַלְתִּ֣י עֲלֵיהֶ֔ם כַּֽאֲשֶׁר֙ יַחְמֹ֣ל אִ֔ישׁ עַל־בְּנ֖וֹ הָעֹבֵ֥ד אֹתֽוֹ׃".

העובדה שעם ישראל המשיך לדבוק בבוראו למרות כל מה שעבר ונתנסה - היא שתעמוד לו לזכות, ובבוא הזמן של הגאולה יבואו על שכרם.

ויהי רצון שבמהרה יקוימו בנו כל הדברים הללו עד לסיום דבריו של הנביא מלאכי: 

כִּֽי־הִנֵּ֤ה הַיּוֹם֙ בָּ֔א בֹּעֵ֖ר כַּתַּנּ֑וּר וְהָי֨וּ כָל־זֵדִ֜ים וְכָל־עֹשֵׂ֤ה רִשְׁעָה֙ קַ֔שׁ וְלִהַ֨ט אֹתָ֜ם הַיּ֣וֹם הַבָּ֗א אָמַר֙ יְ-הוָ֣ה צְבָא֔וֹ-ת אֲשֶׁ֛ר לֹא־יַעֲזֹ֥ב לָהֶ֖ם שֹׁ֥רֶשׁ וְעָנָֽף׃ וְזָרְחָ֨ה לָכֶ֜ם יִרְאֵ֤י שְׁמִי֙ שֶׁ֣מֶשׁ צְדָקָ֔ה וּמַרְפֵּ֖א בִּכְנָפֶ֑יהָ וִֽיצָאתֶ֥ם וּפִשְׁתֶּ֖ם כְּעֶגְלֵ֥י מַרְבֵּֽק׃ וְעַסּוֹתֶ֣ם רְשָׁעִ֔ים כִּֽי־יִהְי֣וּ אֵ֔פֶר תַּ֖חַת כַּפּ֣וֹת רַגְלֵיכֶ֑ם בַּיּוֹם֙ אֲשֶׁ֣ר אֲנִ֣י עֹשֶׂ֔ה אָמַ֖ר יְ-הוָ֥ה צְבָאֽוֹ-ת׃ 

הִנֵּ֤ה אָֽנֹכִי֙ שֹׁלֵ֣חַ לָכֶ֔ם אֵ֖ת אֵלִיָּ֣ה הַנָּבִ֑יא לִפְנֵ֗י בּ֚וֹא י֣וֹם יְ-הוָ֔ה הַגָּד֖וֹל וְהַנּוֹרָֽא׃