פסוק ג:וזקק. הזיקוק הוא אחר הצירוף, שסתם כסף הוא מצורף ולא מזוקק, ועז"נ כסף מזוקק, זהב מזוקק:
פסוק ג:בצדקה. גדר צדקה הוא צדקת המעשים בין אדם למקום (ישעיה א' ובכ"מ):
פסוק ד:וערבה. פעל ערב בא על דבר הנאות לאדם ויש לו תענוג בו:
פסוק ד:כימי עולם וכשנים קדמוניות. עמ"ש בזה בס' התו"ה שמיני סי' כ"ג:
פסוק ח:היקבע. פעל קבע הונח על עושק הצדקה והמעשרות, וע"ז בא פה ובמשלי כ"ב:
פסוק ט:נארים. שרשו ארר ובא הנו"ן בציר"י מפני הא', עי' בן מלך:
פסוק י:טרף. כמו טרף נתן ליראיו, והושאל מפרנסת החיות שבא על ידי טרף:
פסוק י:ובחנוני, עיין בפנים ההבדל בין בחינה לנסיון, והתבאר אצלי בכ"מ:
פסוק י:בלי די. די הוא כמדת הסיפוק והצורך, כמו די שה, די השיב לו. ובלי די היינו שלא יביט על הסיפוק והצורך, רק יהיה בלי שיעור:
פסוק טז:אז נדברו. עי' בפי', ויל"פ מלת נדברו מענין דֶבֶר, ומוסב למעלה שבחנו אלהים וימלטו בעת שיראי ה' נדברו איש אל רעהו, ר"ל שמתו כולם בדבר שדבק בהם דבר ומות מאיש אל רעהו, והרשעים נמלטו בעת ההיא ונגע לא קרב באהלם, ובזה בחנו אלהים שאין דין ועונש, ועז"א שה' הקשיב וישמע את דבריהם אשר חזקו עליו, וכתב ספר זכרון לפניו לשלם ליראי ה' בעוה"ב:
פסוק יח:עובד אלהים. העובד הוא יותר מן השירות, ובא על עבודות כבדות, ויצוייר צדיק שאינו עובד, כמ"ש בחגיגה דף ט', עובד ולא עבדו תרוייהו צדיקי גמירי נינהו:
פסוק כ:ופשתם. בתשלומו ויפישתם. תשמנו כעגלים הנתונים במרבק לפטם:
פסוק כא:ועסותם. מענין עיסה, שבא על מעוך וכתישה, ומזה שם עסיס כמ"ש למעלה: