פסוק א:הִנְנִי שֹׁלֵחַ את מַלְאָכִי, שליחי, וּפִנָּה מכשולים מן הדֶרֶךְ לְפָנָי. המלאך יסיר את הרע מן העולם, כדי שיהיה העולם מוכן לגילוי שכינה. וּפִתְאֹם יָבוֹא אֶל־הֵיכָלוֹ הָאָדוֹן, אלוקי המשפט אֲשֶׁר־אַתֶּם מְבַקְשִׁים, מחפשים, וּמַלְאַךְ הממונה על שמירת הַבְּרִית שלא תופר, אֲשֶׁר אַתֶּם חֲפֵצִים, הִנֵּה־בָא, אָמַר ה' צְבָאוֹת.
פסוק ב:וּמִי מְכַלְכֵּל, יכיל אֶת־יוֹם בּוֹאוֹ?! וּמִי הָעֹמֵד בְּהֵרָאוֹתוֹ, מי יחזיק מעמד בגילוי המלאך המפנה את הדרך?! כִּי־הוּא כְּאֵשׁ מְצָרֵף, שורף ומזקק וּכְבֹרִית, חומר ניקוי חריף של מְכַבְּסִים.
פסוק ג:וְיָשַׁב מְצָרֵף וּמְטַהֵר כֶּסֶף, כפי שמזקקים כסף על ידי כילוי הסיגים, וְטִהַר אֶת־בְּנֵי־לֵוִי, וְזִקַּק אֹתָם כַּזָּהָב וְכַכָּסֶף, וְהָיוּ לַה' מַגִּישֵׁי מִנְחָה בִּצְדָקָה, בצדק וביושר, באופן הראוי.
פסוק ד:וְעָרְבָה לַה' אז מִנְחַת יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם כִּימֵי עוֹלָם, כמו בעבר וּכְשָׁנִים קַדְמֹנִיּוֹת. המנחות לה' יעלו לרצון כמו בתקופות היפות ביותר.
פסוק ה:וְקָרַבְתִּי אֲלֵיכֶם לַמִּשְׁפָּט כתובע וכשופט וְהָיִיתִי בעצמי עֵד מְמַהֵר, זריז בַּמְכַשְּׁפִים וּבַמְנָאֲפִים העושים מעשיהם בסתר, וּבַנִּשְׁבָּעִים לַשָּׁקֶר וּבְעֹשְׁקֵי שְׂכַר־שָׂכִיר, המנצלים את כוחם ואינם משלמים לפועל את שכרו, ובעושקי אַלְמָנָה וְיָתוֹם, שאין בכוחם לעמוד על שלהם, וּמַטֵּי משפט הגֵר, שאף לו אין הגנה בהיותו זר, וְכל אלה לֹא יְרֵאוּנִי. אָמַר ה' צְבָאוֹת. הם פועלים בהיחבא או מנצלים את החלשים, אבל אני הוא היודע ועד, אגַלה מעשיהם ואביאם למשפט.
פסוק ו:יום הדין, שהוא גם היום שבו ה' יתגלה וינקה אתכם, בוא יבוא, כִּי אֲנִי ה' לֹא שָׁנִיתִי, השתניתי. אין בי זקנה, ולא חדלתי מלהתערב בעולמי. וְאַתֶּם, בְּנֵי־יַעֲקֹב, לֹא כְלִיתֶם, אבדתם, מפני שאני שומר עליכם. גם אם אתם מוכים ונענשים בשל מעשיכם, הקשר נשאר לעולם. אלו הם שני הפנים של נצח ישראל שאינו פוסק – נצחיות ה' והישרדותו של עם ישראל.
פסוק ז:ושוב לדברי התוכחה: לְמִימֵי אֲבֹתֵיכֶם סַרְתֶּם מֵחֻקַּי וְלֹא שְׁמַרְתֶּם אותם, ואין זו תופעה חדשה. שׁוּבוּ אֵלַי, וְאָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם. אָמַר ה' צְבָאוֹת. קריאה כללית זו מופיעה כמה פעמים בספרי הנבואה. מכיוון שהמבנה החיצוני של החברה יציב לכאורה, אין התפוררות גלויה לעין, וגם החטאים שהוזכרו נעשים בדרך כלל בסתר – וַאֲמַרְתֶּם בהיתממות: בַּמֶּה נָשׁוּב? על מה עלינו לעשות תשובה? הרי אנחנו נוהגים כשורה.
פסוק ח:הֲיִקְבַּע אָדָם, האם אדם יכול לגזול את אֱלֹהִים?! כִּי אַתֶּם קֹבְעִים אֹתִי. וַאֲמַרְתֶּם: בַּמֶּה קְבַעֲנוּךָ? והתשובה: שימו לב להתנהגותכם בעניין הַמַּעֲשֵׂר וְהַתְּרוּמָה, ותראו כיצד אתם גוזלים אותי.
פסוק ט:בַּמְּאֵרָה אַתֶּם נֵאָרִים. אתם סופגים קללות שונות, ובשל כך אֹתִי אַתֶּם קֹבְעִים, אתם מרמים או מקמצים בנתינת המעשרות. כך נוהג הַגּוֹי, העם כֻּלּוֹ.
פסוק י:אם אינכם נותנים את המעשרות בעצמכם, הָבִיאוּ אֶת־כָּל־הַמַּעֲשֵׂר אֶל־בֵּית הָאוֹצָר, מקום שבו ירוכזו כל המעשרות, וִיהִי המעשר טֶרֶף, אוכל בְּבֵיתִי. המעשר יחולק ללויים בבית ה'. וּבְחָנוּנִי, בחנו אותי נָא בָּזֹאת, אָמַר ה' צְבָאוֹת, אִם־לֹא אֶפְתַּח לָכֶם אֵת אֲרֻבּוֹת הַשָּׁמַיִם וַהֲרִיקֹתִי לָכֶם בְּרָכָה עַד־בְּלִי־דָי, ללא גבול. אף על פי שאסור לנסות את ה', בתחום זה הוא מציע שיבחנו אותו, ומבטיח שכשיביאו את המעשר כראוי, תושפע עליהם הברכה.
פסוק יא:וְגָעַרְתִּי לָכֶם, למענכם בָּאֹכֵל, במיני המזיקים האוכלים את התבואה, ואסלק אותם מכם, וְלֹא־יַשְׁחִת לָכֶם האוכל אֶת־פְּרִי הָאֲדָמָה, וְלֹא־תְשַׁכֵּל לָכֶם הַגֶּפֶן בַּשָּׂדֶה. הגפן, המסמלת במקרא את האימהות והאומה, לא תשכל את אשכולותיה, אלא תניב פֵּרותיה בשלמות, כאשר אתם תתנו את המוטל עליכם בלב שלם וביד רחבה. אָמַר ה' צְבָאוֹת.
פסוק יב:וְכאשר כך תעשו, אִשְּׁרוּ, ישבחו ויעודדו אֶתְכֶם כָּל־הַגּוֹיִם. כִּי־תִהְיוּ אַתֶּם אֶרֶץ חֵפֶץ, ארץ חמדה, רצויה, מיוחדת ומשובחת. אָמַר ה' צְבָאוֹת.
פסוק יג:דו-שיח נוסף: חָזְקוּ, קשים עָלַי דִּבְרֵיכֶם. אָמַר ה'. וַאֲמַרְתֶּם: מַה־נִּדְבַּרְנוּ, שוחחנו קשה עָלֶיךָ?
פסוק יד:אֲמַרְתֶּם, לאו דווקא בדברים ישירים או במחאות פומביות, אלא בשיחות שבין אדם לחברו וברטינות אדם בביתו: שָׁוְא, לחינם עֲבֹד אֱלֹהִים, וּמַה־בֶּצַע, תועלת כִּי שָׁמַרְנוּ מִשְׁמַרְתּוֹ וקיימנו את מצוותיו, וְכִי הָלַכְנוּ קְדֹרַנִּית מִפְּנֵי ה' צְבָאוֹת?! אנחנו הולכים באפלה, שפופים ומוגבלים מרוב מצוות ומחויבויות, ומה אנו מרוויחים מכך?!
פסוק טו:וְעַתָּה, בסופו של דבר אֲנַחְנוּ מוצאים את עצמנו מְאַשְּׁרִים, משבחים ומחזקים זֵדִים, בראותנו את הרשעים מצליחים ומאושרים. גַּם־נִבְנוּ, שוקמו, העמידו בנים עֹשֵׂי רִשְׁעָה, והם גַּם בָּחֲנוּ את אֱלֹהִים בחטאם – וַיִּמָּלֵטוּ מן העונש. אלו הדברים שקשה לי לשמוע, אומר ה'.
פסוק טז:לאמתו של דבר, אָז נִדְבְּרוּ יִרְאֵי ה' אִישׁ אֶל־רֵעֵהוּ. בשעה שעובדי האלוקים ושומרי משמרתו מרגישים שהחיים מדכאים, ובמקום להתלונן הם משוחחים זה עם זה כדי לעודד איש את רעהו, דיבוריהם אינם יוצאים לריק. וַיַּקְשֵׁב ה' וַיִּשְׁמָע את שיחותיהם השקטות על אודות יראת ה' ומה שמתחייב ממנה, וַיִּכָּתֵב השיח בסֵפֶר זִכָּרוֹן לְפָנָיו לְיִרְאֵי ה' וּלְחֹשְׁבֵי שְׁמוֹ, ההוגים בדרכי ה' ובידיעתו. לכם נדמה שדיבוריכם ומאמציכם אינם נושאים פרי; דעו לכם שה' שומע ומנציח הכול. וכך ה' משיב על תלונותיכם הקשות, בראותכם צדיקים קדורניים ורשעים מאושרים:
פסוק יז:וְהָיוּ אותם יראי ה' לִי, אָמַר ה' צְבָאוֹת, לַיּוֹם אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה סְגֻלָּה, מכין אוצר. בבוא היום המיוחד, יום הדין והגאולה, אני מבטיח לגונן עליהם – וְחָמַלְתִּי עֲלֵיהֶם כַּאֲשֶׁר יַחְמֹל אִישׁ עַל־בְּנוֹ הָעֹבֵד אֹתוֹ. אז יתברר עד כמה הם קרובים אלי, לא רק כילדַי האהובים אלא כבנים אוהבים הרוצים לעשות נחת לאביהם.
פסוק יח:כשיבוא יום המשפט ההוא – וְשַׁבְתֶּם וּרְאִיתֶם בֵּין צַדִּיק לְרָשָׁע, בֵּין עֹבֵד אֱלֹהִים לַאֲשֶׁר לֹא עֲבָדוֹ. העניינים הללו, שעכשיו אינם נראים, יתגלו בפומבי.
פסוק יט:בהמשך לנבואה על העתיד לקרות ביום הגאולה – כִּי הִנֵּה הַיּוֹם הגדול בָּא, והוא יהיה בֹּעֵר כַּתַּנּוּר. וְהָיוּ כָל־זֵדִים וְכָל־עֹשֵׂה רִשְׁעָה כמו קַשׁ, וְלִהַט אֹתָם הַיּוֹם הַבָּא, אָמַר ה' צְבָאוֹת. אור השמש הלוהט ישרוף את כל הרשעים כאילו היו קש, אֲשֶׁר לֹא־יַעֲזֹב, ישאיר לָהֶם שֹׁרֶשׁ וְעָנָף, שריד ופליט.
פסוק כ:ובצד הפורענות לרשעים, וְזָרְחָה לָכֶם, יִרְאֵי שְׁמִי, שֶׁמֶשׁ צְדָקָה, ישועה, וּמַרְפֵּא בִּכְנָפֶיהָ, בקרני אורה הפרושות. וִיצָאתֶם וּפִשְׁתֶּם, תשמינו ותעודנו, תתרחבו או תרקדו בשמחה כְּעֶגְלֵי מַרְבֵּק, כמו עגלים שמפטמים אותם. בזמן שכל הרשעים יושמדו, אתם תתפנקו ותיהנו מן השפע.
פסוק כא:וְעַסּוֹתֶם, תמעכו כעיסה את הרְשָׁעִים, כִּי־יִהְיוּ אֵפֶר תַּחַת כַּפּוֹת רַגְלֵיכֶם, בַּיּוֹם אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה. אָמַר ה' צְבָאוֹת. כשתזרח האמת ותתגלה כאור יום, יכלו עושי הרשע לאורה, ואילו הצדיקים ישמחו בה.
פסוק כב:לאחר כמה וכמה נבואות שחלקן עסקו בנושאים פרטיים וחלקן בבעיות כלליות, נחתם ספר מלאכי במסר של פרדה, ובו עניינים גדולים ועיקריים הקשורים להתנהגות ויחס: לגבי העבר – זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי, אֲשֶׁר צִוִּיתִי אוֹתוֹ – את משה בְחֹרֵב עַל־כָּל־יִשְׂרָאֵל חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים.
פסוק כג:ולגבי העתיד – הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא, לִפְנֵי בּוֹא יוֹם ה' הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא. יום ה' מתואר פה ובמקומות אחרים כיום מאיים ולא ברור, שבו ייעשה דין ברשעים, ויינתן שכר לצדיקים. לפני בואו יתגלה אליהו הנביא. אליהו, מבשר הגאולה, יבוא כדי להכין את הדברים ולתקן כל מה שאפשר לקראתה. בעולם שאינו גאול רחוקים הבנים והאבות אלו מאלו.
פסוק כד:וְהֵשִׁיב אליהו לֵב־אָבוֹת עַל־בָּנִים, וְלֵב בָּנִים ישיב עַל־אֲבוֹתָם. אליהו יגרום לפיוס גדול בין הדורות. הוא יעורר את העם לקראת ההזדמנות האחרונה לחרטה ולשיבה מן הדרך הרעה; פֶּן, שאם לא כן אָבוֹא וְהִכֵּיתִי אֶת־הָאָרֶץ חֵרֶם. בין כך ובין כך אתגלה באותו יום, אבל אם אמצא שלב האבות ולב הבנים לא שבו אלי, וכתוצאה מכך הם עדיין עומדים ברשעם, העולם עלול להתמוטט. מסורת עתיקה היא שבארבעה ספרים במקרא המסתיימים בפסוק לא מעודד, גומרים את הקריאה בפסוק שנאה ונעים יותר לסיים בו. למעשה, חוזרים על הפסוק שלפני האחרון: הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם ה' הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא. זוהי בשורת הנחמה החותמת את תקופת הנביאים, והיא הנבואה האחרונה בתנ"ך: שמרו את ברית העבר, וזכרו את העתיד לבוא.